מבלי להכנס לסיבות הצודקות של הציונים ללחום על מדינת יהודים עצמאית בארץ ישראל,ולסיבות המעוותות עד אכזריות של הערבים ללחום על קבלת ארץ ישראל לידיהם, ניכר דימיון מסוים בהתאמה לנתוני התקופות של התהליך שאירע בתקופת הקמת המדינה, לבין התהליכים כיום של התקוממויות הערבים.
לפני כמה עשרות שנים קיבלנו את המדינה מאת האו"ם (המתכנה או"ם שמום) אותו או"ם שמנסה לקחת לנו אותה מאז ואולי בקרוב גם יצליח.
לפני כמה עשרות שנים היהודים הם אלה שלחמו במחתרות החביאו סליקים של נשק ביצעו פיגועים שבהם היה ברור שיפגעו אזרחים יהודים לחמו על דעת הקהל העולמית לקבלת לגיטימציה ופעלו בדרכי (הבה נקרא לילד בשמו) טרור.
כיום אלה הערבים.
לנורווגי או כל תושב העולם המסתכל מהצד גם אם אינו נגוע כלל באנטישמיות ואין לו גישה לתקשורת עוינת ומוטה, נראה כי כשם שזכותנו לאחר השואה לקבל מדינה משלנו ואי לכך התקוממותנו דאז הייתה מוצדקת, כך התקוממות הפלסטינים לארץ עצמאית משלהם כאן נראית מוצדקת לחלוטין הרי הם היו כאן לכאורה לפנינו ובמשך הרבה מאוד זמן.
כמובן שיש הרבה דברים שונים ולא ניתנים להשוואה כלל, כמובן שחלילה לי מלהשוות את התנהלותנו לאכזריות וחוסר המוסריות של הערבים, כמובן שיש אמצעים שבהם הערבים משתמשים ואנו לא אם משום שבזמן הקמת המדינה הם לא היו קיימים ואם משום שאנו לא חיות אדם כמותם.
אין להתעלם מהדימיון ההיסטורי הברור ומהתחושה שעולה בעקבותיו שיש כאן מידה כנגד מידה וצידוק שמימי.
וזאת מאחר שהציונים הלכו בקו נטול דת ותורה, הרימו ראשם בגאווה ותבעו את הארץ בצידוקים צודקים מאוד מבחינה הגיונית אולם לא מבחינה הלכתית, הקימו את המדינה על אדני הכוחי ועוצם ידי ולא על אדני זכותנו ההיסטורית של לארץ ישראל כשאנו מקיימים את התורה כהלכתה וכלשונה.
ואף שהיו שרצו נואשות לדמות את התהליך ההוא כ"אתחלתא דגאולה" וסיבתם ורצונם מובנים ואף הגיוניים במידה מסוימת, ברור כיום שהקמת מדינת ישראל זו לא אתחלתא ולא דגאולה, לפחות לא בצורה שאנו מסוגלים להבין, ויותר מהרבה דברים אחרים הוכיחה זאת ההתנתקות ותוצאותיה המרות.
לא הבנתי כיצד את מוכיחה שמדינת ישראל היא לא אתחלתא דגאולה (ובכל מקרה היא מקום נוח להרבה יהודים, כולל לך כנראה).
לגבי ההתנתקות וכלל הבעיות בדרום אזכיר את הציטוט מהגמרא לגבי עקבתא דמשיחא "אנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו"
ואגב, כתוב בקבלה שהמשיח נגלה ונכסה ושוב נגלה, ושבתקופת האמצע יגידו עליו "אוי לנו שטעינו אחר זה"
נשלח ב-27/7/2014 15:55
המדינה הזו הוקמה בחסדי ה'! ומיום הקמתה למרות המלחמות , ולמרות חלק מאזרחיה שאינם תורמים להחזקתה להפך, הפכה לנס כלכלי, לפי סקר האו"ם האחרון המדינה שלנו במקום ה20 בעולם מתוך 170 מדינות שאנשים רוצים לגור בה, תוחלת החיים של תושביה מהגבוהות בעולם מקום3 אנחנו במקום השמיני בעולם מבחינה פיתוחים טכנולוגים התל"ג לנפש עלה ב25 שנה מ7300 $ ל34000& לנפש אפשר להמשיך. מצב הפרט והכלל במדינה בעיקר של היהודים מעולם לא היה כל כך טוב. מכל הבחינות כלכלית רוחנית וכד. אם הקב"ה לא היה מרוצה ממנהיגי המדינה והתנהלותם מזמן מזמן הוא היה מגלה את חרונו המוכר. אבל קורה בדיוק ההפך- כל הקללות שנאמרו לאבותנו בפ' בחוקותי, הים כולם בטלים ומבוטלים לא קיימים כנראה שה' מאד מרוצה ממה שהוא רואה. לפני כ100 שנה ההמנהגה הרוחנית היתה בידי הרבנים- ה' גילה את דעתו על הנהגתם.
