ראיון באידיש עם ירחמיאל ביגן על ההופעה והמצב הביטחוני

לשאלת המראיין "מהי ההרגשה כשאתה מגיע לארץ ישראל במצב של מלחמה, של אזעקות?", השיב ירחמיאל: "יש בזה שני ענינים: ראשית כל, הבאתי עמי 14 ילדים, ויש לי אחריות כלפיהם, היכן יכולים הם ללכת והיכן אינם יכולים ללכת. היינו באנטוורפן, לאחמ"כ בפריז, לאחמ"כ בלונדון, וכעת הגענו לארץ ישראל. כעת, בשהותנו בארץ ישראל, אנו מתארחים אצל משפחות בהר נוף [לכל מראייני הפרחים: שימו לב. קבלתם כעת כתובת, אם-כי לא ממש מדויקת, של מקום הימצאות הפרחים בזמן שהותם בישראל. השכונה התברכה ברוב תושבים אמריקאים, ומטבע הדברים חלקם הם בני משפחות של הפרחים, כך שבעת שהותם בארץ בביתם הם מתארחים. גם בפעמים קודמות בהם הגיעה המקהלה לישראל, יכול היה כל מי שהזדמן לשכונה להבחין במספר פרחים משוטטים ברחובותיה. מ"ש] אולם עלי לבחון היכן יכולים הינם ללכת ולהסתובב, דבר שאינו פשוט כל כך. ישנם מדריכים שמסתובבים עמם, אולם הדבר אינו פשוט וזו אחריות גדולה". הוא הוסיף וציין כי "שלחתי היום את הפרחים לישיבות. הם ביקרו, למשל, בישיבת מיר".

"ענין שני הוא ההופעות. מהו הדבר הנכון ביותר לעשות. לערוך את ההופעות, או שמא לא לערוך אותם. מהו המהלך התורתי בזה" [כלומר: מהי דעת התורה בזה. מ"ש]. עלינו להפנות את השאלה ל'גדול'. חלק נוסף שיש בזה הוא להבטיח את הביטחון בהופעות. ואין בידי יותר מדי זמן לנסות ולהבין מה עלי לעשות. כעת קיבלתי שיחת טלפון מקיבוץ צרעה, בו נאמר לי כי אינם מאשרים התכנסות של קהל המונה למעלה מ-250 אנשים [לתשומת לב כולם: ירחמיאל מצביע על שיחת טלפון בו נמסרו לו הנחיות לפיהם אין אישור להתקהלות בת 250 אנשים, בעוד שלפי הנחיות פיקוד העורף הרשמיות אין כל מניעה על התקהלות או התכנסות באזור המרכז [ובאזניכם אלחש, כי גם ממזכירות היכל התרבות נמסר כי על-פי ההנחיות אין כל מניעה בעריכת ההופעה, אולם למרות זאת האירוע בוטל על-ידי צוות ההפקה מחשש לשלומם של הפרחים]. טוב, לכם הדבר כבר אינו משנה כל-כך, לאור העובדה כי ההופעות בוטלו, אולם הדבר בהחלט משנה לכיסו של ירחמיאל וצוות ההפקה. במידה והאירועים אכן בוטלו לאור הנחיות פיקוד העורף, דומני כי מבחינה משפטית אין להיכל התרבות כל עילה לתביעת נזיקין. לעומת זאת, אם האירועים בוטלו על-ידי ההפקה, למרות שעל-פי ההנחיות אין כל מניעה לקיימם, קיים חשש כבד לפיו ייאלץ ירחמיאל לספוג קנס כספי על הביטול. רק חישבו על-כך: לא די בכך שהוא נאלץ לספוג נזק בדמות כמה מאות כרטיסים של רוכשים שונים שיקבלו את כספם בחזרה, הוא ייאלץ עוד לשלם מכיסו קנס כספי על ביטול האירועים. מ"ש]. ממילא, היום בערב לא יכולה להתקיים ההופעה. מחר בבוקר ניאלץ לבחון את קיום הופעת המחר. נמסר לי כי ההערכה היא שמחר יהיה המצב דומה [מה שהתברר כנכון, ואילץ את ירחמיאל להודיע על ביטול ההופעה השניה אף היא. מ"ש]. אי"ה בירושלים, ביום ראשון, אני מחזיק בדעה ["אני אוחז"] כי הכל יהיה 'געוואלדיג', ואנו שוקלים אף לקיים שתי הופעות בירושלים. אני חושב כי ביום ראשון המצב יהיה מעט שונה [הערכת מצב מדינית-בטחונית של ירחמיאל... מ"ש], אולם כעת אנו אוחזים באמצע ה'רעש'. זה מפחיד. עלי לעשות את שלי, והקב"ה מושך בחוטים. איך בדיוק אומרים את זה באידיש?"...

