|
|
| נשלח ב-11/12/2015 13:59 |
 |
| |
 תודה!
שבת שלום!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2015 13:24 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת ויגש אחד מתלמידי הבעל שם טוב קרא בספרים שאדם שנמנע מלדבר 40 יום זוכה לראות את אליהו הנביא. החליט התלמיד כי ההשקעה שווה והתחיל לשתוק במשך ארבעים יום. עברו הימים והוא מחכה לבואו של אליהו אבל לצערו הגדול הוא לא זוכה לראותו. הלך התלמיד אל הבעל שם טוב והתלונן, "רבי, אני כבר ארבעים יום לא מדבר ולא זכיתי לראות את אליהו הנביא". אומר לו הרבי "בא אתי". הם יוצאים יחד מבית הכנסת והרבי פונה לעבר אורוות הסוסים, הרבי ניגש לאחד הסוסים, מלטפו ואומר לתלמיד "ראה את סוס זה, הוא כבר 40 שנה לא מדבר וגם הוא לא זכה לראות את אליהו הנביא..." *** בשבועות אלו אנו קוראים בתורה את הסיפור של יוסף ואחיו. האחים כבר חזרו אליו עם בנימין כבקשתו, אך בדרכם חזרה לביתם מתגלה גביע הכסף של יוסף באמתחתו של בנימין והם מוחזרים למצרים. השבוע נקרא בתורה "ויגש אליו יהודה", יהודה ניגש ליוסף לשכנעו שישחרר את בנימין גם במחיר השארתו של יהודה כעבד במקומו, כאשר את דבריו אל יוסף פותח יהודה במילים "בי אדוני". *** בחסידות מוסבר שיש משמעות רוחנית פנימית לכך שיהודה ניגש ליוסף. אחי יוסף היו רועי צאן, כי זו היתה הדרך הכי נוחה לעבוד את השם, מבלי להיות מעורבים יותר מדי בעולם; לוקחים את הצאן לרעות בשדה ואפשר לשבת לעבוד את השם בשקט ובשלווה, לנגן ניגונים ולהתבונן ביופי הבריאה. לעומתם, יוסף היה מאוד מעורב בעולם. הוא היה משנה למלך מצריים, אחראי על הכלכלה המצרית ועל ניהול כל ענייני המדינה; ולכן כתוב שיוסף הכיר את אחיו והם לא הכירוהו - הוא הכיר את דרך עבודת השם שלהם, אבל הם לא הכירוהו, הם לא יכלו להאמין שאפשר להיות כל כך מעורב בעולם ובכל זאת להיות מחובר לקב"ה. *** לאחר שראו האחים את התנהלותו של יוסף ניגש אליו יהודה כנציגם של כל האחים ואומר לו "בי אדוני"; אנחנו מודים שדרכך היא הנכונה, לחיות בתוך העולם ולא בבריחה ממנו והלוואי שדרכך תדבק בנו וגם אנחנו נלמד שהתכלית היא לגלות את האלוקות בתוך העולם הגשמי. *** המסר הוא ברור. הקב"ה הביא אותנו לעולם כדי שנעשה לו פה דירה, שנעשה מהעולם החשוך והמבולגן ארמון מפואר שיהיה ראוי להשראת השכינה. את הארמון הזה אנחנו בונים באמצעות מצוות ומעשים טובים בפועל. היהדות מלמדת אותנו שהרוחניות האמיתית היא דווקא באמצעות המצווה הגשמית. השאיפה שלנו צריכה להיות שנחיה בתוך העולם הגשמי, עם הרבה שפע, אבל אסור לנו לשכוח שאת הגשמיות הקב"ה נותן לנו על מנת שאנו נעשה ממנה רוחניות. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2015 14:21 |
|
| |
איזה יופי!
