ההפרעה האלוהית. האם מחסור בחלבון או בiq גורם לצורך באמונה?

מאז ומתמיד החווייה (הדתית) האקסטטית  נחווית על רקע  זמן מקום  תרבות וכו'. כך למשל אם  נחליט על קיומו של יוה"כ  מחר ויקלע לשם יהודי שלא מודע ללוח השנה פשיטא שהוא 'יחוש'  את אותה 'תחושה עילאית' שהוא חש כל שנה בתפילות יו"כ ולא יבחין שעבדו עליו. אותו הדבר אם נחליט לעשות שבת ביום שלישי כולל  הלבוש המאכלים והטישים ויקלע לשם אדם שהיה במערה ומנותק מהעולם החיצון ברור שהוא יחווה  'קדושת שבת' עילאית מבלי להרגיש בהבדל. (וכמובן שאת את אותה מניפולציה ניתן לעשות לאו דווקא בחוויות רוחניות הקשורות לדת כמו אירועי ספורט מבוימים וכו).

ניתוח המאמר שבראשית האשכול:
פרופ' הלמוט נייבורג (74) מאוניברסיטת ארהוס בדנמרק הוא הפסיכולוג הדני המצוטט בעולםהפרופסור נייבורג הוא גבר, לבן ואתאיסט.
הוא פרסם ממצאים שלפיהם ממוצע מנת המשכל של גברים גבוה מעט, לפי כמה אומדני אינטליגנציה, מזה של נשים, והוא מצטט מחקרים משנות התשעים, שנגנזו בשל רגישותם ובשל ביקורת על המתודולוגיה שלהם, שלפיהם ממוצע מנת המשכל של לבנים גבוה בכמה אחוזים מזה של שחורים.
אם כן, במסעו להוכחת עליונות הגזע שלו על כל שאר באי עולם, השתמש הפרופ' במחקרים מוטים ו/או לא מוכרחים.


לפי נתוניו של נייבורג, לאנשים שמגדירים עצמם אתאיסטים מוחלטים יש מנת משכל שגבוהה וכו' יתכן שהפעם הנתונים כן מדוייקים. לך תדע.

אלא שבקרב ביולוגים שיעור המאמינים נמוך מהממוצע, ועומד על 30% בלבד, ובקרב פיזיקאים על 20% בלבד - שיעור האמונה הדתית הנמוך ביותר בקהילה המדעית בארצות הברית.
מה ההבדל בין פיזיקאים וביולוגים למדענים אחרים? אני הייתי אומר שאולי הנחות היסוד/דרך חשיבה של הביולוגיה והפיזיקה בנויות על כפירה. לחלופין הייתי עורך מחקר מה גורם לסטודנטים לבחור בלימודי ביולוגיה ופיזיקה. אבל עורכי המחקר מצאו טעם אחר:
נראה שככל שהמדענים מעמיקים לחקור את פלאי הבריאה, כך הם פחות מקבלים את הסברי הדת. החוקרים מניחים, בענוה לא מצויה, שהפיזיקאים הם המעמיקים ביותר לחקור את פלאי הבריאה, אחריהם הביולוגים ואחר כך מגיעים פשוטי העם, הביוכימאים, הנוירולוגים ושאר בורים.

המדע החילוני המודרני, שהביא את האנושות להישגים האדירים בתולדותיה, הפריך עד היום את רוב הסברי הדתות ... ובכל זאת, בניגוד למה שאולי נדמה, רוב העולם דתי..."המצב הזה דורש תיאוריה חדשה לגבי הסיבה שאנחנו דתיים, כזאת שפונה לפן הביולוגי שלנו ולחקר המוח", כתב ב־2005 פרופ' פול בלום.בלום מסמן מראש את המטרה: לגלות איך אנשים דתיים למרות שזה לא נכון. משכך אין פלא שהוא מצא אותה.

עכשיו שוקע בלום בנאום ארוך על תינוקות שכבר בקטנותם מבינים את כל מנגנוני האנושות. הם מכירים צער, שנאה, הבדל בין גוף לנפש וגם את הישארות הנפש. בלום יודע שלגבי דבר אחרון זה הם טועים ומשכך חייב להיות שהם מוכרחים לחשוב כך.
בושה לחשוב שמאמר כזה נבחר לאנתולוגיה הנחשבת "המאמרים המדעיים החשובים באמריקה".

והשלב האחרון: חלבון האמונה. כאן נתגלה שאיזור מסויים במוח אחראי על חוויות דתיות. מה חשבתם עד היום? שיש איזור שאחראי על ראיה, על זיכרון, על יצירתיות, על ניתוח לוגי, ורק על חוויות דתיות אין איזור אחראי?
אבל פרסינגר, הנמנה כנראה על אותו מיעוט נדיר של שפויים, מוצא קשר בין רגשות דתיים להפרעות באזור האונה הרקתית, על זה נאמר "אתם השפויים ואנחנו הרוב"(המלכה אליזבת, בביקור בבית משוגעים.)

כל הקבוד למקס!
ההצלחה המדהימה להפוך את כל האשכולות בפורום לדיון בדת מקסמן!