נשלח ב-27/7/2014 16:01
בתנועה הציונית היו זרמים שונים עם דעות שונות: זרם מדיני ששאף להקמת מדינה יהודית בתמיכת אומות העולם תוך כיבוד זכויותיהם של המיעוטים, זרם פרגמטי שסבר שהתיקון של קלקולי הגלות הינו שיבה לעבודת האדמה בא"י, זרם רוחני שסבר שיישוב יהודי בא"י מטרתו להיות מרכז רוחני לישראל ולגויים, זרם חרדי-לאומי שפסק כי כל יהודי חייב לקיים מצוות עליה לא"י, זרם חרדי-משיחי שראה בציונות אתחלתה דגאולה, זרם לאומני שדגל במאבק מדיני וצבאי להקמת מדינה עברית, זרם שחפץ בהקמת מדינה דו-לאומית, ועוד.
עד לעליות הציונות, רוב הארץ היתה מדברות וביצות ותושביה מעטים. משהיהודים הפריחו את א"י, היישוב הערבי בא"י גם התפתח וערבים רבים מארצות סמוכות עברו להתגורר בא"י.
בהצהרת בלפור בריטניה, שהיתה אז המעצמה העיקרית בעולם, הבטיחה לתמוך בהקמת בית לאומי בא"י (משני עברי הירדן) בתנאי שישמרו הזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות. לצד המדינה היהודית, היתה אמורה לקום ממלכה ערבית מאוחדת בראשות פייצל שהסכים על שיתוף פעולה עם המדינה היהודית שתקום בא"י. אלא שבהסכם סייקס-פיקו הבריטים והצרפתים חילקו ביניהם את המזרח התיכון שהיה אז בשליטת התורכים, ובועידת סן-רמו,א"י וירדן ניתנו במנדט לבריטים כדי לממש את הצהרת בלפור, וסוריה ולבנון נמסרו לצרפתים. בהמשך הבריטים נסוגו מהתחייבותם, הגבילו את העליה של יהודים לא"י, וניהלו מדיניות פרו-ערבית. הממלכה הערבית לא קמה. כתוצאה מכך קמו תנועות לאומיות ערביות קיצוניות שנלחמו זו בזו וביהודים.
אני לא אתייחס למהות הדתית של מדינת ישראל או לכל דבר שקשור לדעה כל שהיא, כי למדתי כבר שקיר פחות דוגמטי מאנשי הפורום הזה. רק אדבר על עובדות. הישוב העברי לא עשה שום פעילות טרור, לא רצח שום ערבי חף מפשע( אולי חוץ מבמלון המלך דוד שגם שם הייתה התראה ואולי גם את הלחי אפשר להגדיר כנוטה לטרור אך הוא היה הארגון הקטן ביותר וכמעט חסר השפעה). להפך הישוב הערבי תקף את היהודים במעשי טרור ורצח נוראיים ( ראי/ראה ערך מאורעות תרפט, המרד הערבי הגדול ועוד רבים). לעומתם הישוב הייהודי עסק בפעילות לא אלימה של העפלה. נמצינו למדים שההיסטוריה נותרה אותו דבר חוץ מהבריטים אותם החליף האום. בקשר להתנתקות, דהיינו גירוש אלפי יהודים טובים ונאמנים למדינה, שגרו באיזור עשרות שנים, אז החרדים( לדבר ה?), שאם אני מבין נכון את/ה נמנה עליהם, תמכו בזה בשביל אתנן זונה של כמה מיליונים.
תוקן על ידי גושניק1 ב- 27/07/2014 16:58:59
תוקן על ידי גושניק1 ב- 27/07/2014 16:59:57
נשלח ב-27/7/2014 17:05
.
יעלו עשבים בלחייך - ובכל זאת, מעולם מצבו של העם היהודי לא היה טוב יותר.
נשלח ב-27/7/2014 17:46
שלום מעדנית, ברוכה הבאה לפורום! (מיימוני לא כאן אז אני מברכת אותך במקומו...)
לגבי המדינה, שתי שאלות לי אלייך. כחרדית אל חרדית. 1. איפה בעולם יש חינוך יהודי-דתי ממומן מכספי המדינה, שאינו עולה להורים פרוטה? ובאיזו נקודה על הגלובוס, הרשות המקומית מממנת מקוואות וצרכי דת יהודיים? 2. להיכן היו אמורים לדעתך, ללכת פליטי מלחמת העולם השניה ששכנו במחנות עקורים באירופה? מדובר במאות אלפי איש, ששום מדינה בעולם לא הסכימה לקבלם והגויים המקומיים החלו לפרוע בהם פרעות. רק עם קום המדינה היהודית בארץ ישראל, יכלו כל אלו להשתקע כאן ולגדל דורות ישרים. (שבעוד שני דורות ייתממו ויאמרו 'מה אהני לן מדינת ישראל').
תוקן על ידי למינגית ב- 27/07/2014 17:48:01
נשלח ב-27/7/2014 18:14
מעדנית, אינני חושב שיש כאן דוגמה של היסטוריה חוזרת. האזור שלנו היה חלק מן האימפריה העותמנית שהתפוררה. כל התפוררות גורמת אי יציבות. אי יציבות זו יצרה חלון זמן היסטורי רגעי, שהתנועה הציונית, כחלק מהתנועות האירופיות המקבילות, ניצלה היטב ונעזרה בכלים שעמדו לרשותה. אי היציבות האיזורית לא הסתיימה והתהליך דורש זמן ממושך. תהליכים שארעו אצלנו, קורים אצל אחרים המצויים במצב דומה, ואין כאן דבר מפתיע. התקוממויות במטרה להשיג עצמאות נפוצות ביותר במאות ה 19 וה 20.