שכווייח.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2015 12:41 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת ויחי תשע"ו הכנר יצחק פרלמן הוא אחד הכנרים הגדולים בעולם, בילדותו חלה במחלת הפוליו ומאז הוא נכה ונעזר בקביים, בנובמבר 1995 הוא הופיע בניו יורק בקונצרט בפני אלפי אנשים, הוא עלה לבמה לאיטו והתיישב עם הכינור, אך כשהחל לנגן את הצלילים הראשונים, נקרע אחד ממיתרי הכינור. הקהל כולו ששמע את פקיעת המיתר, הבין מיד את המשמעות של צליל זה.. אנשים שהיו שם באותו ערב סיפרו שאמרו לעצמם: "חשבנו שהוא יצטרך לקום ולדדות החוצה כדי למצוא כינור אחר או כדי למצוא מיתר אחר, אבל פרלמן לא עשה זאת. הוא חיכה לרגע, עצם את עיניו ואז סימן למנצח להתחיל שוב. התזמורת החלה לנגן והוא המשיך מהמקום שבו הפסיק. הוא ניגן בלהט ועוצמה, כפי שמעולם הם לא שמעו אותו. יכולת לראות אותו מאלתר, משנה, מחבר מחדש את היצירה בראשו. ומפיק משלושת המיתרים צלילים חדשים, צלילים שלא הופקו קודם לכן. כשהוא סיים, האולם היה שקט להפליא. ואז הקהל נעמד על רגליו והחל להריע. הוא חייך, הרים את הקשת כדי להשקיט אותנו, ואז הוא אמר, לא ביוהרה, אלא בשקט, בטון מופנם: "אתם יודעים, כל אדם צריך להשתמש עם מה שהקב"ה נותן לו, לפעמים זה מתפקידו של האמן למצוא כמה מוסיקה הוא יכול להפיק עם מה שיש לו". *** בפרשת השבוע אנחנו קוראים על הברכות המיוחדות שיעקב מברך את כל אחד מבניו ובסיום הברכות כתוב "איש אשר כברכתו ברך אותם" יעקב ברך כל אחד מהבנים בברכה המיוחדת לו, מדוע לא ברך את כל בניו יחד בכל הברכות? *** עלינו קודם להבין את המושג ברכה, בתורת החסידות מוסבר שברכה היא מלשון ברך, ופירושה המשכה - הורדה, כמו שעל ידי הברך האדם מוריד את עצמו, וכמו שכתוב אצל אליעזר "ויברך את הגמלים", שמשמעותו היא שהורידם לרבוץ, כך גם הברכה היא הורדה של שפע שקיים בעולמות העליונים וצריכים להורידו אל הפועל בעולם הזה, לכן דווקא בכוחו של הצדיק לברך, כי בהיותו במקום הגבוה יש לו את הכח להוריד למטה, כל זאת בתנאי שהברכה קיימת בפוטנציאל *** לכן יעקב שרואה מלמעלה את הפוטנציאל של כל אחד מבניו מברך אותו שיצליח למצות את עצמו במקסימום באותם דברים שקיימים עבורו, שידע במה הוא טוב ומה הברכה המיוחדת שהקב"ה נתן לו ואת זה ינצל במקסימום יחד עם זאת מסביר רש"י, שיעקב נתן גם לכולם את כל הברכות של כולם, כך שכל אחד יחלוק את המיוחד שלו גם עם זולתו. *** עלינו לדעת בחיינו להתמקד במה שהקב"ה נתן לכל אחד מאיתנו ולדעת שבכך נעשה את המקסימום האפשרי ויחד עם זאת נחלוק את שלנו עם הזולת וכך יהיה לכולנו קצת מהכל. *** יהי רצון שנזכה לראות את ברכת השם בכל מעשינו ובעיקר את הברכה שכוללת את כל הברכות, גאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2015 15:03 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2015 15:24 |
|
| |
וואו, זה יפה וחזק!
תודה רבה!
