שאלה לגבי תכנון לימוד תורה

להלן שאלה שאני חושב עליה רבות, והייתי שמח לשמוע את דעתכם בעניינה.

השאלה מתחילה כך-

יש לי שעה פנויה היום ללמוד תורה. אבל במקביל יש משימה אחרת שאני צריך לעשות. אם אני אעשה את המשימה היום היא תיקח חצי, אם אני אעשה אותה מחר היא תיקח שעתיים. האם עדיף לבטל חצי שעה של לימוד היום כדי להרוויח שעה מחר?

הנטייה שלי היא להגיד שאכן כן.

למרות שהיה מי שאמר לי שמה לנו עם חשבונות המחר, מי יודע מה ילד יום? שב תלמד יהיה בסדר.

אני לא מסכים עם עמדה זו. באופן כללי אני נגד נקיטת דרכה של בת היענה וטמינת הראש בחול. לפעמים, אפילו לרוב, אנחנו לא יודעים את העתיד. אבל יש מספיק דברים שאנחנו כן יודעים ואנחנו פשוט מעדיפים להתעלם מהם- כאבי שיניים, חובות, טפסים, עבודות סמסטריאליות, ההשפעות השליליות של תרבות המדיה ועוד שאר מרעין בישין ובירוקרטיות מעצבנות.

ההתעלמות במקרים כאלו לא עוזרת אלא רק מעצימה את הבעיות. ולתת לה לגיטימציה בשם התורה זה מחלה. יש לי הערכה סבירה לגבי התכנונים שלי למחר, וכדאי לי להתחשב בה.

לכן מאחר ואני לא מוכן שיבטלו את השאלה בטענה שמבטלת את עצם החשיבה על יום המחר, אני חושב שעדיף שעתיים של לימוד על פני שעה וחצי.

אבל זו רק תחילתה של השאלה.

להלן הרחבתה-

אני אברך שלומד בישיבה. להערכתי לא אצא ללמד תורה ולהתפרנס מכך, אלא אלמד מקצוע חול ואעבוד בו. האם נכון להקדים לצאת מהישיבה לפני שהריחיים על צווארי מִתְעבּים, כדי שאוכל ללמוד בצורה יותר בריאה את לימודי החול, וכך גם לשלב בהם בצורה יותר בריאה את עולם הקודש ולימוד התורה. או שעדיף לסחוב כמה שיותר שנים בישיבה, ואח"כ - 'השם יעזור'...

התשובה שלי לשאלה זו היא גם כן שעדיף לוותר על היום כדי להרוויח את המחר.

וכאן אני עובר לעניין יותר עקרוני.

למה בכלל אנחנו סופרים את לימוד התורה כאוסף של שעות, כשהמטרה היא לצבור כמה שיותר שעות?

לדעתי צריך להתייחס ללימוד התורה כמצווה שמלווה את החיים, ומטרתה לחבר את החיים כמה שיותר אל הקודש. החיבור נוצר מתוך ההפנמה של הלימוד, לאו דווקא במובן הדביקות החסידי, אלא יותר במובן קניין הלמדנות הליטאי, ואפילו הייתי משווה במידת מה לאופן למידת וקניית לימודי החול, לא כהשוואה שמשווה חלילה, אלא רק כדי להרחיב את אפיקי המחשבה שלנו, ולתת מידת יחס להתבונן דרכה על לימוד התורה.

לכן המדד לא צריך להיות כמה שעות למדתי, אלא כמה הפנמתי את הלימוד.

איזה לימוד יגרום לקיים יותר טוב את ההלכה?

איזה לימוד ירומם אותי מבחינה רוחנית?

איך אלמד ואהיה קשור יותר לקהילה וחברה תורנית?

איך אפתח את יכולת העיון התורנית?

לדעתי הזמן של הלימוד הוא רק אחד האמצעים של הלימוד ואינו הנושא המרכזי של מצוות לימוד תורה.