שאלת חלוקת הארץ הוכרעה כבר בשנות השלושים והארבעים. גם היא מתוך תפיסה היסטורית יסודית וארוכת טווח בדבר ההכרח בגבולות בין קהילות לאומיות מוגדרות או מצויות בתהליך של הגדרה עצמית. [ב 1850 לא היה עם גרמני, ולא היו איטליה צכיה סלובקיה ...]. עם תום מלחמת העולם הראשונה, ופרסום 14 הנקודות של הנשיא וילסון, זכתה להכרה בין לאומית התפיסה בדבר זכותה של קהילה לאומית מוגדרת, לריבונות בטריטוריה מוקפת בגבול. כך הוכרה זכותו של העם היהודי לריבונות בטריטוריה ההיסטורית שלו, אף שרובו היה מחוץ לטריטוריה הזו. ממשלת ישראל בראשותו של בגין חתמה על מסמך בין לאומי בו היא מכירה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתינאי, זכויות שפרושן רשותו להגדיר עצמו בטריטוריה משלו המוקפת בגבול. לעומת זאת נדחקו הזכויות ההיסטוריות של הגרמנים בבוהמיה ומורביה, לטובת זכותם של הצ'כים, והוקמה מדינה צ'כית. [20 שנים מאוחר יותר התקוממה גרמניה וכבשה את השטח במרץ 1939].
לא ניכנס כאן לענינים פוליטיים ולא לענינים אידאולוגיים, שכן אלו אינם מקובלים באתר.
כל התנועות הלאומיות, והתנועה הציונית בכללן, הן תנועות חילוניות, הפועלות במסגרת תהליכים היסטוריים ולא תהליכים דתיים. מקור התהליכים האלו בתפיסות אירופיות וכוחות חברתיים ומדיניים אירופיים, ואירופה היתה היבשת הדומיננטית במאה ה 19 ותחילת המאה ה 20. זכות היסטורית ניתנת לקבוצה שהגדירה עצמה בתוך טריטוריה משלה וכך גם לגבי התנועה הציונית. כל זכות מדינית נשענת בהכרח על יכולת הנובעת מעוצמה לקיים את היכולת הזו. קיום התורה כהילכתה אינו קשור כלל וכלל לנושא שלנו ואינו מעניק איזו זכות שהיא במשפט העמים.
עניין 'ראשית הגאולה' כאוב ומדאיג מאד. הציונות החזירה את היהודים למציאות ההיסטורית הראלית. כעת מתעוררת בתוכינו תנועה חזקה של רומנטיקה גרמנית בכסות דתית אשר שואפת להוציא אותנו מן המציאות ההיסטורית הממשית. לרוע מזלנו, יש לנו, היהודים, נטיה נפשית מולדת וחריפה לצאת מן העולם הראלי ולעבור אל עולם משיחי דמיוני, אשר מניחים אותו כאילו היה ממשי. אדם במצב כזה זקוק להשגחה או אישפוז בכפיה. עם במצב כזה נוטה לאבד עצמו לדעת.
עניין ההתנתקות דורש הרחבה מקדימה. הנה דוגמה.
בית המלוכה של הולנד הוא נסאו-אורנז'. לפני זמו לא רב עלה מלך חדש לשלטון בהולנד, והמדינה נצבעה כתום. למה כתום? כאן צריך לעבור למלודרמה פוליטית אירופית. בורגונד היתה דוכסות חזקה בעלת מדיניות משלה במזרח ממלכת צרפת. כאשר היה שידוך בין מישהי מבורגונד למישהו מהבסבורג, הבית השולט בקיסרות הרומית הקדושה, הביא הכלה כנדוניה את ארצות השפלה [היום הולנד ובלגיה] לבית הבסבורג. כתוצאה משידוך בין בית הבסבורג הגרמני אוסטרי, למלכות ספרד, עברה ספרד לרשות הבסבורג. אחר כך חילקו ההבסבורגים את השטחים האימפריה הגרמנית לחוד, הספרדית לחוד. ארצות השפלה עברו לרשות ספרד.
אחד, וויליאם השתקן, היה הרוזן של נסאו – מדינה בגרמניה. הוא היה גם השליט של נסיכות אורנז' בדרום צרפת, נסיכות שכתום הוא הצבע הסמלי שלה. והיו לו גם שטחים בארצות השפלה. הוא מרד בפיליפ השני, מלך ספרד. והשטחים של ארצות השפלה הצפוניות,התלכדו מאחוריו ונפרדו משלטון ספרד. כך נוצרה המחוזות הצפוניים, הולנד, במאה ה 16. [הוא כמובן לא חשב על לאומיות הולנדית]. אדם שחי באמסטרדם השתייך לקהילה שלו, אבל השיוך המדיני שלו היה תלוי בחתונות של אחרים. בורגונד ה'צרפתית', הבסבורג הגרמנית, ספרד או נסאו-אורנז'.
