|
|
| נשלח ב-15/4/2016 13:01 |
 |
| |
חדש ימינו כקדם.. אסתרק...
תודה:) לא כל כך משנה מי מעלה באמת...
ובאמת מסר חזק
שבוע טוב, ושבת שלום! :)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2016 14:08 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2016 12:46 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת חג הפסח ה'תשע"ו מעשה ביהודי מירושלים שרצה לדרבן את הילד שלו לשנן משניות בעל פה, אמר האבא לילד "אם תלמד כך וכך משניות בעל פה עד פסח, תזכה לראות בליל הסדר את אליהו הנביא". הילד התלהב מאד מהפרס והחל ללמוד במרץ, כשהמורה שלו ראה את התמדתו הגדולה בלימוד, שאל מה קרה והילד סיפר לו על הפרס המובטח, קרא המורה לאבא ואמר לו "אתה עושה מעשה מאוד מסוכן, אם בסופו של דבר הילד לא יראה את אליהו הנביא הוא יישבר מהאכזבה" הבין האב את טעותו ומיד קרא לבנו ואמר לו "אני רוצה שתבין, לא התכוונתי שפיזית תראה את אליהו הנביא אלא שהנשמה שלך תראה". הילד ממש התאכזב, הפסיק ללמוד והתכנס בתוך עצמו, ההורים לא ידעו מה לעשות, ובהתייעצות עם איש חינוך חשבו על רעיון, האבא פנה לאחד השכנים, אדם מבוגר עם זקן לבן, וסיפר לו את הסיפור וביקש ממנו שבליל הסדר בשעה 10 בדיוק ידפוק בדלת... מאושר פנה האב לילדו ואמר "בדקתי שוב ובטוח שתזכה לראות את אליהו הנביא", שמחת החיים שבה אל הילד שחזר ללמוד במרץ. הדרך לקבל את הכוחות מחג הפסח היא בגירוש החמץ שבתוכנו. על ידי הנמכת האגו וביטול הגאווה, ניתן מקום לאור של הנשמה ואיתה נבער את החמץ שבתוכנו, כך נמצא את עצמינו מתגברים ועוברים במהירות ממצב מצרים הפנימי שלנו למצב המואר של ארץ ישראל שבנשמה. יהי רצון שבזכות הקפיצה של כל אחד מאיתנו וההתגברות על הקשיים שלנו בעבודת ה' נזכה לקפיצה הגדולה שהקב"ה יעשה לנו בבת אחת ונזכה השנה לראות את אליהו הנביא לא רק שותה מהכוס אלא מבשר לנו על הגאולה השלימה. חג כשר ושמח וחירות אמיתית! נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2016 12:19 |
|
| |
ב"ה ממתק לחג ולשבת היה זה בשעות אחר הצהריים המאוחרות של ערב פסח כאשר רבי לוי יצחק מברדיצ'וב בחר לערוך סיור רגלי בעירו. הוא שם את פעמיו לרחוב צדדי, שם, על פי השמועה, ניתן לרכוש כל פריט 'אסור' בשוק השחור המקומי. הוא פנה לאדם שעמד בצד הדרך. "בבקשה ממך: תוכל למכור לי חפיסת סיגריות מחוץ לארץ?", "תמורת חמישה זהובים" השיב אותו אדם בלחישה "אתן לך חפיסה כאן ועכשיו". רבי לוי יצחק לא התמקח על המחיר והעיסקה התבצעה במהירות ובחשאי, שוב פנה הרב לסוחר אחר - "יש ברשותך אריג מיובא"? והסוחר עונה "יש גם יש, משובח מן המשובח. שנים-עשר זהובים מחירו, אך לכבוד הרב אמכור גם בתשעה". שוב הוציא הרב את הסכום מכיסו וקיבל את הסחורה, כך עבר הרב מסוחר לסוחר כשהוא רוכש תמציות תה, קופסת טבק ופיסת משי. לאחר שסיים את מסע הרכש שלו הוא ניגש לאחד היהודים בשוק ושאל "האם תוכל למכור לי קצת לחם טרי?" "רבי!" נעץ היהודי עיניים מתפלאות ברבי לוי יצחק, "ביערתי את החמץ לפני שעות אחדות! כיצד אוכל לספק לך לחם"? "אשלם לך עשרה זהובים"! ניסה הרב להפציר. "גם אם תשלם לי מאתיים זהובים לא אוכל לספק את