ושבת שלום...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2015 15:44 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2016 12:08 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת שמות תשע"ו היה פעם איש עסקים שהיה עשיר גדול, עסקיו שאבו אותו כל כך שלא היה לו פנאי לכלום מלבד לדבר אחד, תחביב היה לו לקנות סוסים מגזע משובח, בכל הזדמנות שהיה שומע על יריד של סוסים היה עוזב את כל עיסוקיו ונוסע ליריד לרכוש עוד סוס גזעי. יום אחד יצא ליריד מרוחק, רתם לעגלתו שניים מסוסיו המשובחים אחד מזן מצרי והשני סוס הודי ויצא לדרכו. *** הסוסים שעטו בהרמוניה ושימחו את העשיר שיש לו כאלו סוסים מיוחדים אך לפתע התמלאו השמים בעננים והחלו לרדת גשמים חזקים מאוד, הסוסים החלו להתמרד האחד מושך ימינה והשני שמאלה, העשיר מכה אותם בשוט אבל כלום לא עוזר, הסוסים ממשיכים למשוך כל אחד לצד אחר ומהר מאוד העשיר מוצא את עצמו עם שני סוסיו שקועים בבוץ ללא יכולת להמשיך בדרכו. טיפס העשיר על העגלה וחיכה לעזרה, והנה מרחוק הוא רואה איש זקן יושב על עגלת קרשים פשוטה רתומה לשני סוסים זקנים כחושים ולהפתעתו הסוסים הזקנים עוברים את הביצה בקלות וממשיכים הלאה. *** העשיר קורא לזקן שיעצור, הזקן עוצר והעשיר מספר לו על הסוסים המשובחים שלו שלא מצליחים להיחלץ מהבוץ ומתפלא על הסוסים הזקנים שהצליחו לעבור כך בקלות. חייך הזקן ושאל: מה המקור של הסוס האפור? והעשיר עונה "מהודו" והשחור? "ממצרים" השיב העשיר, "עכשיו הכל מובן" אמר הזקן, "הסוסים שלך משובחים וטובים כל אחד לעצמו, אבל שניהם יחד לא מסתדרים, הסוסים שלי הם אחים, הם גדלו באותה אורווה ואכלו מאותו אבוס, כל מכה שאני נותן לאחד השני מתגייס לעזרתו כי לא רוצה לראות את אחיו סובל, לכן הם מצליחים לצאת מכל ביצה טובענית. הסוסים שלך זרים אחד לשני ואינם כואבים האחד את כאבו של זולתו וכל אחד דואג לעצמו לכן אינם מצליחים ביחד". *** בפרשתנו, פרשת שמות אנחנו קוראים על כך שמשה רואה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו והורג אותו. למחרת הוא רואה שני יהודים רבים "ויאמר לרשע למה תכה רעך" והיהודי עונה לו "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?" ממשיך הפסוק "ויירא משה ויאמר, אכן נודע הדבר". במדרש מוסבר שבאמירתו זו משה רבנו לא רק חשש לעצמו אלא שמשה כל הזמן לא הבין מדוע נגזר על עם ישראל שיעבוד כה קשה, אך כשראה את פירוד הלבבות בעם ישראל אמר "אכן נודע הדבר" אם עם ישראל לא מאוחדים אכן למצרים יש כח לשעבד אותם. *** לכאורה ניתן לשאול הרי באותה תקופה היו בעם ישראל כאלו שחטאו בעבודה זרה ועדיין משה רבנו לא מבין למה הם משתעבדים ודווקא כשרואה שאין אהבת ישראל ביניהם זה מסביר לו את הגלות? מוסבר על כך בתורת החסידות שהבחירה של הקב"ה בעם ישראל היא בחירה שלמעלה מהגיון ולא תלויה במעשה כזה או אחר, הקב"ה אוהב את עם ישראל כמו שהם ולכן גם החטאים הכי גדולים לא מפרידים בין עם ישראל לקב"ה אבל פירוד ומחלוקת בעם ישראל פוגעים בעצם מהותו של עם ישראל כעם ולכן זה גורם למצרים להצליח לשלוט בהם. בסופו של דבר דווקא קושי השעבוד הוא זה שהוריד את גאוותם של עם ישראל וגרם להם להתאחד מחדש ובזכות זה זכו להיגאל ממצרים. *** יהי רצון שלא נצטרך את אויבנו על מנת להתאחד אלא נלמד שכוחנו הוא דווקא באחדותנו ובזכות זה שנחזק את האחדות בינינו נזכה למגר את כל אויבנו ונהיה ראויים לגאולה שלימה שתבוא בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2016 12:17 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2016 12:08 |
