הפרדת הדת מהמדינה

ניסיתי לבדוק אם היו אשכולות בנושא חשוב זה. לא מצאתי.

מה דעתם של חכמי הפורום?

_________________

פתיאמי

איקון ירוק (סימן של שבח שהיה קיים פעם בפורום כתחליף לגרפיקה שלא תמיד היתה זמינה. מה שקדם ל"לייק" הפייסבוקי).

אמנם השאלה לפחות עבורי לא ברורה.

מה זה "דת" אני מבין. אם כי הכוונה כאן ודאי ליהדות כדת המדינה.

מה זה "מדינה" אני גם כן מבין.

אבל מהי אותה הפרדה? באמריקה, שהיא אם הרעיון (ואולי לא), זו החלטה עקרונית שמשאירה את הדת בחיי הפרט ואוסרת עלהתערבות מגבוה כדי לאפשר לכל אדם לבחור את דרכו.

בישראל יש מעורבות. ולכן זו שלילה עקרונית של הדרך הדמוקרטית האמריקאית.

אבל

גם כאן יש רמות וסוגים.

אציין כמה שאלות כי לדעתי צריך למיין את הנושא הרחב לסוגים.

א. האם צריך פיקוח על כשרות מגבוה? האם צריך כשרות כדרישה מוקדמת בצבא, בבתי חולים, במסעדות במקומות ממשלתיים, ציבוריים?

ב. האם יש לתבוע שמירת שבת במובן של הימנעות מעסקים, תחבורה, שעשועים ובידור? אלו תחומים שונים.

ג. האם יש לפקח על הסדרי נישואין וגירושין?

ד. האם הגיור ואישורי גיור צריכים להיות בידי רבנות מטעם (יש גנאי בשימוש הלשון הזה ולא אליו אני מכוון. להפך)?

ה. האם יש הצדקה לתלות בין יהדות, אישורי יהדות וגיור, לבין קבלת אזרחות ורישום בתעודת זהות?

אלו מן הנושאים שיש לעסוק בהם.

ובכל אחד מהם משתתפים שיקולים שונים ורחבים.

למשל:

1. ישראל אמורה להיות "מדינת כל היהודים". אם כי רבים (איני יודע באיזה שיעור ואם האוחזים בדעה זו לא ישנו את דעתם אם ינהלו דיון מהסוג שאני מקוה שיהיה כאן) יעדיפו "מדינת כל אזרחיה".

2. יש סתירה עקרונית בין הדרישה של התורה ולפי פרשנות חז"ל לכפות על המצוות לבין הגישה המודרנית של "חיה ותן לחיות".

3. יש שאלה מעשית: האם פיקוח באמצעות רבנות מטעם מועיל או מזיק? למשל לגבי גיורים. קשה מאד לענות על שאלות אלו בלי להסתכן בויכוח, רכילות וחיסול חשבונות.

אחת הבעיות הגדולות ביותר, ואולי באמת הגדולה מכולן, היא שהמצב היום הוא שיש דתיים (במובן של אלו המחוייבים לתורה ומצוות) שרודפים אחרי אחיהם במאמץ להלביש להם כיפה, שאין הם חפצים בה.

אפשר לשאול כך:

I מה הדגם הראוי למערכת יחסים בין מדינה דמוקרטית לבין ההלכה.
II האם ההלכה ערוכה לקבל על עצמה אחריות ותשובות לניהול חיים מודרניים (החל במערכת משפט וכלה בשמירת שבת בעולם שבו נדרשת פעילות 24/7 וכבר עלו הדברים בפורום).
III מה עושים כאשר רוב הציבור עדיין אינו חפץ במחוייבות להלכה אם כי רובו כנראה עדיין תומך בשמירה על יהדות ברמה זו או אחרת.
IV מה כדאי לעשות? אם שמירת ההלכה היא האידיאל שלנו?

שאלות גדולות מאד, אבל הן מונחות ביסוד השאלה הקצרצרה שלך...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

קשה לי לענות בפרוטרוט על כל השאלון של הרב מיימוני.

ראשית ירוחם,

כל הדיו הוא בהנחה:

1)שמי שאינו שומר מצוות קלאסי – הוא מומר.

2) שמי שהוא מומר – אין לי אחריות רוחנית כלפיו.

עכשיו לרב מיימוני.

ברגע שהממשלה תחליט להכיר בכל סוגי הקהילות היהודיות, רפורמיות קונסרבטיביות וכו' (והרגע הזה קרוב לדעתי) היא תגדיר "יהודי" בצורה אחרת, ואז תצטרך כל קהילה לנהל את ספרי היהדות והנישואין שלה.

בכל עיריה יחליטו על צביון הפרהסיה שלה בשבת בתי הדין לגיור יהיו חופשיים מ'אילוצים ממשלתיים'

הדיו בהנחה וגם הדיון בהנחה...

בואו נתקוף את הדמגוגיה הזולה בדרך יותר פשוטה ובלי קשר לארץ ישראל (ובלי קשר למדינת ישראל כי מדינת ישראל לא דוגמה, כי אין לו אפי' חוקה. כך שכל התנהלותה היא מופקרת מראש)

כל משטר יש לו חוקה (למתחכמים נאמר שיש להם חוקה לא כתובה) וחוקה = דת = חוק בפרסית.
למשל חוקת הקניינים או חוקת החופש והחירות, בקיצור כל סוג החוקים במשטר הם כפייתיים.

היהדות היא האומה היחידה שיש לה חוקה אישית כלומר אין משטר. ולכן החוקה שלה היא חופשית לגמרי.
ולכן אם בני אנוש היו יותר תבוניים ולא דוגמטיים אז היו צריכים לדרוש לבטל את המשטרים והשלטונות ולדרוש חוקה אישית כמו ביהדות. ולא ההפך לדרוש כפיית החוקה על ידי המשטר.