לימוד ליל ט' באב ה תשע"ד בעצור חושבים

כמדומני שכבר פתחת אשכול בעניין

האם יש בכלל מקום לאבלות על מה שקרא לפני אלפי שנים? האם ההתעסקות בעבר אינה מוגזמת? 

חסדא

אני רואה שהייתי צריך להבהיר יותר. הכוונה היא לדיון חי. המשתתפים כותבים במקוון, מעין צ'ט כזה, אלא שהתוצאות באשכול ונשמרות.

אם כוונתך לאשכול שלך, הרי הוא עסק באפשרות להקריב קרבנות בזמן הזה. זה אשכול חשוב מאד, ובשעתו היו לי דברים בנושא, אבל סבורני שעיון בשאלות של אפשרות הקרבת קרבנות יהיה לפחות בחלקו בגדר עיסוק בתורה האסור מפאת האבלות. (להבדיל משאלות של בירור עובדתי כמו זיהוי כהנים וכיו"ב).

***
אלי

זו שאלה! אפילו שתים.

לגבי האבלות, ברור שהיא ממלאת מטרה חינוכית. אם תחילה התאבלו כי חשו אבל, ואדרבה, האבל הקבוע בתקנה היה בו משום מיתון של הכאב והייאוש, אזי המשך האבל היה שימור של הגעגועים לעבר והתקוה לעתיד. בסגנון אחד העם, יותר מהתגעגעו עם ישראל למקדש, הגעגועים למקדש שמרו על עם ישראל שיתגעגע לארצו ולמקדשו ויאמין שעדיין אנו חשובים בעיני ה' למרות שגרשנו מנחלתנו.

לגבי ההתעסקות בעבר, השאלה היא כמה זמן מעניקים לזה. יש הבדל בין תשעה באב של הגמרא והרמב"ם לבין שלושת השבועות שלנו. אני בהחלט סבור שכל מה שהוא תוספת על ט באב והשבוע שחל בו ט' באב הרי זה בגדר התעסקות מוגזמת. והדברים צריכים ביאור ונימוק.

והנה מדברי חסדא ואלי יש לנו כבר כמה נושאים ללילה...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אני חושב, על בסיס דברים שקראתי. שעיקר האבלות צריכה להיות על הסיבות שהובילו לחורבן הבית. אני מסכים עם מיימוני, אינני מרגיש צער על עצם החורבן, או על העובדה שאין מקדש. אבל תשעה באב, זו הזדמנות לזכור את חשיבות המצוות שבין אדם לחברו, זו הזדמנות מצויינת לדבר על נושאים חברתיים, להיות קצת עצובים על הפירוד, על השנאה, על ההשתקה של קולות, על מריבות בין אנשים, על דביקות בכסף על חשבון אנושיות. כל הדברים האלה, הם הדברים שמעציבים אותי בתשעה באב, הם עוזרים לי לזכור כמה הדרך ארוכה, וכמה עוד יש לתקן. וכמו שאמר פעם פרופסור לייבוביץ' המנוח אני אומר שמבחינת היהדות ההיסטורית קיימת האמונה במשיח שיבוא אבל לא במשיח שבא. מהותו של המשיח שהוא מציג דבר שהוא העתיד הנצחי. כלומר במשנתו של לייבוביץ' איננו צריכים לחכות למשיח שבא, כלומר למשיח שיכול לבא. אלא כל הזמן לשפר ולשפר ולעולם לא לשקוט על שמרינו. כבר רשב"ג רצה לבטל את ט' באב ולא הודו לא חכמים. גם בדורינו כשלכאורה הגלות הגשמית כבר הסתיימה (לפחות באופן זמני), עדיין יש מקום לתשעה באב. יש מקום לזכור כמה אנחנו עדיין רחוקים מתיקון החברה. אנחנו עדיין לא בימים של וגר זאב עם כבש וכו'

תוקן על ידי orelzion ב- 04/08/2014 15:30:44

כבר אמרו חז"ל (תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל עמוד ב )

התכונתי לאשכול שפתחת לפני כשנה או שנתיים בעצם היום הזה

המלה קמצא פירושה חגב ואפשר גם לפרשה נמלה, ואידך זיל גמור.

מיימוני

פירוש אלטרנטיבי:


קמצא היה חבירו הטוב של 'ההוא גברא', ובר קמצא היה בנו של קמצא. השמש שמע נכון, והלך להזמין את קמצא לסעודה. קמצא לא יכל לגשת לדלת באותו רגע, לכן מסר השמש את ההזמנה בידי בנו בר קמצא.

ולמה רובצת אשמה על החכמים שבסעודה?

בר קמצא בזדון לא מסר את ההזמנה לידי אביו. כך הוא התנקם גם באביו וגם בשנוא נפשו בעל הבית. צדק בעל הבית שזרק אותו בידים מהסעודה!

אין שום אשמה על קמצא כשם שאין אשמה על התרנגולת. הגמ' באה להראות איך דברים זעירים עלולים להוביל לאסונות גדולים, לשם כך היא מצטטת את הפסוק (שכל מצטטי הגמ' משמיטים כי הוא לא נראה להם קשור) אשרי אדם מפחד תמיד. לאמור: חכמים הזהרו במעשיכם. לפיכך היא מביאה את הסיפור בו בלבול קל בשמותגרם לחורבן הבית. בכך תורצו כמעט כל השאלות.
וזו עוד דוגמא למאמרי חז"ל שמוצאים מהקשרם.

תוקן על ידי אריאל73 ב- 04/08/2014 17:29:46