השאלות היותר מרכזיות שצריכות להישאל אינן 'כמה זמן אתה לומד?', אלא-

'מה אתה לומד?'

'איך אתה מפנים את מה שאתה לומד?'

שלום,

שאלת שאלות טובות וחשובות. לענ"ד התשובות משתנות מלומד ללומד.

מבחינת תלמוד תורה:
א. יש מעלה לתלמוד תורה בהתמדה, ועל-כן נאמר והגית בו יומם ולילה. לדוגמא, באופן כללי, תלמוד תורה במשך שעתים עולה בערכו על תלמוד תורה במשך שעה ואח"כ עוד תלמוד תורה במשך שעה.
ב. זה בהנחה שהלומד מרוכז ושמח בתלמודו. אחרת, עדיף תלמוד תורה לשמה במעט זמן מאשר תלמוד תורה שלא לשמה ביותר זמן.

מבחינת תלמוד תורה ולימודי חול כדי להתפרנס:
א. בישיבה יש תנאי לימוד מיוחדים המאפשרים ללומדים להיבנות בדרכה של תורה.
ב. אם נפשו של לומד איננה משתוקקת לתלמוד תורה, בכל זאת עליו לדעת שיציאה מוקדמת ללימודי חול כדי להתפרנס עלולה להרחיק אותו מהתורה ושמירת מצוות, במיוחד אם מידותיו ותלמודו טרם נבנו והופנמו כראוי.   
ג. יש לימודי חול מועילים ויש לימודי חול מזיקים ובד"כ לאנשים בגיל צעיר אין יכולת הבחנה ביניהם, ועל-כן חשוב כל כך ללמוד תורה היטב בטרם לומדים לימודי חול. 

לענ"ד ראוי להתייעץ על שאלותיך עם ר"מ של הישיבה או עם תלמידי חכמים שמכירים אותך היטב, וממילא יוכלו להשיב לך תשובות טובות יותר ומדויקות יותר.

בהצלחה

תוקן על ידי מם80 ב- 29/07/2014 11:58:32

אופיר, אתה שואל שאלה של טעם, ומשיב עליה בעצמך, ברוב תבונה וטעם.

גושניק,
נראה לי שמותר להקשות קושיות גם מחוץ לעולם ההלכה. השאלות שלי לא ממש הלכתיות, אלא יותר שייכות לעולם המוסר, וכך גם מסכת אבות.
וכי הרבנים לא צריכים לתרץ את עצמם מול מאמר הלל 'ודאשתמש בתגא חלף'?
להבנתי, השאלה שלי מבוססת על כך שיש מה לדון גם בנושאים מוסריים שאין בהם הכרעות הלכתיות מוחלטות, לנסות להבין מהי רוח התורה. איך אמור להיראות לימוד התורה בעם ישראל?

א_אופיר,

אם אין ללומדים נחת-רוח מתלמודם, הרי זה בד"כ נובע מהסיבות הבאות:

1. חוסר ידיעה מה ללמוד או איך ללמוד 
2. שקיעה בדברים שהם למטה מן הלימוד או בדברים יקרים יותר.
3. אם תלמודו מכביד עליו יותר מכח גופו ונפשו.
4. לימוד שאיננו מתאים לכשרונות הלומד.
5. תלמוד שאיננו מכולכל בסדר ישר ומדוקדק.

אזי ההתמדה עלולה ליצור תסכול בגלל מיעוט הפירות ביחס להשקעה. ומכל מקום, בהיעדר יישוב הדעת בלימוד, ואם איננו שמח בתלמודו, אזי הלימוד איננו באמת לימוד.

