מה היו התוצאות של החורבן?
הבה נשווה בין משנה לבין אמירה של חכמים.
(אני כותב מהזכרון כך שאני עלול לטעות).
על שלושה דברים העולם עומד. על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים.
מה היתה התורה בימי רבותינו הנזכרים בפרקי אבות איני יודע. משניות וסברות ותקנות, מן הסתם. מהי העבודה אני יודע - עבודת הקרבנות.
בשעה שהדברים נכתבו, הם נועדו כמסתבר להודיע ללומד שאלו שלושה עמודים שכל אחד מהם הכרחי ותורם. בלי המקדש, אין העולם יכול להתקיים.
מה קורה כאשר עמוד אחד נופל?
איך העולם לא חזר לתוהו ובוהו?
לאחר זמן יאמרו חכמים: יש לנו כפרה שהיא כמותה. דאגה לעניים, חסד.
אני מעז לשאול: מדוע צריך היה את המקדש?
יש תשובות אפשריות. מי שמאמין שהמקדש היה מביא להורדת שפע לעולם יסבור שהעולם השתנה כיון שכבר לא היה מקדש.
איני יודע איך יבאר מי שסובר כך את התקופות שבהן לא היה מקדש, או שעבדו בו עבודה זרה. אבל הרעיון, דומה, ברור. יש סדר עולם תקני. הסדר הזה, כולל ירידת גשמים בעיתם וכל מה שצריך לחיי האדם, תלוי בכך שיש מקדש ועבודה.
יתכן שאחת ההשלכות של החורבן היתה להראות שהעמוד הזה שנזכר בפרקי אבות אינו כה הכרחי.
ואם כן, האם המשפט על העמוד השני של הקרבנות הוא נכון או לא נכון? מטאפורה? ואולי יש לפרשו באופן פסיכולוגי? שאדם זקוק לקרבנות כפי שכתב הרמב"ם, כדי לבטא את זיקתו לה', כדי להתפטר מרגשות האשמה שלו כשיש לו?
עם העלמות המקדש, היה צריך למצוא אופן אחר שבו האדם יתקרב לאלוקים, ישרת את אלוקים. חוקרים טוענים שיש מצוות שהיו תחילה רק במקדש ואחר כך התרחבו לכל מקום. שופר, ארבעה מינים.
עשיית המצוות הפכה להיות נחלת הציבור, בית הכנסת, המשפחה ובסופו של דבר - האדם הפרטי.
מעתה שוב איני זקוק לתיווך של מיוחסים שרק הם רשאים להיכנס לפני ולפנים, לשחוט בהמות ולזרוק את דמן על המזבח. תשובה יכולה להעשות מתוך חרטה, קבלה לעתיד, וידוי (שאינו זקוק לקרבן להאמר עליו) וכמובן עזיבת החטא, כלומר הדרך שבה נכשלים.
ובה במידה שנחלש הצורך במקדש, עלתה חשיבות התורה.
(אני מדלג כאן על התחליפים כמו הקראת פסוקי קרבנות במקום הקרבן עצמו).
האם יכול להיות שגם העמוד של תורה נתפס לא באופן הנכון? או שזו מחשבה אפיקורסית? הלא אנו לומדים שהעולם קיים רק בזכות התורה, בזכות לימוד תורה, בזכות לימוד תורה של ילדים שהוא הבל פה שאין בו חטא, ובזכות הלימוד הרציף שאינו בטל לרגע.
האם קביעות אלו הן מסוג "על שלושה דברים העולם עומד" שטעונות גילוי שיש דברים שאפשר בלעדיהם?
איך אני מגיע למחשבות האלו? אני מתפלא על עצמי, אבל עדיין מציג את השאלה. מה צריך לכלול עמוד התורה כדי שהעולם יעמוד עליו? כמה תורה צריך ללמוד, לדעת, לקיים? האם צריך לימוד הלכה? לימוד לשם לימוד? לימוד כדי להעמיד תלמידי חכמים יוצרים, בדרגת פוסקים, שמסוגלים לענות על שאלות חדשות שאין להן תשובה ידועה או לתקן פסיקות מן העבר?
ובדומה לזה:
ה' נטל מאיתנו את המקדש. חז"ל הבינו זאת בתור עונש. אבל אולי לא היה זה עונש (או רק עונש) אלא חינוך. למען נפסיק להיתלות במעשים חיצוניים שעולים כסף, רק כסף. שלא נאמר כדברי הנביא "כל היום מקדש ה' מקדש ה' המה".
האם גם אנו, או לפחות חלקנו, בורחים לתורה כפי שברחו להסתמך על הקרבנות, ואומרים "כל היום תורה תורה תורה"?
בוודאי שלימוד התורה בימי התנאים ואחר כך בימי האמוראים היה שונה משלנו. גם איכותית, גם תוכנית, ובוודאי מצד חלוקת הזמן. רק בעשרות השנים האחרונות התפתח לימוד מוסדי של אלפים, אולי רבבות, שאין להם מלבד תורה שום דבר בעולמם (רק שזה בלתי אפשרי, ולכן חיינו, חיי הלומדים, בנויים בצורה שונה, מרוכזת סביב התורה ובשום פנים ואופן ללא עבודה של פרנסה, לא רשמית, וללא פתיחות למה שאינו מוגדר לפי המסורת כ"תורה").
אולי השאלה הזו מוקדמת מדי. (ואקוה שהיא לא תגיע לכלל מימוש). מה היה אחד מן התנאים (או שקדמו לתנאים) בימי המקדש עונה לשאלה: נניח שהעמוד של קרבנות בטל, מה יהיה? האם היה מישהו מעז לחשוב, לדמיין, שיכול להיות עולם בלי קרבנות, עם ישראל בלי קרבנות? שזה יהיה המצב של אלפי שנים, ועם ישראל ישרוד, יתפתח, יבנה את עצמו סביב עמוד אחד של תורה?
אולי כפי שהשאלה והתשובות לא היו עולות על דעתם, כך גם על דעתנו?
ובכל זאת, גם אם אבטל את שאלתי אם עמוד התורה אפשר בלעדיו, עדיין יש לשאול האם עמוד התורה מתקיים כפי שהוא אמור להתקיים...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
