אריאל כתב:
"בראשית, מחליט אדם לחשוב על אמונתו.
זאת החלטה הגיונית מאד, כמובן.
לאחר מכן, הוא מגלה שבעוד לקיום הא-ל יש
הוכחות די טובות, ולמתן תורה יש רמת סבירות גבוהה, הרי התושבע"פ סובלת מבעיות חמורות ואלו הן: חז"ל מרבים לתאר
אירועים על טבעיים, מסרים מהעולמות העליונים וכדו'. אנשים בני זמננו הטוענים דברים
כאלו מקוטלגים בד"כ כ1) שקרנים 2) הזויים 3) שקרנים והזויים.
בהקבלה, תיאורים כאלו בניזמננו נוטים להתגלות
כטעויות, הזיות או שקרים".
אריאל
הרשה לי לחלוק על הנחת היסוד שלך.
מדברך נראה שהסבירות לתורה שבכתב שנתנה משמים היא ודאית. א"כ
מצבך מצוין.
כוונתי, אם יש לנו הנחה ברורה באמיתות התורה שבכתב, ושניתנה ע"י
אל עליון, בהכרח אנו צריכים לומר שיש תורה שבעל פה, על דרך הוכחות הכוזרי השני,
דוגמא שעולה בראשי ממה שכתב שם:
א.
מהו 'לטוטפות' האמור בתורה, אין לנו פירוש ברור לכך, לולא תושבע"פ.
ב. מהי אותה שביתה ממלאכה האמורה בשבת, רק אש? הלזו תיקרא מלאכה.
[משמעות חז"ל שאינה מלאכה ברורה גם למד"א לחלק יצאת, וכ"ש
למד"א ללאו, הרי שהיא גרועה],
אמנם אפשר ל'פרוך' את טענותיו
של הכוזה"ש, אם נבוא בגישה שספר התורה המונח לפנינו אינו קריא דיו עבורנו, הווה
אומר: בזמן כתיבת הספר ידעו 'כולם' (צ"ע מי הם?) מה כוונת הכותב. אם כי אינני
זוכר את כל ראיותיו, ויתכן שיש חזקות יותר. שקושיה זו אינה קשה עליהם.
גם אם לא נקבל את גישת הכוזרי
השני, אפשר להציע אופן אחר להגיון מוצק שיתנה לנו תורה שכזו שעוברת ע"פ מדור
דור, והיא: שאחרי שהסכמנו בדעתנו (מתוך ראיות ברורות, מסורת, או הכרחיים מחשבתיים)
שהתורה שבכתב עליונה ממקור עליון, קל לדעתי לקבל גישה האומרת שיחד עמה קיבלנו ספר
הוראות מפורט יותר. לדוגמא: התורה מציעה פתרונות לסכסוכים משפטיים בין אדם לחברו,
בענייני ממון, עבדים, רכוש, ירושה, ועוד. אבל כל בעל דעת מבין שהתורה לא מיצתה אף
חלק קטן מהאפשרויות, מהמקרים, שיכולים להיווצר [לא באופן רחוק אלא במקרי היום יום].
א"כ סביר להניח שניתנה השלמה כל שהיא. והספר הכתוב אינו אלא מקור לדברים כעין
ראשי פרקים, תמצות לדבר מפורט יותר. טענה זו אפשר להשליך גם על מצוות שבין אדם
למקום, כגון: מהי עבודה זרה הנאסרת? ואם אני מכוון באותה ע"ז את לבי לאבי
שבשמים (לחלק מהפרשנים זהו חטא העגל. מהר"ל) האם גם אז זה נאסר היכן זה כתוב
בתורה.
הכל מלא בחורים לכן סביר להניח שיש תוספת ביאור למקור.
ועוד נקודה, אם הכתב הוא ממקור עליון, האם זה כל ה'חכמה' שהמקור הזה
יכול לתת, האם חסר משהו ביופי הכתובים שבקוראן או בברית החדשה?. סביר לתלות שאותו
מקור עליון שיודע דברים חכמים, וברא בריות חכמות, נתן תורה חכמה יותר!
אבל אם נוכיח שתורה ניתנה בסיני ע"י כח עליון שמצווה ומזהיר, ויודע
דעת וכוונת העושים, ומשלם שכר בהתאם, קל יותר להניח שהוא ייתן את זה לאנשים
הנכונים, עם קבלות מסורת אמתיות כגון יג' עיקרים, כי הרי הוא יודע ואמור למסור
באופן שהנמסר לא יאבד את צורתו הראשונה. [כאן אפשר להיכנס לעניין ידעת הבורא את
העתיד, אבל זה כבר מסתבך...]
א"כ לדעתי עיקר ההתמקדות
צריכה להיות בהוכחת 'תורה מן השמים'.
בכל זאת הייתי שמח אם היית מגלה לחברי הפורום כיצד הדבר ברור לך שתורה
שבכתב מסורה לנו ממעמד הר סיני. [אולי כתבת ע"ז באשכולות אחרים אבל לא הספקתי
לעיין, אשמח להפנייה]
