ירוחם
<ניגשתי איליו ביום ראשון אחר התפילה, שאלתי אותו הייתכן? לומר על משנה שלא כפשוטו? וכי היכן מצאנו דבר כזה?>
המשנה מעוררת מספר שאלות: הייתכן שבחורים ילכו לצפות בבנות רוקדות, או הייתכן שבנות תצאנה לרקוד לפני בחורים, הייתכן שבחורים ילכו לצפות בבנות רוקדות, הייתכן שבנות תצאנה לרקוד לפני בחורים ביום הכיפורים, ומכאן מתחילים הסיפורים בהמשכים: יום הכיפורים אינו יום הכיפורים אלא מוצאי יום הכיפורים, יום הכיפורים אינו יום הכיפורים אלא היום שלאחר יום הכיפורים, הם לא עשו זאת ביום הכיפורים, אלא רק בט"ו באב, הם עשו זאת ביום הכיפורים, אלא שבאותם הזמנים לא היה לבחורים יצר הרע, או שכל הסיפור לא היה לא ביום הכיפורים ולא בט"ו באב, ואינו דבר שהיה במציאות ואינו אלא ע"פ קבלה, ומה כי תלין על הסאטמר?
יהודה דוד אייזנשטיין) "אוצר ישראל" כרך ה עמוד 115 טור א( כתב: "רבים טועים לחשוב כי סוף המאמר "ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים וכו' מוסב על יוה"כ גם כן, ואי אפשר לומר כן, כי ביום קדוש כזה, יחולו בכרמים? ובאמת מוסב רק על ט"ו באב והכלי לבן מוסב על יו"כ, ולכן הפסיק במאמר כל הכלים צריכים טבילה, ופתח עוד הפעם ובנות ירושלים וכו', וענין המחולות בכרמים בט"ו באב מבואר שם כי בו הותרו השבטים לבוא מזה לזה, היינו שבט בנימין שחטפו להם בתולות מכרמי שילו, ולזכר המאורע עשו כן, אבל ביום הכיפורים, מה ענין מחולות בכרמים שייך בו?
היה מי שרצה לומר) שו"ת "בית דוד" (הרב זאב וואלף לייטער, וין תרצב), סימן קכח (עמוד סג טור ב).
שהריקודים היו רק בט"ו באב, ולא ביום הכיפורים, ובלשונו של הרב לייטער: "... ופירוש המשנה נראה דבנות ירושלים יוצאות בבגדי לבן זה היה ביוה"כ, והא דבנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים זה היה בט"ו באב".
אלא שכפי שנראה להלן, הראשונים הבינו שהמחולות היו גם ביוה"כ.
הרב חנוך ארנטרוי )"עיונים בדברי חז"ל ובלשונם" (מוסד הרב קוק תשלח) עמוד עט ,(כתב ,שהיציאה לכרמים היתה ביום שלאחרי יוה"כ, ובלשונו:
"... מטעמים אלה נראה לי, שלא היתה החגיגה ביו"כ עצמו אלא ביום שלאחריו ... הקטע הראשון של משנתינו "לא היו ימים טובים" מתייחס לפי"ז ליו"כ עצמו, ויו"כ הוא בוודאי יום טוב גדול וחשוב, אך ההמשך "שבהם בנות ירושלים יוצאות", מדבר על מחרת יוה"כ...".
הוא כתב כן אף שמהירושלמי) כתובות פרק ב הלכה א( ניתן להבין, שהן יצאו לכרמים גם ביוה"כ: "... רבי חייה בשם רבי יוחנן בגין אילו שיצאו ביום הכיפורי' וראשה פרוע...", ופירש בפני משה שם: "... כלומר דרבי יוחנן מפרש טעם המנהג שהיו נוהגין להוציא לחופה את הבתולות פרועות כשראשן פרוע, והוא זכר לאבילות ע"ש שבטלה מהן השמחה, שהיו נוהגות לצאת ביוה"כ ולשמוח במחולות הכרמים, כדאמרינן בסוף תענית, ובשביל זה התקינו שיהו הבתולות יוצאות בשעת שמחת חופתן פרועות ראש...", וראה פי' הק"ע שם.
