נושא הדיון: כח עליון המעוניין ומתערב במעשי האדם: הגדרות: 1. כח עליון: כח בעל מודעות עצמית וכוחות מעבר לטבע. 2. מתעניין: מעניין אותו, אותו חלק זעיר מזעיר מהגלקסיות המתקרא שביל החלב - מערכת השמש - ארץ - צרור אורגניזם המתקרא אדם. 3. מתערב: שכר / עונש / הוראות.
הגדרות אלו הינן סובייקטיביות ועליהן נושא הדיון. אין הנחות יסוד לא בקשר לתוצאות הדיון ולא בקשר לשום דבר אחר.
טיעון ראשון: אני חושב משמע אני קיים.
נשלח ב-23/7/2014 17:07
טיעון שני. מאחר והדיון הינו על האדם, אין משמעות לדיון אם לא קיימים הגלקסיות, מערכת השמש וכו' עד לאדם. על כן אני מציע להניח לצורך הדיון כי הנ"ל קיימים. יש הסכמה?
נשלח ב-23/7/2014 17:13
אכן כן. קיימים לצורך הדיון!
נשלח ב-23/7/2014 17:26
אלי
חזקה על אדם שהוא פועל מתוך כוונה או מניע. כך שאם אתה מציע לערוך את הדיון הנ"ל, משמע אתה רוצה במשהו. סיבותיך לפתוח את האשכול יכולות להיות מגוונות.
א. אינך יודע האם יש כוח עליון וכו' ואתה מצפה שאולי עם סיום הדיון תדע דבר זה
ב. אתה רוצה להוכיח דבר מה באמצעות כשלון הדיון
ג. אתה רוצה להרשים מישהו או לרומם או להשפיל
קטונתי מכל גדולי הפילוסופיה וענקי המחשבה של הפורום שלנו. אומר לך מה ראיתי כאן ומה לא. ראיתי למדנים לעומק ולמדנים לרוחב. ראיתי בעלי ביטחון עצמי מוגזם להפליא וראיתי ספקנים עדינים. ראיתי כאלה האומרים קדיש על אש אמונתם שכבתה וכאלה שעבורם השאלות מהוות סם חיים. ראיתי אנשים עם יסודות מוסר איתנים וכאלה שלא יחמולו על גר ויתום. אך אצל כולם ראיתי נפש שואלת וגדול השואל מהמשיב.
כמעט כולם כאן ותיקים ממני בפורום ובוודאי יסכימו איתי שאין אשכול אחד שהעלה נושא שהיתה עליו בסופו של עניין הסכמה או ליבון ממצה. נדמה כי נפשות החברים ניזונות מהויכוח והצורך לרדת לשורשם של סוגיות ולאו דוקא מהתשובה הסופית.
ולכן מה שאתה מציע זר לפורום הן מהמגבלות שאתה מטיל על הדיון והן מהמטרות של הדיון עצמו. לא צריך להיות נביא או חכם גדול כדי לנחש שמאומה לא יצא מכל זה.
תוקן על ידי yerubaal ב- 23/07/2014 17:26:48
נשלח ב-23/7/2014 17:31
אתעלם בתחילה מהסיבות אותן הצעת לפתחת האשכול ואעבור למסקנה שלך. נתון 1 לדעתך: אין אשכול אחד שהעלה נושא שהיתה עליו בסופו של עניין הסכמה או ליבון ממצה נתון 2 לדעתך: לא צריך להיות נביא או חכם גדול כדי לנחש שמאומה לא יצא מכל זה ומה שאני האי מהאי?
נחזור לסיבה. האשכול נועד לפרוך את דברי מיימוני ואחרים ש"לא ניתן לקיים דיון ללא הנחות יסוד". והנה הפרדוקס שלי: זהו אשכול ובו דיון ללא הנחות יסוד, בהנחת יסוד שניתן לקיים דיון ללא הנחות יסוד.
תוקן על ידי eli_s ב- 23/07/2014 17:35:50
נשלח ב-23/7/2014 21:20
eli_s כתב:
נושא הדיון: כח עליון המעוניין ומתערב במעשי האדם: הגדרות: 1. כח עליון: כח בעל מודעות עצמית וכוחות מעבר לטבע. 2. מתעניין: מעניין אותו, אותו חלק זעיר מזעיר מהגלקסיות המתקרא שביל החלב - מערכת השמש - ארץ - צרור אורגניזם המתקרא אדם. 3. מתערב: שכר / עונש / הוראות.
הגדרות אלו הינן סובייקטיביות ועליהן נושא הדיון. אין הנחות יסוד לא בקשר לתוצאות הדיון ולא בקשר לשום דבר אחר.
טיעון ראשון: אני חושב משמע אני קיים.