מבוקשך" קבע היהודי נחרצות. שוב עבר הרב מסוחר לסוחר אך הפעם התשובה היתה שלילית ונחרצת. לא, לא נוכל למכור לך כעת אפילו פיסת לחם קטנה גם אם תשלם במיטב. נשא ר' לוי יצחק את עיניו לשמים ואמר: "ריבון העולמים הבט מן השמיים וראה כיצד שומרים בניך על מצוותיך! הצאר גזר שלא להבריח מכס ואף הציב שומרים על הגבול, אך ניתן לרכוש פריטים מוברחים ללא קשיים יתרים. ואילו אתה ציווית לפני למעלה משלושת אלפים שנה שלא לאכול או להחזיק חמץ. שומרים לא הצבת ואף עונש מאסר לא צפוי להם, ובכל זאת לא ניתן למצוא ברשות בניך ולו פירור חמץ אחד בערב פסח, מי כעמך ישראל!" בשביעי של פסח התרחש הנס הגדול של קריעת ים סוף, הים נבקע ובני ישראל עוברים ביבשה בתוך הים והמים עומדים משני צדדיהם כמו חומה וכפי שהפסוק מתאר את זה פעמיים "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם". למה היה צריך הקב"ה לעשות נס כזה מוזר שהמים יעמדו משני צדיהם הרי היה מספיק שייבש את הים ועם ישראל יעברו, מה הועיל החלק הנוסף הזה שהמים עמדו מימינם ומשמאלם? ידוע שכל מה שיש ביבשה יש בים ובדרך כלל הים הוא העולם הנעלם והנסתר והיבשה היא העולם הגלוי. בקריעת ים סוף הקב"ה הוריד את הכיסוי וגילה את כל הנעלם, וגם ברמה הרוחנית היה זה גילוי אלוקות ברמה שלא היתה כמותה, בזכות מה זכו עם ישראל לכך מוסבר בתורת החסידות שזה בזכות "המים להם חומה מימינם ומשמאלם", המים זה התורה ובזכות זה שהם עומדים כחומה על שמירת התורה בכל מצב בזכות זה זכו לגילוי. יש אדם שנטייתו היא לקו החסד ואז כשהתורה מצווה עלינו מצוות של חסד מאוד קל לו אבל כשמגיעה מצווה מהצד השני שדורשת גבורה את זה קשה לו לקיים. לעומתו יש אדם שיותר קל לו בקו הגבורה וכשנדרש לעשות חסד קשה לו. עם ישראל השתבחו בכך שקיימו את התורה מימינם ומשמאלם, כל דבר שנדרשו לעשות עשו במלואו מבלי להתייחס האם קל לי לעשות את זה והאם באופן טבעי אני נמשך לעשיית מצווה מסוג זה, הזכות הזו של עבודת השם ללא גבול היא הגורמת לקריעת ים סוף וגילוי הנעלם. לכל אחד מאתנו יש בתוכו כוחות חבויים שהם בבחינת עולם הנעלם שאפילו אנחנו עצמינו לא מכירים אותם וכשנחליט לקיים את דבר השם ללא תנאים תיווצר קריעת ים סוף פנימית בתוכנו, נגלה את הכוחות המיוחדים הטמונים בנו ונצליח למלא את ייעודינו בצורה המושלמת ביותר. שביעי של פסח היה הסיום וההשלמה של יציאת מצריים ויהי רצון שחג זה יביא לנו כבר את הכוחות לסיומה של הגלות וכניסה לגאולה אמתית ושלימה תיכף ומיד ממש. חג שמח ושבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2016 16:58 |
|
| |
ב"ה ממתק לפרשת קדושים תשע"ו בעיר ריו דה ג'נרו שבברזיל היה רב שניהל את בית הספר היהודי, יום אחד פנו אליו הורים של אחד מילדי בית הספר וביקשו אם יוכל לדבר עם בתם שעומדת להתחתן עם גוי ולבקש ממנו לבטל את התוכנית, הרב נפגש עם הבחורה והסביר לה שאבא שלה על סף התקף לב ואמא שלה כל היום בוכה אבל היא התעקשה ואמרה שהם לא יכולים להתערב בחייה והיא לא מוכנה לעזוב את החבר, הרב היה לפעמים מתייעץ עם הרבי מליובאוויטש ומשלא הצליח לשכנעה פנה לרבי בשאלה מה הוא יכול לעשות ענה לו הרבי "תגיד לבחורה שיש יהודי