מה זה מחשבה?

כרו לי זדים שיחות, אשר לא כתורתך (תהלים קיט, פה). פירש מצודת דוד: הזדים חפרו עלי בורות שאפול בהם ר"ל יעצו עלי מחשבות רעים, אשר לא כתורתך כי התורה אמרה ואהבת לרעך כמוך. והמלבי"ם פירש: הלא הזדים החולקים על התורה ביד רמה הם כרו לי שיחות, מפני שהם אומרים אשר לא כתורתך, שאין הדברים כמו שהם כתובים בתורתך כי הם חלוקים עליהם. מחשבות רעות הן כהיזק בורות לאדם. מה-אהבתי תורתך, כל היום היא שיחתי (תהלים קיט, צז). פירש המלבי"ם: שאפילו השיחה שהיא שלא מדעתי וכן השיחת חולין היא רק בתורה. מכל המחשבות הטובות המחשבה המובחרת היא ובתורתו יהגה יומם ולילה.

לרצנכם תזבחהו (ויקרא יט, ד). פשט הפסוק לרצון לכם לפני ה'. וחכמים דרשו לרצונכם - לדעתכם וכוונתכם, לא כמתעסקין ומשחקין אלא בכוונה וברצון.

זה הכלל, כל השוחט והמקבל והמהלך והזורק, לאכול דבר שדרכו לאכול, ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר, חוץ למקומו, פסול ואין בו כרת. חוץ לזמנו, פגול וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקריב המתיר כמצותו (זבחים ב, ג). המחשב לאכול מבשר זבח שלמיו חוץ למקומו (מחוץ לקלעים) או חוץ לזמנו (חוץ לזמן שנקבע בתורה), המחשבה המקולקלת פסלה את הקרבן ואינו נרצה ולא עלה לבעלים. מחשבה פסולה בקרבנות נקראת מחשבת מקום או מחשבת זמן או מחשבת פסול או מחשבת פגול. 

אדם העושה במלאכת חברו, האם הולכים גם אחר מחשבת הבעלים, או רק אחרי מחשבת העושה?

לשם ששה דברים הזבח נזבח, לשם הזבח, לשם הזובח, לשם השם, לשם אשים, לשם ריח, לשם ניחוח, חטאת ואשם לשם חטא. אמר רבי יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר, שהוא תנאי בית דין שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד (זבחים ד, ו). לדעת תנא קמא, בעל הקרבן צריך לכוון במחשבתו לששה דברים. לדעת רבי יוסי, אין עניין המחשבה תלוי אלא במתעסק באחת מארבע העבודות, ולפיכך אין חוששין אלא למחשבת העובד בלבד, 

מתני' דלא כי האי תנא דתניא א"ר אלעזר ברבי יוסי שמעתי שהבעלים מפגלין (בעבודת הכהן אם קיבל הכהן בשתיקה וחישבו הבעליה עליה על פיגול הוי פיגול), אמר רבא מ"ט דרבי אלעזר ברבי יוסי דאמר קרא והקריב המקריב (הרי הבעלים נקרא המקריב ואמר הכתוב המקריב לא יחשב, הרי שגם מחשבת בעלים פסולה מפגלת את הקרבן), אמר אביי רבי אלעזר ברבי יוסי ורבי אליעזר ור"ש בן אלעזר כולהו סבירא להו זה מחשב וזה עובד הויא מחשבה, רבי אלעזר ברבי יוסי הא דאמרן רבי אליעזר דתנן השוחט לעובד כוכבים שחיטתו כשרה ורבי אליעזר פוסל (שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים), ר"ש בן אלעזר דתנן כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר כל שאין כשר להצניעו (בשבת, כגון איסורי הנאה) ואין מצניעים כמוהו (שכשר הוא להצניעו אם היה בו שיעור אבל שיעורו של זה מועט הוא, ואין אדם חושב להצניעו) הוכשר לזה והצניעו ובא אחר והוציאו (בשבת לרה"ר) נתחייב זה במחשבה של זה, תרוייהו אית להו דרבי אלעזר ברבי יוסי השתא בחוץ אמרינן (בעבודת כוכבים ובשבת דלא כתיבא בהו מחשבה בהדיא אמרינן זה מחשב וזה עובד) בפנים (בקרבנות דמחשבה בהו כתיבא) מיבעיא, רבי אלעזר ברבי יוסי לית להו דתרוייהו דלמא בפנים הוא דאמרינן (משום דעיקר מחשבות בקרבנות כתיבא) בחוץ לא אמרינן, ר"ש בן אלעזר אית ליה דר' אליעזר השתא בשבת אמרינן בעבודת כוכבים מיבעיא, רבי אליעזר לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר דלמא בעבודת כוכבים הוא דאמרת כעין בפנים אבל שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה (שהעושה אותה מתכוון למלאכה גמורה אלא ששגג בשבת או סבור שמלאכה זו מותרת והלה שאין שיעור זה חשוב בעיניו אינו מתכוון למלאכה) (זבחים מז.).