אתה מניח סוג "אל" אתה מניח מראש שמדובר ב"כח" אתה מניח מראש שהוא צריך להתעניין אתה מניח מראש שהוא מתערב אתה מניח מראש שהוא מעניש ונותן שכר, שהרבה ביהדות וכל אחד מכיוון אחר לא מסכים להנחת היסוד שלך. והכיוון דיי ברור ואתה אומר: זה הדת הסובייקטיבית שלי (ואני מאוד רוצה שיהיה גם שלך) ועל זה הדיון.
נשלח ב-23/7/2014 21:26
אלי
איקון ירוק.
המשך.
יש לי הערה על הקוגיטו של דקארט שרמזתי עליה באשכול שדבריך תשובה לו.
כבר נכשלת. אתה פותח ב"דיון ללא הנחות יסוד" ואז כותב הודעות שלימות לפרט את כל הנחות היסוד שאתה רוצה שהדיון יתבסס עליו. אולי אתה מתכוון דיון בלי הנחות יסוד שלך ורק עם הנחות יסוד שלי?
נשלח ב-24/7/2014 01:45
נמשיך בדיון.
א. כל מה שמסביבי ומסביבך אכן קיים לצורך הדיון.
ב. אם אותו כח עליון שאנו דנים בו הוא הטבע בעצמו - אז בהחלט יש התערבות (בצורה של איתני טבע, צונאמי וכו'). השאלה שלך היא על התערבות תבונית, לא כן?
למעשה, איך אפשר לנהל דיון בלי לומר משהו? חוששני שיצאתי מאד מבולבל. הרי לפנינו שדיון מבוסס על הוספת או חשיפת או למצער הצבעה על הנחות יסוד?!
אני מזכיר את האבחנה (שמופיעה כה יפה בספרי מיכי שלנו) בין סינתטי לאנליטי.
משפט סינתטי אומר משהו שלא היה ידוע קודם. הוא לא נגזר מן ההנחות הקודמות (האם היה מותר להביא גם אותן)?
משפט אנליטי חושף משהו שלכאורה לא היה ידוע אבל מתברר שהוא היה טמון בנאמר קודם.
דוגמא לראשון: היום מזג אויר יפה בלי גשם. זה חידוש, כי יכול היה להיות גשם, או שהיינו חיים בעולם ללא מזג אויר. (אבל הדיון מתקיים בעולמנו ועל עולמנו אז האם זה נקרא "בלי הנחות יסוד"?)
דוגמא לשני: שני חיילים ועוד שני חיילים ירדו לעזה. כך שארבעה חיילים ירדו לעזה. אין שינוי בין שנים ושנים לארבעה (לפחות לפי הגישה הרגילה שהאריתמטיקה (=חשבון מספרים) אינה מגלה דברים חדשים אלא רק מנסחת במילים את הידוע).
והוספת
ב. אם אותו כח עליון שאנו דנים בו הוא הטבע בעצמו - אז בהחלט יש התערבות (בצורה של איתני טבע, צונאמי וכו'). השאלה שלך היא על התערבות תבונית, לא כן?
קשה לי עם המילה הזו, "טבע" כאילו זו ישות בפני עצמה. יש תופעות שאנו מכנים "תופעות טבע" ואם הן עוצמתיות אז הן "איתני טבע" אבל זה ניסוח מטעה, שמראה כאילו יש כאן ישים וישויות.
לגבי "התערבות תבונית", שוב צריך להסביר איך משתמשים במונח הזה. כאשר אדם פועל, הוא יכול לפעול תבונית או לא. למשל, אדם רץ לכביש כדי להציל ילד ממכונית מתקרבת. זו החלטה שנעשתה במנגנונים קוגניטיביים. הוא שקל ובחר ועשה. אבל מי שמעד ונפל על הכביש, זו לא החלטה תבונית. זו אפילו לא החלטה באופן שבו משתמשים במילה.
כך אנו מחלקים אצל בן אדם. האם השאלה היא אם כל התופעות שאנו רואים מסביב, וקוראים להן "טבע" להבדיל מפעילות אנושית, הן מעשים שמיוחסים ליש אחד שיש לו הכרה ופעילות קוגניטיבית ומטרות?
יש לי להוסיף על זה אבל איני יודע אם זה בסדר המטרות שלך. אבל זו הערה מעניינת אז אכתוב.
קח לדוגמא מדענים המשחקים (או מתעללים) בעכברי מעבדה או בקופים. הם נותנים לעכברים לרוץ במסלולים ולקבל גבינה, אבל מפעם לפעם מזרימים חשמל כך שהעכבר חוטף שוק קטן במסלול זה או אחר. מטרתם היא ללמוד כיצד העכבר לומד (באיזה קצב ועוד ועוד). אז מה שנראה כאירועים מקריים עבור העכבר, שגר במקום עם התנהגויות לא סדירות, הוא בעצם - כוונתי למכלול האירועים שנראים כמו רעידות אדמה ועוד מצד פגיעתם באוכלוסיה - אוסף של מעשים תבוניים של המדענים.