אחד הצאצאים שלו נעשה מלך אנגליה במהפכה של 1688, מה שמוליך אותנו לדוגמה המפליאה הבאה. מאז שמתה אליזבת הראשונה מלכת אנגליה ב 1603, עוד לא היה מלך אנגלי באנגליה. בגלל חוק הסאלי, הנהוג בהאנובר שבגרמניה, נמנע מויקטוריה, מלכת אנגליה מ 1837, לרשת גם את כתר האנובר ממנה מוצא המשפחה שלה ושתי הממלכות נפרדו. זה העולם הישן. הגיעה העת לסיים את המלודרמות המלכותיות.
צרכים מדיניים ומחשבות בתורת המדינה, מעלים השקפות חדשות בתחילת המאה ה 17. אחת מהן היא מושג הגבול. שטח אינו מתחלק ואינו עובר מיד ליד על ידי מלחמה או נישואין. השטח מוגדר בגבול ומאכלס קהילה ריבונית בעלת זכויות וחובות. רעיון הגבול נלקח מן התנך. הלא הארץ חולקה לשבטים שהיו מותחמים בגבולות ברורים. שלום ווסטפליה ב 1648 נתן הכרה לאותו רעיון של קהילות מוגדרות היושבות בטריטוריות מוגדרות מוקפות בגבול. שלום וסטפליה הוא נקודת זמן הראויה לציון תחילתו של העולם המודרני שבו אנחנו חיים. בתהליך ארוך ואלים התגבשו קהילות מוגדרות בתוך ממלכות רב לאומיות. במאה ה 20 התפוררו האימריה האוסטרו-הונגרית, העותמנית והרוסית. והתהוו לאומים מוגדרים בגבול. המפה המדיניחת של שנת 2000 היא ראיה להתממשותו של רעיון הגבול.
באמצע המאה ה 19 היו באירופה שתי קבוצות לא מוגדרות ויוצאות דופן. הקבוצה האחת – הבעיה הבלתי פתורה של אירופה מראשיתה, השתרעה ממזרח צרפת ועד הוולגה שברוסיה, מצפון לעמק הפו באיטליה ועד הארצות הבלטיות, אוסף של יישובים, קהילות, שבטים ומלכויות של גרמאנים. 'עם גרמני' היה מושג בהתהוות, ועם גרמני מתהווה במפנה המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20.
העדר גבול התיישבותי מובחן הוא הסיבה המונחת ביסוד שתי מלחמות העולם האיומות במאה ה 20.
גרמניה אינה מכירה בגבול שלה עם פולין, לא ישבה את בעית הגבול עם צכיה, ורוסיה שולטת בחלק מפרוסיה המזרחית. הקמת השוק המשותף והאיחוד האירופי סביב הציר צרפת – גרמניה, הוא נסיון לפתור את הבעיה הגרמנית.
הקבוצה השניה היתה היהודים, אוסף של קהילות מפוזרות. גרמניה שימשה מחוז חפץ ליהודי מרכז ומזרח אירופה, והם הושפעו עמוקות מן התרבות שלה והלכי הרוח בה.
ההתנתקות היתה מהלך של שרון לנתק את החשיבה והפעולה של הממשלה מן המשיחיות המאפינת מרכזי כח מסוימים. הוא הצהיר על כך בכנס הרצליה קודם מעשה. ההתנתקות לא נועדה להביא שלום וביטחון מידיים, ולא לקבוע גבולות בטחוניים. היא נועדה להתנתק מן הרומנטיקה הגרמנית המופיעה כאן בכסות דתית, וליצב את ההתישבות היהודית בארץ ישראל בתחום המוקף בגבול. זה מעשה גאופוליטי הכרחי שהתקבל עוד קודם הקמת המדינה על ידי הממשלה שבדרך, על מנת שלא להפוך לבעיה בלתי פתורה כדרך גרמניה. מובן שמטרת הצד השני, הפלשתינאי, היתה הפוכה בתכלית.
עודד
נשלח ב-27/7/2014 18:59
932woland כתב:
ההתנתקות היתה מהלך של שרון לנתק את החשיבה והפעולה של הממשלה מן המשיחיות המאפינת מרכזי כח מסוימים. הוא הצהיר על כך בכנס הרצליה קודם מעשה. ההתנתקות לא נועדה להביא שלום וביטחון מידיים, ולא לקבוע גבולות בטחוניים. היא נועדה להתנתק מן הרומנטיקה הגרמנית המופיעה כאן בכסות דתית, וליצב את ההתישבות היהודית בארץ ישראל בתחום המוקף בגבול. זה מעשה גאופוליטי הכרחי שהתקבל עוד קודם הקמת המדינה על ידי הממשלה שבדרך, על מנת שלא להפוך לבעיה בלתי פתורה כדרך גרמניה. מובן שמטרת הצד השני, הפלשתינאי, היתה הפוכה בתכלית.