והלכה כרבי יוסי: אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד, אבל מחשבת בעל הקרבן אינה מועלת כלום, שאפלו שמענו הבעלים שפגלו, והיתה מחשבת העובד נכונה - הרי זה כשר. ואין המחשבה מועלת אלא ממי שהוא ראוי לעבודה, ובדבר הראוי לעבודה, ובמקום הראוי לעבודה (רמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק יד, הלכות א, ב).

תוקן על ידי מם80 ב- 22/07/2014 14:44:45

וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל-היום (בראשית ו, ה). פירש רד"ק: נקראת תאות מחשבת הלב, יצר, לפי שהלב יוצר ופועל בלבו הענינים הן לטוב והן לרע להוציאם לידי מעשה. ופירש יש"ר מגוריציה: גם לבם היה תמיד מצייר ציורים רעים, ואפילו אם היו עושים דבר שעל ידו לא תצא תקלה לעולם, כל מחשבותיהם היו לרעה. ופירש שד"ל: וכל יצר, מה שהלב חורש ומצייר בדמיונו, והמלה לשון יצירה כמו ויצר אמר ליוצרו (ישעיה כ"ט כ"ז), ומצאנו לשון יצירה במחשבה, הנה אנוכי יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה (ירמיה יח, יא), אבל כי הוא ידע יצרנו (תהלים ק"ג י"ד) ענינו יצירתנו ותולדותנו, מאין נוצרנו, כי עפר אנחנו. ופירש (ישעיה כו, ג): כי יצר ענינו לדעתי עצה וגזירה, וכן יצר מחשבות לבו ענינו גזירת מחשבות לבו, מה שמחשבות לבו גוזרות ויועצות לעשות. ומצודת ציון פירש: יצר ענין פעולת המחשבה. 

חכמים דרשו טוב ילד מסכן וחכם, זה יצר הטוב, ממלך זקן וכסיל, זה יצר הרע. עצת יצר הרע, תאוות עולם.
עצת יצר הטוב, יראת ה' ואהבתו. אמר רבי אחא: מי יבחר יצר טוב מיצר הרע אלו הצדיקים, מי יבחר יצר רע מיצר טוב אלו הרשעים (קהלת רבה פרשה ט). דור המבול צייר ציורים רעים של זנות וחמס והשחית את דרכו. להבדיל דור ההולך בדרכי השם נקרא דור דעה. יצר הרע מתהפך לטוב בזכות התורה (רש"י לזכריה ד, יד).

היצה"ר ציוריו דמיוניים בהקדימו את ה"אני" לבוראו והתולדה ציורים לא טובים ויצירה שאיננה ישרה. מאחר שמקדים את הבורא לנברא מיראה ואהבה, ציורי היצר הטוב טובים ויצירתו נאמנה. על-כן מעשה חשב תרגם אונקלוס עובד אומן.
   

תוקן על ידי מם80 ב- 22/07/2014 17:26:27

כי לא מחשבותי מחשבותיכם (ישעיה נה, ח). פירש רש"י: אין שלי ושלכם שוות לכך אני אומר לכם יעזוב רשע דרכו ויתפוס את דרכי. ופירש רד"ק: כי אם חטא אדם לחברו ינקם ממנו ולא יסלח לו ואע"פ שימחול לו כנראה ישמור לו בלבבו והנראה יקרא דרך כמו שפירשנו והנסתר המחשבה, הנה אני מרבה לסלוח לא ככם וכאשר אני מוחל אני מוחל באמת ולא ישאר אצלי מהעון דבר. 

דעת האדם קצרה מהבין דעת ה' ומחשבותיו, ועל כן נאמר (משלי יט, יא): שכל אדם האריך אפו (רש"י: אם עשה כן שכל הוא לו), ותפארתו עבור על פשע (רש"י: הוא שיעבור על מדותיו). המעביר על מדותיו, פירש רש"י (ראש השנה יז.): שאינו מדקדק למדוד מדה מדה למצערים אותו, ומניח מדותיו והולך לו.

תוקן על ידי מם80 ב- 22/07/2014 18:37:55

עקב ענוה יראת ה' (משלי כב, ד).

חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא (ישעיה ב, כב). פירש רמב"ן ונחנו מה (שמות טז, ז): הוא כמו מה אנוש כי תזכרנו, מה אדם ותדעהו, כי במה נחשב הוא, וזאת דרך ענוה, וכו'. לפיכך, אמרו חז"ל: דעה קנית מה חסרת, דעה חסרת מה קנית. אם אנו חושבים שיש בנו דעה אזי חסרה בנו מה, בחינת ענוה; אולם אם אנו יודעים שאין בנו דעה, אזי זאת דרך ענוה. אדרבא מאחר שהתורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ככל שלומדים תורה על מנת ללמוד וללמד לשמור ולעשות, כן מבינים כי אנחנו אין ופעלינו הבל.
 



 

עצת ה' לעולם תעמד, מחשבות לבו לדר ודר (תהלים לג, יא). פירש המלבי"ם: עצת ה', שהיא התכלית הנרצה אצלו, היא תעמוד לעולם, ולא יוכלו בני האדם לשנותו ע"י תחבולותיהם, וגם מחשבות לבו שהם האמצעיים שהוא מכין אל עצתו, יעמדו לדור ודור, והתכלית הוא אחד כמו למשל התכלית הכללי שיעץ ה' בהשלמת כלל האנושי עד סוף כל הדורות, זה יעמוד לעולם בלי שינוי, והמחשבות שהם האמצעיים שיכין אל הפקת התכלית הכולל הם ישתנו לפי הדורות, ועז"א לדור ודור.

