|
|
| נשלח ב-30/7/2014 14:11 |
|
| |
א. הוא באמת כתב זאת בגולה, וזה דייקא מה שמסביר למה הוא נכנס לזה. ב. אולי. אבל נראה לי שהאדר"ת ידע כמה הרב קוק ראה בציונות ערך דתי חשוב. וזה ממש לא אומר שהרב קוק לא ראה בציונות ערך דתי, זה פשוט אומר שכאשר הוא ראה שהרבה מהצעירים נוהים אחרי זה (ויתכן שגם הוא עצמו נהה אחרי זה), הוא נתן לזה ערך דתי. לולא שהיו נוהים אחרי זה, הוא לא היה מתייחס לזה, ודאי שלא במידה שבה באמת התייחס לזה בסופו של דבר. כמו שלפניו אף אחד לא התייחס לזה. גם רבנים גדולים שאהבו את א"י, וחלקם אף עלו לארץ (רמב"ן, ריה"ל, ר"י משקלוב), לא התייחסו לציונות באותה מידה בה התייחס אליה הרב קוק. מה שאני רוצה לומר, זה שהרבנים לא "עובדים" עלינו בשביל לתקן את הדור, אלא באמת מגלים שכבה חדשה ושונה בהתאם לדור. וזה דייקא הפירוש בדור דור ודורשיו לדעתי. הדרשן רואה את צרכי הדור, ויודע לדרוש את התורה כך שתתפרש לפי הצרכים האלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2014 16:08 |
|
| |
| orelzion כתב: |  | א. הוא באמת כתב זאת בגולה, וזה דייקא מה שמסביר למה הוא נכנס לזה. ב. אולי. אבל נראה לי שהאדר"ת ידע כמה הרב קוק ראה בציונות ערך דתי חשוב. וזה ממש לא אומר שהרב קוק לא ראה בציונות ערך דתי, זה פשוט אומר שכאשר הוא ראה שהרבה מהצעירים נוהים אחרי זה (ויתכן שגם הוא עצמו נהה אחרי זה), הוא נתן לזה ערך דתי. לולא שהיו נוהים אחרי זה, הוא לא היה מתייחס לזה, ודאי שלא במידה שבה באמת התייחס לזה בסופו של דבר. כמו שלפניו אף אחד לא התייחס לזה. גם רבנים גדולים שאהבו את א"י, וחלקם אף עלו לארץ (רמב"ן, ריה"ל, ר"י משקלוב), לא התייחסו לציונות באותה מידה בה התייחס אליה הרב קוק. מה שאני רוצה לומר, זה שהרבנים לא "עובדים" עלינו בשביל לתקן את הדור, אלא באמת מגלים שכבה חדשה ושונה בהתאם לדור. וזה דייקא הפירוש בדור דור ודורשיו לדעתי. הדרשן רואה את צרכי הדור, ויודע לדרוש את התורה כך שתתפרש לפי הצרכים האלה. |
|
רמב״ן וריהל לא התייחסו לציונות כמו הרב קוק כי היא לא הייתה קיימת. ציונות איננה הכוונה רק לישב בארץ ישראל. הכוונה היא גם תחייה לאומית, הקמת ממלכה. על זה רוב הראשונים היו חותמים, מסיבה אחת, שזהו באמת המסר העולה מהתורה והתנך. לכן, כאשר במאות האחרונות הפסיקו לעסוק בתנך, נעלם המסר הזה ועל כבר צווחו גדולי עולם כהמהרל. לכן, תראה שאלו שכן עסקו בפירוש התורה, גם אם לא השתייכו למזרחי, הבינו שישוב הארץ והקמת ממלכה הם אכן יעדי התורה ולכן לא התנגדו לציונות- האור שמח והרב כשר. כמו כן בכל ארצות ערב לא הייתה התנגדות רבנית לציונות כי שם המשיכו ללמוד תנך. היו להפסק לימוד התנך השלכות נוספות רעות שלא אכנס אליהן כעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2014 16:44 |
|
| |
היא דייקא טענתי. רמב"ן וריה"ל לא דיברו על תחייה לאומית בא"י במונחים מעשיים (למרות שריה"ל מצר על כך בכוזרי), כי באמת לא הייתה תנועה כזו מצד העם. כאשר כן הייתה תנועה כזו מצד העם, היו את הרבנים שבחרו לעשות מה שמוטיהו רוצה - לשקוט על השמרים ולהמשיך להאמין כי עלינו להיות בגולה עד ירחם ה', והם הבינו כך מהתורה כמובן. כך האמינו שאסור להתגרות בגויים, ונתנו לזה נימוקים הלכתיים/אמוניים. ואילו הרב קוק הבין שדברים השתנו. וכעת יש להבין מהתורה כי דווקא כן יש לעלות בחומה. מכאן, שרצוי וראוי לשנות אמונות לא הכרחיות ביחס ישיר למצב הדור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2014 16:59 |
|
| |
