יחס לכושי

ומי אתה שתקבע מי הוא האדם הנחות? ואם הוכחת שהוא נחות, במה? האם במפגרים מותר להתעלל?
כמובן, ידועים דברי רבותינו הראשונים (ריה"ל, רמב"ם, רמב"ן) על הכושים וחבריהם.

@benoach
בלי להיכנס לעצם הדיון בבני אדם בעלי גוון עור שונה, אתה באמת לא מחלק בין התעללות ביצור מרגיש לבין הרג בעלי חיים לצרכי אוכל?

[אברהם מלמד, היהפוך כושי עורו: האדם השחור כ"אחר" בתולדות התרבות היהודית, אוניברסיטת חיפה 2012.

לא מכבר רכשתי את ספרו של הרב שרון שלום: מסיני לאתיופיה, שעוסק בקהילה היהודית-אתיופית, מבחינה היסטורית, תרבותית, הלכתית ועוד.
[אגב הדיון של האשכול רק אעיר, כי פשוט הדבר שלפי תורת ישראל, כל אדם באשר הוא אדם, מוחזק כנברא בצלם אלוקים, וחביב אדם שנברא בצלם].

בנוח

מה יפו רגשותיך המוסריים כלפי כל אדם הנברא בצלם!

אמנם הסיפור הקטן לכאורה שלך מכיל הזמנה לדיונים רבים מאד, ובהנחות היסוד שלהם, ואפרט.

א. מהו היחס לשחור העור בחברה שלנו? מה היחס שמלמדים את הילדים ואת הגדולים לחוש כלפי כל מי שאינו יהודי, וביותר מי שצבע עורו מהסוג השחור? היכן מתחיל סיפורו של היחס המתנשא כלפי השחור וכלפי הגוי?

ב. האם יש מערכת מוסרית מחייבת? איך יודעים זאת? מה מקור הסמכות שלה? (איך יודעים שכל אדם ראוי ליחס של הערכה וכבוד ואין לזלזל בו?)

ג. האם יש מערכת ערכית ומוסרית נקיה מסתירות? האם ניתן ליישם ערכים בפועל ללא סתירות או שרירותיות? (מבחן הטבעוני שדורס זבובים)?

ד. כיצד יש להוכיח מי שאינו מתנהג לפי ערכי התורה ולא זכה לדעת את האמת כי כל אדם נברא בצלם אלוקים ולכן יש לכבדו? (הילדים כלפי הכושי)?

ה. מתוך כל אלו ניתן להסיק מסקנה, לדעתי, לגבי מקור הרע, או אחד ממקורות הרע בהתנהגות האנושית: הבורות. וממילא כיצד לסייע לאחרים בתחום זה.

ואלו תשובותי

א. ליחס המזלזל כלפי הגוי וכלפי השחור יש היסטוריה שסביר שהיא שפעלה אצל ילדים אלו. ראשית, השחור נתפס כפחות טוב עקב מוצאו מחם וקללת נח. יש כאן כמה הנחות יסוד שאמנם היו מקובלות בהיסטוריה האנושית, כגון שיש הבדלים מהותיים (היום היינו אומרים: גנטיים, אבל אז לא ידעו מזה) בין סוגי בני אדם לפי מוצאם והניתנים לזיהוי לפי מראיהם החיצוני. שים לב שגם רבנו הרמב"ם טעה בדבר וכתב על שחורי העור שהם בדרגת הקוף לערך או כיו"ב.

בהשפעת הקבלה מבדילים בין נשמת היהודי לנשמת הגוי. ליהודי מטבעו יש נשמה גבוהה יותר, כך מאמינים. כמו כן, האם אין מדרשים שקובעים כי הגוי נועד לשרת את היהודי, וכך יהיה באחרית הימים, בימות המשיח? האם לא יצא לך לראות חסרי ידע תורני שהתפטמו ממדרשים ודרשנים מכריזים: "את הגוי הזה אני ארצה כמשרת כשיבוא המשיח"?

לתפיסות כאלו יש ערך אחד בלבד: הן מסייעות ליהודי שחש עליבות מול סביבתו לשמור על תחושת עליונות. אולי כלפי חוץ אני עני, חסר השכלה, חסר השפעה, אבל האמת היא שאני היהודי בעל נשמה והגוי לא, ובמיוחד אם הוא שחור ולכן מקולל.

צריך כמובן להסביר מדוע תפיסות אלו שתיארתי כאן אינן נכונות. אך דומה שהאינטואיציה (=הבנה ראשונית שבאה לאדם דרך מה שנראה כרגש אבל הוא עדיין מושגי).

ב. איך יודעים שיש ערכים מוסריים ומה הם? יש כמה תשובות שניתנו לדבר בהיסטוריה של המחשבה (ויותר מתשובות אלו). כאן אזכיר שתיים.

1. התורה. התורה מלמדת אותנו שהאדם נברא בצלם אלוקים. אמנם פירושו המדוייק של הביטוי זקוק להבהרה דרך הכרת השפה והתרבות של ימי מתן תורה (לפי חוקר אחד, מדובר בהרחבה של הרעיון שהמלך הגויי נתפס כאוצרו הפרטי של אליל וכאן מתברר שכל אדם, לא רק המיוחס ובעל העוצמה הפוליטי, הוא אוצרו של האלוקים). כל אדם, כפי שדייקו חז"ל בשאלה מדוע נברא אדם יחידי, כדי שלא יתנשאו בני הדורות הבאים זה על זה: שהרי לכולנו אותו אב ואותה אם.