|
| |
ב"ה
ממתק לשבת
פרשת וארא תשע"ו
אדם פשוט הגיע פעם לארמון המלך וראה את המלך יושב עם השרים והעבדים החשובים לארוחה מפוארת, להפתעתו הוא רואה שמגישים להם צלחות מפוארות אבל עליהם יש מעט מאוד אוכל. אמנם האוכל מעוצב בצורה מאוד יפה אבל המנות מאוד קטנות, הוא נכנס למטבח ורואה שמכל העיצובים נשאר המון אוכל ואותו אוכלים העבדים המשמשים כטבחים וכמלצרים, הוא מתפלא מאוד שהעבדים הפשוטים מקבלים יותר אוכל מאשר השרים, כשיצא מהארמון ראה שבפחים שעל יד הארמון יש עוד המון אוכל טוב שנשאר ונזרק, וכלבים המסתובבים שם ולא שייכים לארמון, זוכים ליהנות מכל כמויות המזון הגדולות האלו. ראה שם האיש אדם חכם והחליט לברר אצלו את פשר העניין. הסביר לו החכם, שעיקר הסעודה היא ליושבים ליד המלך ועבורם מכינים אוכל מעוצב ומכובד גם אם לא בכמויות, המלצרים מקבלים את השאריות והכלבים מקבלים את הפסולת.
את המשל הזה מביא הרבי מליובאוויטש באחד ממאמריו ומסביר שהכלבים, שאינם חלק מעבודת הארמון במשל, מסמלים את אלו שלא עובדים או תורמים אלא הם רק רוצים לאכול, לשתות וליהנות ולא חושבים מה הם אמורים לתת בתמורה. העבדים שבמטבח מסמלים את אותם אנשים שעושים מעשים טובים אבל עושים אותם בלי חשק אלא רק בגלל שהם חייבים ואין להם ברירה, אבל היושבים ליד השולחן הם אלו שעושים את עבודת המלך בהתלהבות ובשמחה ולכן הם ראויים לשבת עם המלך.
••
בפרשתנו אנחנו קוראים על התחלת המכות שהביא הקב"ה על המצריים כחלק מתהליך הגאולה של עם ישראל ממצרים. חז"ל אומרים "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" והסיבה לכך היא מכיוון שמצרים היא גם מלשון 'מיצרים', הם המגבלות והמעצורים שיש לכל אדם, ועל כל אחד מאתנו לצאת מהמצרים שלו, להשתחרר מההגבלות ולתת לנשמה את החירות להתבטא על פי שאיפותיה.
מהדרך שאבותינו יצאו ממצרים נוכל ללמוד כיצד עלינו לצאת מ'מצרים' האישי שלנו ברובד הרוחני.
••
המכה הראשונה שהביא הקב"ה על המצרים היתה מכת דם – כל המים של מצרים הפכו לדם. מים מסמלים קרירות ואדישות, ולעומת זאת דם מסמל חמימות והתלהבות. מלמדת אותנו הפרשה, אם אתה רוצה לצאת מה'מצרים' שלך, דבר ראשון תהפוך את האדישות להתלהבות, את אותן מצוות שאתה עושה תעשה בחשק באהבה ובשמחה ולא בצורה יבשה וטכנית בלבד. מאוד קל וטבעי להתלהב ולהתרגש מדברים גשמיים כמו אוכל טוב, טיול מוצלח, וכדומה; התורה מסבירה לנו שעלינו להפוך את הדברים, להשתדל להשקיע מחשבה והתבוננות בדברים הרוחניים שבחיינו ואם נפנים כמה מיוחדת היא הזכות לשבת בשולחן המלך, נצליח להכניס את החמימות וההתלהבות בקיום המצוות ובמעשים הטובים.
יהי רצון שנזכה לתת לנשמה שלנו את תשומת הלב הראויה, נוסיף במצוות ובמעשים טובים בחום ובאהבה ובזכות המאמץ שלנו לצאת מ'מצרים' הרוחני האישי שלנו יוציא אותנו הקב"ה מהגלות ויביאנו לגאולה שלימה בקרוב ממש.