לא נראה לי שכך מוטיהו חושב, הוא ציין כמה פעמים שאיננו חרדי ואני מניח שהוא חילוני, הוא כנראה דתי לאומי. קרא את דבריי שנית הסברתי שאותם אלו שהתנגדו כלל לא למדו מדרשים, תנך, פירושים לתורה ולכן התנגדו. לכן ציינתי שגם רבנים, שאולי סוציולוגית היו חרדים או לפחות הוערכו על ידם וכן למדו תנך, לימודי חול, פירושים לתורה, היו רחוקים מאד השקפתית מהחרדיות ואני יכול לתת דוגמאות של גדולי עולם כאלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2014 17:07 |
|
| |
קראתי את דבריך, אלא שחלקתי עליהם :) גם הרבנים שהתנגדו למדו תנ"ך ומדרשים. אינני חושב שידיעותיו של החזו"א בתנ"ך היו פחותות מזו של הרב קוק. העניין הוא לא מה אתה לומד, אלא איך אתה מפרש זאת. וזה בהחלט תלוי גם בתקופה ובדור. לפעמים הפירוש הוא הליך מודע של התאמה, ולפעמים לא. מוטיהו טען, שישנן אמונות שהן מוסכמות ושלא ניתן לקיים עליהם דיון. כשהוא מביא דוגמא את נושא האמונה בכישוף ואחיזת עיניים, שלדעתו מוסכם כי זה אמת, אלא שאלו כוחות טומאה. על כך חלקתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2014 17:27 |
|
| |
לא נראה לי שהרבנים שהתנגדו לחלוטין לכל עצמאות יהודית ידעו הרבה תנך. לדף דוגמה לא נראה לי שהאור שמח, שאעפ שלא השתייך למזרחי לא התנגד עקרונית לציונות גם כתב פירוש לתורה. לא נראה לי שזה מקרה שבארצות ערב לא הייתה התנגדות לציונות ושם גם למדו תנך ומדרשים וספרי הגות. לא נראה לי שזה מקרי שהציץ אליעזר שכתב ״הלכות מדינה״ ולא התנגד למדינה גם מצטט את העקידת יצחק( ציץ אליעזר חלק יא סימן נה) ומביא ראיות ממדרשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2014 17:57 |
|
| |
אתה ממש מתעקש שמי שלמד תנ"ך חייב לתמוך בציונות. זה קצת מצחיק. עובדה היא שהיו הרבה יותר רבנים שהתנגדו לציונות מרבנים שתמכו בה. גם בקרב רבני עדות המזרח, הרבה רבנים התנגדו לציונות. הרב אלפנדרי היה ספרדי והתנגד לציונות. רוב רבני המזרח התנגדו נחרצות לתנועת "אליאנס" ועוד. גישתו של הרב קוק בהחלט הייתה חדשנית. האמונה כי יש לראות בציונות סימן מבשר גאולה, הייתה בבחינת רבים באותו הדור מופרכת שלא לומר כפרנית. את אותו הדבר אפשר לומר גם על הרמב"ם, שגישתו ביחס לפילוסופיה וסוגיות (אפילו סוגיות יסוד) בעיקרי היהדות - היו נחשבים למופרכים וכפרניים. האם כולם טעו בהבנת התורה? ודאי שלא. הם פשוט הבינו אחרת. גם הרבנים שהתנגדו לרמב"ם וגם הרבנים שהתנגדו לרב קוק, עשו זאת מתוך הישענות על המסורת. אבל בא לא נהפוך את הדיון פה לעוד ת'רד של ציונות vs חרדיות. כל מה שניסיתי להוכיח הוא, שהבנות שונות מתאימות לדורות שונים. ושההיצמדות לאמונות שונות עלולה בהחלט להביא לפגיעה באמונה, לא פחות ממה שעלולה להוביל ההתנערות מאותן אמונות. ובנקודה זאת אני חולק על מוטיהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2014 18:19 |
|
| |
רוב רבני עדות המזרח לא ראו בציונות( מבחינה של תחיה לאומית) משהו רע. היחיד שהבאת כדוגמה הוא הרב אלפנדרי, אך הוא חי בתוך העדה החרדית בירושלים. בשנות חייו כמעט כל יהדות המזרח הייתה בארצותיהם ושם מנהיגי הקהילות לא התנגדו לציונות- הרב משאש, הרב עוזיאל, הרב קאפח ועוד. אני מסכים שיכולה להיות הבנה אנטי ציונית תורנית, ראה ערך הרב יצחק ברויאר, כמה כמוהו באמת היו, שבאמת התמודדו עם הרעיונות שהציונות הציגה והראו מהמקורות שהיא טועה.
לעצם הדיון אני מסכים שלכל דור צריך להדגיש דברים אחרים ולהסביר דברים אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2014 19:02 |
|
| |
לדעתי הציונות איננה דוגמא טובה כלל לדיון שלנו. כי זה לא נושא עקרוני הנתון לפרשנות אלא נושא של גישה הלכתית פרקטית. כמו למשל שיטתו הגאונית של רבי ראובן גרוזובסקי המייצגת את הציבור החרדי שמכיר במדינה דה פקטו.
אולם אנחנו עוסקים בפרשנות תיאורטית של עיקרי הדת ומאמרי חזל. ולא בפסיקה הלכה למעשה.
