|
|
| נשלח ב-24/4/2015 15:15 |
 |
| |
וואי מדהים!!! סיפור מרגש!!
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2015 11:49 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת אמור ה'תשע"ה בשבוע האחרון העולם כולו עוקב בדאגה אחרי מה שקורה בנפאל בעקבות רעידת האדמה הנוראית שהיתה שם ופגעה בכל כך הרבה אנשים. יחד עם הדאגה הגדולה העיניים נשואות לזוג אחד מיוחד הרב חזקי וחני ליפשיץ שליחיו של הרבי מליובאוויטש לנפאל שביתם פתוח בכל ימות השנה לאלפי המטיילים בנפאל; אך השבוע הבית הפך להיות אי השפיות בתוך אוקיאנוס הבלגן עבור מאות רבות של יהודים מהארץ ומהעולם שמצאו שם בית חם, מקום בטוח לישון, ארוחות חמות ובעיקר חיבוק חם וכתף להישען עליה בעת הצרה. העזרה של זוג השליחים לא מסתיימת בישראלים הרבים שבקרוב מאוד בע"ה כבר לא יהיו בנפאל, הם עוזרים גם הרבה מאוד למקומיים בכל מה שאפשר.. *** צמד המילים שנשמע הרבה מאוד במהלך השבוע לגבי פעילותם של השלוחים הוא "קידוש השם" ואכן כשאנשים רואים את ההירתמות המידית לעזרה לכל אדם, זהו באמת קידוש השם שנותן לכולם לראות את היופי שביהדות ובדרך שהתורה מלמדת אותנו כיהודים. *** לפני כמה שנים התקיים בבנגקוק כנס של כל הקונסולים של אסיה בנושא "התמודדות במצבי אסון" והזמינו אותי לדבר בפניהם. פתחתי ואמרתי "אתם יודעים מה זה מצב אסון? מטייל שנגנב לו התיק ואין לו דרכון והוא מגיע לבקש דרכון חדש, עבור המטייל הזה זהו מצב אסון". הסברתי שלעיתים כאשר יש צונאמי, רעידת אדמה, התרסקות מטוס וכו' כולנו מיד נמצאים שם לעזור אבל ביום יום כשמגיע אלינו האדם הפשוט וצריך עזרה אנחנו עלולים לשכוח אותו, עלינו לזכור תמיד שכל אדם הוא עולם מלא. חזקי וחני באמת עושים את זה בכל ימי השנה וכולנו מחזקים את ידיהם בשעה קשה זו. *** בפרשת השבוע אנו בדיוק קוראים על מצוות קידוש השם "ולא תחללו את שם קודשי ונקדשתי בתוך בני ישראל". ברמת הפשט כאשר מדברים על קידוש השם הכוונה היא שיהודי יהיה מוכן למות ולא לוותר על חיבורו לקב"ה ובזה יקדש את שמו הגדול, כפי שראינו לאורך כל ההיסטוריה שיהודים מסרו את נפשם על קידוש השם והיו מוכנים למות ובלבד שלא להתנתק מיהדותם. ברמה פנימית יותר, בחסידות, מוסבר שמסירות נפש פירושה מסירת הרצון, אין צורך למות על קידוש השם, אלא המטרה היא לחיות ולקדש את שם השם. *** אנחנו צריכים לזכור שאין גם צורך שאחרים ימותו חלילה כדי לעשות קידוש השם, לכל אחד מאתנו יש הזדמנות לקדש שם שמים בהתנהגות היומיומית שלנו כשאנחנו מוותרים על משהו שאנחנו מאוד רוצים על מנת לקיים מצווה, זהו קידוש השם; כשאנחנו מטיילים ומראים דוגמא טובה של יהודי שמתנהג בצורה מכובדת זהו קידוש השם; וכמובן כשאנחנו נרתמים לעזרה לאדם שצריך, בערבות הדדית שמדהימה את כל הסובבים אותנו זהו קידוש השם. *** יהי רצון שלא נצטרך חלילה מצבי אסון כדי לגלות את הערבות ההדדית ונזכה לקדש שם שמים בכל מעשינו ביום יום במצבי שמחה ורוממות הנפש. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2015 11:54 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2015 16:09 |
|
| |
תודה למהללו!
