מעצכ"ח אל הניאו-צדוקיות ומשם לכפירה

ירמיהו,
א. לא נכון שהקביעה האמונית היא סובייקטיבית. איני מבין במה שונה הטיעון: העולם מורכב ולכן יש מי שברא אותו, מהטיעון: יש עצמים שנופלים לכדור הארץ ולכן יש כוח גרביטציה שמושך אותם. אני לא עושה השוואה בין רמות התוקף (אם כי גם זה אפשרי) אלא בין סוגי הלוגיקה. גם את כוח הגרביטציה אף אחד לא ראה ולא מישש, ובכל זאת מקובל לחשוב שהוא קיים. מסיקים זאת מתוך תצפיות אמפיריות (+הנחת עקרון הסיבתיות). גם האמונה באלוקים יכולה להיות מושגת בדיוק באותה צורה (הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, במינוח של קאנט).
לא הבנתי מדוע אתה טוען שיש כאן רצף אינסופי של רמות. ברור שאו שאלוקים קיים או שלא. כלומר מדובר במשפט עובדה. לגבי מידת הוודאות שלי בקיומו, כאן יכול להיות רצף של רמות. בדיוק אותו דבר לגבי כוח הגרביטציה או כל טענה עובדתית אחרת. העובדה היא נכונה או לא, אבל רמת הוודאות שלי לגביה יכולה להיות על רצף אינסופי של רמות.
לגבי השאלה איזו עאוצמת אור תיחשב לאור, אתה נכנס לפרדוקס הערימה. הפרדוקס הזה יכול לתקוף כל מושג יומיומי, והוא לא קשור לענייננו בשום צורה שאני מצליח לראות.
ב. אני מקבל את החילוק שלך, אבל עדיין די סביר בעיניי שכל אחד מהם לא היה משוכנע לגמרי אלא רק כמעט. ולכן הוא נשבע. אבל אתה צודק שייתכן שלא. בכל אופן, הרי כולנו מבינים שכל ידיעה שלנו אינה וודאית, תמיד יכולה ליפול טעות, ובכל זאת אנשים נשבעים וזה לגיטימי להישבע. לכן ברור שדי לנו בידיעה אמינה בעינינו.
ג. אין שום סיבה להחמיר במקרה של רוב. ספק לחומרא נאמר רק במקרה של ספק שקול. הרי זוהי בדיוק משמעות הדין של הלוך אחר הרוב. וכשיש ספק ספיקא גם אין להחמיר (אמנם לרשב"א הוא מדין רוב). לא צריך לעיין בכל סוגיית רוב. זה דין פשוט.
ד. ההבדל הוא בסוגיית הגמרא בקידושין שמכים ועונשים על החזקות. כשילד אמר לי שהוא בר מצווה בביהכ"נ אני מצרף אותו למניין. מדוע? אולי הוא משקר, או מתבלבל? ואם הוא קטן אז הוא פסול לעדות. אלא מאי? כשילד אומר כך אין שום סיבה להסתפק, ולכן הוא נאמן. אבל אם יהיה לנו ספק (עם סיבות) בן כמה הוא, וכעת הוא יבוא ויאמר שהוא 13, זה כבר עדות. הוא הדין לגבי רוב. כשילד גדל בביתו ההנחה היא שהוא בנם של הוריו. לא צריך להגיע לרוב בעילות אחר הבעל. רק במקום שיש צד להסתפק אנו נזקקים לרוב כדי להכריע את הספק. כדאי לקרוא על כך דברים נפלאים בעין איה על שבת דף ל (על ההוא שאמר אתה בני ואמך אשתי, ועוד מעשה כזה שם בגמרא).

אשר לתורה שבכתב להלן קישור לאשכול 'למה היהדות נכונה' קישור עיקר הדברים בעמוד 3. אין שם ראיה לתורה מן השמים אבל סבירות מסויימת יש.

עיין גם כאן קישור בין תורה משמים לשוטה של ר' חיים.

יש להוסיף שברגע בו חכמי התורה המוסמכים קבעו כי חובה להאמין בתחה"מ - הרי חובה עלינו להאמין. אלא שכאן נוצר פרדוקס עצוב - אין כל אפשרות להכריח אדם להאמין במשהו. ואם כן דנו אותנו חכמים לחובה שאין אפשרות לקיימה.
אשר לנכונות הנ"ך - סביר להניח, במידה מסויימת, שהם נכונים כיוון שידוע לנו שחכמים עמלו רבות כדי לברר אלו נביאים אמיתיים.

חכמי התורה (הגמרא,בלי להתייחס לרמב"ם) לא חייבו אותנו להאמין בתסריט ספציפי של תחיית המתים. לכן אתה יכול לבחור באיזה סוג של תחיית המתים אתה מאמין, אם נשמות בגופים או ריחוף כמלאכים ויד הדמיון נטויה.

הרי עצם הרעיון של נצחיות הרוח הוא רעיון הכי מתקבל על הדעת