לשאלת המראיין "מהו הרגע, בכל הקריירה בת 36 השנים, אותו אינך יכול לשכוח?", השיב ירחמיאל: "ישנם מספר רגעים כאלו. רגע אחד, היה ב-1995, עת ערכנו את המופע 'Miami Experience 5' בניו יורק, באודיטוריום ענק המונה 15 אלף מקומות. את הרגשתי בעת שהייתי על הבמה, והבטתי על 15 אלף האנשים, לא אוכל לשכוח. קודם לכן, לא נערכה אפילו הופעה אחת שמנתה מעבר ל-3,000 אנשים. אולם כבר ערכנו מופע אחד של 'Miami Experience', ומופע נוסף מאותה הסדרה, ועוד אחד... ובאותו המופע הבטתי על כל הקהל, וזו היתה הרגשה...".

מיד מוסיף ירחמיאל הבהרה החשובה מאד לדעתי: "היו אלו 15 אלף איש ששילמו על ההופעה טבין ותקילין. כאן בארץ ישראל, ניתן לערוך אפילו הופעה בת 100,000 איש, אך לא כשהם נדרשים לשלם על-כך כסף... אולם שם היה מדובר על 15 אלף איש שהגיעו לחזות במופע שנערך בחוה"מ ושילמו עליו במיטב כספם. זה היה רגע אחד שלעולם לא אשכח [ואכן, אם לפשפש בדברי ימי ישראל, היתה זו ההופעה (בז'אנר המוסיקה היהודית-חסידית - או כפי שמכנה אותה ירחמיאל 'יהודית-תורתית' - כמובן) היחידה בהיסטוריה שהתקיימה בהשתתפות מספר כזה של אנשים. מ"ש].

"רגע נוסף שלא אוכל לשכוח, היה כשערכנו את ההופעה הראשונה של 'רווח' בניו יורק, בשנת 2005. השיר האחרון שביצענו היה 'רווח', והקהל ["העולם"] היה ממש משוגע. היה זה פלא שהקהל היה פשוט בהיסטריה [זהו התרגום הקרוב ביותר שמצאתי ל'טאראראם". מ"ש].

ובסיום הראיון, לשאלת המראיין "מהם התכניות לעתיד?", השיב ירחמיאל: "כרגע יש לי שלש מקהלות. הראשונה: מיאמי מזרח, כאן בארץ ישראל [אכן, Netson, פשוט תחיית המתים. נדמה שהיה מוקדם מדי להספידם. מ"ש]. השניה: פרחי מיאמי בארה"ב. והשלישית: מקהלה המונה כשלשים מבוגרי המקהלה. וכעת, בהפקת האלבום החדש, צריכים אנו לחשוב כיצד יטלו בו חלק שלשת המקהלות. הרעיון שלי, הכוונה שלי, היא להמשיך ליצור שירים תורתיים ערבים [טוב, רק באידיש מבטאת ההגדרה את העומק הנכון: "געשמאק'ע תור'דיקע ניגונים". מ"ש], זאת למרות שעולם הנגינה הולך ונעשה 'משוגע', אנו מוצאים ניגונים 'משוגעים' לימיננו וניגונים 'משוגעים' לשמאלנו, אולם עלי מוטל לעשות את שלי. זו השליחות שלי. אי"ה, לאחר מאה ועשרים שנה, יאמר לי הקב"ה: 'ירחמיאל, אתה נהגת נכון. עשית טוב'...