שבת שלום!
נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי רידה ב- 08/01/2016 12:09:16
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2016 13:08 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2016 12:55 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת בא תשע"ו חנן היה ילד חכם מאוד, מפעם לפעם אהב ללכת לקרקס. מכל החיות בקרקס ריתק אותו הפיל הגדול, במהלך ההופעה הוא ראה את הפיל סוחב עצים ודוחף חביות וכולם מתפעלים מכוחו העצום. לאחר ההופעה ראה חנן שקושרים את הפיל עם שרשרת ליתד עץ קטנה שתקועה באדמה, הוא שאל את עצמו "איך ייתכן שהפיל שקודם סחב עצים גדולים נשאר במקום ולא בורח, הרי הוא יכול להשתחרר בקלות מהיתד?.." כששאל את המדריכים הם ענו לו שזהו פיל מאולף. ההסבר הזה לא סיפק אותו ושנים רבות ליוותה אותו השאלה עד שפגש באדם חכם שהסביר לו "כשהפיל היה פילון קטן קשרו אותו ליתד כזו כדי שלא יברח, הוא ניסה בכל כוחו להשתחרר ולא הצליח, הוא ניסה שוב ושוב ומשלא הצליח הגיע למסקנה שמיתד כזו הוא לא יכול להשתחרר אף פעם, לכן גם כשגדל וכוחו התחזק הוא נשאר שבוי במחשבות הילדותיות שלו ולכן הוא אפילו לא מנסה להשתחרר". •~• בפרשתנו אנחנו קוראים על כך שמשה רבנו אומר לפרעה בשם הקדוש ברוך הוא, "שלח את עמי". הקב"ה רוצה להוציא את עם ישראל לחירות ומבקש מפרעה לשחרר אותם, אבל המילה הבאה בפסוק היא "ויעבדוני". הקב"ה אמנם מוציא אותם מהגלות במצרים אבל הם הופכים להיות עבדים לקב"ה ומבחינה מסוימת נראה שעבדות רוחנית יותר חמורה מעבדות גשמית ואם כן היכן החירות שעם ישראל כל כך שמחים בה?! מסתבר שבניגוד למה שמקובל לחשוב שפירוש המילה חירות היא חופש, ישנה אפשרות לחיות לכאורה בחופש אבל לא באמת להיות בחירות, חירות אמתית היא לאו דווקא לא לעבוד קשה אלא לממש את עצמי במקסימום גם אם זה דורש הרבה עבודה. כמו שכשבעל חי נמצא בכלוב אפילו שאין לו דאגות והוא מקבל את האוכל והשתייה שלו מאנשים הוא אינו בחירות, ודווקא כשהוא בטבע וצריך לעבוד קשה למצוא את האוכל שלו אז הוא בחירות, כך גם כשאדם חופשי לעשות כל מה שירצה אבל אין לו את החופש לחשוב ולבטא את חכמתו ושכלו, הוא לא באמת בחירות. •~• כן הדבר בעם ישראל, כל זמן שהם תפוסים בהרגלים שלהם ממצריים ולא מצליחים לממש את רצונה של הנפש להתחבר לקב"ה, הם לא באמת בחירות, לכן אומר הקב"ה לפרעה "שלח את עמי" אבל לא מספיק שהם רק יצאו ממצרים, צריכים גם להוציא את מצרים מהם, "שלח את עמי" זה שלב ראשון אבל המטרה היא "ויעבדוני" דווקא כשהם יקבלו את התורה שתראה להם את הדרך והכלים לשליטה נכונה בחייהם אז הם יהיו בחירות אמתית. לכל אחד מאתנו ישנם הרגלים ומגבלות שמפריעות לנו בהתקדמותנו בחיים בגשמיות וברוחניות ועלינו לעשות כל מאמץ על מנת לצאת לחירות ולהגיע לארץ ישראל הרוחנית של חיינו. יהי רצון שבזכות העבודה האישית של כולנו לצאת ממצריים נזכה ליציאה של כל עם ישראל מהגלות לגאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2016 