למשל הגאון מוילנא שחידש שצריך להביא בידינו את קירוב בגאולה בבנין הארץ חידש בעצם מושג רעיוני וממנו יצאה הלכה למעשה לתלמידיו לעלות לארץ. הרב קוק בסך הכל ראה מה שראה ושפט כפי הבנתו. אולם רבי חיים מבריסק והחפץ חיים למשל ראו אחרת את המציאות ממנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2014 05:12 |
|
| |
הבטחתי להביא את הקישור לדברי הרב קוק באיגרת, אז תגידו תודה לבן החמוד שלי שדאג שאהיה מספיק עירני בחמש בלילה :)
כדי לראות את הקטע המדובר יש לגלול לאגרות > בדבר עשיית משמרת לתורה מתוך הלאומיו. הציונות כן חשובה לכאן, כי לא מדובר רק בסוגיה הלכתית, אלא בסוגיה אמונית בין החשובות שנידונו במאה האחרונה. אם תראה את דבריו של הרב קוק באגרת הנ"ל, תבין את כוונתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2014 09:10 |
|
| |
גושניק בארצות ערב לא היתה מלחמה אידיאולגית כמו באירופה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2014 12:27 |
|
| |
עדיין הרב קוק פועל בדיעבד למצוא משמעות רוחנית לתופעה שכבר מתרחשת . והרבה רבנים גדולים חלקו עליו והעדיפו להתיחס ולהגיב אחרת למציאות הזו.
לעומת זאת הגאון מוילנא למשל שיזם את העליה לארץ ישראל היה אקטיבי בעקבות אמונתו ופרשנותו לתהליך הגאולה.
אם כן לכאורה לפנינו שתי גישות שונות.
האחת היא פרשנות בהתאם לדור ולמצב ונתונה לשינויים כפי שכותב הרב קוק בעצמו על הרמבם והפילוסופיה. והשניה של הגאון שהיא לכאורה יציבה וקבועה כי היא היתה יוזמה שלו ללא קשר לדברים חולפים וזמניים .
אבל בעצם הרי גם על הגאון ניתן לחלוק לגביי גישתו האקטיבית לגאולה ואם כן בסופו של דבר בשתי הדוגמאות נמצא שכל דרך תהיה לגיטימית
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2014 13:16 |
|
| |
אכן, כל דרך תהיה לגיטימית. נראה, אם כן, שגם אתה מסכים שיש להתאים את אמונות הדור להלכי הרוח שבדור. :)
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2014 14:48 |
|
| |
לא בדיוק.
אני חושב שזו תופעה שקורית ממילא כפי שציינתי לדוגמאות שמביא הרב וולבה בספרו.
אבל השאלה היא באיזה דרג זה קורה.
לגביי הגאולה והציונות אלו מחלוקות עתיקות איך תבוא הגאולה ומהי ההלכה ביחס להתחברות עם חילונים. וכיון שלמעשה יש בזה כמה שיטות לכן כיום זה לגיטימי לבחור דרך אחת היות ויש לזה כבר גיבוי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2014 16:02 |
|
| |
| orelzion כתב: |  | ניקח רגע את הדוגמא של הכישוף באמת. הגר"א חי באירופה, שם באמת האמינו בכישוף ובמיסתורין. לטעון שרק היהודים לא מאמינים בזה, היה מוזר. לכן הוא העדיך לחשוב בזה אחרת מהרמב"ם. היום, אם נגיד שהיהדות מאמינה בכישוף וכדו', זה רק יוריד את קרנה, לכן עדיף שלא. כל אמונה שהיא לא מיסודות היהדות, פתוחה לדיון. טענתך כביכול ישנם דברים שכבר התקבלו ולא נתונים יותר לדיון, תוביל אותנו לעבר פי פחת. החכמה היא להסתגל להלך הרוח של הדור. אם הרב קוק לא היה משכיל לטעון שהציונות היא בעצם חלק מהיהדות, היינו מאבדים עוד מאות אלפי יהודים טובים לזרועות החילוניות והכפירה. אם הרמב"ם לא היה משכיל להשוות את היהדות לפילוסופיות הגדולות של זמנו, ולעקור מלב לדוג' את הדעה שלאלוקים יש דמות הגוף (דבר שחז"ל ככל הנראה האמינו בו ויעידו על כך עשרות מאמרים וסיפורים בגמ') - רק תחשוב אם היה נשאר מאיתנו משהו היום. אז לא צריך להיתפס על אמונות שטותיות, ועל דברים לא חשובים רק כי ההורים שלך האמינו בזה. |
|
אם תקרא את דברי הגר"א בפנים תראה שהמצב בדיוק הפוך. הגר"א חש חוסר נעימות בשל המשמעות המיתולוגית שבדברי חז"ל ואעפ"כ הוא מתעקש שפירוש דבריהם הוא כפשוטו, פחות או יותר, ושאין לאנוס את הטקסט לצרכי רציונליזציה. קרי: הגר"א תוקף בדיוק את התזה שאתה מציג.
|
|
|
|
|