עודד
הפכת את שרון למדינאי דגול וצדיק יסוד עולם. גם אם נתעלם מהטיעונים (אף על פי שיש בהם ממש) ששרון עשה את ההתנתקות כדי להתחמק מחקירות פליליות נגדו היא עדין הייתה מעשה אכזרי שאין כמוהו. לי לא ידוע על עם או מדינה בהיסטוריה שגירשו את בני עמם לאחר שהתישבו איפה שהתיישבו בהסכמת העם/מדינה. מה גם שאם הוא היה עושה זאת כחלק מתהליך של שלום, הוא היה עושה זאת כחלק מצהליך שלום ולא נסוג חד צדדית. מה שעוד יכול להביא לפקפוק במניעי שרון זה ההסתה החולנית נגד המתנחלים והציבור הדתי לאומי- הציבור שנותן מעצמו הכי הרבה למדינה- וכינויים כמשיחיים כפי שהזכרת. מכאן נראה לי שאנו מגיעים למניע העקרי- היעלמות הציונית החילונית. את זה אנו רואים כיום ביתר שאת עם הירידה מהארץ והתחזקות הבית היהודי והכרזת בנט שהוא ראש המחנה הלאומי. אפילו בתוך הליכוד הקו של פייגלין מתחזק וכמות גדולה של חברי כנסת מהליכוד דתיים. כמו כן ניתן לראות זאת באחוזי גיוס של דתיים מול חילונים(כמובן לא כולן אינני מכליל חלילה). את מה שאני אומר כבר חזה הרב סולובייצ׳יק (איש על העדה עמודים 245-246) לפני עשרות שנים ולזה קיווה הרב קוק. לכן, כדבריך, שרון ראה בהם איום שיש לדכאו.
נשלח ב-27/7/2014 19:06
למינגית כתב:
שלום מעדנית, ברוכה הבאה לפורום! (מיימוני לא כאן אז אני מברכת אותך במקומו...)
לגבי המדינה, שתי שאלות לי אלייך. כחרדית אל חרדית. 1. איפה בעולם יש חינוך יהודי-דתי ממומן מכספי המדינה, שאינו עולה להורים פרוטה? ובאיזו נקודה על הגלובוס, הרשות המקומית מממנת מקוואות וצרכי דת יהודיים?&
תוקן על ידי למינגית ב- 27/07/2014 17:48:01
(במדבר יא ה) ״זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים.״ ופרש״י: אשר נאכל במצרים חנם - א"ת שמצריים נותנים להם דגים חנם והלא כבר נאמר (שמות ה) ותבן לא ינתן לכם אם תבן לא היו נותנין להם חנם דגים היו נותנין להם חנם ומהו אומר חנם חנם מן המצות. וד״ל.
נשלח ב-27/7/2014 19:13
קטעים ממכתב שכתב בן-גוריון לרעיתו באוקטובר 1938, כשנה לפני מלחמה"ע השניה וכשתשע שנים וחצי לפני הקמת מדינת ישראל:
הימים הטרופים עברו. המשבר האירופי חלף. הטרגדיה הצ'כסלובקית נסתיימה. נסתלקה אימת המלחמה - לפי שעה. צבאות היטלר נכנסו לחבל הסודטים, וברלין חוגגת נצחונה הגדול. גם בלונדון הריעו לקראת "השלום" ועושי-השלום. ואכן יש שלום לרשעים! בחוגים הרשמיים שמחים וחוגגים. מנעו הפעם טבח עמים. ההיתה באמת סכנת מלחמה? לאחר שהצרפתים והאנגלים החליטו להפקיר את צ'כיה, בניגוד להתחייבויות ברורות מצד צרפת וקבלת אחריות מוסרית מצד אנגליה, לא האמנתי שתהיה מלחמה. אמנם היטלר כדרכו התחצף לאחר שהכניע את אנגליה וצרפת והציג תביעות חדשות שהפתיעו ו"הדהימו" את צ'מברליין, אבל היה כמעט ברור לי שבגלל "קטנות" אלה לא יעשו מלחמה, לאחר שהחליטו כבר לרסק את אבריה של צ'כסלובקיה.
כמובן, כל אחד מאתו שמח שאין מלחמה, אבל השמחה אינה שלמה. שולם מחיר יקר. לא רק אבדן שלמותה של צ'כיה, ריסוק אבריה של המדינה הנאורה וההוגנת היחידה מאלה שהוקמו אחרי המלחמה העולמית. לא רק חורבן עשרות אלפים יהודים בסודטים.
הפקרת צ'כוסלובקיה והכניעה להיטלר מסמנות מפנה חדש בפוליטיקה העולמית, וקודם כל באנגליה ובצרפת. נתערער לחלוטין הבטחון ב"נדיבים" - בבריתות והתחיבויות של התקיפים כלפי החלשים. הורמה קרנו של היטלר בעולם, ולעמי אירופה התיכונית, המזרחית והדרמונית ואולי גם הצפונית לא נשאר אלא להירתם בעגלת המנצח. צרפת הוכתה מכה אנושה, אשר ממנה אולי לא תקום. נתבטל ערך שיטת בריתותיה. היא חדלה להיות מעצמה מדרגה ראשונה. היא יכולה עוד להיגרר אחרי אנגליה עד כמה שזה יהיה ברצונה של הממשלה הבריטית. "כל דאלים גבר" נקבע כפרינציפ המדריך בפוליטיקה האירופית והעולמית.
אין אנו היהודים גורם במאורעות-עולם אלה. אין בכוחנו להכריע הכף לצד זה או אחר. הפוליטיקה האנגלית יש לה חשבונותיה היא, ולא רק אין בידינו להכריע, אין בידינו אפילו להשפיע. יהודי אנגליה אחוזי-פחד. האנגלים אומרים שהיהודים רצו במלחמה, כך צועק מוזלי, וכך אומרים בלחש אנטישמים-למחצה אחרים. ושום יהודי לא יעז להרים את קולו ולהגיד אשר בלבו אף במדינה חופשית זו.
