רוב, ורוב, לרוב - הערה על "אסתר" ופרשנות (גם של הרב נדל)

חשוב מאד לזכור כי כאשר יש לנו מופע יחידאי של מילה או משמעות יחידאית של מילה מוכרת, זה לא אומר שהפירוש היחידאי שגוי ויש לפרש רק לפי המשמעות המוכרת.

זו טעות לוגית שבה אנו מניחים שרק מה שמוכר לנו קיים.

(יש לי דוגמאות רבות וחמורות לטעות הזו, ששכיחה אצל מפרשי מקרא מן החוקרים).

לפיכך, גם אם אין לנו שום דוגמא אחרת, נוספת, של "רוב" במשמעות שלנו של "רוב מתוך", בתוך התנ"ך, זה לא אומר שבמגילת אסתר אין בפסוק האחרון את המשמעות הזו. גם בגלל ש"אסתר" היא חיבור מאוחר מאד יחסית לשאר התנ"ך והשפה משתנה, וגם בגלל שאפילו היתה זו אותה שפה בדיוק (והיא לא) של ספר בראשית, עדיין ייתכנו שימושי לשון שונים.

שנית, יש מקום לשאול איך משתמשים במילה "רוב" במובן של "החלק הגדול מ" (כלומר רוב-מתוך). האם זה בא להוציא שרק חלק, אפילו חלק גדול, אבל לא כולם. או שבעל הביטוי בא לומר ש"לפחות" אלו ואולי אחרים אבל לגביהם אין ודאות?

אם ניקח את הפירוש "רוב אחיו" בתור "רוב אבל לא כל" האם הפסוק בא לשלול שיש שממש התנגדו למרדכי? או שהיו שגילו כלפיו חיבה מרובה והערכה אבל אחרים פשוט שתקו אבל לכלל איבה וביקורת לא הגיעו?

אצייר זאת במקרה היפותטי (=משוער). נניח שהמחבר של "אסתר" רוצה לחלוק בכוונה מחמאה למרדכי על אהדת הציבור. ומתוך הכרת האופי האנושי והכרת החברה (ובהנחה שזה דומה להיום, מה שכלל לא ודאי או סביר מבחינה זו...) הוא רוצה לכתוב שיש הרבה שבעד מרדכי, אבל ברור לו שלא כולם ימחאו כף. אז איך הוא יכתוב? הוא ישתמש בביטוי מקביל ל"רוב" (ובדומה לפסוק שהבאתי למעלה בהתחלה על רוב העולות. וכי כל הבהמות הוקרבו לעולה? רק שהיו יותר מאי פעם).

כלומר, זה לא בא בהכרח לומר ביקורת, כפי שפירשו בגמרא.

מדוע אם כן הגמרא דורשת זאת לגנאי? מדוע אנו רואים בכך ביקורת? זו שאלה חשובה. לדעתי יש כאן שתי תשובות:

לגבי הגמרא, זו חלק ממדיניות הפרשנות שלה לפרש כל אירוע, אם זה אפשרי, על רקע של תלמוד תורה. יש לראות בסוגיא שם. למשל הטענה שעזרא יכול היה לעלות לרגל לארץ קודם שעלה, אבל נשאר בגולה, וזה ודאי מתוך מסירות לרבו, ובוודאי היה זה ברוך בן נריה... אם זו לא מסורת (ולדעתי לא) זו השערה שבאה לתת עוד דוגמא לחשיבות התורה שדוחה אפילו בנין המקדש (ומעניין שבנין הארץ לא מופיע שם כמצוה, אבל אולי זו רבותא, אפילו יחסית למקדש תורה חשובה יותר).

לגבינו אנו, יתכן שזו חלק מהתפיסה שלנו, שהינה יותר מודרנית, לפי כל אדם מנהיג וגדול הוא קצת חשוד וקשה להאמין שלא ייתפס בגנות או בהעדר חיבת הקהל.

ולכן אפשר שגם אם המשמעות המקורית של הביטוי "רוב" היא "רק רוב ולא יותר" להבדיל מ"לפחות ואולי כולם, רק שאני רוצה לדייק בלשוני", גם אז זה לא בא למתוח ביקורת על מרדכי שאיבד מאהדת הקהל.

***
הערה אחרונה וחשובה מאד:

כפי שהצגתי בעצמי, אם מבינים את הפסוק במובן של "רוב=החלק הגדול מ" ואם מבינים זאת כביקורת על מרדכי, אזי זה סימן לאמיתיות של מחבר המגילה.

אבל זה שהפסוק כן מתאר שבח למרדכי, זה לא הופך את המחבר למחניף החצר. וזה ודאי לא אומר שהיתה גרסה לפיה היתה ביקורת והיא הועלמה...

זו נקודה חשובה ביותר. כדאי לזכור אותה. יתכן שהמחבר כותב שמרדכי נהנה מאהדה רבה בגלל שהגיע לו...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני,

נכון שאפשר גם לפרש רצוי לאחיו החשובים, אולם רבי משה אשכנזי לא פירש כך את הפסוק, אלא פירש לאחיו הרבים או גם לגדולים שבהם, כלומר לכל אחיו, כמדרש אסתר רבתי. שים-לב לדיוקו: אם כוונת הפסוק רצוי לאחיו החשובים, הרי זה נאמר כי אין צורך להזכיר שרצוי לשאר אחיו כי זה מובן מאליו. 
 