ניתן להבדיל כאן בין שתי שאלות:
1. האם האירועים שמתרחשים בתוך הכלוב הם מקריים או מכוונים?
2. מה הכונה של מי שעומד או עומדים מאחוריהם (וממילא האם זה יש אחד או רבים)?
אנו מנסים להחיל את הדגמים של פעילות מכוונת (מה שאתה מכנה "תבונית") על המציאות מסביב. אחד המשלים שאכן משתמשים בו הוא הדגם של "ניסוי".
ויש עוד מסקנה שאפשר להסיק מן הניסוי המחשבתי שלי אודות עכברים. האם העכברים, אילו היו אינטליגנטים (וצריך להסביר מה זה) ואפילו פילוסופים, יכלו להעלות השערה לגבי מה שמתכננים עבורם? שהם במעבדה?
מן הניתוח להלן אודות העכברים מתבקש להשוות בין האדם לעכבר ולהעלות, בדרך של כמין אינדוקציה (הסק מהפרטים אל כלל) שאי אפשר למי שנמצא בתוך מערכת להסיק מסקנות לגבי מי שנמצא מחוץ למערכת, למשל העכבר בניסוי לגבי עורך הניסוי האדם.
אבל זה דווקא במערכת שבה לעכבר אין תכנים נוספים בתודעתו. למשל, שהוא אינו יודע שיש "מישהו" "שם בחוץ". או שהוא אינו מכיר מעבר לצרכים של אכילה, שתיה ועוד. אם המדען היה מנהל שיחות עם העכברים הם היו מקבלים מידע - אם היו מסוגלים לכך. חשבו על סטודנטים המתנדבים לניסוי כלשהו בפסיכולוגיה. הם כן מנהלים דיון עם עורכי הניסוי. מסתירים מהם את מטרות הניסוי כדי לא לקלקל את התוצאות על ידי הטיה, אבל הם עדיין יודעים שזה ניסוי. כי יש משהו משותף בינם לבין עורכי הניסוי.
אז הידע על עורכי הניסוי יכול להגיע או מהידברות בין אלו שבחוץ לאלו שבפנים. או שהוא יכול להגיע מכך שיש משהו משותף בין אלו לאלו.
שוב, אני כופר בכך שניתן להסיק מסקנות כלשהן מן המשלים שלי. אני רק בא להראות סוגים שונים של יחסים בין "מי שבפנים" ל"מי שבחוץ" לפי אותן גישות שיש "מישהו בחוץ". לפעמים זה משמעותי להעלות השערות, ולפעמים לא.
נשלח ב-24/7/2014 09:04
הרב מיימוני,
אכן לדעתי אין מושג כזה "דיון ללא הנחות יסוד", המושג הזה שווה ל"דיון ללא דיון".
אמנם אני תופס את הצד של אליס, משום שלדעתי כוונתו לדיון עם מינימום הנחות. כמה שאפשר.
לגבי העכברים,
עכבר פונה לעכברה ואומר: "תגידי, יש לך דרך להוכיח, ברמת סבירות גבוהה, שאכן יש כוח תבוני שמת ערב ב'בית הזכוכית הענק שלנו? "
כל מה שאני רוצה להסיק מהדיון הוא:
האם יש כאן איזה 'עכבר' שמסוגל להביא ראיה איכותית לקיומו של כוח עליון הנוהג להתערב, התערבות כלשהיא, בחיי.
כוונתו של אליס באמרו ללא הנחות יסוד היא להתחיל מאפס. להתחיל מאפס פרושו להתחיל עם לוח חלק כמו תינוק שזה עתה נולד.כלומר כל אחד בדיון צריך להניח בצד את מה שלמד ולהקשיב לזולת. לשם כך צריך פתיחות מקסימלית לשמיעת דעות הזולת ללא שפיטה מוקדמת.
כמובן שהדיון עצמו יכלול הנחות למכביר שהרי ברור לכל בר בי רב שבלי הנחות אין דיון.
נשלח ב-24/7/2014 11:41
אפרים,
"להתחיל מאפס פירושו להתחיל עם לוח חלק כמו תינוק שזה עתה נולד", זו הנחה המבוססת על פילוסופיה אריסטוטלית המגדירה את השכל כטאבולה ראסה, כלומר כפוטנציאל.
היהדות אומרת: יראת ה' ראשית דעת. להתחיל מאפס פירושו לדעת כי הבורא קודם לנברא. אחרת, התחלה מלוח חלק סתמי איננה באמת מאפס, אלא מדמיונות של ה-"אני".