אולם אם אין אנו גורם, הרי אנו אולי הקרבן הראשון של המפנה החדש. לא רק יהודי צ'כוסלובקיה, כל יהודי אירופה, ואולי גם אסיה ואמריקה, ירגישו בקרוב את נצחון הרשע. עם הידידות להיטלר תתפשט האנטישמיות באירופה. מבקשי קרבתם של הנאצים יחפו על כל מעשי-הזועה, ואולי גם ילמדו זכות עליהם. אהדה פוליטית תגרור אחריה אהדה אידאולוגית. ואם לא יקבלו כל תורת היטלר יקבלו לכל הפחות את תורת האנטישמיות, המצע לכך מוכן מששת ימי בראשית.
אולם לא רק מצב ישראל בגולה יורע. חוששני שהמאורעות הפוליטים האחרונים ישפיעו גם על מצבינו בארץ. הסגירו את צ'כיה. מדוע לו יסגירו גם אותנו?
מוסוליני הכריז על עצמו כמגן האיסלם. היטלר בנאומו הנירנברג שפך דמעות תנין על מצוקת הערבים. הממשלה הפשיסטית אינה מכסה ואינה מעלימה התנגדותה הנמרצת לציונות. ארץ-ישראל יהודית משמשת תגבורת לאיפריה הבריטית בים התיכון המזרחי, ומוסוליני רואה בזה "ים שלנו". היטלר שונא אותנו "שנאה לשמה", ובודאי לא ירצה בהרמת קרן העם היהודי בארצו.
בימי פספילד שלטה באנגליה ממשלת מיעוט, שרבים מחבריה היו ידידינו. רבי-המדינה היו מחוץ לממשלה, ונוח היה להם להתנגד למעשי הממשלה הבלתי-אהובה והחלשה. סימון, בולדוין, היילשם יצאו במחאה נגד הספר הלבן. עכשיו יש באנגליה ממשלה תקיפה, פופולרית, עם רוב עצום בפרלמנט ופרסטיז' חדש ואדיר בעם. ממשלה זו - כך סבור העם - הצילה את אנגליה והעולם מחורבן. הלך-הרוח השליט בממשלה ובציבור הוא הלך-רוח "ריאליסטי". האזנים עכשיו אטמות לתביעות יושר וצדק, וגם הבטחות והתחייבויות ישנות (וגם חדשות!) אינן עוד מטבע עובר לסוחר. בנין ורסייל נהרס עד היסוד, ואין רוצים לזכור הבטחות לא נוחות שניתנו פעם. הסגירו את חבש למרות ניסיונות הסנקציות של חמישים מדינות. הסגירו את סין למרות ברית חבר-העמים. הסגירו את ספרד. הסגירו את צ'כיה. לא זכרו אפילו להבטיח גורל מאות אלפי הפליטים מחבל הסודטים.
הבטחות והתחייבויות ניתנו לפירושים - והמפרשים הם המבטיחים והמתחייבים - לא אנו. ואין בית-משפט עליון, כאשר מדמים עוד כמה תמימים בינינו. לית דין ולית דיין בימינו אלה, וכל דאלים גבר!
הטרגדיה המזעזעת והמדכאה של היהדות בגולה עכשיו היא לא רק בזה שקיבוצים שלמים וגדולים נרדפים, נהרסים ונחרבים, אלא שאנו מחוסרי ישע ואין אנו יכולים אפילו לעמוד על נפשותינו. יהודי גרמניה, פולין, רומניה וצ'כיה אינם יכולים אפילו למחות על החמס והנישול והגירוש וההתעללות. אין שומע לצעקותיהם, ואפילו מפחדים לצעוק. הוטלה אימה על תפוצות הגולה, והיהדות בארצות הרשע משותקת ביסוריה.
בארץ אנו נלחמים, ומלחמתנו אינה עולה בתוהו. אנו כובשים עמדות חדשות ומבצרים ישנות. זוהי הנחמה היחידה שיש לעם היהודי בזמננו. וכל כמה שיימשכו המהומות נגביר חיילים, ואם כי באבידות יקרות.
המשך המהומות אינו, לדעתי, הסכנה הגדולה ביותר. חושש אני ל"עשיית שלום" בלי דיכוי בכוח, כאשר עשו שלום עם היטלר: על חשבון צ'כוסלובקיה. האם לא קל לקנות את השלום בארץ על חשבוננו? ונדמה לי שיש סכנה כזו, והיא ריאלית. איש לא יערוב לנו שלא יבואו בדברים עם המופתי. ייתכן שכבר באו בדברים עם מי שהוא אחר: עם אבן סעוד, עם ממשלת עיראק. ויש יהודים המסייעים לכך. מרובים רודפי "השלום" בקרב היהודים.
אינני מאמין שעת מינכן תקום לעולם. "השלום" של היטלר לא יאריך ימים. אבל בינתיים חרך רמיה צידו - וכי מי יודע כמה יימשכו ימי הרמיה, והציונות אינה עומדת מחוץ למקום וזמן. באמונת "נצח ישראל" התקיים העם היהודי אלפים שנה - בגולה. אלפים השנה הם נימוק לא רק בעד הציונות, אלא גם כנגדה. אלפים שנים לא בנינו את הארץ, לא חזרנו אליה, לא היתה לנו אחיזה במולדת.