תוקן על ידי מם80 ב- 22/07/2014 20:28:31

כל הלילה ישן אופיהם (הושע ז, ו), פירש רד"ק: הלב הוא כלי המחשבה והכח הפועל בו הוא האופה על דרך המשל וכמו שהאופה מסיק את התנור בלילה ובבוקר ימצא שבערו העצים ואופה בו את הפת שהוא תכלית מעשה ההיסק והנה האופה ישן בלילה אחר שנתן העצים בתנור שאין לא מעשה עד הבוקר כן האופה בענין המשל שהוא כח המחשבה הוא ישן בלילה כלומר שוכב ונח שלא תצא המחשבה לפועל עד הבוקר והחושב קורא אותו ישן לפי שאין במחשבה יגיע הגוף. בוקר הוא בוער, פירש רד"ק: כלומר שהם להוטים בבוקר לעשות הרע שחשבו בלילה. על-כן אנשים הלהוטים לעשות רע נקראים נבערים מדעת, כלומר שאין בלבם דעת.

ובתורתו יהגה יומם ולילה (תהלים א, ב). פירש רד"ק: בלבו כמו והגיון לבי לפניך, כי כבר זכר התלמוד והמעשה ועתה זכר כוונת לבו שיהיה ביום ובלילה על התורה והמצוות כמ"ש וכל מעשיך יהיו לשם שמים. רמב"ם (הלכות תלמוד תורה, פרק שלישי, הלכה יג): אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה. לפיכך, יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אחת מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן, אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה. 

כתב הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל (הגיוני עזיאל, חלק ב, שער כ): "מתת אלקים זו שנקראת דעת היא כשרון רוחני וכלי מחזיק ברכה, ועל האדם הוטל לפתח ולמלא אותו יום יום בהוספת דעת על ידי שקידה עיונית ולמודית בתורת אלקים הסתכלות עמוקה בפלאי מעשי בראשית וזכרונות קדש של העבר, שלשה דברים אלה יוצרים את הדעת והמחשבה שגוררים ומפתחים את האהבה והיראה, מצות אהבה ויראת ה' מחיבות מצות תלמוד תורה וכל מצות זכרון מפלאות תמים דעים שהם מסתמלות בזכרונות השבתות והחגים עם כל מצות זכרון שבהם מצות ציצית ותפילין ומזוזה שהם זכרונות תמידים שמזכירים אותנו תמיד חובתנו לאלקינו: למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם (במדבר ט"ו מ'), מאהבת ויראת ה' נמשכת אהבת הרע ואהבת האדם, וכן א"ר עקיבא: ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה עמי חברי הואיל ונתקלקלתי יתקלקל חברי עמי אם עשית כן דע למי אתה מבזה שנאמר: בדמות אלקים עשה אותו (ב"ר פ"כד), וזהו יסוד לכל תורת המשפטים הלואות מקח וממכר נזיקין וחבלות שנגרמים בגופו של המזיק או בממונו בגופו או בממונו של הנזוק, והלכות צדקה וחסד כל אדם, כי אהבה נאמנה ותשוקה היא זו שיש עמה יראה והערצה שלא לגרום נזק ועגמת נפש כל שהוא לחברו ותשוקה לעשות טוב וחסד כל הימים".

תוקן על ידי מם80 ב- 23/07/2014 02:01:58

לא-תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מא-להיך (ויקרא יט, יד). פירש רש"י: המכיר מחשבותיך, וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו, ואין שאר הבריות מכירות בו, נאמר בו 'ויראת מא-להיך'. ועיין פירוש רש"י לפסוקים ויקרא יט, לב; ויקרא כה, יז; ויקרא כה, לו; ובבא מציעא נח: ופירוש רש"י שם.

 

לאהבה את ה' א-להיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו (דברים יא, כב). דורשי רשומות אומרים: רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם, למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו (ספרי עקב, מט). כתב הרב יצחק יעקב ריינס (ספר הערכים, אגדה והלכה): "ההלכה היא מוגבלת ומצומצמת, מה שאין כן האגדה, שהיא בלי כל גבול. כי ההלכה עוסקת בדברים שבמעשה וכשם שהמעשה עצמו הוא מצומצם ומוגבל, כך היא ההלכה. אבל האגדה עוסקת בדברים שבמחשבה ולכן אין לה גבול וצמצום, כמו שאין גבול וצמצום להמחשבה". הכן בחוץ מלאכתך, זה מדרש, ועתדה בשדה לך, אילו הלכות, אחר ובנית ביתך, אילו הגדות; דבר אחר, הכן בחוץ מלאכתך, אילו הלכות, ועתדה בשדה לך, אילו אגדות, ואחר ובנית ביתיך, זה תלמוד (תוספתא סוטה ז, כא).