מעצכ"ח אל הניאו-צדוקיות ומשם לכפירה

אריאל,
1. לא תסור אומר שיש סמכות לחכמים לקבוע דברים בנוסף לתורה ולפרש את התורה. מה לא ברור כאן? השאלה מיהם החכמים? את זה קובע הציבור ובוודאי הסכמת החכמים עצמם (שקיבלו את התלמוד).
2. אם ניחא לך עם השמות הללו, אז  לבריאות. אני גם לא נבהל משמות אחרים, כמו רפורמים וקונסרבטיבים. השאלה מה נכון ולא מיהו מי.
3. אני מסכים שאין ראיה, ואף אחד לא טוען שיש ראיה. דומני שרוב העיקרים לא נסמכים על ראיות אלא על מסורת. השאלה עד כמה המסורת היא אמינה (האם זה באמת מסיני). זה הכל. האם יכולה להיות ראיה שיבוא המשיח? או שהתורה לא תהיה מוחלפת? מדובר בתפיסות שעוברות במסורת. השאלה מה מקורן ומי המציא אותן (אם בכלל). כל אחד יגבש את עמדתו לפי ראות עיניו. איני רואה מה הבהלה. לכל היותר לא יבוא משיח וכשנעלה למעלה (אם בכלל) נמצא שאין עוה"ב. אז מה?

האם לומר שלא כל מה שכתוב בתלמוד הוא מסורת ממשה רבינו - הוא צדוקיות? כי אז הרמב"ם הוא הצדוקי הכי גדול.

[quote]

אדם, יש כאן שתי שאלות: 1) לדעת חז"ל כמה מדבריהם הם תורה מסיני - לא הכל אבל אחוז מסויים.
2) כמה באמת הוא תורה מסיני - אין ראיה ליותר מאפס אחוזים.

נראה לי, אריאל, שאתה מחפש איזה מאובן אלהי על מנת לקשור עצמך אליו בכבלים ולהיות בטוח. אני מבין את התורה שלנו, במובן הרחב של המושג, כדבר חי ונושם ותוסס, נסמך על העבר ומשתנה, כדרך שאני תופס את עצמי. תעודת הזהוי שלי לא השתנתה עשרות שנים, אני השתנתי הרבה, אף על פי שבה בעת, אני עצמי טוען להיותי אותו האדם המופיע בתעודת הזהוי שלי.

שאלות ספקות וברורים חיוניים בכל דבר חי. כאשר אותו יצור חי מאפשר שאלות וחותר לספק תשובות, הוא מגלה חיות וחוסן פנימי. כאשר הוא חלש ואינו יכול להתמודד עם המציאות, הוא נעשה שמרן מאובן וסופו לשבוק חיים.

זאת ועוד, מאז נעשה האדם ליצור חושב, מזה אלפי שנים, כל השאלות הקיומיות והמהותיות, אשר שאל את עצמו אודות עצמו, נותרו בעינן ללא פתרון. האדם הוא יצור השואל שאלות אשר בהכרח הן נשאלות ואין בידו להשיב עליהן כיוון שהן חורגות מגבולות אפשרויותיו. זה המימד הטראגי של האדם. אפס המוצא לא הביא לידי החלטה להתאבדות המין האנושי.

ספרי הנ'ך לא נכתבו על ידי נביאים אלא על ידי סופרים. אם אתה קובע את ערכם של הנביאים על פי הצלחתם המעשית, הרי שאינם שווים פרוטה, הם נכשלו כישלון חרוץ. ערכם נובע מתוכן ועוצמת הדרישה שהציבו לציבור ולהנהגה, דרישה שעיקרה חברתית מוסרית, ונעשתה, עם הזמן, גם מכוונת כלפי האנושות כולה, והיא ניצבת בפנינו בעוצמה חריפה גם היום. ההכרה שלנו היא שמעניקה להם ערך של אמת.

ערכה של התורה [חמשת החומשים] נובע קודם כל מהתוכן שלה, אשר בחלקו הפך, גם הוא, כלל אנושי. גדלותם של החכמים במה שמחד שימרו אותה כיסוד קבוע ויציב, ומאידך לקחו לעצמם את חירות הפירוש, ההרחבה והפיתוח שלה. לא בשמים היא, חירות על הלוחות, לא ננעלו שערי הפירוש, אלו ביטויים המעידים על כושר החיות והעוצמה של התורה [במובנה הרחב].

עיסוקם של חז'ל היה ביצירת מערכת משפטית מקיפה, הכוללת בהכרח גם ערכי חברה ומוסר. הם לא הנהיגו מדינה, לא הובילו צבא, ולא ערכו תקציב שנתי. לא היה בהם מדען וחוקר טבע, סופר או פילוסוף, גם לא פיתחו תאולוגיה שיטתית ודי היה להם ב'משל למלך'. אין מחשבה עיונית מהו עולם הבא, מהו חלק בעולם הבא, כיצד מערכת העולמות מתקשרת יחד למבנה שיטתי. יש כמובן הרבה מיתוסים והירהורים. לו עניין העולם הבא ומקומי בו היה נחשב הרבה בעיני מיד הייתי הופך קתולי. שם העניין ברור ומסודר היטב, אפשר אפילו לקנות מקום שמור מכובד. המעוניין יכול לערוך סיור מקדים בעברית מדוברת ב'קומדיה' של דנטה. דעה אישית: הסיור מומלץ, אבל ההמרה? לא, תודה.
עודד

תוקן על ידי 932woland ב- 06/07/2014 13:38:28

אני בוטח באינטלקט הקולקטיבי של אלפי חכמי ישראל בכל הדורות, ומכח "אמונת חכמים" זו - אני בוטח גם ביצירה שהם יצרו.

אין הם חפים מביקורת, תמיד אשאל "מנלן", אך ביטחוני בחכמתם, ובכך שגם הם ביררו תמיד וחיפשו את האמת לאמיתה - נוסכת בי כוחות נפשיים לא לסור מהוראתם.

וגם אם טעו פה ושם - עדיין אזלינן בתר הרוב, והחכמה תחיה אותם ואותי.