פקודי ה ישרים משמחי לב

הרי גם הסוגיות המותרות ללימוד בתשעה באב הם בגדר פקודי ה ישרים וממילא גם משמחי לב ,
האם יש כאן היתר מיוחד על לימוד של שמחה המהולה בעצב?
נראה לי שמיימוני הכי יודע למה השאלה הזאת נורא מציקה לי,

תוקן על ידי חסדא ב- 04/08/2014 16:01:08

פתאימי ,כתבת דבר יפה ,
הפוסקים אבל לא הבינו כך כי גם אוסרים להתעסק בדברים שאינם משום שמחה אלא מכל מה שמסיח דעת מן האבלות,עיין ים של שלמה על אתר ,
רב יהודה במועד קטן אוסר גם בדברים של צער כי סופו בשמחה ,
המגן אברהם אוסר לשאול ולתרץ גם בדברים של צער כי יש בהם משום שמחה ,ואם עיקר הטעם הוא משום הסחת הדעת למה יאסר עליו להתדיין בדבר של צער,?

הגיע הזמן לשים קץ לשקר המוסכם. 98% מהלומדים אינם שמחים בעת לימודם.
מן הסתם העניין האמיתי הוא הסחת דעת ויצירת אוירה של עסקים כרגיל, דבר שאינו קיים בנושאים המותרים

לא יודע מה אתך. אני שמח.

98 אחוז מהלומדים ?גם ללמוד עשר שעות וגם לא להנות ?
תקרא לזה שמחת הסיפוק מעשיית הדבר הנכון פלוס[אי אפשר להתכחש ] הביטחון שיש לי שבהרבה מקרים הרגשת גשמאק אמיתי בשעת הלימוד,
מקצת ראיה לדבריך יש לי להביא מרב יהודה שציטטתי לעיל ,,סופו בשמחה ,, למה רק בסופו ?ע"כ שמדובר על הסיפוק ,

תלמיד, ולדבריך למה נאסר ללמוד בעיון גם בנושאים המותרים?

לא עיינתי כי לא הספקתי, אבל לי זכור שמה שמותר הוא ללמוד "דברים רעים" ואסור ללמוד בעיון כי זה משמח.

מנסיוני, זה בהחלט משמח לעיין בסוגיה. איני יודע לומר אם אין תענוג בכל פעילות אינטלקטואלית מקבילה. יש קרוב, אולי זהה. בתורה יש גם את המעלה של מצוה ותחושת התחברות. זה לפחות באופן פנומנולוגי (=תחושה, בלי קשר לשאלה לגורמי התחושה).

לכן עד כמה שאני זוכר אסור ללמוד כל סוגיה בעיון מהסיבות שהוזכרו כאן.

***
תלמיד

כתבת

מיימוני ,
חזרת בעצם על מה שחסדא אמר .

יש בזה הערה מעניינת מהחזון איש- הרי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ואם כן איך שרתה הנבואה על ירמיהו בזמן שכתב את פסוקי מגילת איכה הנוראים והמחרידים??????????

מוטי 
שאלה שנראית במושכל ראשון מעניינת,
אך במושכל שני אין כאן בעיה ,ירמיה הנביא היה שרוי בשמחה ושרתה עליו נבואה והעתיקו מתוך מחזה הנבואה ללא עירבוב רגשותיו האישיים,מתאים?

תוקן על ידי ביליצר ב- 04/08/2014 22:26:09

את זה בטח מותר ללמוד( ומומלץ ): http://torah.libsyn.com/index.php?search=איכה&Submit=חפש מומלץ גם ללמוד את הפרקים המותרים בירמיהו.

אריאל ומיימוני
עבודה אינה פעילות חיובית, היא הכרח בל יגונה ולכן לא נאסרה. נאסר משום היסח הדעת רק פעילות חיובית. לימוד בסוגיות של צער מותר כי אין בו היסח דעת מהצער
כמקביל ראה בתחילת יומא לגבי היסח הדעת מתפילין ובתוס' שם ובשרידי אש על כך (איני זוכר מיקומים מדוייקים) המסיק כי היסח הדעת בתפילין אינו אי המחשבה עליהם (ברור שמותר לכוין בשמו"ע ואינו אז על התפילין) אלא אוירת זלזול

מוטיהו כתב:
"יש בזה הערה מעניינת מהחזון איש- הרי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ואם כן איך שרתה הנבואה על ירמיהו בזמן שכתב את פסוקי מגילת איכה הנוראים והמחרידים??????????"
לצערי - לאחרונה אין לי זמן להיכנס לפורום - אבל כתוב שאין הנבואה שורה אלא מתוך "שמחה של מצווה" ולא שמחה סתם. וגם בשעת קינות ישנה שמחת של מצווה= שמחה בקדושה האופפת את המקונן בשעת קינתו. 

ולגבי השאלה הפותחת - וכי אסור לשמוח שאני חי? למשל - האם לאדם שהיה בתשעה באב במחנה ריכוז, אסור היה לשמוח על כך שהוא עדיין חי? ברור שאין איסור "לשמוח" אלא יש מצווה "להתאבל". כאשר אדם עסוק בדברים משמחים שאינם קשורים לאבלות - הרי שהואאיננו מתאבל, אבל כאשר האדם עסוק בדברים משמחים שכן קשורים לאבלות - הרי שהוא מתאבל, גם אם הוא חש את ה"שמחה של מצווה", ומזכיר את מה שכתב תלמיד.