התורה ותרבות הצריכה

מקס,
רעיונות מעניינים מאד.
שנינו מסכימים שיש הרבה ביקורות על התרבות הכלכלית כפי שהיא היום.
אבל לדעתי הרעיונות שאתה מציע בשם התורה הם לא מציאותיים, בלתי אפשריים.
הטענה היסודית שלך היא שלכל אחד יש זכות לשטח קרקע בעולם. עכשיו, נגיד שאיך שהוא נייצר חלוקה כזאת- היא לא תהיה שוויונית (כי המשאבים לא מפוזרים באופן שווה בקרקעות השונות, עיין ערך נפט וערבים), כך שלא ברור לי מה היא כל כך הועילה. אבל מעבר לכך אני טוען שהיא לא רלוונטית.
מאז המהפכה התעשייתית הגורם המרכזי שמניע את הכלכלכה הוא הייצור ולא הקרקע. החקלאות עצמה הפכה לתעשייתית וממוכנת, לא נדרש כח אדם רב כדי לספק מזון להמוני בני אדם. לא התייחסת למהפכה התעשייתית, אם אני מבין נכון את דבריך אתה מעדיף לוותר עליה ולחזור לחקלאות שבה כל אחד מעבד את הקרקע שלו.
להבנתי המהפכה התעשייתית היא שינוי במציאות ולא רק שינוי בתפיסה, ולכן אי אפשר לגזור את הכלכלה של האנושות התעשייתית מהכלכלה של האנושות החקלאית.
אשמח בתשובתך וגם בהתייחסות של חברים אחרים לסוגיית התורה ותרבות הצריכה. מה יחס התורה לתרבות זו? (להבנתי התורה שוללת אותה). מה החלופה לתרבות זו?

אופיר היקר,


בבקשה תבסס את דבריך:


א. מה כוונתך במושג "תרבות הצריכה"?

(אני שואל כי לעיל הנך מערבב כמה נושאים לסלט גדול, כגון פרסום, שיווק, תאוות בצע, חוסר פירגון.)

ב. האם לא נכון להגדיר את כל אלו כמידות רעות שמקורם בטבע האדם, ולאו דווקא בקוספירציה של תעשיינים?

(זאת משום שמשמע מדבריך שיש כאו איזה מושג מלאכותי, דהיינו, קבוצה של אינטרסנטים יצרה כאן תרבות-ניאו אלילית לטובת עידוד הצריכה. ואני שואל שאלת אפיקורס: אולי אתה מפריז בהערכת ההשפעה שלהם, והאמת היא שיצר לב האדם היה ונשאר חמדן לכל אורך ההסטוריה, ההבדל היחיד הוא שעכשיו יש לו עיניים = אמצעי תקשורת, אינטרנט וכו')

ג. בכלל, האם היחס שלנו ל"תאוות עולם הזה" אינו מושפע מספרי מוסר (המושפעים אולי מהנצרות) המתעלמים מהיחס החיובי בתנ"ך לעושר והנאה. התנ"ך מלא בהבטחות להצלחה חומרית וקניינית בתמורה לציות לאלוקים!

אתה רוצה לטעון על ארבעים ושמנה דברים שהתורה נקנית בהם שהם בעצם קנויים מהנוצרים ,קצת נסחפת לדעתי..

פתי,
שאלת:
א. מה כוונתך במושג "תרבות הצריכה"? 
תשובתי: להרחבה בביאור המושג תרבות הצריכה ראה את הערך 'תרבות הצריכה ב- ויקיפדיה, אקו-ויקי.
ואכן יש במושג זה מידת מה של סלטיות, אבל כך דרכה של התרבות האנושית, להיות מגוונת ומורכבת, ואני לא רואה בזה פגם.

ב. האם לא נכון להגדיר את כל אלו כמידות רעות שמקורם בטבע האדם, ולאו דווקא בקוספירציה של תעשיינים?
תשובתי: אני מסכים שבטבע האדם יש מידות רעות, וגם שלא מדובר בקונספירציה של תעשיינים.
לדעתי השאלה היא לאן התרבות מכוונת את המידות הרעות. התורה מכוונת אותנו לשלוט בהם ולהשתדל להרבות טוב בעולם. ואילו בתרבות הצריכה סומכים על ה'יד הנעלמה' של כלכלת השוק, שתגרום לכך שהאינטרסים הפרטיים יפעלו בסופו של דבר לטובת כולם. ואז מתברר שהיד הנעלמה לא כל כך דואגת לכולם באופן שהיינו רוצים. ולכן אני שואל מה לתורה יש לומר בעניין זה.

ג. בכלל, האם היחס שלנו ל"תאוות עולם הזה" אינו מושפע מספרי מוסר (המושפעים אולי מהנצרות) המתעלמים מהיחס החיובי בתנ"ך לעושר והנאה. התנ"ך מלא בהבטחות להצלחה חומרית וקניינית בתמורה לציות לאלוקים!.

תשובתי: הבטחות לא מעידות על כך שצריך לרדוף אחרי ההצלחה החומרית. המסר של התורה הוא לחתור לדבוק בד' ולעשיית הטוב, והריפוד זה ההצלחה החומרית שהקב"ה שולח. אבל ההצלחה החומרית אינה המטרה.

אופיר,


כתבת:

"הבטחות לא מעידות על כך שצריך לרדוף אחרי ההצלחה החומרית"

אבל הן מעידות על המצב האידיאלי מנקודת מבטה של התורה.