21:21 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת בשלח תשע"ו קבוצת סטודנטים נכנסו פעם לשיחה אישית עם הרבי מליבאוויטש. לקראת סוף הפגישה, שאל אחד הסטודנטים "שמעתי שאומרים שהרבי מסוגל לעשות ניסים, האם זה נכון?" ענה לו הרבי "היכולת לעשות ניסים אינה מוגבלת רק לאדם כזה או אחר, כל אחד מאיתנו יכול לחולל נסים, בכל אחד מאיתנו יש נפש אלוקית ולכן ביכולתנו להתגבר על מגבלותינו הטבעיות- גדולות ומאיימות ככל שיהיו. כדי להמחיש זאת", אמר הרבי בחיוך, "אעשה עכשיו נס. כל אחד מכם יחליט עכשיו להשתפר בתחום אחד שהוא מרגיש שעליו לשפר, תחום שעד היום הוא הרגיש שההתקדמות בו היא מעבר ליכולותיו, ותראו שתצליחו כל אחד במשימה שלו. כך תראו שלנשמה יש את הכוח להתגבר מעל המציאות הטבעית וזה נס..." *** בפרשת השבוע נקרא על קריעת ים סוף, במדרש מסופר שכשעם ישראל הגיעו אל הים בצאתם ממצרים החלה דילמה קשה: המצרים רודפים אחריהם, והים לפניהם, מה עושים? נחלקו עם ישראל לארבעה קבוצות, קבוצה אחת אומרת "ניפול אל הים, עדיף מאשר לחזור לעבדות הקשה". קבוצה שנייה אומרת "בואו נתקפל ונחזור למצרים", קבוצה שלישית אומרת "בואו נלחם!" וקבוצה רביעית אומרת "נתפלל". משה רבנו אומר להם בפסוק אחד: אף אחד מכם לא צודק. לקבוצה הראשונה "התייצבו וראו את ישועת ה'", לקבוצה השנייה "אשר ראיתם את מצריים עד היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם", לשלישית "ה' יילחם לכם" ולרביעית "ואתם תחרישון". משה מתכוון באמירתו לעם ישראל, כשיש לכם צו אלוקי להגיע להר סיני אין שום סיבה ליפול ברוחכם ובטח שאין מקום לחזור למצריים, אבל זה גם לא הזמן להלחם, ואפילו לא המקום להתפלל, אלא "דבר אל בני ישראל וייסעו". קיבלתם פקודה למסע, שום דבר לא צריך לעצור אתכם, תמשיכו במסע ותראו שהמכשולים ייעלמו. *** לכל אחד מאיתנו יש את יציאת מצריים האישית שלנו, וגם במסע האישי הזה אנחנו עומדים בדילמה בין הים למצריים, עם כל מיני קשיים והפרעות שמונעים מאיתנו את ההתקדמות הרוחנית. איך מתמודדים? ישנם כאלו שאומרים "ניפול אל הים" מכיוון שהעולם הזה הוא עולם קשה שמפריע בעבודת השם, אכנס לתוך הים של המצוות ואתנתק מהעולם. אחרים אומרים, נחזור למצריים, נעבוד את השם בצורה של מצריים בהרגשה של עבדות ושל חוסר ברירה, יש שלוקחים את העבודה בצורה של מלחמה ומנסים כל הזמן לגרש את החושך במקלות במקום להדליק אור, ויש שיושבים בחוסר מעש ואומרים נתפלל וה' יעשה את העבודה. לכל אלו מזכיר משה רבנו: "יש לך תפקיד אלוקי שנועד עבורך, פשוט תצעד בדרך ותראה שהים יבקע. כל הקשיים שיש לך בדרך ייעלמו, רק תהיה דבק במטרה ותזכור שאתה צועד להר סיני האישי שלך". *** יהי רצון שנשתמש בכוחות העל טבעיים שלנו ונחולל נסים באמצעות ההחלטה להשתפר בתחום אחד שנראה למעלה מיכולותינו. כך נקרע את הים בדרכנו לגאולה אישית, שתזרז ותמהר את הגאולה של כל עם ישראל בקרוב ממש. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2016 15:57 |
|
| |
תודה!
