| באור פרק כה פסוק י-יא "וידבר ה' אל משה לאמר... לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום" צריך להבין, למי הכוונה כשאומר בתחילה "לאמר", אם הכוונה לפינחס, הרי לא היה צריך לשוב ולומר "לכן אמור"? אפשר להסביר, שכוונת התורה היא שיאמר לבני ישראל, וזאת כדי שיכירו כולם את המעשה הטוב שעשה פינחס, ולא יחשבו שפינחס עשה מעשה רע כשהרג את זמרי. פרק כה פסוק י-יא "וידבר ה' אל משה לאמר פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" צריך להבין, מדוע התורה הוצרכה להזכיר את אבותיו של פינחס? אלא רצתה התורה שאבותיו של פינחס ייזכרו לטובה. טעם נוסף: כדי שבני ישראל ישלימו עם אהרן על שגרם חטא גדול לישראל בחטא העגל, לכן התורה אומרת שעמד פינחס בנו והציל את כל ישראל, כמו שכתוב "ולא כליתי את בני ישראל". כעין זה מצינו במדרש שאהרן היה מלמד כל ישראל תורה ומעשים טובים. למדנו ממדרש זה, שלאהרן היה מיוחס הקלקול שנגרם בחטא העגל, והיה אהרן מבקש לתקן זאת. פרק כה פסוק יג "תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל" התורה מביאה את הסיבה, מדוע ה' בחר לתת לו את הכהונה. אומרת התורה שהוא קיבל את הכהונה כמתנה, על אשר "קנא לאלקיו", ולא מכח אביו. הוא פעל לכבוד שמים, לכן גם הקב"ה ירומם ויכבד אותו מכח עצמו, ואינו צריך להתכבד בגלל כבוד אביו. ואמרה התורה "ויכפר על בני ישראל", שעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, כנגד זה אמרה התורה "הנני נותן לו את בריתי שלום". וכשם שהטובה שגרם פינחס לישראל היא טובה קבועה ונמשכת, שהרי כל הדורות באים מכח הראשונים, לכן אמרה התורה "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם". פרק כו פסוק ט "ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם קרואי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה'" צריך להבין, מה בא הכתוב להשמיענו באומרו "הוא דתן ואבירם" וכו', הרי הדבר ברור וידוע, שהרי לא היו עוד דתן ואבירם בני אליאב? וכן יש להבין, מדוע בכלל היה צריך להזכירם? יש לומר, כי התורה באה ללמדנו שהם היו הגורם למעשה קרח, כי הם אלו שהסיתו את בני ישראל על משה. ומטעם זה התורה שבה וכותבת: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת קרח" וכו', למרות שכבר כתבה זאת בפרשת קרח. התורה באה ללמדנו שהכל היה בגלל שני אנשים אלו, דתן ואבירם. אם בני ישראל היו חוזרים בהם, ה' היה מקבל אותם, אך הם לא חזרו בהם, בגלל שני רשעים אלו. פרק כו פסוק יא "ובני קרח לא מתו" צריך להבין, מדוע עניין זה מוזכר רק בפרשה כאן, ואילו בפרשת קרח איננו מוזכר כלל? יש לומר, כי בפרשה זו באה התורה לייחס את עיקר העוון לדתן ואבירם ולהקל בחטאו של קרח, לכן התורה אומרת שבניו של קרח לא מתו, כלומר, שלא מתו בעוון אביהם, כמו שהיה אצל דתן ואבירם אשר בגלל עוונם נאבדו כל בתיהם, משום שהם היו עיקר המחלוקת. | האור החיים כלשונו
פרק כה פסוק י-יא 'לאמר', צריך לדעת למי יאמר, אם לפנחס, לא היה צריך לומר אחר כך 'לכן אמור', שכבר אמר שיאמר לו הדברים, ועוד סדר הדברים יגיד שלא כן הוא. ונראה שנתכוון בזה שיאמר לישראל דברים הנאמרים בענין, והכוונה כדי שיכירו מפעל טוב שעשה להם פנחס, ולא ישנאוהו, בשביל הריגת הנשיא, ובמה שנמשך מסיבתו שחבט המלאך מהם מה שחבט, כאומרם ז"ל (סנהדרין פב:) כאשר אבאר בסמוך. פרק כה פסוק י-יא צריך לדעת למה הוצרך ליחסו, ואולי שנתכוון שיזכרו אבותיו לטובה, ועוד נראה שנתכוון להשלים ישראל עם אהרן שסבב נפילה גדולה מישראל באמצעות העגל, דכתיב (שמות לב, לה) 'ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן', הרי עמד פנחס בן בנו ופדה נפש כל ישראל כאומרו בסמוך 'ולא כליתי את בני ישראל', ולזה יחסו עד אהרן. ותמצא שאמרו ז"ל במדרש (תדב"א רבא פרק יג) שהיה אהרן עומד ומתקן והיה מלמד כל ישראל תורה ומעשים טובים וכו', עד כאן, הא למדת שהיה נחשב על אהרן הקלקול שגרם במיתת עם רב, והיה מבקש לתקן מה שנפרץ, וכאן רמז ה' כי פנחס שלם במדה טובה מרובה.