עוד צ'אנס
הטעות של אתמול יכולה להפוך להצלחה של היום
"אין דבר אבוד, תמיד ישנה הזדמנות שניה". זהו, לפי דברי הרבי השישי מליובאוויטש רבי יוסף יצחק שניאורסאהן המסר של "פסח שני", החג שנקבע בזמן התנ"ך ואיפשר לאלו שלא יכלו לחגוג את חג הפסח בזמנו, לעשות זאת שלושים יום לאחר-מכן.פתגם כמו "תמיד ישנה הזדמנות שניה" אהוב על כולנו. הוא נשמע משכנע במיוחד כשהוא מופיע בלוח השנה בתאריך 31 בדצמבר. אך האם לפתגם זה משמעות מעשית? יצאתי לערוך סקר קצר בין שכניי.
אמרה שרה ל.: "אתמול הפסדתי את הרכבת של 6:22 בערב, ובזבזתי 35 דקות בקריאת העיתון של שלשום – זמן אותו הייתי מנצלת היטב כדי לספר לילדתי הקטנה סיפור לפני השינה. אני מקוה שהיום לא אפספס את הרכבת, אבל הרכבת של אתמול לעולם לא תשוב..."
אמר פורסט ג., טייקון עסקי וחבר טוב: "כשהייתי בתיכון, הכרתי חבר ששאל אותי אם הוא מתאים לפוליטיקה. בינינו, זהו הבנאדם האחרון שהייתי רוצה לתת לו בידיים עיר או אפילו כפר קטן, אבל לא רציתי לפגוע בו ואמרתי לו: "בטח! לך על זה". על החורבן שההוא עשה בשמונה השנים שהוא בשלטון אני לא רוצה אפילו לפרט. היתה זו טעות שלעולם לא אוכל לתקן..."
***
למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים "הזדמנות שניה"? האם הפירוש הוא שנצעד לתוך "מכונת זמן", נחזור אחורה בזמן, ונקבל את אותן ההזדמנויות רק שהפעם לא נשוב על טעויות העבר? אם כך הם פני הדברים, מה נרוויח מכך? הרי היינו יכולים לעשות את הדבר הנכון מלכתחילה!משמעות המושג "תשובה" המופיע בתורה הוא לשוב אל העבר, לשנות את התוצאות והמשמעות של הטעות שעשינו, ולהפוך את הטעות לדבר חיובי שיביא תוצאות חיוביות וטובות.
שרה ל.: "עם יד על הלב, האמת היא שאפילו אם הייתי מספיקה את הרכבת, הייתי קוראת את הסיפור לילדתי במהירות. הייתי עושה זאת רק בגלל שהבטחתי לה, אבל ללא חשק. העובדה שפספסתי את הרכבת גרמה לי לחשוב כמה בתי זקוקה לי – ולא רק לנוכחותי הפיזית, אלא לתשומת-הלב האישית. הלילה, אשב ליד מיטתה ואשוחח עמה שיחה מלב אל לב – שיחה כזו לא היתה לנו זמן רב..."