כמה יפה!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2016 10:55 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת יתרו תשע"ו אב ובנו הגיעו פעם לרב וביקשו את עזרתו להכריע בוויכוח קשה שיש ביניהם, יש להם מעיל אחד בבית, החורף הקשה בפתח וכל אחד טוען שהמעיל צריך להגיע דווקא אליו, האבא טוען שהוא חולה ואם לא יהיה לו מעיל הוא לא יוכל לצאת מהבית וייאלץ לבלות חודשים סגור בבית, לעומתו טוען הבן שהוא זה שעובד ומפרנס גם את האבא ואם הוא יצא בלי המעיל הוא יהיה חולה, לא יוכל לעבוד ולשניהם לא יהיה מה לאכול. *** הרב שמע את הטענות, אמר שקשה לו לענות והפנה אותם לבית הדין, אך הציע להם שיבואו בגישה שונה, שכל אחד מהם יסביר לדיינים למה לדעתו השני צריך לקבל את המעיל, הגיעו האב ובנו לדיינים, האב אמר אני כבר זקן ולא ייקרה כלום אם אשאר בבית, הבן שלי מפרנס אותנו הוא חייב את המעיל, הבן טען אני עוד צעיר ויש לי כוח אסתדר גם בלי המעיל, האבא חייב לצאת מהבית מפעם לפעם, שייקח הוא את המעיל. הדיינים שמעו וביקשו שיבואו בעוד שעה לקבל את הפסיקה, לאחר כשעה חזרו האב ובנו לבית הדין וראו שתלוי שם מעיל חדש ויפה, הדיינים הגישו להם את המעיל ואמרו להם ראינו שיש ביניכם כזו אהבה, החלטנו לקנות לכם עוד מעיל וכך פתרנו את הבעיה. *** בסוף פרשת יתרו מזהירה התורה את הכהנים שלא יעלו על המזבח עם מדרגות רק על ידי הכבש שהיה מעין עליה משופעת למזבח "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו" מכיוון שכשאדם עולה במדרגות הוא מרחיב את פסיעותיו, יש בזה כמו גילוי ערווה, שאינו לכבודן של אבני המזבח. אומר רש"י שמכאן למדים קל וחומר, אם לאבנים שאין בהם דעת צריך אדם להיזהר לא לבזות אותן כל שכן כשמדובר על חברך שהוא בדמות יוצרך, שצריכים לנהוג בו כבוד ולא לבזותו חלילה. *** השאלה היא למה אנחנו צריכים ללמוד מכאן שאסור לבזות את חברינו, הרי זה דבר מובן מאליו וגם כבר צווינו על כך במצוות "ואהבת לרעך כמוך"? אלא שמכאן אנחנו למדים שאיסור הפגיעה בחבר היא גם כאשר הוא לא מרגיש את הפגיעה כמו באבנים שאינם מרגישות וגם אם אין לי שום כוונת פגיעה, כמו הכהן שעולה על המזבח ואינו מתכוון לפגוע או לזלזל, אם ההנהגה יכולה להתפרש כפגיעה עלי להימנע ממנה. *** כשרש"י לומד את לימודו על שמירת כבוד חברי הוא מוסיף את המילים "שהוא בדמות יוצרך" מכיוון שהאדם נברא בצלם אלוקים הרי שפגיעה בחבר היא כפגיעה בקב"ה. ואם כך זה בצד השלילי בטח שכך זה בצד החיובי שכאשר אנחנו מכבדים את החבר אנו מכבדים בזאת את הקב"ה ומראים את אהבתינו אליו. ובזכות החיזוק באהבת ישראל וההקפדה לדבר בשבחו וטובתו של הזולת ובטח שלא לפגוע בו, אהבה כזו שמחזקת כאמור את האהבה לקב"ה נזכה שגם הקב"ה יראה לנו את אהבתו הגדולה ויביא לנו גאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
|