פרק כה פסוק יג נתן טעם למה שבחר לו י-ה לזכות הכהונה לפנחס בתורת מתנה מה', ולא מכח אביו, אמר תחת אשר קנא לאלקיו, הוא עשה לאלקיו, וחש על כבודו, גם אלקיו ירוממהו באין צורך לו ליהנות ביקרו מיקר אביו. וכנגד מה שאמר שתהיה לו שלום וגם תהיה לזרעו וגו' אמר 'ויכפר על בני ישראל', פירוש שעשה שלום בין ישראל ובין אביהם שבשמים, והניח לישראל מחמת מלך מלאכי מות, לזה יהיה לו ברית השלום מהם. וכשם שההטבה אשר הטיב בכפרת בני ישראל היא הטבה נמשכת, שכל דור ודור הבא בא מכח הראשונים, אשר כיפר עליהם, ולזה כמו כן תהיה נמשכת הטבתו גם כן, 'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם'.
פרק כו פסוק ט 'הוא דתן ואבירם וגו''. צריך לדעת מה בא ללמדנו במאמר זה, ואם להודיע כי הן הנה האמורים במעשה קרח, דבר פשוט הוא שאין לטעות שהיו דתן ואבירם אחרים בני אליאב אחר. ועוד מעיקרא לא היה לו להזכירם, והיו כלא היו כשאר המשפחות שספו תמו ולא נמנו. עוד למה האריך בדברים אלו 'אשר הצו וגו' בהצותם על ה''. ונראה כי לא בא הכתוב כאן אלא לומר, שהן הנה היו סיבה לכל מעשה קרח, כי יחפוץ ה' לפרסם הרשעים שהם סיבה לרשע הנעשה, והוא אומרו 'הוא דתן וגו' אשר הצו וגו'', פירוש את אחרים, על ה' ומשה עבדו, וכן פירש רש"י, הא למדת שהם המחטיאים העדה הנועדת, ואפשר שגם את קרח הם החטיאוהו, והגם שאמר הכתוב 'ויקח קרח', שנראה שמעצמו עשה, אפשר שהיה למה שקדם לו מהם, ולעולם הם הצו אותו. ואומרו 'ותפתח וגו''. אחר שהדברים כבר כתובין בפרשת קרח, נתכוין לומר שגם בליעת קרח ואכילת האש מאתיים וחמשים איש, הם היו סיבה למאורע מתחלה ועד סוף, הא למדת שהגם שנקהלו היהודים על משה ועל אהרן היו חוזרים בהם, אם לא היו שני הרשעים. פרק כו פסוק יא הודיע הכתוב ענין זה כאן, ולא במקום עיקר המעשה, גם לא כתבו במקום מספר הלוים, כי שם מקום הודעת המתים מהם, לפי מה שכתבנו כי כאן בא אלקים לקבוע העון בדתן ואבירם, ולהקל מעל קרח, לזה גמר אומר 'ובני קרח לא מתו', הכוונה שזה יגיד זכות אביהם שלא שטפם חובו כדרך ששטף חובם של דתן ואבירם כל בתיהם להיותם עיקר המחלוקת. |
