מדת הציונות לדת של שנאה [עצמית]

התקדמנו מעט ובקושי אבל התקדמנו
לעצם המשל שלך (בלי המכות). 
הסברתי לך דיי ברור שוב ושוב. שאם הם לא מתגייסים אז כנראה המצב היא לא כפי שאתה אומר.
כך שהמשל שלך לעולם לא יכול לקרות במציאות בשלב זה לא אכפת לי אם הוא יכול לקרוא במציאות או לא קודם נבין את העקרון אחר כך נראה איך הוא מיושם במציאות כי הרביעי היה שומר כמו כולם.
ואם תתעקש בכל זאת על המשל כמו שהיא, אז הרביעי מוכן למות זה כמובן לא המשל כמות שהוא במשל כמות שהוא הרביעי לא מוכן למות הוא פשוט בונה על זה שלא יריבו איתו והוא ירויח לילות שינה והשלושה יעזבו אותו לנפשו. כך שאין דבר כזה לא מכות ולא כפיה.
כעת אני מבין מדבריך שחברה יכול לכפות השתתפות על מי שמסרב להשתתף בהגנה במצב שלסירוב אין סיבה מוצדקת אלא שאתה טוען שמצב כזה לא יתכן במציאות כי לעולם אדם לא יסרב להשתתף בהגנה אם אין לו סיבה מוצדקת 
האם כך שיטתך? בבקשה כן או לא ברור לזה.

אז חד וברור: במשל כמות שהוא (שלטענתך לא יקרה במציאות ובלי השינויים שהכנסת בו) שהרביעי סרב לשמור כי פשוט רצה להרויח שנת לילה ובשום אופן לא רצה למות) אתה טוען שהשלושה נהגו לא כראוי. כן או לא.

[מקס,

השורה התחתונה - 

כתבת: "לסיום: אני מנסה להסביר אייך צריך להיות ההתנהלות החברתית של האומה בארץ ישראל על פי החשיבה הבסיסית של היהדות."
עיקרה של המחלוקתשלי איתך באשכול הזה הייתה נמנעת לו הבהרת את כוונתך זו לכתחילה. כלומר: אתה מדבר על "הראוי" בעיניך, ולא על "המצוי"; על האופן בו הדברים צריכים לשיטתך להתנהל ולא על המציאות בימינו. עיקרון מנחה זה מסביר הרבה מאוד, אפילו את את השימוש שלך במילים ובמושגים ידועים באופן אחר מהנהוג (למשל: "חרדי" זה לא אדם מציאותי השייך לזרם או קבוצה מסויימת שמכונה "חרדים" - כמו שסביר לחשוב כשקוראים את דבריך - אלא הגדרה שלך לסוג של "אדם אידיאלי", וכו'). הרבה מהאי-הבנות שלי איתך היו נמנעות, כמובן, אם היית דואג לדייק בלשונך, ולהשתמש במונחים ידועים כדי לתאר את מה שהם ידועים כמתארים, ולעומת זאת לרעיונות שלך היית משתמש במילים חדשות משלך (כדי להבדיל בין מושג מציאותי למושג שהוא פרי דמיונך). בנוסף, לו היית מסביר לכתחילה שאתה מדבר על "מה שראוי להיות" ולא על "מה שמצוי", הייתה נחסכת מאיתנו המחלוקת על העובדות (למשל: שאין "מיליונים" חרדים במדינת ישראל, ואפילו לא "מיליון" אחד, למרות שיש החושבים שזה מה שצריך להיות; למשל, ש"שוק הדירות" שאתה מתאר אולי נכון למדינה בה אתה חי - אשריך! - אבל לא נכון למרבית העולם המערבי, שישראל חשה עצמה חלק ממנו, ועוד).]

אמשלום:

המצוי היא רע ודוגמטי ובעיקר שקרי ולכן כאן המקום לעצור כאן ולחשוב. ולכן אני לא מבין למה כל דיון צריך להיות אמוציונלי.

השבת למדנו אייך התורה וחז"ל מבקרים את משה שהתנפל על שבט ראובן וגד שהם דווקא היו צדיקים ושתקו ושמעו ורק אחר כך הסבירו לו בשקט מה הם רוצים ודווקא מצא חין בעינו.
שאנו אמוציונליים אז אף אחד לא מקשים וכל אחד חושש מהשני כאילו יש לו מחשבות זדון. והנה משה רבינו ראש הנביאים בעצמו נכשל בכך.