ובאשר לידידי איש העסקים? במקום לצאת לפנסיה (כפי שהוא תכנן לעשות בגיל 65), הוא עובד יומם ולילה כדי לתקן את החורבן שההוא עשה. הבה נראה מה הוא יעלה בחכתו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2015 16:23 |
|
| |
העולם אומר: אין. מצב אבוד... או אין מצב! אבוד. אבל אצלינו אומרים: אין מצב אבוד!!! ננצל את הכח של היום הזה, פסח שני, לתקן, לשנות, להתקדם ובעיקר - לא להתיאש:-) זו ההזדמנות שלנו. כל אחד בתחומים המתאימים לו. בהצלחה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2015 17:00 |
|
| |
_________________
איסתרק ומהללאל! אם תרצו אין זו הגדה!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2015 17:14 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2015 13:59 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת בהר תשע"ה יוסי ורוני היו חברים שגדלו יחד מגיל צעיר מאוד, ההצלחה האירה להם פנים ושניהם הפכו להיות עשירי עולם, יום אחד הופתע יוסי לקבל מכתב מרוני ידידו הטוב אותו לא ראה כבר כמה שנים, "יוסי ידידי היקר, אתה בוודאי זוכר את מסע התענוגות האחרון שלנו, נהנינו באמת מכל רגע, אבל מאז שחזרתי משם לא מצאתי מנוח, לא היה לי עוד טעם בחיים, יש לי הכול, עשיתי את כל מה שרציתי, מיציתי את תענוגות החיים, אבל בלב שלי נפער חור גדול, ששום דבר לא הצליח למלא אותו. החלטתי לברוח מהכול. בניתי לי בקתה קטנה על אחד מהרי טיבט הגבוהים, אני לובש גלימת פשתן, מגדל בעצמי את המזון שלי, וחי חיים הכי פשוטים שיש, תאמין לי ידידי, הפכתי לנזיר וטוב לי. גם אתה מוזמן". יוסי קיפל את המכתב בחיוך, שלף את המחשב הנייד שלו והתחיל לכתוב: "גם אני הפכתי לנזיר, ידידי הטוב, אבל לא, לא בניתי לי בית על הר נידח, אני לובש בגדים יפים ולא מגדל את האוכל שלי בעצמי אבל כן, הפכתי לנזיר. מכרתי את הפרארי שלי וקניתי לי מרצדס פשוטה ומקסימה מכרתי את האחוזה שלי וקניתי לי בית מגורים יפה במקום מקסים בפאתי העיר. פיטרתי את השפים שלי ואני מעסיק טבחית אחת שמכינה אוכל פשוט וטעים להפליא. לא, לא פשטתי את הרגל, לא נקלעתי לחובות, וגם לא חילקתי את הירושה שלי בחיים. כמו שכתבתי כבר, הפכתי לנזיר. גם אני הרגשתי נורא אחרי החוויה המשותפת שלנו בשנה שעברה, גם אני הרגשתי שמיציתי את הנאות החיים. אבל החלטתי להיות נזיר ולחיות את החיים נכון. החלטתי להתנזר מהטירוף, להתנזר מהקיצוניות, להתנזר מהרצון לכבוש את העולם. כבשתי את עצמי. את היצרים שלי, אני נהנה מהחיים, אבל בגבול ובמידה. אני אוהב דברים יפים, אבל בצורה מאוזנת. אני יודע ליהנות מהחיים, אבל בצורה הנכונה, אני קובע זמן ללמוד כל יום על מהות החיים אוכל רק מה שמותר לי ומרגיש שאני מתמלא וממלא את ייעודי, אתה שואל מה עשיתי עם הכסף שלי? אספר לך. בניתי בית רפואה, הקמתי בית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים, פתחתי רשת בתי תמחוי, אני תומך באנשים נוספים שילמדו על