|
|
| נשלח ב-9/7/2015 15:36 |
 |
| |
אסתרק- נהניתי!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2015 16:06 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2015 16:58 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת מטות מסעי תשע"ה מסופר על מלך שראה פעם פרפר מאוד יפה והחליט שהוא רוצה שמישהו יצייר לו את הפרפר המיוחד הזה אבל שהציור יהיה ממש חי והבטיח פרס גדול למי שיצייר ציור שימצא חן בעיניו אבל אם יצייר והציור לא ימצא חן בעיניו יוצא להורג, הסתובבו עבדי המלך וחיפשו צייר שיסכים אבל אף אחד לא הסכים, כולם חששו שהציור לא ימצא חן בעיני המלך, יום אחד הגיע אל המלך צייר בעל שם עולמי ואמר למלך "אני יכול לצייר את הפרפר, אבל ייקח לי שנה" המלך הסכים, לקראת סיום השנה ביקש הצייר עוד שנה ובלית ברירה הסכים המלך, *** אחרי שנתיים המלך מחכה בהתרגשות לראות את הציור, הצייר לוקח דף ותוך שלוש דקות מצייר ציור מדהים ומדויק של הפרפר, המלך כעס מאוד ואמר לו "הציור מדהים, אבל אם אתה יודע לצייר כל כך מדוייק בכזו מהירות למה נתת לי לחכות" לקח אותו הצייר, הכניס אותו לחדרו, הראה לו אלפי דפים ואמר לו "אתה רואה, במשך שנתיים התאמנתי וציירתי, לא הייתי מגיע לרמה שהגעתי עכשיו בלי כל האימונים עד עכשיו". *** השבת נקרא בתורה את פרשיות מטות ומסעי, בפרשת מסעי מספרת לנו התורה על המסעות ושמות המקומות בהם חנו עם ישראל בצאתם ממצרים אך אינה מפרטת מה עשו בכל מקום ונשאלת השאלה למה עלינו לדעת את פירוט כל המסעות האלו? *** שאלה נוספת, למה על כל המסעות נכתב "בצאתם ממצרים" הרי רק המסע הראשון היה יציאה ממצרים אחר כך זה כבר היה יציאה מהחניה הבאה? אלא שהתורה אומרת לנו שמהיציאה ממצרים ועד ההגעה לארץ ישראל זה מסע אחד גדול שבו האדם יוצא שוב ושוב ממצרים וכל זמן שלא הגיע לארץ ישראל עוד לא השלים את יציאתו ממצרים, לכן חשוב כל פרט ופרט במסע שגם הוא חלק מאותה עבודה גדולה. *** יציאת מצרים קיימת ברובד הנפשי של כולנו, לכל אחד יש את המצרים שבתוכו, אלו המיצרים וההגבלות שהוא צריך לצאת מהם ולהגיע אל ארץ ישראל שבנפשו, זהו מסע ארוך עם הרבה חניות בדרך, יכול אדם לבוא ולומר על חלק מסויים במסע "למה אני צריך את השלב המיותר הזה, למה איני יכול להגיע ישר לשלמות הנפשית שלי" אבל אם לא יתייחס לכל פרט ופרט בדרך לא יצליח להגיע לשלמותה של ארץ ישראל שבנפשו, כך בכל שלב בחייו של האדם עליו לדעת שלא סתם הגיע למקום מסוים או לסיטואציה מסוימת, אם ההשגחה הפרטית הובילה אותו למקום הזה או למצב הזה, הרי זה חלק מהמסע הפנימי האישי שלו על מנת להשלים את ייעודו בעולם שזהו ארץ ישראל האישי שלו, *** אני יושב פעמים רבות בבית חב"ד בבנגקוק ורואה מטיילים שנוסעים ללאוס, לווייטנאם, לקמבודיה, הודו, נפאל וכו' וכל אחד בטוח שהוא נוסע למדינה שהוא בחר רק בגלל שהוא אוהב את הנופים והתרבויות באותו מקום, אבל האמת היא שההשגחה הפרטית מובילה כל אחד מאיתנו בדיוק למקומות שבהם הוא צריך להיות ושם מחכים לו ניצוצות רוחניים שעליו להאיר באמצעות מעשיו הטובים וכמו שאף אחד לא יטפס לפסגה של ההימליה ובירידה ייזכר ששכח להצטלם למעלה, כך עלינו להשתדל לא לפספס את הסיבה העיקרית שלשמה הגענו לכל מקום בעולם ולהשתדל תמיד להוסיף עוד מצווה ועוד מעשה טוב ובכך להתקדם עוד שלב במסע לארץ ישראל שלנו. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2015 18:36 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2015 15:25 |
