בבקשה קח את שלי
לכל אחד יש את הכאב שלו
לפעמים אפשר להסביר
לפעמים אי אפשר
לפעמים פשוט כואב
לפעמים זה כתם לא ברור
הצבע מטושטש ולא ידוע
לפעמים זו נקודה רגישה
מוגדרת ומגודרת היטב
כשפוגשים אותה היא משתלטת
ואז לא רואים כלום
כי הכל מטושטש
וזה עצוב
לפעמים אפשר להרגיש שהמילה הזאת
באה פשוט להגדיר אינסוף
ותורמת להבנת המושג המופשט
וכמה פעמים אפשר לזעוק מבפנים
"אין גבול לכאב????? אין גבול????"
ותמיד יודעים על קיומו
וכפוגשים אותו זה צורב
ולפני שמודעים בכלל
הלב תמיד מקדים
איכשהו החושים שלו הכי חדים
ומריח אותו הכי מהר
ובלי הסבר זה פשוט ככה לא נשלט
לכל אחד יש את הכאב שלו
לפעמים מרגישים איתו כל כך לבד
שאף אחד לא יכול להבין
ולנסות לשתף ולהסביר
זה כמו להשמיע לעיוור מה זה יהלום
או כמו להראות לחרש מה זו סימפוניה
לכל אחד יש את הכאב שלו
ולא תמיד הוא מובן
ולא תמיד הוא מוסבר
ולא תמיד הוא גבוה
ולא תמיד גורר הזדהות
לפעמים הוא לגיטימי
ולפעמים לכאורה לא
ואז הרבה יותר כואב
ומרגיש אשם שאתה קיים בכלל
וצריך הרבה רצון
והרבה הרבה אהבת האדם
כדי להבין באמת אותו
שמשהו שם בפנים כואב לו
בלי יכולת שליטה ובלי בחירה
וזה פשוט כואב
ואפשר לחלוק, ואפשר לדון
אבל כאב זה כאב
והוא כל כך חד...
לכל אחד לפעמים כואב
לכל אחד יש את הדמעה שלו
ואם כל מה שאתה צריך רק עוד דמעה אחת
בבקשה קח את שלי
בבקשה קח את שלי
אוי ריבונו של עולם קח את שלי.
תוקן על ידי הכליסתדר ב- 02/07/2014 19:13:31
לא מידי כותבת, 