מהות החיים, ועוד נשאר לי מספיק לי ולנכדים, ואפילו לנינים. אתה מוזמן להצטרף אליי, למנזר החדש שלי, יש לי עדיין חדר פנוי... פרשת בהר מתחילה במילים "וידבר ה' אל משה בהר סיני... ושבתה הארץ שבת לה" רש"י שואל את השאלה המפורסמת "מה עניין שמיטה אצל הר סיני" למה דווקא על מצוות השמיטה כתוב שנאמרה בהר סיני? ועונה שממצוות השמיטה אנו לומדים על כל התורה, כמו שבשמיטה יש הרבה פרטים וכולם נאמרו בסיני כך כל המצוות נאמרו עם כל פרטיהם למשה רבנו בהר סיני. למה נבחרה דווקא מצוות השמיטה להיות הדוגמא שממנה נלמד? כי מצווה זו משקפת את הגישה הכללית של התורה לחייו של יהודי. מצוות השמיטה אומרת שיהודי צריך מצד אחד לחיות חיים גשמיים, "שש שנים תזרע שדך" עליך לעבוד את האדמה ולדעת שאם אתה רוצה יבול עליך לזרוע, לחרוש וכו' ולפעול בדרכי הטבע, אם תתנזר מהעולם ותעסוק רק בתפילה לא יצמחו לך פירות. מצד שני אומרת לו התורה שאחת לשבע שנים עליו להתנתק מחיי החולין ולעשות שנת שבתון רוחנית שאותה יקדיש לתפילה ללימוד תורה ולמעשים טובים וברכת ה' תתן לו שפע גשמי. לכאורה הדברים נראים סותרים איך אפשר להגיד לאדם מצד אחד להיות כולו עסוק בגשמיות ובו זמנית להגיד לו לעזוב הכל ולסמוך על הנס? אך זו בדיוק הדרך שהתורה מצווה עלינו, לחיות בתוך העולם ובכל זאת להשאר מעליו, מצד אחד לעשות הכל בדרכי הטבע ומצד שני לדעת שברכת השם היא זו שתסייע לו למעלה מדרך הטבע. שש שנים האדם מרגיל את עצמו לא להתנזר מהעולם ולחיות בתוך חיי המעשה הגשמיים אלא שהוא חי אותם בצורה נכונה, את הכוח לחיים אלו הוא מקבל מהשנה השביעית שבה הוא עושה פסק זמן ומזכיר לעצמו שברכת ה' היא הנותנת לו את ההצלחה. יהי רצון שנלמד לשלב בין החיים הגשמיים לרוחניים וכך נראה את ברכת ה' הן בגשמיות והן ברוחניות. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2015 14:00 |
|
| |
יישר כח!!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2015 09:24 |
|
| |
ב"ה
פרשת בחוקותי תשע"ה
מסופר על נשמה שהגיעה לשמיים עם פטירתה מהעולם, לאחר בדיקה הסתבר שהטוב והרע שלה שווים, נתנו לה בחירה ללכת לגן עדן או לגיהינום, הנשמה החליטה ללכת לראות מה זה הגיהינום ואחר כך לעבור לגן עדן, היא נכנסת לגיהינום ורואה שולחנות ערוכים במאכלים משובחים כיד המלך, הנשמה מנסה להבין איך כל התענוגות האלו קשורים לגיהינום? בהינתן האות המלאכים עוברים ומחלקים לכל אחד מזלג ארוך וכולם מנסים לאכול אך המזלג ארוך מדי והם לא מצליחים לאכול אתו, מבינה הנשמה שזה באמת גיהינום לראות את כל האוכל המשובח בלי אפשרות לאכול,
***
היא עוברת לגן עדן ורואה שהתפריט אותו תפריט, הכל נראה אותו דבר, היא מבינה שכאן כנראה ייתנו להם מזלגות רגילים ויוכלו ליהנות מהארוחה אבל להפתעתה שוב המלאכים מחלקים מזלגות ארוכים, אלא שכאן כל אחד לוקח את המזלג הארוך ומאכיל את חברו... הבינה הנשמה שגן עדן וגיהינום הם בעצם חלק מחיינו ואנחנו מחליטים איפה לחיות.