מאמין אני בימי המשיח. לא לעולם רשע. היטלר וצ'מברליין לא יהיו לנצח, ועוד צפויות חליפות ותמורות באירופה ובעולם. הצדק הנרמס עכשיו ברגלים עוד יופיע. אך, היופיע מיד? אין סיכויים לכך. ועלינו להתכונן לשלטון-רשע ולעמוד נגדו, עכשיו, בימינו, בימים הקרובים.
אני מחלק את העם היהודי לארבעה סוגים: א. ציונים. ב. אוהדים. ג. אדישים. ד. אויבים.
כשנקבל מכה ירימו אויבינו היהודים ראש. הם כבר הרימו, ובסכנות האורבות לנו יש לאויבים אלה יד. המלחמה נגד המדינה היהודית (והציונית כולה - יבינו זאת השוללים הציונים!) מתנהלת לא רק על ידי המופתי ומלכי ערב והאנטישמים באנגליה, האנטי-בריטים באיטליה והנאצים בגרמניה. לשונאי-ציון היהודים יש חלק לא קטן במלחמה זו.
מרבית העם היהודי הם שני הסוגים האמצעים, ומספר הציונים - אל נרמה עצמינו - הוא קטן מאד בעולם, כוונתי לגולה.
התקופה שאנו חיים בה היא תקופה של "מדיניות בכוח". נפסלו הערכים המוסריים, ניטל כוחן של תביעות היושר והצדק. האוזן, אוזן השליטים, אטומה ואינה מסוגלת לשמוע אלא את קולות התותחים. וליהודים בגולה אין תותחים.
אם חלילה תבוא הצרה - ואני אומר ומדגיש שוב: אין הכרח שתבוא ואיני אומר שהיא הולכת ובאה, אבל היא עלולה לבוא - אין לנו אלא משען ממשי אחד: הישוב היהודי בארץ.
הישוב עלול להיקרא על יד ההיסטוריה היהודית להצלת עתידנו בארץ, ואולי בקרוב. הישוב מתגונן זה למעלה משתי שנים על חייו. מי יודע אם לא יצטרך להתגונן בפני הפקרת זכותנו הפוליטית וההיסטורית - ולא במלים!
תוקן על ידי מם80 ב- 27/07/2014 19:15:21
תוקן על ידי מם80 ב- 27/07/2014 19:19:38
נשלח ב-27/7/2014 20:54
דברים שכתב בשנת 1918 ארתור בלפור, ראש-ממשלה מדינאי והוגה-דעות בריטי, בהקדמה לספרו של נחום סוקלוב "תולדות הציונות 1600-1918":
הצדקתי למשימה זו (כתיבת הקדמה על הציונות) הינה שמאז ומעולם מאד עניינה אותי השאלה היהודית, ובתחילת המאה (ה-20), כאשר גאתה אנטישמיות במזרח-אירופה, עשיתי כמיטב יכולתי לתמוך בתכנית של מר צ'מברליין, שר המושבות, להקמת התיישבות יהודית במזרח אפריקה בחסות בריטית. שם, היתה תקוה, כי יהודים הנמלטים מרדיפות ימצאו קהילה, בהתאם לדתם, שתוכל לפתח את מסורתם בשלום ללא הפרעה חיצונית, בחירות ללא צלקות של אלימות.
לתכנית היתה כוונה טובה, ולדעתי, גם יתרונות רבים. אלא שהיה לה חסרון רציני אחד. לא היה זה הציונות, אלא הנסיון למצוא בית לאנשי הדת היהודית וללאום היהודי באיזור רחוק מהארץ בה לאומם צמח ודתם התהוותה. שיחות שקיימתי עם ויצמן בינואר 1906, שיכנעוני שאסור להתעלם מההיסטוריה, ושאם מחפשים בית לעם היהודי, החסר-בית מזה כ-1900 שנה, אין זה יימצא אלא בארץ ישראל.
אלא מדוע, אפשר לשאול, רגש מקומי יש להתחשב בו יותר אצל היהודים מאשר נניח אצל הנוצרים או הבודהיסטים?
התשובה הינה שאין מדובר בדברים דומים. מצב היהודים ייחודי. עבורם לאום, דת וארץ קשורים זה לזה, באופן שאינם קשורים אצל אף לאום אחר, אף דת אחרת, ואף ארץ אחרת, על פני האדמה. אין דת גדולה אחרת אשר מספר מאמיניה כה קטן. אין דת אחרת שהתפתחותה היתה קשורה באופן כה הדוק בהיסטוריה פוליטית ארוכה בחבל ארץ קטנטן המצוי בין מדינות הרבה יותר חזקות ממה שיהיה אי-פעם. אין באף דת אחרת תקוות ושאיפות במלים ובדימויים המביעים בטחון כי רק מארץ אחת, רק באמצעות היסטוריה אחת, רק ע"י עם זה האחד תצא תורה לעולם כולו. בגורל זר ואכזר,האנשים האלה, אשר מודעים יותר מכולם לייחודם הלאומי, גלו מביתם, נדדו בכל הארצות, ובשום מקום לא יכלו להקים חברה מסודרת שתדאג לרווחתם. רק הציונות - כך לפחות הציונים מאמינים - תוכל להקל קצת על הטרגדיה הזו.
