|
|
| נשלח ב-19/7/2014 23:01 |
 |
| |
וואלה אלי
אתה מזכיר לי סיפור מהרב יצחק זאב סולוויציק
בא אליו איזה תלמיד חכם נסער עם תוספות מוקשה ולאחר הצגת הקושיה פרס בפניו את תירוצו וסיים- אין, אין, מוכרחים לפומר שזה הפשט בתוספות!!!
חייך הרב וענה לו- וואלה!! ככה אתה אומר!!!
יבוא מחר תלמיד חכם ויאמר פשט יותר טוב משלך
דבריך הנחרצים על רציונל הזכירו לי את המעשה ואידך זיל גמור
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2014 23:02 |
|
| |
לא אתה היית המקשה הגדול בתחילת האשכול?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2014 23:04 |
|
| |
ואגב, אכן מגוונות הדרכים להדחקה ולדמיון של "אני האדם החושב".
בדרך כלל או נתלים באילנא רברבא (במבט מלמטה...) או במליתא דבדיחותא. והנה, הצלחת לקיים שניהם. כל הכבוד!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2014 23:10 |
|
| |
שכחת את הדרך שלך אלי- רוב העולם לא חושב
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2014 23:37 |
|
| |
החילוק המודרני בין מחשבות ורגשות כסותרים זה את זה נובע מהנאורות הצרפתית ומהפילוסופיה היוונית שהאלילו את השכל האנושי וטימטמו את הלב.
להבדיל, דרך התורה: יראת ה' ראשית דעת, מה שדורש ענוה מהשכל, כדברי הנביא על ההבדל בין הבורא לברואיו כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, וכדברי חז"ל דעה קנית מה חסרת, דעה חסרת מה קנית; וטהרה בלב, כדברי דוד תכין לבם תקשיב אזנך, וכדברי שלמה תנה בני לבך לי, וכדברי חז"ל רחמנא ליבא בעי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2014 00:51 |
|
| |
ובקיצור, ככה אתה מרגיש.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2014 01:58 |
|
| |
מדוע חז"ל אמרו מנעו בניכם מן ההגיון? והלא דברי חז"ל מדוקדקים בהגיון, אז למה לא אמרו למדו את בניכם הגיון? אלא שמאחר שהאדם נברא בצלם א-להים, כל הגיון איננו אלא מבוא להגיון דק ומחודד יותר. לפיכך, אם מתרגלים מלכתחלה להבין דברי תורה על-פי הגיון בינוני, ממילא ההבדל בין תורה מן השמים לבין חכמות אנושיות מתעמעם ואין מבינים דברי תורה כראוי. לפיכך, חז"ל הורו לגמר איניש והדר לסבר, וכן פירש רש"י ובתורתו יהגה: בתחלה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו, ורש"י למד את פירושו ממשה שרבינו שהתייגע בתלמוד תורה ארבעים יום עד שניתנה לו במתנה.
תוקן על ידי מם80 ב- 20/07/2014 02:17:22
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2014 02:35 |
|
| |
כרגיל, טיעון מעגלי.
הטיעון הוא כי האמונה שלך בחז"ל היא רגשית.
אתה מוכיח מחז"ל כי כך צריך להיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2014 08:47 |
|
| |
מ וכולם
כמדומה שהחילוק בין מחשבות לרגשות הוא מספיק חשוב להיות נושא לאשכול. ומ80 מוזמן להיות הפותח.
הטיעון ההיסטורי לגבי ההשפעה של היוונים והצרפתים הוא מעניין. וצריך יותר פירוט לפחות עבורי כדי לבחון אותו.
כמדומה שהרעיון שהאדם מתחלק לשני כוחות שסותרים זה את זה מופיע אצל הנוצרים וגם אפשר לטעון שהוא רמוז בתורה ובחז"ל. (להבדיל מאחרים: "לפתח חטאת רובץ", ריש לקיש על יצר הרע שהוא גם הקטגור והוא מלאך המוות, ועוד).
לגבי המילה "הגיון" - היום אנו משתמשים בה כתחליף לשתי מילים: סברה ישרה או שכל ישר או קומון סנס, בעברית מדוברת ("האם ההגיון לא מורה ש..."?) ושנית כתחליף למונח "לוגיקה" שהוא מונח טכני המציין תחום ידע מקצועי.