***
בפרשת בחוקותי התורה מדברת על השכר הגדול שעם ישראל יקבלו אם ילכו בחוקות ה' ועל מה שיקרה אם חלילה לא ילכו בדרך ה', אם נעיין בפסוקים נראה שהתורה בכלל לא מדברת אתנו על שכר ועונש בעולם הבא אלא על שכר גשמי, גשמים בעתם, עצים שייתנו פירות וכו' ולכאורה נשאלת השאלה מדוע לא מספרת לנו התורה על השכר המצפה לנו בעוה"ב? ולמה השכר שמובטח לנו בתורה הוא דווקא כאן בעולם הגשמי?
***
בחסידות מוסבר שהתורה ניתנה דווקא כאן בעולם הגשמי וכל דיני התורה והמצוות מיושמים דווקא בדברים גשמיים כי התורה היא מקור החיים של יהודי כאן בעולם ולכן כשם שהעשייה שלו היא בגשמיות כך גם השכר של העשייה הוא בגשמיות, דווקא כאן אפשר באמצעות קיום מצוות ולימוד התורה לידבק בקב"ה עצמו, ובאמצעות התורה והמצוות יכול האדם לעשות לעצמו גן עדן גם בעולם הגשמי ולהפוך גם את העולם הגשמי למקום יותר טוב, כשעם ישראל פועלים בצורה הנכונה על פי התורה מבטיח להם הקב"ה שזה יביא בפועל השפעה בעולם הגשמי שירדו גשמים, שיצמחו פירות טובים וכו'.
***
עלינו לזכור שהעולם הזה יכול להיות גן עדן ויכול גם להיות הפוך, הכל תלוי בצורת היחס שלנו לעולם, ככל שנלמד מהתורה איך להתייחס לעולם נגלה יותר את הגן עדן שבחיינו.
שבת שלום
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2015 11:40 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2015 18:22 |
|
| |
ב"ה ממתק לפרשת במדבר וחג השבועות תשע"ה היו פעם שני חברים מאוד טובים שגרו בשכנות, יום אחד פרצה מלחמה ולאחריה סומן הגבול מחדש בין שני הבתים שלהם כך שאחד נשאר מצד זה והשני מצד שני, הגבול היה סגור ולא יכלו לעבור האחד לשני, כשגברו הגעגועים החליט אחד החברים לחצות את הגבול בהיחבא וללכת לבקר את חברו, הוא הגיע לבית החבר ושניהם התרגשו ושמחו מאוד, אך זמן קצר לאחר מכן, באו שוטרים, עצרו אותו והביאו אותו בפני המלך שגזר את דינו למוות, הוא התחנן על חייו אך כלום לא עזר, *** בצר לו פנה אל המלך בבקשה אחרונה שייתן לו לחזור לביתו רק כדי להיפרד מאשתו וילדיו, המלך חייך ואמר לו "אתה באמת חושב שאני טיפש, אם אתן לך לעבור את הגבול הרי לא תחזור", קם החבר ואמר "אדוני המלך תן לו לחזור לביתו לחודש ובינתיים שים אותי במעצר, אם הוא לא יחזור תהרוג אותי", הסכים המלך והחבר נסע לדרכו, עבר חודש, הגיע יום הדין, הגרדום הוכן בכיכר העיר, בנוכחות המלך הביאו את החבר מהכלא ואמרו לו אנחנו מצטערים אבל החבר שלך לא הגיע ועכשיו אתה מוצא להורג במקומו, העמידו אותו על הגרדום ופתאום רעש ובהלה, החבר מגיע בריצה וצועק "עזבו אותו הנה אני כאן תהרגו אותי" ומיד