בניו יורק שלא יכול לישון בלילה בגלל שהיא עומדת להתחתן עם גוי" הוא הוריד את הטלפון וחשב לעצמו "הסברתי לה כמה קשה המצב של הוריה וזה לא עזר, למה שיעניין אותה מיהודי בניו יורק" באותו רגע הטלפון מצלצל והמזכיר אומר לו "הרבי ביקש להגיד לך שאם אתה לא תאמין היא בטח לא תאמין" הוא לא שאל יותר שאלות והלך לפגוש את הבחורה, כשהגיע לא רצתה לדבר איתו אבל כשאמר לה את מה שהרבי אמר והראה לה תמונה של הרבי פרצה בבכי ואמרה לו "היהודי הזה כבר שלוש לילות מגיע אלי בחלום ואומר לי שלא אעשה את זה" ואכן בסופו של דבר בזכות זה היא עזבה את הגוי וב"ה זמן קצר אחר כך הכירה יהודי והיא חיה באושר ושמחה. *** מה שמדהים בסיפור הזה זו האהבה של הרבי לכל יהודי, כשהרבי אומר שהוא לא יכול לישון בלילה הוא באמת מתכוון לזה שיושבת בחורה בברזיל שיש לה בעיה והוא בניו יורק לא יכול לישון, זו אהבת ישראל אמיתית. *** בפרשתנו כתובה מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ידוע הסיפור על אותו גוי שבא להלל הזקן ואמר לו "אני רוצה להתגייר אבל בתנאי שתלמד אותי את כל התורה בעומדי על רגל אחת" אמר לו הלל "ואהבת לרעך כמוך, מה ששנוי עליך לא תעשה לחברך זה כל התורה והשאר זה פירוש", במבט ראשון זה מאוד מחמיא לנו לשמוע שהתורה שלנו כולה מדברת על אהבה אבל השאלה היא האם זה באמת נכון? מה הקשר בין אהבת ישראל לשבת, כשרות וכו'?, וכמו כן נשאלת השאלה האם זו בקשה ריאלית להגיע באמת לאהבה אמיתית לכל אחד ואחד? בעל התניא אומר שמצווה זו ריאלית מאוד אם רק נצליח לעורר בעצמינו את הידיעה שרוחניות היא העיקר והגשמיות טפלה כי מה שגורם לכך שלא נוכל לאהוב אנשים זה המראה החיצוני או ההתנהגות החיצונית שלהם אבל את הנפש הפנימית אף אחד מאתנו לא באמת מכיר והרי לכל יהודי יש נפש אלוקית, לכן אם אתמקד בחלק הרוחני ואעלה את המודעות הרוחנית שלי אצליח באמת להגיע לידי אהבה אמיתית לכל יהודי, מה גם שברוחניות אין לי שום בעיה לתת לכל אדם את כל מה שיש לי כי נתינה רוחנית אינה מחסירה דבר אצל הנותן לעומת הגשמיות. ולכן זה גם היסוד לכל התורה כי כל מצוות התורה מטרתם היא להעלות את המודעות הרוחנית של האדם וככל שיקיים יותר את מצוות התורה יהיה לו יותר קל לקיים את ואהבת לרעך כמוך. *** לפעמים כשאנחנו יוצאים מהסביבה הטבעית שלנו כמו בטיול קל לנו יותר לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" אנחנו נהנים לעזור לאנשים שאנחנו לא מכירים ויושבים עם כל אחד גם אם הוא נראה שונה ממני וכו' והמטרה שלנו צריכה להיות לקחת את האווירה הנפלאה הזו של האחדות שחווינו בטיולים ולהשתמש בה גם בחזרתנו לארץ להיזכר תמיד שזה אפשרי ולהשתדל להגיע למצב שכשליהודי משהו לא טוב בגשמיות או ברוחניות לא נוכל לישון בלילה עד שנצליח לעזור לו ובזכות זה נזכה לגאולה אמתית ושלימה בקרוב ממש. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2016 17:32 |
|
| |
איזה פאשלה... ההתחלה קטועה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2016 23:49 |
|
| |