באשר לחשיבות הההתמדה בתלמוד תורה, הרב יהושע כהן למד זאת מהאגדה על רבי עקיבא  שלאחר שתים-עשרה שנים בישיבה הגיע לפתח ביתו ושמע שאשתו אומרת לשכינתה כי מצדה הוא יכול להישאר בישיבה וללמוד עוד שתים-עשרה שנה, ומקשים מדוע לא נכנס לביתו לכמה רגעים כדי לדרוש בשלומם, ומתרץ הרב שאמנם פעמיים שתים-עשרה שנה דבר גדול הוא, אך אין לימוד זה חשוב כל כך כלימוד של עשרים וארבע שנים ברציפות. ועיין ספרו "כרם יהושע" על דרך הלימוד. וכן כדאי ללמוד את הספר "אורות התורה" מאת הראי"ה קוק.

אני אספר לך מה המשגיח שלנו אמר על סוג של שאלות שכאלה.

אם יש לכם רק חצי שעה ביום ללמוד תורה, אז תלמדו מוסר, ואז תראו איזה פלא, שפתאום יש לכם יותר מחצי שעה ביום ללמוד.
וכן עלה ועלה, בסוף תהיה לך רוב שעות ביום לעסוק בתורה כך שתהיה לכם זמן לכל סוגי הלימודים שנפשכם חושקת בהם.

'הקשו עלי, ... מצאתי מענה' – האין כשל בדבר? אנשים שונים מחזיקים בתפיסות ועמדות שונות. הזמנים שונים. הנחת כל המלים על השולחן היא השטחת הרעיונות לציורי אותיות.

אופיר
"
"עדיף תלמוד תורה לשמה במעט זמן מאשר תלמוד תורה שלא לשמה ביותר זמן."
- יש לך מקור לחידוש הזה? בכלל לא ברור לי שאתה צודק. אם אני מבין נכון את נפש החיים, עדיף כמה שיותר לימוד תורה, והמניעים פחות משמעותיים."
"

ראה אבן שלמה (ליקוטים מהגר"א) פרק ח' סעיף י"ג: "מה שאדם לומד לשמה אף שהוא מעט הוא יותר טוב ממה שלומד הרבה והוא מלא מחשבות פסולות כגון כבוד וכדומה." (וכדאי לזכור שנפש החים נכתב ע"י ר' חיים מוולוז'ין שהיה רק תלמידו של הגר"א)
וע"ע בסעיף י"ב שם "מ"ש לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה היינו... מנהג אבותיו בידיו אבל לא במי שעיקר לימודו לשם כבוד. וכן אם היצר מסית אותו שלא ללמוד כלל, ואם ירצה ללמוד לשמה לא יכול לעמוד במלחמת היצר אזי יתחיל ללמוד אף שלא לשמה ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה."
וע"ש עוד בסעיף י"ד.
וע"ש עוד בסעיף י"ח: "כשהיצר הרע מסית את האדם ללמוד לשם הנאה או רבנות ואינו יכול לעמוד כנגדו אזי יותר טוב ללמוד בספרי מוסר באותה שעה עד שילך היצר הרע ממנו ואז ילמד"

אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה (אבות ב, ה). הפשט, כפי שהיטיב לנסחו דון יצחק אברבנאל: אל תאמר בלבבך אחרי שאעשה צרכי ואפנה מהם אז אשנה משנתי כי אולי לא תפנה ותשאר נעדר הלמוד. והגר"א פירש אל-תתהלל ביום מחר (משלי כז, א): לא תתפאר לעשות איזה דבר מחר, כי לא תדע מה ילד יום, וכן הוא בתורה: אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה. ולשון לשנות נגזרת מהפסוק (דברים ו, ז): ושיננתם לבניך. ביאר רבי שלמה פוליאצ'ק (חידושי העילוי ממייצ'ט, סימן צב): באדם שאינו יודע את התורה, העיקר אצלו הוא מצות ושננתם, היינו ללמד עצמו כדי לדעת את התורה, וזהו הפירוש במסכת בבא קמא דף י"ז ע"א, הא למיגמר הא לאגמורי, דלאגמורי לאחרים, יותר גדול ממעשה, ולאגמורי הוא לאו דוקא לאחרים, דגם ללמד עצמו קודם שיודע את התורה ג"כ נקרא לאגמורי, ואז הלימוד הוא יותר גדול ממעשה, ולכן כתבו התוספות בקידושין דף מ' ע"ב דאם אדם שלא למד עדיין ובא להימלך אם ילמוד תחילה או יעסוק במעשה אומרים לו למוד תחילה, משום שבלימוד תורה הוא מקיים את שני הדינים של תלמוד תורה, הוא לומד וגם מלמד. לפיכך, אם אדם יודע את התורה, ובא תלמיד לשאול אותו שאלה בדברי תורה, לא יאמר לכשאפנה אשנה שמא לא יפנה, אלא ישיב לו על שאלתו. ואם אין אדם יודע את התורה, אזי:

א. אם מתעוררת שאלה במהלך הלימוד, בין אם שאלה קלה ובין אם קושיה, אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה ותשכח את שאלתך, אלא עסוק בה וברר אותה ובכך תקיים ושיננתם לבניך.
ב. אם לכאורה אין לך פנאי לחזור על תלמודך, אם כי הנך חפץ ללמוד דברים חדשים ואם כי אתה סבור שכבר חזרת די על תלמודך, אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה ותשכח את מה שלמדת, אלא חזור על תלמודך שוב ושוב.
 
מסופר שרבי חיים מוולוז'ין בא לפני הגר"א ואמר לו שחזר על סדר מועד ארבע-עשרה פעמים ועדיין אין הדברים מחוורים וברורים בפיו. השיב לו הגר"א בתמיה: וכי מארבע עשרה פעמים רצונך שיהיו הדברים מחוורים וברורים אצלך? חזר ושאלו: אלא מאי מאה פעמים ואחד? והשיבו: אין לדבר זה שיעור כלל.

תוקן על ידי מם80 ב- 31/07/2014 04:57:07

בנוגע לדבריו של מם,
אני חושב שזו נקודת המחלוקת.
המקורות שהבאת מציגים את לימוד התורה כפעולה, אפשר לדמות זאת להנחת תפילין ולבישת ציצית. כל רגע שאתה פועל את הפעולה אתה מקיים מצוה.
ואילו אני טוען שלימוד התורה הוא תהליך למידה, והמטרה של התקדמות בלמידה יותר חשובה מהאופן של לימוד בכל רגע.
חשוב לשים לב שפעמים רבות לימוד בכל רגע והצלחה בלמידה הולכים ביחד כמו שאתה מציין. אבל אצלך אני מבין שהלמידה בכל רגע היא עצמה המטרה, ואילו אני תופס אותה כאמצעי, ולכן לפעמים הצעד הנכון הוא לוותר עליה. ובאופן עקרוני לשיטתי אין עניין עצמי במרדף הזה.

כתבתי על הרעיון שאני מציג יותר באריכות במאמרים שאפשר לקרוא בקישורים הבאים:

תלמוד תורה דורש מתינות ואורך-רוח וריכוז ויישוב הדעת. אחרי הפסק בלימוד בד"כ נדרש קצת זמן עד שהלימוד שב לאיתנותו, וככל שההפסק ממושך יותר, כן איכות הלימוד עלולה להיפגם, ומכל מקום התורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ואם נפשו של אדם משתוקקת ללמוד תורה, אזי בד"כ באהבתה ישגה תמיד.  לפיכך, שמאי אומר עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי, ורבי מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. אמנם לא כולם מסוגלים ללמוד תורה יומם ולילה, אזי אם מקפידים לשמור על העתים שקבעו לתלמוד תורה, והלימוד נעשה ביישוב הדעת ובשמחה, גם לזה יש מעלה גדולה.

 

תוקן על ידי מם80 ב- 31/07/2014 14:17:07