חברו משיב "לא, מה פתאום אני כבר השלמתי עם המוות תהרגו אותי" וכל הקהל צופה בוויכוח מוזר של שני אנשים שממש רבים את מי מהם יהרגו, *** המלך ראה זאת, קרא לשניהם אליו ואמר להם "עכשיו כשאני רואה את החברות האמתית ביניכם אני אשאיר את שניכם בחיים אבל יש לי בקשה אחת צרפו גם אותי לחברות האמתית שלכם. *** בפרשתנו מצווה הקב"ה על משה לספור את בני ישראל "שאו את ראש כל עדת בני ישראל" על פניו זו נראית ספירת אוכלוסין רגילה כפי שנעשית בכל מדינה מדי פעם, אך לא, הספירה כאן היתה שונה לגמרי לא לקחו כמה מובטלים שיסתובבו ויאספו את הנתונים, אלא הצוות היה צוות מכובד מאוד משה ואהרון ואתם שנים עשר נשיאי העדה, למה היו צריכים פמליה כל כך מכובדת שתעבור בכל הבתים של עם ישראל ובמיוחד לא מובן למה כל נשיא היה צריך להיות נוכח בספירה של שבטים אחרים, נניח שמשה שהיה נשיא כל העם סופר את כל העם אבל למה שנשיא שבט ראובן יהיה נוכח בספירת שבט שמעון שאינם שייכים אליו? *** מוסבר בחסידות שבספירה זו היתה מטרה גדולה ללמד אותנו כמה שכל יהודי הוא חשוב ואין יהודי ש"לא סופרים אותו", לכן נעשתה הספירה על ידי חשובי העם, בנוסף הספירה גם נעשתה בצורה שתלמד אותנו שכל שבט צריך את השבט השני בשביל להשלים אותו, לכן מצד אחד מונה התורה את שמות כל שבט ושבט כדי להודיע שלכל אחד יש מעלה מיוחדת משלו ומצד שני כל נשיא שבט נוכח בספירתם של כל השבטים ללמדנו שכל שבט לא מושלם בלי השבטים האחרים, כך כל אחד יכיר במעלותיו שלו אבל ידע לחלוק את מעלותיו עם זולתו. *** השנה אנחנו קוראים את פרשת במדבר בצמוד לחג השבועות והמסר של הפרשה מגיע כהכנה למתן תורה, כשעם ישראל מגיעים להר סיני כתוב "ויחן שם ישראל כנגד ההר" שואלים חז"ל למה כתוב ויחן בלשון יחיד ולא ויחנו הרי מדובר על כל עם ישראל? ומסבירים שהכוונה ב"ויחן" היא "כאיש אחד בלב אחד" שכל אחד ואחד מבני ישראל מביא אתו את כל מעלותיו ומתייצב כאיש אחד בלב אחד ביחד עם כולם ורק אז העם כולו מוכן לקבלת התורה כי כשאנחנו מאוחדים הקב"ה רוצה להצטרף לחברות ולהשרות את שכינתו בתוכנו, *** אם כן כשאנו נכנסים לשבת שמובילה אותנו למתן תורה נזכור לראות מעלת חברינו אבל לא נשכח גם את מעלותינו שלנו על מנת לחלוק אותם עם הזולת, נתייצב יחד כאיש אחד בלב אחד באהבה ואחווה אמתית לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות ומתוך גאולה אמתית ושלימה. שבת שלום וחג שמח נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2015 21:04 |
|
| |
אסתרק, תודה,
ממש נושא יפה ומעניין!
ו-גם לכן המשל בתחילה הזכיר קצת איזה קטע מהממלכה?....