|
| |
תודה!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2015 17:24 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת דברים, שבת חזון תשע"ה סוחר יהודי הולך בדרכו הביתה ברוסיה. החורף אשר הקדים לבוא תפס אותו לא מוכן; הקור חודר לעצמות והדרך לבית עוד ארוכה. מרחוק הוא רואה אור קטן ומקווה שאולי יש שם בית שיוכל להתחמם בו. מתקרב היהודי אל הבית ורואה מזוזה בפתח; מהמחשבה על החום הנעים שיהיה בפנים מתמלא היהודי בשמחה. הסוחר היהודי דופק בדלת אך השעה מאוחרת, דרי הבית ישנים ולא שומעים. דופק ודופק ואין מענה. הסוחר מתיישב על המפתן ואט אט מתחיל להתייאש, לפתע הוא נעמד ומתחיל לרקוד עד שעלה השחר, אז יושבי הבית התעוררו ופתחו את הדלת. כאשר ראו אותו, הם מיד הזמינו אותו להיכנס ולהתחמם ליד האח הבוערת, הגישו לו אוכל ושאלו אותו מה קרה. היהודי מספר להם: "הגעתי באמצע הלילה וממש חיכיתי להתחמם בביתכם, כשלא שמעתם אותי התיישבתי בייאוש והתחלתי להרגיש את ידיי ואת רגליי קופאים מהקור. הבנתי שאני הולך למות כאן במקום והשלמתי עם המצב, אך לפתע עלתה במוחי המחשבה איך אתם יושבי הבית תרגישו כשתראו יהודי שוכב מת בפתח ביתכם רק בגלל שישנתם ולא שמעתם אותו, המחשבה הזו גרמה לי לקום ולרקוד ולהתחמם ורק לא ליפול וכך בזכות זה שחשבתי עליכם ודאגתי לכם ניצלו חיי". ••• ספר דברים אותו נתחיל לקרוא השבוע פותח בדברי תוכחה שמשה רבנו נותן לעם ישראל אך משה לא מפרט את החטאים והנפילות של עם ישראל הוא רק רומז להם בכמה מילים את שמות המקומות בהם חטאו ומקווה שיבינו שעליהם לתקן. בדרך כלל אף אדם לא אוהב לקבל ביקורת ומצד שני אדם חכם מבין שהביקורת יכולה לעזור לו להשתפר. וכאן הדבר תלוי בעיקר במבקר; אם המטרה שלו היא בביקורת עצמה - הרי שדבריו ייאמרו ולא יפעלו שום שינוי; אך אם המטרה היא לעזור לחברו יחשוב - איך להגיד את הדברים בצורה הנכונה שיהיה לחבר קל לקבל. משה רבנו בענוותנותו ובאהבתו לעם ישראל מלמד אותנו איך אפשר להגיד את הדברים בתמציתיות ובלי לפגוע וכך לפעול על המקבל שישנה את דרכיו. ••• בימים אלו אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, אשר נחרב בגלל שנאת חינם. וכל זמן שהוא לא נבנה כנראה שעדיין יש לנו מה להשתפר בעניין. עלינו להוסיף באהבת חינם, להרגיל את עצמינו לחשוב על טובת הזולת ולחפש איך להיטיב אחד לשני. בזכות זה שנוסיף באהבת ישראל נזכה שהצום שנדחה ליום ראשון יידחה כבר לגמרי ונזכה לחגוג את היום הזה עם משיח צדקנו בקרוב ממש. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2015 17:37 |
|
| |
וואו וואו! יפה ממש!! אהבתי הן את הסיפור והן את המסר המובא בצידו.. כ"כ אמיתי ונכון! יישר כח! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2015 18:20 |
|
| |
_________________
איסתרק ומהללאל! אם תרצו אין זו הגדה!
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2015 21:51 |
|
| |
תודה אסתרק!