גם מהתרגום על מגילת איכה, המתרגם את הפסוק (פרק א פסוק ד): "כהניה נאנחים בתולתיה נוגות", כ"כהנאה אניחן על די בטילו קרבניא, בתולתהא ספדן על די פסקו למיפק בחמשא עשר יומין באב וביומא דכפוריא די הוא בעסרא יומין בתשרי לחינגא בחינוגין...", ניתן להבין שהן יצאו ביום הכיפורים.
היה מי שכתב "מדרש אלציאני" ("אהל דוד" (ששון) עמ' 57, "פירוש נביאים ראשונים מאת אברהם ב"ר שלמה", (ח"א עמ' שכג-שכד), למחבר תימני בן המאה הי"ד לספה"נ, יצא לראשונה ע"י הרב יוסף קאפח בשנת תשנ"ט) ,בשם הגאונים רב שרירא ורב האי, שהבנות יצאו/ אמרו בחור שא נא עיניך, רק בט"ו באב ולא ביום הכיפורים: "... אבל יוה"כ לא היו עושין בו כן, אלא היו עושין בט"ו באב בלבד, והוא דבר ר' האי ז"ל: לא נאמר שבנות ישראל יוצאות וחלות בכרמים וראה מה אתה בורר לך, אלא על ט"ו באב בלבד, כדרך שעשו בנות שילה, וכך אמר רב שרירא ז"ל שזה שהיו אומרות בחור שא נא עיניך אינו ביום הכפורים, לפי שאין משליטין יצר רע ביוה"כ".
רבינו דוד בן לוי מנרבונה )ספר "המכתם" סימן ט עמוד רנא. מובא משמו ב"תשובות חכמי פרובינציה", עמוד 52 (הלכות קידושין סימן ט ד"ה וכי יעלה) ,שאל: "וכי יעלה על דעת שום משכיל כי בט"ו באב וביום הכפורים שהיו בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ואומ' בחור שא נא עיניך כו' שעם כל זה יהא רשאי כל מי שירצה לחטוף אחת מן הבנות אם לא היה הגון לה ואם היא לא רצתה בו, אם כן אין זה הדר ולא היה מנהג ההוא משובח בעיני רבותינו, אלא הכל היה לשם שמים, והבוחר באחת מהן היו שואלין את פיה, שאם רצתה בו היא וקרוביה מקדשה, ואם לא לא, והדבר ידוע שלא היו נזקקות לזה אלא מי שלא השיגה ידה או יד אביה לברור כרצונו...".
ר"י אבן שועיב ("דרשות אבן שועיב", פרשת ואתחנן), כתב:
"... ויש בכאן מקום עיון שיראה תימה גדולה, היאך בנות ישראל הצנועות נוהגות כמנהג הזה, והא כתי' כל כבודה בת מלך פנימה, והיאך לא חששו ליצר הרע. ועוד יש לשאול למה [לא] היו לובשות בגדים [צבועים ולא היו לובשות אלא בגדים] לבנים, ולמה היו [הן] טעונין טבילה. ועוד מה זה שאמר התנא לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים, והלא ימים טובים [יש] יותר מאלו, והעניינים האלו כבר שאלו אותם בגמרא ובמדרש. והעולה מדבריהם כי מזה המעשה נלמד, כי הדור היה כשר מאד והיה טהור בתכלית הטהרה, והבחורים לא היה בהם יצר הרע והיו מכוונים בכל הפעולות לעבודת הש"י לא לכוונתם ולהנאתם כלל...".
ה"תפארת ישראל" (סוף תענית, אות סג), הסביר את המשנה בצורה אליגורית:
"נ"ל דלהכי מייתי הך קרא, דר"ל אע"ג דביום הכפורים לא שייך שישוררו בחור שא נא וכו', דוכי ס"ד שישראל קדושים יתעסקו ביו"כ הקדוש בשדוכים", ע"ז משיב, וכן הוא אומר, דביו"כ התכוונו להקב"ה שנקרא בחור בשיר השירים כולו, דנאמר בחור כארזים, שא נא עיניך מה אתה בורר לך, ר"ל איה אומה קדושה כאומה זו, אל תתן עיניך בנוי דאע"ג שחטאו לפניך תתן עיניך במשפחה, בניך בני בחוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב, שקר החן של שאר האומות הבל יופי שלהם דאפי' כשעושין מצוות כוונתם רק להחניף לך...".
במה פירושו של האדמו"ר מסאטמר בעייתי יותר, מהפירושים האחרים?