2. מוסר טבעי. המונח החשוב הזה מצביע על הגישה שבכולנו, באשר הננו בני אדם ובעלי יכולות שכליות, יש את היכולת לזהות ולהבדיל בין טוב לרע. אולי לא בשאלות פרטיות שעליהן ניתן להתווכח עקב המציאות המורכבת, אבל העקרונות ניתנים היטב לזיהוי גם אם יש מי שיעמיד פנים שאפשר להתווכח עליהם.

ג. כפי שכתבתי לעיל, יש שאלות שעליהן קל לענות ויש שאלות מסובכות. בהודו יש אנשים שייזהרו מאד מפגיעה אפילו בבעל חיים קטנטן ולכן יטאטאו את הארץ לפני שישבו עליה מחשש שמא ישבו על נמלה ויטלו את חייה. זו דוגמא מוקצנת. ועוד, שבתור בני אדם הננו מוגבלים, זקוקים למשל למזון, וכנראה לבשר, ולכן מותר לאכול בשר (אבל יש לשחוט לפי הכללים של התורה, שמונעים צער בעלי חיים, כלומר סבל בשחיטה, ככל האפשר). וכל מה שדומה לזה ביחס לבעלי חיים.

וכל שכן שאנו נתבעים להימנע ככל האפשר לנו מפגיעה בזולת. גם בזר. גם במי שאינו בן הקהילה או אינו יהודי או בעל צבע אחר. וכל שכן אם הוא עלול בשל זרותו או קשיי חייו לחוש חלש ופגיע.

זה לא אומר שנצליח תמיד ליישם דרישות מוסריות גבוהות כי אין בידנו, או שיש סתירות בין ערכים בשל המציאות (האם עלי להצטרף למנין כדי להשלים ליתום כאשר אני בדרכי למשהו חשוב עבורי? האם החובה לסייע לו דוחה את האינטרסים המיידיים שלי? איני בא לענות אלא להדגים את אחד מסוגי הקושי). כל זה אומר שיש דברים שקשה לענות עליהם, וכל שכן כאשר צריך לנסח רגשות, ועוד יותר כאשר עלינו להעבירם לאחרים וטרם גילינו מה משותף לנו ולהם כשפה וכהנחות יסוד.

ד. כמדומה שכדי להוכיח את הילדים צריך להציג בפניהם נימוקים שיתקבלו על דעתם. לכן אין טעם לספר להם שכל אדם נברא בצלם אלוקים אם הבית והחיידר (=בית הספר החרדי) לימדו אותם שהכושי נחות בגלל שהוא גוי ובגלל שהוא שחור. מה שכן אפשר הוא לספר להם סיפורים מהגמרא כמה ראוי להיזהר בכבוד כל אדם (כגון המעשה בגוי שצחקו עליו ילדים ובסוף התמנה למושל ורק בזכות הרב שנהג בו יפה בימי ענייו - סלח) וגם אם הסיפור אינו מבוסס על "לשם שמים" אלא על שיקול תועלתני (זה יחזור ויפגע בך). בדומה לזה אפשר לצטט מן הרמב"ם שאפילו כלפי העבד הכנעני יתנהג החכם בדרך ארץ ובהתחשבות.

ולמעשה, צריך האדם שיהיה לו אוסף של נימוקים משכנעים מן המקורות למטרות כאלו.

ה. כפי שאפשר להבין מכל מה שכתבתי, התנהגותם של הילדים אינה נובעת מרוע אלא מבורות. מחוסר הכרה בכך שגם הכושי והגוי הם בני אדם כמונו. מחוסר הכרות עם ההיסטוריה בה היינו במעמד נרדף וחלש וחוינו זאת על בשרנו (וכן נאמר בתורה שבמצרים היינו חלשים ולכן עלינו לזכור זאת ולהיטיב לזולתנו). וגם בגלל הגיל. אדם רוכש את היכולת לאמפתיה (=לחוש את הזולת) רק בגיל מבוגר יותר.

אם יש מקום להתערב הרי זה רק בחכמה ובזהירות. וחשוב לדעתי גם לדבר עם האדם הנפגע ולהסביר לו, בצד, שהילדים אינם מבינים מה הם עושים וכמה זה חבל. ואדרבה, התורה שלנו היהודים מלמדת אותנו עד כמה הכל שוים ואיך צריך להיזהר מפגיעה באחרים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

פוגמישו, לפי ההלכה יש בעיה, הרי נכרי שעובר על שבע מצוות בני נח נהרג, וכי יש לך אדם שאינו עובר עבירות מדי פעם? ומצא הרב שטרנבוך פתרון בספרו החדש, שלכל הפחות יש בזה משום צער בעלי חיים..

ארתח
אנא הסבר את הפתרון של הרב שטרנבוך

הדיון הזכיר לי את השיר "הילד השחור הקטן" שחיבר המשורר האנגלי וויליאם בלייק לפני 225 שנה:

מעניין לציין כי לפי המדרש (ילקוט שמעוני, תורה, רמז קסח), משה רבנו מלך על בני כוש במשך 40 שנים. כמו"כ לפי הפשט מקרא הוא התחתן עם "אשה כושית" (במדבר יב, א).