|
|
| נשלח ב-8/7/2014 17:38 |
 |
| |
מקסמן כותב: "מניין לך הסמכות לחנך את ההמונים"? היסוד האנרכיסטי כאן ברור לי. אני רק חושב שיש הבדל בין חינוך (השרשת ערכים) לבין אילוף ('לשבור ידי עושי רשע', לא כדאי לעבור על החוק) כמו שיש סמכות לציבור לכפות מיסים על היחיד. וכמו שיש כח "למיגדר מילתא". כך יש סמכות להרתיע. זה הכל. (ספר מצויין בנושא זה: "פוליטיקה וגבולות ההלכה" בהוצאת הרטמן) נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2014 17:47 |
|
| |
פתיאמי - כמו שכתבת, ברור שאי אפשר לקנאות תוך כדי חיפוש אחר נגיעות. אבל אני מניח שמי שאמר שהמקנא חייב להיות נקי מנגיעות - התכוון - שללא היותו נקי הרי שאין זו קנאות אמיתית - כי קנאות אמיתית לשם שמים פורצת רק מתוך לב נקי. ואם המקנא חושב רק לשם שמים הרי שאם יש לו נגיעות הוא פשוט לא ירצה לקנא - ואם בכל זאת קם וקינא הרי שלא עשה זאת לשם שמים. למשל אם - כמו שכתבת - עשר דקות קודם היה חוטא פנחס - רק שעשה תשובה - האם אתה חושב שבאמת היה בוער לו בלב כ"כ לקנא? לי ברור שלא. מי שחוטא ועושה תשובה רוצה להחזיר אחרים בתשובה - לא לפגוע בהם. רק מי שלא חטא עשוי לרצות לפגוע לשם שמים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2014 17:54 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: |  |
אבל אני מניח שמי שאמר שהמקנא חייב להיות נקי מנגיעות - התכוון - שללא היותו נקי הרי שאין זו קנאות אמיתית |
|
ומי אמר שאנו זקוקים ל'קנאות אמיתית'? אולי קנאות באחוז כלשהו מספיק לנו? זאת היתה השאלה נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2014 17:59 |
|
| |
"אחוז מסויים" של קנאות אמיתית טוב ל"אחוז מסויים" של הריגת החוטא, אך לא יותר מכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2014 18:24 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2014 18:31 |
|
| |
אני רק מפרש את הדעה שהבאת
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2014 23:51 |
|
| |
כל אדם נתקל בסיטואציות שבהן תיזמון התגובה חשוב ולעיתים אף יותר מהתגובה עצמה. כל הורה מכיר זאת. הבנת מושג ה"קנאות" איננה בהשוואתו ל"חמום מח". כל חברה מודרנית כיום השרישה במערכת החוקים שלה את לקיחת רשות התגובה למעשים פליליים מהפרט הנפגע למוסדות השלטון והאיסור שהיא מטילה על הפרט לעשות זאת. לכן כדוגמה, בגניבה או ברצח המדינה היא התובעת את הפושע ולא הנפגע. לנפגע עומדת הזכות לתביעה אזרחית כנגד הפוגע אך לא את התביעה הפלילית. אפילו כאשר גואל הדם הורג, זה לאחר שנתנה לו הרשות ע"י בית הדין. הקנאי, זה האדם הסבור בשעת מעשה, שתגובה שאיננה במקום ובזמן המעשה הפלילי = "כאן ועכשיו", איננה נכונה ולא תשיג את האפקט הנכון. יתרה מכך, לא רק שהוא סבור שמעשה שאיננו "כאן ועכשיו", לא ישיג את מטרתו ויהיה חסר ערך, אלא הוא סבור שללא מעשה זה יהיה נזק רב שלא ניתן לתיקון. אלא, שהוא מסתכן בכך שהחברה שבה הוא חי, תתבע אותו על פי מערכת החוקים שלה על כך ש"נטל את החוק לידיו". במידה מסוימת ניתן להגדיר זאת כ- "טר'ש או צל'ש". לכן במקרה של פנחס, המחוקק דהיינו הקב"ה, הגיב במקום על המעשה היות והוא נעשה שלא עפ"י הוראת בי"ד (ראה ערך מקושש עצים או המקלל). האגדתא של חז"ל אודות הדו-שיח המשפטי שבין זמרי למשה אודות הפסק הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון, לא באה לספק את רצון הסקרנות (והחטטנות) שלנו במעשה הזולת. הוא בא לעורר בנו את החשיבה על כך שכל אחד מאיתנו נפגש בחייו בסיטואציות דומות לזו. כמובן, שכאן בא לידי ביטוי המאמץ הלימודי שעשה האדם בימי חייו. ההשקעה בלימוד לאורך כל החיים, באה לידי ביטוי בהחלטה האינטואיטיבית (שלעיתים רק שבריר שניה עומד להחלטה). ככל שנדע יותר בפרטי ההלכה ונרד לרזולוציות העדינות יותר של הלימוד, כך נוכל לא רק להחליט נכון ברגע הנכון, אלא אף להחליט בזמן האם יש צורך בביצוע "קנאי" שאינו מאפשר זמן לחשיבה מעמיקה, או שהתגובה תהיה ע"י מי שהרשות נתונה לו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2014 14:10 |
|
| |
כעת, אחר ויכוח עז בכולל שלי, הביא מאן דהו שר' שלמה היימאן זצ"ל ור' משה פיינשטיין זצ"ל - אמרו שלא כמוני!
"הנה ודאי האמת כאשר כתבת בשם הגאון ר' שלמה היימאן זצ"ל, שלא הותר זה אלא לקנאין, שהוא כפירש"י בסנהדרין פ"א, 'בני אדם כשרים המתקנאים קנאתו של מקום פוגעין בו' עי"ש.
ואם הוא לכוונה אחרת - הרי אינו קנאי ולא הותר לו, וממילא הוא רוצח ממש שהוא חייב מיתה בעצם, כפי שידוע כלפי שמיא, אך אינו שייך להרגו בדיני אדם משום דאולי האמת שהוא קנאי.
דאף אם לפי אומדן דעתנו אין איש זה ראוי למדרגת קנאי - מ"מ אולי אין אומדנא שלנו אמת, וספק נפשות להקל".
(אגרות משה אבהע"ז חלק א' סי' לח')
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2014 14:27 |
|
| |
הנה ודאי האמת כאשר כתבת בשם הגאון ר' שלמה היימאן זצ"ל, שלא הותר זה אלא לקנאין, שהוא כפירש"י בסנהדרין פ"א, 'בני אדם כשרים המתקנאים קנאתו של מקום פוגעין בו' עי"ש.
דברים בעלמא-כל קנאי חושב שהוא אדם כשר ועושה הכל למען ה' ועמו.
|
|
|
|
|