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2015 16:09 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת נשא תשע"ה אל הבעל שם טוב הגיעה פעם שמועה על עני שיושב בעיירה פלונית וכל ברכותיו מתקיימות, הזמין הבעש"ט את העני כדי להבין מאיפה הכוח שלו, העני מגיע אל הרבי, ואומר "איש פשוט אני ואינני יודע למה כולם אומרים שברכותיי מתקיימות" ספר לי בבקשה את סיפור חייך, ביקש הבעש"ט, *** "חייט אני במקצועי" מספר העני "יחד עם חייט נוסף היינו עוברים מכפר לכפר, מקבלים עבודות מזדמנות ומזה היינו מתפרנסים, יום אחד פנה אלינו פריץ עשיר מאחת הערים ואמר שבתו מתחתנת והעבודה שלנו מצאה חן בעיניו, קיבלנו עבודה לכמה חודשים עם שכר נאה של 300 רובל לכל אחד, כשסיימנו את העבודה ועמדנו לצאת לדרכנו אמר לנו הפריץ "אולי יעניין אתכם, יש לי כאן בבור משפחה יהודית שהיו חייבים לי הרבה כסף והם כבר הרבה זמן נמקים שם בכלא, אני יודע שאצלכם היהודים יש מצווה גדולה של פדיון שבויים אולי תרצו לקיים מצווה?" *** שאלתי אותו בכמה כסף מדובר והוא ענה 300 רובל! התלבטתי לרגע ופניתי לחבר שלי "בא ניתן כל אחד 150 ובאמת נקיים מצווה גדולה" אך החבר אמר לי "עבדתי קשה על הכסף הזה ואני לא יכול לעשות זאת" לאחר מחשבה קלה פניתי לפריץ ואמרתי לו קח את 300 הרובלים שלי ושחרר את המשפחה, המשפחה שוחררה ואני חזרתי לעירי ללא שום כסף, כבר לא היה לי כוח להמשיך לעבוד והתיישבתי ברחוב לקבץ נדבות, עבר לידי יהודי, ביקשתי ממנו שיעזור והוא שאל "מה תתן לי בתמורה?" עניתי לו שאני יכול לברך אותו וכך עשיתי, מסתבר שבאותו יום הוא הצליח מאוד, למחרת לפני שיצא לעסקיו בא שוב לתרום ולבקש ברכה ושוב הצליח וכך יצא לי שם של מברך שברכותיו מתקיימות אבל אני לא יודע במה זכיתי" אמר לו הבעל שם טוב "עם המעשים הגדולים שעשית אין פלא שברכותיך מתקיימות". *** בפרשתנו כתוב הפסוק "וכל תרומה... אשר יקריבו לכהן לו יהיה" מפרש רש"י שהכוונה למצוות הביכורים אותם נותנים לכהן, מצוות הביכורים היא מצווה לא קלה, תחשבו על החקלאי שחורש, זורע, מעבד וסוף סוף צומחים לו הפירות שכל כך חיכה להם, מצווה עליו התורה שאת הפירות הראשונים שצומחים הוא צריך לתת לכהן, לכן אומרת לו התורה שדבר ראשון יפריש את הפירות ויקדיש אותם ורק אז ייתן אותם לכהן, בזה הוא מצהיר מיד בהתחלה שהפירות הללו אינם שלו ומלכתחילה צמחו אצלו על מנת להקדישם לה' על ידי נתינתם לכהן, כשהדבר מלכתחילה לא שלך יותר קל להוציא אותו ולתת. *** כיום כשאין לנו בית מקדש ולא ניתן לקיים את מצות הביכורים עם הפירות עדיין יש לנו אפשרות לקיים את אותו הדבר עם מצוות הצדקה, גם צדקה היא מצווה לא קלה, אדם עובד קשה כדי להרוויח את לחמו וכשסוף סוף רואה כסף אומרים לו שייתן עשר אחוז לצדקה, גם כאן הדרך להצליח היא בזה שידע מראש שרק תשעים אחוז מהכסף הם שלו ועשר אחוז הנוספים מלכתחילה הגיעו אליו רק כדי לתת לו את הזכות לנתינה. *** ובזה מבטיחה התורה "אשר ייתן לכהן לו יהיה" שאם הוא רק יפנים שהוא צינור של הקב"ה להעביר את הכסף למי שצריך ויקפיד לתת, הקב"ה ייתן לו את הברכה ש"לו יהיה" יהיה לו תמיד הרבה ויזכה תמיד להיות בצד הנותן. שנזכה להיות צינורות טובים לנתינה והקב"ה יעביר דרכנו הרבה שפע של ברכה והצלחה. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2015 16:28 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
|
