והיו עיניך רואים את רבנך מאחזי העינים

ירוחם, אשריך שאתה בכלל זוכר. הם בונים על זה שכל האידיוטים ישכחו תוך זמן קצר. אצלי זה עבד, כבר לא זכרתי את העניינים הללו.

ירוחם אינו אידיוט.

כבר כתב ע"ז רבינו חיים נחמן שיר...ראיתיכם שוב בקוצר ידכם וגו'

ירוחם

בפורום השכן, שמותר להזכיר את שמו, גם כן פתחו אשכול עם לינקים ואיזכורים, וגם שם מתחו ביקורת על המדברים גבוהה גבוהה בשם ידע איזוטרי.

אני מנסה לעשות כמוך, ומביא שני מעשים המיוחסים לספרי דרוייאנוב.

א

מעשה בחסיד שבא לרב ואמר שאשתו חולה. האדמור עצם עינים, התפלל, והכריז: היא תהיה בריאה.
הלך החסיד לביתו וחזר תכף. אשתו במצב קשה עוד יותר.
האדמור חזר על הטכס והכריז: יהיה בסדר.
החסיד הלך וחזר: היא גוססת.
האדמור חזר על הדברים: הוצאתי את החרב מידי מלאך המוות, הכריז.
החסיד הלך וחזר. היא מתה...
האדמור אמר: איזה רשע המלאך הזה! לא היתה לו חרב, אז הוא חנק אותה...

ועוד סיפור, יותר בקיצור:

ב

חסיד התלונן שיש לו בעיה (אולי הפרה חולה?). האדמור נתן עצה-סגולה. החסיד הלך וחזר, זה לא עוזר. עוד עצה ואותה תוצאה. עוד סגולה ועוד תוצאה. בסוף הפרה מתה. החסיד סיפר לאדמור וזה ענה: חבל, חבל, היו לי עוד סגולות...

כדאי לזכור שגם הרופאים יודעים להציע תרופות אבל אף אחד מהם אינו יכול להבטיח שהן יעבדו. מה שכן, הרופאים מסתמכים על מתודולוגיה מדעית, הניתנת לבדיקה וללימוד, ועל עשיות שניתן לחזור עליהן כדי לבדוק אם הן עובדות.

כל אותם רואי נסתרות מסתמכים על יכולות בלתי ניתנות לבדיקה ועל כך שהם ראויים למידה הזו.

אולי כאן אפשר לשאול, ואני מתכוון ברצינות: האם מי שבאמת יש לו רוח הקודש, כלומר איזו שהיא יכולת לא מדידה באמצעים מדעיים, תמיד ידע את האמת בבירור? האם הוא לא מסוגל לטעות? האם טעויות מהוות הפרכה לקביעה שהוא נחן ברוח הקודש?

את השאלה הזו יש לבחון מהיבטים שונים. מהצד התיאורטי, אם נקרא לו כך, כלומר מה כתוב במקורות שעוסקים ברוח הקודש במסורת שלנו. (במובן הרחב של "מסורת"). מהצד ההיסטורי, האם לא היו כבר בעבר אדמורים ובעלי רוח הקודש אחרים, או מתיימרים לה, שטעו? אני זוכר במעורפל אשכול שבו כתב, נדמה לי מואדיב, על רבנים שנתנו עצות רפואיות שלא הובילו לתוצאות טובות...

אוסיף כי מן הסתם ניתן לחלק את מאגר בעלי רוח הקודש או המתיימרים לרוח הקודש (או לידע מקביל?) לשלושה:

א. רמאים היודעים שהם מרמים.
ב. טועים המאמינים שיש להם כוחות.
ג. כאלו שבאמת יש להם כוחות ואז ניתן לשאול אם כוחות אלו עלולים להכזיב והאם בעל היכולת יודע להבדיל בין גילוי אמיתי למוטעה. (וכאן יש מקום לחלק בין ידיעת עתידות, לידיעת ההווה הנעלם ועוד ועוד).

האם יש חברים בקבוצה ג' או שהיא קבוצה ריקה? כמדומה שלחלקנו יש דעה מוקדמת מה התשובה הנכונה... יש לזכור גם ש"לא ראינו" אינה ראיה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני
השאלה הבאה היא האם נמצא רבי שצדק/הועיל ברעיונותיו, נחזיק אותו ככזה?

מבחינת המקורות (לא 'מסורת' במובן הרחב...) נבואה תלויה בהקדמות כל שהן (גם לנבואה פתאומית, כמו נביא הבעל שאירח את הנביא שניבא על מזבח ירבעם, יש הקדמה של רצון אלוהי כל שהוא). על הנושא יש הרחבה בכתבי הרמב"ם (מו"נ ח"ב, הקדמת פיה"מ, משנה תורה פ"ז-ט מהל' יסו"ת), מלחמות ד' לרלב"ג (כל מאמר ב') ועוד ועוד.
נתון נוסף הוא היעלמות הנבואה באיזשהו שלב... (גמרא ב"ב ח 'ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה וכו'; בספר הזוהר מופיע שבתחילת בית שני התחילו להשתמש ב'בת קול' עד שהתדרדרו לחלומות; בספר הכוזרי תחילת מאמר ג' מופיע שלא יתכן מבחינה נפשית להפוך לנביא בדורות אלו)
יש בעיה אחרת, שעובדה, רבנים צדיקים טוענים שיש להם/לזולתם כוחות כאלו ואחרים. אז ראוי להאמין להם... - האמת שזו אחת השאלות הבעתיות ביותר שעוסק הציבור החרדי-שמרן בדור זה (אז א"כ איך בכל זאת מורון אמר/חתם על...?)
נראה לי שעוד כמה שנים תהיה תשובה נחרצת, והיא לא תהיה שאכן המחשבה הזו צודקת...

ירוחם, תורת הסוד כתחום עיוני אינה עניין לכאן. אפשר ללמוד ממנה לא מעט, בלי להאמין ביכולות מיוחדות של אנשים כאלה או אחרים.

'רוח קודש' או 'מוסה' היא העצמה [הפיכה לעצם] של כשרון נפש המתבלט ביכולתו, עוצמתו והשפעתו. הכישרון יכול להיות כשרון המחשבה, המעשה האמנותי, השיפוט, המוסר וההנהגה האישית והכללית.
אנשים העוצמים עינים חוזים במראות, מודיעים את העתיד ומכוונים להשביע איזה רצון, על סמך ' 'רוח קודש' ' שנתנה להם כביכול מלמעלה, מוליכים שולל את הציבור באמונת איוולת, ברמיה או בשניהם יחד. [הנבואה שנסתלקה מאתנו היתה שונה בתכלית].
הצד השני של התופעה הוא ההמון הפשוט הזקוק לדברים האלו, אשר דואגים היטב כי ישאר בהמוניותו כדי לנצלו.
עודד