הלוגיקה נולדה עד כמה שידוע לי אצל אריסטו וגם היא משמשת את כולנו כבני אדם חושבים, היא לא קיימת כמקצוע ולא יכלה להיות קיימת כמקצוע שחז"ל יתייחסו אליו. ואילו הסברה היא כלי לימודי בגמרא עצמה ובוודאי לא אליה התייחסו.
יש דעות שונות בין המפרשים לגבי "ההגיון".
(משום מה היה לי רושם שזה בפרקי אבות וזה לא. המקור הוא
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כח עמוד ב
תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו: רבינו, למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא. אמר להם: הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון, והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים - דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא.
)
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2014 09:58 |
|
| |
הערה לדיון,
לשונו של ר' אליעזר מינעו בניכם מן ההיגיון. אומרת דרשוני משני פנים.
א. משמע שאין מדובר באיזשהי תורה מסודרת (כגון לוגיקה) שאז היה צריך לומר ואל תלמדו בניכם הגיונות או משהו בסגנון הזה.
ב. עצם הפניה כחינוך לבנים מעוררת תמיהה. מדוע לא אמר להם עצמם מינעו עצמכם מן ההיגיון?
נראה לי, שלשון מינעו וכן העובדה שהפניה היא לחינוך הבנים מורה על כך שכוונתו הייתה לא על עצם עיסוק בהגיונות אלא למנוע את הצעירים מהילוך בדרך זו לפחות בתחילת דרכם המחשבתית לפני שקיבלו מהמסורה והחכמים שקדמום, וזה מתחבר עם המשך דבריו "והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים" שגם פה הלשון מורה על העמדה על דרך מסוימת (בין ברכי)י יותר מאשר לימוד חכמה מסוימת.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2014 10:14 |
|
| |
מ. כשעורכים ומשנים את כל התוכן, מן הראוי להודיע על כך אחר העריכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2014 11:58 |
|
| |
מיימוני, אלי, ואחרים,
לפני שאתם ממהרים להגיב, מוטב שתבררו ביניכם לבין עצמכם מה ההבדלים בין ההוראה של המלה מחשבה בלשון המקרא לבין הוראתה בלשון חכמים לבין הוראתה בלשון העברית מודרנית לבין הוראתה בלשונות זרות, מה ההבדלים בין ההוראה של המלה הגיון בלשון המקרא לבין הוראתה בלשון חכמים לבין הוראתה בעברית מודרנית לבין הוראתה בלשונות זרות בתקופות שונות, ומה ההבדלים בין הוראת המלה רגש בלשון חכמים לבין הוראתה בעברית של ימי הביניים לבין הוראתה בלשון העברית המודרנית לבין הוראתה בלשונות זרות בתקופות שונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2014 13:02 |
|
| |
וכי למה?
יש לך טיעון הקשור לעניין זה אשר איננו מעגלי?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2014 16:02 |
|
| |
מ
יפה כתבת. בירור המשמעות המילונית, או המשמעויות המילוניות, קודם לכל דיון בתוכן המושג.
עם זאת, הרשיתי לעצמי להבין את המשפט שלך על מחשבות ורגשות במובן המודרני - והעמום שלא מדעת אצל רבים - במילים אלו.
פתחת אשכול על המילה מחשבה
"מה זה מחשבה"
ואפשר לדון שם גם כן מהו רגש.
המילה "הגיון" בלשון המקרא משמעה לפי המוכר לי "ביטוי" או אמירה, כמו "הגיון ליבי" ו"להגות" פירושו "לומר בפה" או שימוש מטאפורי, שהתוכן של הדיבור מובע באופן אחר (אני משער, איני זוכר פסוקים שמתבטאים כך אבל זה אפשרי).
אפשר וראוי לדחות את הדיון על מחשבות, רגשות, הגיון ועוד לאשכול שלך. ולכן אני ממליץ לא לכתוב בנושא זה יותר וגם את אבחנותי הלשוניות אביא שם.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2014 13:47 |
|
| |
האם הסקר שרץ באתר על השפעת הפורום הוא תוצאה ישירה של האשכול הזה?
|
|
|
|
|