למה אסתרק? זה בדיוק כמו הממתק שהבאת לי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2016 18:33 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת אמור תשע"ו ליד וונצואלה ישנו ערוץ נהר שהתייבש לפני שנים רבות. לערוץ זה יצאו מוניטין כאיזור המכיל יהלומים ורבים מתושבי וונצואלה ניסו את מזלם והסתובבו בערוץ היבש לחפש את האבנים היקרות. רפאל סולנו היה אחד מבין אותם תושבים, הוא הסתובב במשך שבועות ארוכים והרים חלוקי נחל מבין מיליארדי האבנים החלקות שריפדו את ערוץ הנחל. אולם, כל אחת מהן היתה אבן סלע רגילה. אחרי חודשים של עבודה קשה, העלה חרס בידו הוא כבר כמעט התייאש ורצה לנטוש ולחזור לביתו בחוסר כל כמו כל חבריו, אך הוא החליט להתמיד ולהמשיך לנסות וכך, אחרי כמה ימים נוספים כאשר הוא התכופף שוב כרגיל כבכל אחד מהימים שלפני, הוא שלף אבן מתוך ערימת החלוקים שבכף ידו. האבן נראתה כבדה יותר ושונה מהאחרות, הוא לקח אותה למומחה ואכן, זה היה יהלום! הארי וינסטון, תכשיטן מניו-יורק שילם לרפאל סולנו 200,000 דולר בעבור היהלום הבלתי-מעובד. לאחר חיתוך וליטוש, היהלום ידוע כעת בכינויו, "The Liberator" והוא נחשב לאחד היהלומים הגדולים והטהורים ביותר "שהתגלו" בעולם. *** בפרשת השבוע אנחנו קוראים על מצוות ספירת העומר, כשבני ישראל יצאו ממצרים הם ספרו את 49 הימים שבין צאתם ממצרים להגעתם להר סיני ולזכר זה גם אנחנו סופרים את 49 הימים הללו. כשבני ישראל היו עבדים במצרים, הם היו במצב הכי נמוך שיכול להיות, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. לאחר 49 הימים הם הגיעו לרמה הכי גבוהה שאדם יכול להגיע אליה, הם זכו לראות את ההתגלות האלוקית בהר סיני. ספירת הימים בין היציאה ממצרים עד מתן תורה, היא זו שעזרה להם לעלות ולהגיע מהכי למטה עד הכי למעלה. לכאורה לא מובן מה יש בספירה הזו, הרי בסך הכל אני סופר שהיום נוסף עוד יום, על היום שהיה אתמול, איך זה מקדם אותי מבחינה רוחנית? *** מסביר הרבי מליובאוויטש שהביאור טמון בסיפור הידוע על רבי עקיבא. כשהלך לראשונה בחייו, במצוות אשתו, ללמוד תורה, ובדרך ראה סלע גדול וחזק אשר באמצעו חור שנוצר מזרם מים שטפטף עליו, וכאשר התבונן כיצד יוכלו טיפות מים ליצור חור באבן קשה, הבין כי אכן טיפה אחת לא תשפיע על האבן, אבל טיפה ועוד טיפה מצליחים לחורר את האבן בזכות ההתמדה. עם התובנה הזו הלך רבי עקיבא, למד תורה בהתמדה והגיע להיות גדול בתורה. ספירת העומר מלמדת אותנו את הכח שיש להתמדה, סופרים יום ועוד יום ובכח זה מצליחים להגיע ממצב מצרים למצב של קבלת התורה והתגלות אלוקית על הר סיני. *** גם כיום אנחנו סופרים את 49 הימים הללו, ומימים אלו עלינו ללמוד שגם כשנראה שהיעד רחוק וקשה, אם נתמיד ולא נפספס את העבודה היומית נצליח להגיע. יהי רצון שהקב"ה יראה את התמדתנו בדרישה לגאולה, במיוחד בימים מיוחדים אלו, ויביא לנו גאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2016 12:42 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת בהר תשע"ו בחור אחד נכנס פעם לחנות כובעים וראה כובע של לורד אנגלי, הכובע מצא חן בעיניו, כמו גם הרעיון, הוא החליט שהיום הוא לורד אנגלי, ורכש את הכובע, הוא יצא לרחוב ואחרי כמה דקות פוגש אותו חבר ואומר לו "אתה נראה היום ממש כמו לורד אנגלי" מחייך הבחור באושר ואומר לו "כן, זה בזכות הכובע שלי" והחבר מסתכל בתמיהה ושואל איזה כובע? הבחור ממשש את ראשו להוריד את הכובע ומגלה שהוא בכלל שכח את הכובע בחנות הכובעים... *** בפרשתנו פרשת "בהר" אנחנו קוראים על מצוות השמיטה "כי תבואו אל הארץ... ושבתה הארץ שבת להשם" ובהמשך מפרטת התורה את דיני המצווה "שש שנים תזרע שדך... ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ" *** אם נתבונן נראה שמשום מה התורה מתחילה לדבר דבר ראשון על שנת השמיטה, שנת המנוחה, ורק אחר כך מזכירה את ששת שנות העבודה ולכאורה הרי היה צריך להיות הפוך קודם עובדים שש שנים ואז בשנה השביעית נחים? *** מוסבר, ששנת השמיטה היא לא רק שנה של מנוחה בגשמיות, באותה שנה מתאספים החקלאים בבתי הכנסת ולומדים תורה ביחד ובאהבת רעים וכך הם צוברים כוחות ומתמלאים בחיות מחודשת, חיות שתחזיק אותם לששת השנים הבאות והתורה מלמדת אותנו שמציאותו האמיתית של היהודי היא דווקא איך שהוא בשנה השביעית, אמנם שש שנים עובדים אבל אנחנו צריכים לזכור שהשנה השביעית שהיא השנה של הקדושה והרוחניות היא השנה שבה יהודי מתחבר לעצמו ולנשמתו, ולכן גם בשש השנים שעובד את האדמה יתנהג בקדושה ובטהרה וכשייסתכלו עליו יראו יהודי של שמיטה, יהודי של קדושה. *** כך גם בימי השבוע השבת היא התכלית והשלימות של ימי השבוע, אמנם כל ימי השבוע יהודי מתעסק בענייני החולין, בכל זאת אמורים לראות עליו שהוא יהודי של שבת גם כשהוא לא לובש את כובע השבת שלו. *** יהי רצון שנשכיל להיות יהודים של שבת בכל מעשינו ונזכה בקרוב ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים בגאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2016 13:12 |
|
| |
יו זה היה ממתק טעים השבוע! :)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2016 18:05 |
|
| |
:)
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2016 15:47 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת בחוקותי תשע"ו יעקב היה בדרכו לפגישה חשובה על עסקה גדולה שחיכה לה הרבה זמן. בדרך שמע רעש מהצמיגים והתברר לו שאחד מהם התפנצ'ר, "איך זה קורה לי דווקא עכשיו?!", חשב לעצמו "הלכה העסקה".. בחיפוש מהיר הוא מצא פנצ'ריה קרובה ונסע לשם, הזמן לא עמד לטובתו, אך למזלו הוא היה ראשון בתור וכבר הבחור במקום ניגש לטפל ברכבו, פתאום הגיח בבהילות רכב אחר ומשם יצא אדם שהתחנן ליעקב שיתן לו את התור שלו, יעקב שכל כך מיהר לפגישתו סירב בתוקף "אני נורא מצטער, גם אני ממהר", הוא אמר. אותו אדם הציג את עצמו ואמר "שמי פרופסור אייזנמן, ממחלקת היולדות בבלינסון, אני מבקש ממך אדוני, מדובר במקרה חרום, יש לנו יולדת שהסתבכה ואני חייב להגיע בדחיפות, זו הצלת נפשות.." יעקב לא היסס "הצלת נפשות קודמת" אמר לעצמו ונתן לפרופסור את תורו, כעבור חצי שעה יעקב קיבל טלפון בהול מחמותו "בא מהר לבית הרפואה בלינסון, אשתך יולדת ברגע זה.." יעקב מיד צלצל לבטל את פגישתו ומיהר לבית הרפואה, איך שהוא נכנס לחדר הלידה הוא ראה את פרופסור אייזנמן מחזיק בתינוק בוכה, הפרופסור פונה אליו בחיוך ואומר "אני מאמין שהתינוק הזה שייך לך..." *** פרשת השבוע מתחילה