תוקן על ידי מם80 ב- 01/08/2014 17:11:22

יש גירסא בנשמת ,המהולל ברוב התשבחות ,
לכאורה לא מובן למה רוב ?מפרשים גם שם רוב=הרבה

"לפני שנים רבות, כאשר זכיתי לשבת לפני מו"ר ע"ה רבנו גדליה נדל, שמעתי משמו רעיון מעניין. איך יודעים שמגילת אסתר אמיתית/ברוח הקודש? אמר מו"ר שיש לו ראיה שלא נזכרה בדיון בגמרא במסכת מגילה. וזה מהפסוק האחרון."

מדהים בעיני על איזה הוכחה קלושה מבסס הרב נדל ע"ה את דעתו שמגילת אסתר מהימנה מבחינה היסטורית.

אני סתם לא מבין
כותב המגילה ישב בתוך עמו, ושמע את התגובות השונות והתרשם שרוב היהודים מרוצים ממרדכי ויש גם כאלו שאינם מרוצים.

בעלבעמיו

על סמך מה החלטת שרוב פרושו חלק ולא ריבוי (כלומר כולם )  כמו בפסוק המהולל ברוב התשבחות ?

אפרים
פרושך באמת סביר, טיעוני הוא שגם אם נסביר רוב במובן הוא חלק, עדיין אין ראיה.

בעל בעמיו , על זה כתב מיימוני :"אם באמת נכתבה המגילה כדרך שנכתבים ספרים של חול, האם לא היה מרדכי מקשט (או מורה לקשט) את שמו במחמאות? האם היה מזכיר שהוא רצוי רק לרובם של אחיו?" 

אפרים
נניח הפוך, שחמשים אחוז לא היו מרוצים ממרדכי והוא הזכיר שהוא היה רצוי לרוב אחיו, חוץ מהמיעוט השמאלני והמתבולל בתרבות פרס.

 הרי אין פרוט במגילה לאיזה חלק מהעם היה רצוי ולאיזה לא . 

אפשר לפרש רצוי לרוב אחיו הכוונה שמבחינת האמת מעשיו רצויים לרוב אחיו, שמקצת סנהדרין פירשו ממנו כי לדעתם גדול תלמוד מן המעשה ומשנעשה קרוב למלכות היה בטל מתלמודו, אולם לדעתם של רוב הסנהדרין גדול מעשה מן התלמוד, ואנשי כנסת הגדולה שכתבו את מגלת אסתר (בבא בתרא טו. ועיין פירוש רש"י שם) הביאו את שתי הדעות, ומאחר שדעות הסנהדרין משקפות את כל הדעות שבישראל, הרי זו ראיה שהמגלה נאמרה ברוח הקדש.

מם, אם לא שמת לב הדיון כאן נסוב  על הנאמר במגילה עצמה ולא על מה שנאמר בגמרא.

אפרים,

האמוראים שחיברו את הגמרא הם תלמידיהם של התנאים תלמידי הזוגות תלמידי אנשי כנסת הגדולה שכתבו את המגילה.

בעיני "רוב" הוא ריבוי כמו "רב בניו" וכמו שהזכירו לפני
א. שניהם במגילה, וכמו שכתבו לפני - יש ללמוד מתוך המגילה עצמה על העברית שלה.
ב. רק אצל חז"ל מופיע "רוב" במובן חלק הגדול מתוך. ובתנ"ך גם אין עניין להשתמש במובן הזה, כי התנ"ך בשום מקום לא מדבר בשפה סטטיסטית. ואדרבה הוא משתמש הרבה במספרים אליגוריים.
ג.. הפסוק מדבר בשבח מרדכי (ובעצם כל המגילה), ומסתבר שגם זה שבחו, וזה יותר שבחו לומר "ריבוי" אחיו.
ד.. ואיזה סברה יש לומר שנכתב "רוב" כדי לאפוקי מהמיעוט, מיעוט מאן דכר שמייהו?(וכי מי דיבר על המיעוט שהפסוק הזה יתייחס אליו כמובן מאליו?)
ה.. הדוגמאות שהביא מ"ם בשם ___ שניהם ניתנים לפרש ריבוי. (רב אדם יקרא איש חסדו - יש רבים, ויש גם מעטים ש"ואיש אמונים מי ימצא". הפסוק לא בא לעשות סטטיסטיקה של כלל האנשים, אלא של אלה מול אלה, כמו בכל ספר משלי. בשום מקום לא מצאנו שמשווים את הטובים או הפחות טובים כחלק מיחידה אחת שתקרא "כל")
ו. רוב עצמותי - מה ששאל מיימוני - אין הכוונה ריבוי מספרי אלא ריבוי איכותי כגון "חוזק עצמותי", או עכ"פ בבחינת "כל עצמותי תאמרנה" - שזה כמותי, אבל לא במובן מספרי אלא ריבוי במובן של לא זו אף זו - נניח: לא רק ידי רעדו אלא גם שיני נקשו זו לזו. וכעין זה.