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2015 12:59 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת ואתחנן תשע"ה מסופר על יהודי שישב בשדה התעופה בהמתנה לטיסה, קנה חבילה של עוגיות והתרווח על אחת הכורסאות עם ספר, מולו התיישב בחור צעיר, להפתעתו הבחור לוקח את חבילת העוגיות מהשולחן פתח אותה, לוקח עוגייה אחת ומושיט לו ולוקח אחת לעצמו, הוא לא כל כך הבין מה קורה אבל בחר להבליג, בנתיים הבחור לוקח עוד עוגייה ונותן לו ועוד אחת לעצמו וכך עד שכמעט נגמרה החבילה, כשבסוף נשארה עוגייה אחת לקח אותה הבחור הצעיר חתך לשניים ונתן לו חצי ולקח חצי לעצמו, הוא ממש מתאפק, קם מהמקום בעצבים וצועד לכיוון המטוס, כשהתיישב במקומו במטוס פתח את התיק להוציא שוב את הספר ולהפתעתו גילה שם את העוגיות שלו... מסתבר שהבחור הצעיר שכל כך כעס עליו היה נדיב ביותר. *** בפרשת השבוע אנחנו קוראים את הפרשה המוכרת לכל יהודי "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ומיד אחר כך "ואהבת את ה' אלוקיך" על פסוק זה שואלים המפרשים איך ניתן לצוות אדם על דבר שבלב? אם אני לא אוהב אותו האם ניתן לצוות עלי לאהוב? ומסבירים ש"ואהבת" פירושו "והתבוננת" תתבונן בדברים שיביאו אותך לידי אהבה כי לפעמים קשה לנו לאהוב כשאנחנו לא רואים את כל התמונה, על ידי שיהודי מתבונן בגדולתו של הקב"ה ובכל הנסים והנפלאות שהוא עושה עמנו בכל יום תתעורר אהבתו לקב"ה. *** לכל יהודי יש בתוכו ניצוץ אלוקי ואהבה פנימית לקב"ה, הניצוץ הזה מתעורר בזמנים ובמצבים מיוחדים אצל כל אחד, והציווי בתורה הוא לעורר את הניצוץ הזה ולהבעיר ממנו להבה שתשאיר בנו את אש האהבה לתמיד. *** בתורת החסידות כתוב שאהבת ה' ואהבת ישראל הולכים ביחד, הפסוקים "ואהבת לרעך כמוך" ו "ואהבת את השם אלוקיך" קשורים אחד בשני, כמו שההתבוננות בטובו של הקב"ה תביא אותנו לאהבת ה' כך ההתבוננות בפנימיות של כל יהודי תביא אותנו לאהבת ישראל, כשנראה את הנפש האלוקית החבויה בכל יהודי, כשנבין שכולנו בני איש אחד, בניו של הקב"ה זה יעורר בתוכנו אהבה ואחווה לכל יהודי ויהודי וכשנאהב אחד את השני זה יחזק אצלינו גם את האהבה לקב"ה. *** בזכות החיזוק באהבת ישראל ובאחדות ישראל נזכה לראות גאולה אמתית ושלימה בקרוב ממש. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2015 13:05 |
|
| |
תודה! 
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2015 12:42 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת עקב תשע"ה לפני כ13 שנים נרצח העיתונאי דניאל פרל הי"ד על ידי טרוריסטים מוסלמים שערפו את ראשו, המילים האחרונות שאמר לפני הירצחו היו "אבי יהודי, אמי יהודייה, אני יהודי..." את המילים הללו ביקש ראש עיריית ניו יורק לשעבר, אד קוץ', לחקוק על מצבת קברו ולהוסיף גם את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". גם דניאל פרל וגם אד קוץ' לא היו אנשים דתיים ובכל זאת אלו המשפטים שהם בחרו להשאיר, מאיפה זה מגיע להם? בפרשת השבוע אנחנו קוראים על הפנייה של משה רבנו לעם ישראל "מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה..." מה מבקשים מכם בסך הכל רק יראת השם, שואלת הגמרא האם יראה היא דבר שניתן להגיע אליו כל כך בקלות, שמשה אומר לנו בסך הכל זה מה שמבקשים מכם? והגמרא עונה עבור משה רבנו זה אכן דבר קל, שואל בעל התניא הרי משה רבנו מדבר אלינו ואומר לנו שאנחנו יכולים להגיע לידי יראה ומה עוזר לנו שלמשה רבנו קל להגיע לידי יראה? תנסו לחשוב, אדם עשיר מאוד