מעצכ"ח אל הניאו-צדוקיות ומשם לכפירה

תוקן על ידי maxmen ב- 13/07/2014 12:36:23

תוקן על ידי גברארבה ב- 14/07/2014 14:41:38

תוקן על ידי גברארבה ב- 14/07/2014 14:42:24

אתה טוען את הטיעונים הבאים: 1) נראה שהתורה מכילה ראשי פרקים. מכאן יש להסיק או שיש מאגר מידע המכיל את הפרטים או שהפרטים ניתנו להכרעתו הפרטית של כל אחד. מדברי התורה בפר' לא תסור נראה שההכרעה נמסרה לשופטים. אין כל ראיה שאותם שופטים קיבלו מסר כלשהו מהר סיני.

2) סביר להניח שנותן התורה נתן איתה גם פירוש. כאמור לעיל, יתכן שהוא רק מינה מפרשים. כאן יש בעיה נוספת והיא שקשה להניח הנחות לגבי מטרותיו של אלוקים.

3) באשר לחכמת התורה, עליך לזכור שהחלק האלוקי בתורה הוא תמצית ההלכות. לא הניתוח והפרשנות (הגאוניים) שנתנו להם חכמים מימי התנאים ועד ימינו.

*[if !supportLists]>1.      *[if]>אתה מניח 'שלא תסור' היא מצווה ללכת אחרי פרשנות של השופט המצוי באותו הזמן. מהם אמות המידה לקבוע מיהו השופט הראוי, ב' שופטים שנחלקו בפרשנות התורה, אחרי מי אני אלך, ואם המחלוקת תתרחב עד כדי שיהיו עשר דעות מה אז?

 מה לגבי שופט שקנה את זכות השיפוט בכוח הזרוע. אני מאמין שהיו כאלה הרבה במשך הדורות, גם אז ניתנת לו הזכות. או שאינו נוהג לפי כללי שיפוט מקובלים (שוחד, הכרת פנים) או שסתם ההיגיון שלו חולה גם אז צריך לשמוע לו?

*[if !supportLists]>2.      *[if]>אני לא מניח הנחות לגבי מטרותיו של הבורא, אלא יוצא בנקודת הנחה שאם הוא נתן תורה שבכתב, הוא אמור להבין שאני לא מבין מה'כתב' הזה דבר ברור, אם כן הוא עשה פעולה שהיא עצמה גורמת לביטול עצמה. עדי כדי כל טיפש... לא מסתבר.

*[if !supportLists]>3.      *[if]>נכון שהחלק העיקרי הוא ההלכות המעשיות, אבל לגבי זה אני מדבר ע"י התורה שבכתב אין לי שום אפשרות לעשות מעשה בצורה נורמלית, או להבין מה אני אמור לעשות, גם כל אחד יכול להבין אחרת, ואם כל אחד יקח את זה לכיוון שלו, אחרי דור או שניים לא ידעו שמקור עשייתם היא תורה אחת. 

ועדיין אני חושב שזה דבר טיפשי לכתוב הלכות פשוטת כמו 'עין תחת עין' או תשלומי נזיקין הכתובים בכתב, בלי לתת להם פרשנות פורטת יותר, א"כ ה'גאונות' של התורה לא צריכה להיות בצורת הניתוח של הפסוקים (יג מידות) אלא לרדת לרמה הפרקטית של החיים, ע"י הוראות מפורטות וברורות יותר.

.מה לגבי דור שיש הרבה שופטים וכל אחד דעתו שונה, או התחלקות קבוצתית של שופטים.

יש להוסיף כמה התבוננויות בפסוקים

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:

(ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט:

(י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ:

(יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:

(יב) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל:

1     מהו בין דם לדם, ובין נגע לנגע, אם הכוונה על דם נידה ונגעי טומאה וטהרה, כמו פרש"י, אזי לשיטתך איני מבין, מה הצורך לגשת לכהן להכרעה של דינים בהלכות איסור והיתר וטומאה וטהרה, הרי כל אחד יעשה את התורה כהבנתו, [בהנחה שאין תורה שבעל פה], מילא בדיני ממון או ריב בין אדם לחברו, יש צורך בהכרעה בין אנשים אבל בדינים.

באמת הרשב"ם ואבן עזרא מפרשים את כל הפסוק בעניין 'משפט החברה'  דם לדם- דם של חבלה ומות. נגע לנגע- כמו פצע וחבורה. לשיטתם מובן הקשר, ודבריך יותר מתיישבים, [אע"פ שההערה הקודמת עדיין במקומה עומדת]

2   משמעות הפסוקים שהגידו לך את 'דבר המשפט' , שהדבר ידוע להם, ולא כל אחד ממציא לפי רוחב דעתו.

3   למה צריך לעלות לבית המקדש, מה רע בשופט שנימצא אצלי בעיר, אם אין חוק קבוע [תורה שבעל פה מסורה], אני יכול להספק בשופט שקרוב אלי, מה העדיפות של השופטים, הרחוקים ממני, ודוקא אלו שבבית המקדש.

לגבי הערה זו היה מקום לומר ששופטי התורה הם רק 'הכהנים הלוים' ומקומם רק בבית המקדש, בשונה משאר לוים שיש להם הרבה ערים פזורים.   אבל אין נכון לפרש כך כי כתוב אח"כ  'וְאֶל הַשֹּׁפֵט' משמע שהם ב' אישים. אלא א"כ תדחוק בלשון הפסוק שו' החיבור לאו דוקא, אלא הכוונה לכהן שהוא שופט.

לגבי הטענה השנייה שלך, אתה סותר את דברך, שאם כוונת הבורא לתת לנו ספר לא ברור כדי לשבור את הראש למטרת קיבול שכר, א"כ כבר עדיף להניח ששבירת הראש תעשה באפן של הוצאת הדינים ע"י יג מידות, ולא באופן שכל אחד יפרש את דיני התורה כרצונו, ותהיה אנרכיה חוקתית.

ועוד שאם אנו נמצאים בהנחה שיש רק תורה שבכתב, א"כ מניין לנו להמציא מצווה חדשה "לשבור את הראש על פירושי התורה". ההגיון אומר שהשכר הוא על עשיית המצוות בצורה יבשה ותכליתית.