ללא ספק יש קשיים, ללא ספק יש מכשולים ובעיות גדולות, התנגדויות ממשיות. והן מורגשות, כך אני חושד, יותר מכל אצל היהודים. אולם אף אחד לא יכול לפקפק, כי אם, כפי שאני מאמין, הציונות תתפתח לתכנית עבודה לתועלת העם היהודי, במיוחד לאלה הזקוקים ביותר לרחמינו, אזי תהיה תנועה גדולה וממושכת. לא רק שרבים מהם ימצאו מקלט מרדיפה דתית וחברתית, אלא שגם יוכלו לשאת בחובות חברתיות וליהנות מהזדמנויות חברתיות הנמנעות מהם כאזרחים במדינות לא יהודיות.
נראה ברור כי הציונות תקל הרבה ותשפר את המצב של אחוז משמעותי מהלאום היהודי. אלה שילכו לא"י לא יהיו כמו אלה שיהגרו ללונדון או לניו-יורק. הם לא ישתלהבו מהתאוה לחיות בסביבה מאושרת יותר כדרך החיים שהיתה להם קודם לכן במזרח אירופה. הם ילכו כדי ליצור קהילה חברתית בהתאמה גמורה לתולדותיהם ולרגשותיהם הדתיים: קהילה הקשורה לארץ שהיא מיישבת בדבר עמוק יותר מאשר ההרגל, קהילה שחבריה ערבים זה לזה, ואשר לא ישנאו את החוקים שבמסגרתם יחיו. עבורם הרווח הגשמי יהיה גדול, אולם לבטח הרווח הרוחני יהיה גדול עוד יותר.
תוקן על ידי מם80 ב- 27/07/2014 21:00:36
נשלח ב-27/7/2014 22:09
מעדנית
ברוכה הבאה לפורום!
למינגית
תודה.
בזאת אני ממנה אותך רשמית לשליחת הפורום לקבלת פנים לחדשים/חדשות.
מ80
איקון ירוק מאד על המקורות.
מעדנית
יש איזו הנחת יסוד שצריך לברר. האם את סבורה שניתן ללמוד מן ההיסטוריה? איך?
האם את סבורה שההיסטוריה מגלמת השגחה פרטית על עם ישראל? כיצד?
גושניק
אני נראה לך דוגמטי? (מוציא מראה ומסתכל). בקשר למה? כמדומה שאם יש כאן דוגמטיות, זה רק בנוגע לצורך לא להיות דוגמטי. דרך אגב, מה זה דוגמטי? (=מחזיק בדעות שהתקבעו אצלו בדרך כלל עקב חינוכו ללא ביקורת וללא מוכנות לשמוע עליהן שאלות וכל שכן לראות נגדן סתירות).
בזאת אני ממנה אותך רשמית לשליחת הפורום לקבלת פנים לחדשים/חדשות.
מ80
איקון ירוק מאד על המקורות.
מעדנית
יש איזו הנחת יסוד שצריך לברר. האם את סבורה שניתן ללמוד מן ההיסטוריה? איך?
האם את סבורה שההיסטוריה מגלמת השגחה פרטית על עם ישראל? כיצד?
גושניק
אני נראה לך דוגמטי? (מוציא מראה ומסתכל). בקשר למה? כמדומה שאם יש כאן דוגמטיות, זה רק בנוגע לצורך לא להיות דוגמטי. דרך אגב, מה זה דוגמטי? (=מחזיק בדעות שהתקבעו אצלו בדרך כלל עקב חינוכו ללא ביקורת וללא מוכנות לשמוע עליהן שאלות וכל שכן לראות נגדן סתירות).
ר׳ מיימוני, לא התכוונתי אליך. אם אתה רוצה להבין על מה אני מדבר עיין באשכול מדת הציונות לדת של שנאה[עצמית], או כל דיון עם מקסמן. מאז האשכול הזה פשוט התייאשתי וזה דווקא חבל כי מהתבוננות באשכולות משנים עברו ראיתי דיונים ברמה גבוהה, ועל זה נאמר אם ראשונים כמלאכים וכו.
תוקן על ידי גושניק1 ב- 27/07/2014 22:31:54
נשלח ב-27/7/2014 22:41
גושניק, אין זה המקום לשיחות פוליטיות. הסברתי תהליכי עומק היסטוריים כפי שאני מבין אותם.
חולה זקוק לרופא מומחה במקצוע הרפואה. תפילות מעודדות ונותנות איזו תקווה רגשית ויש להן מקום. לפעמים רוח שיגעון נופלת על ציבור מסויים. או אז יסלקו את רופאי 'מעייני הישועה', במקומם יבואו כל מיני מקובלים שיתפללו, יתלו קמעות על הקירות, וישקו את הפציינטים במים קדושים. לפציינטים מובטח מעבר רב סבל לעולם שכולו טוב, והציבור יתבשם באושרם של המתים המבורכים. לאחר זמן קצר או ארוך, הציבור יקלוט שהולך שולל, ותגיע המהפכה שכנגד. אנחנו לא שונים מאחרים בתופעה השגעונית הזו. היחוד שלנו במה שאיננו מגיעים לאיזו בגרות מאוזנת, ונופלים שוב בזרועותיו של השגעון.