פונה אלינו ואומר "כל אחד יתרום בסך הכל מליון דולר" וכשנגיד לו מליון דולר זה הרבה כסף יגיד לנו העשיר "עבורי זה לא הרבה", הרי אתה מבקש מאתנו שאנחנו ניתן ומה עוזר לנו שעבורך זה לא הרבה, מסביר בעל התניא שלכל יהודי יש ניצוץ משה רבנו בתוכו ולגבי הניצוץ הזה אכן יראת השם היא דבר שניתן להגיע אליו אלא שהדרישה מאתנו היא שנעבוד ונגלה את הניצוץ הזה. משה רבנו הוא הסמל של החיבור בין יהודי לקב"ה, לכל יהודי יש בתוכו ניצוץ של משה רבנו שאם רק יעורר אותו יצליח להתחבר בקלות לקב"ה, הניצוץ הזה מתעורר לפעמים גם מבלי שנעבוד, בכל מיני זמנים מיוחדים בחיינו והם גורמים ליהודי להרגיש חיבור מיוחד לקב"ה. לפעמים זה כשאדם נמצא בזמן מסוכן כמו מלחמה וכדומה ולפעמים להיפך כשהוא נמצא בזמן שמאוד טוב לו והוא מרגיש צורך להודות להשם, אז פתאום הוא מגלה עד כמה היהדות שבתוכו היא חלק בלתי נפרד ממנו. משה רבנו מעורר את עם ישראל בכך שהוא מגלה להם שמה שהשם דורש מאיתם נמצא בהישג יד ועליהם רק להתבונן פנימה ולגלות שיראת השם ואהבת השם הם חלק מחיינו. יהי רצון שנצליח כולנו לגלות את הניצוצות שבתוכנו וכשנחבר את כל הניצוצות ביחד ייווצר אור אחד גדול, אור של גאולה שלימה שבימים אלו כולנו מרגישים עד כמה אנו זקוקים לה. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2015 13:41 |
|
| |
_________________
איסתרק ומהללאל! אם תרצו אין זו הגדה!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2015 15:03 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2015 15:27 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת ראה תשע"ה יהודי עשיר נכנס פעם אל המגיד ממעזריטש, שאל אותו הרבי מה אתה נוהג לאכול כל יום? התפאר העשיר "אני נוהג להסתגף ולהתנזר מהעולם, אני אוכל בדיוק כמו העני, פת במלח ומים במשורה". אמר לו המגיד "זה לא בסדר! עליך לאכול בשר טוב ולשתות מי דבש כדרך העשירים". תמהו התלמידים, מה רע במנהג של העשיר שלא להתפנק מדי בתענוגות העולם? הסביר להם הרבי "אם העשיר יאכל בשר וישתה מי דבש ייתן לעני לפחות פת במלח אך אם הוא יאכל פת במלח ייתן לעני לאכול אבנים..." בפרשתנו פרשת ראה אנו רואים איך משה נותן לעם ישראל כלים לביטול האנוכיות המושרשת כל כך בלבו של האדם, הוא מתחיל עם המצווה של מעשר שני אותו נוהגים לתת בשנה הראשונה והשניה שלאחר השמיטה, מעשר זה נאכל על ידי הבעלים אבל חובה להעלותו לירושלים ולאכלו שם מה שנותן הרגשה שאין לנו בעלות על הכסף שלנו. מכאן ממשיכה התורה במצוות מעשר עני בשנה השלישית חובה לתת עשר אחוז מהיבול לעני שזה כבר שלב נוסף וקשה יותר, עלי לתת מפירות שעבדתי עליהם קשה, לאדם שלא עשה כלום למעני. בהמשך באה מצווה שעוד יותר לא מתקבלת על הדעת והיא מצות שמיטת כספים, ההלכה היא שכאשר מגיעה שנת השמיטה יש שמיטה לכספים, אדם שהלווה לחברו כסף אינו גובה את חובו, ובמילים אחרות חנינה לבעלי חובות, התורה מצווה שגם סמוך לשנת השמיטה לא יאמר אדם אינני יכול להלוות מכיוון שאני מסכן את כספי שמא לא יוחזר לי ומחובתו להלוות אם יש ביכולתו. במילים "פתוח תפתח את ידך" שבפרשתינו, התורה אומרת לנו שמי שמקבל הכי הרבה מהנתינה זה דווקא הנותן, אם תפתח פעם אחת תתאהב במצווה ותתרגל לתת וכך ידך תיפתח מעצמה ויהיה לך קל יותר לתת. יהי רצון שנזכה להיות מורגלים בנתינה, ולא נצטרך לידי מתנת בשר ודם... כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה. חודש טוב ושבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
|