במילים "אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם" ומוסבר שהקב"ה מבטיח לנו שאם רק נלך בדרך התורה והמצוות הוא יתן לנו שפע של טובה וברכה בגשמיות. נשאלת השאלה, הרי חז"ל אומרים לנו "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" ובטח שממבטה של התורה עיקר ושלמות השכר היא התועלת הרוחנית שזה הטוב האמיתי ולא השכר הגשמי; אז מדוע מבטיחה לנו התורה פרס גשמי? מוסבר על כך בתורת החסידות שדווקא השפע הגשמי הוא זה שמבטא את המעלה של התורה והמצוות, כי הרי התורה היא תמצית החיים של יהודי ולכן לתורה צריכה להיות השפעה בכל הרבדים כולל גם ברובד הגשמי, אלא שלפעמים ברובד הגשמי יותר קשה לראות את הדברים, אבל כשרואים את הטובה שיוצאת בגשמיות זה מראה שהמעשה הטוב שלנו חדר את כל הרבדים שבבריאה מהכי למעלה ועד הכי למטה. *** השבוע חגגנו את ל"ג בעומר יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי. רשב"י לימד אותנו להסתכל ולראות תמיד את הפנימיות של כל דבר, כשנשכיל להתבונן פנימה נזכה לפעמים לראות גם בגשמיות איך שמכל מעשה טוב שאנחנו עושים יוצא טוב בכל הרבדים. *** יהי רצון שנלמד להסתכל לפנימיות של כל אדם וכך נצליח להוציא את הטוב מכל אחד ושנזכה להתבונן בפנימיות של כל דבר וכך נראה שהכל לטובה ובע"ה נזכה בקרוב לטוב הגדול של הגאולה האמיתית והשלימה. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2016 12:29 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת במדבר תשע"ו בכפר קטן התגוררו שני ילדים שהיו חברים קרובים למרות הפרש הגילאים בניהם, הקטן היה בן 6 והגדול בן 10. יום אחד שיחקו הילדים בשדה ולא הבחינו שהם מתרחקים מאד מהכפר, לפתע נשמעה צעקה, החבר הצעיר רץ לעבר הקול וגילה את חברו הטוב יושב ובוכה בתחתית באר נטושה. החל החבר לצעוק לעזרה, אבל הכפר היה מרוחק מרחק שעה הליכה ממקום ישוב כלשהו, לא היה סיכוי שמישהו ישמע. הילד הגדול בתחתית הבאר קרא לחברו: "אתה חייב לחפש ולמצוא חבל או משהו". החל הצעיר לסרוק את השדה ואכן לאחר כמה דקות מצא חבל ישן.. הוא זרק קצה אחד לבאר ואחרי שחברו אחז בחבל, משך בכל כוחו עד שחברו הטוב הצליח לצאת מהבאר. חזרו הילדים לביתם וסיפרו על האירוע המרגש לבני הכפר. הסתכלו בני הכפר על שני הילדים בפליאה ואחד מהם שאל: "איך יכול ילד בן 6 למשוך מבאר עמוקה ילד גדול בן 10 ששוקל הרבה יותר ממנו?" "איך באמת?", שאל אחר, "מה היה לך מנוף בכיס?...". "לא זו הסיבה שהוא הצליח", נשמע לפתע קולו השקט של קשיש חכם מזקני הכפר "הוא הצליח משום שלא היה לידו אף מבוגר שאמר לו מה ילד קטן בן 6 לא מסוגל לעשות..." *** בפרשתינו מצווה הקב"ה על משה לספור את בני ישראל "שאו את ראש כל עדת בני ישראל", במבט ראשון זו נראית ספירת אוכלוסין רגילה כפי שעושים בכל מדינה; אבל בשונה מספירת אוכלוסין שנעשית בדרך כלל על ידי אנשים מובטלים שמקבלים עבודה לזמן קצר, כאן הצוות שהסתובב לספור היו מכובד מאוד וכלל את משה, אהרון ושנים עשר הנשיאים. וצריכים להבין, למה באמת הספירה נעשתה בצורה כזו? וגם אם כבר ספירה מכובדת הרי שמשה ואהרון ששייכים לכל עם ישראל יכלו להסתובב ולקחת איתם לספירה של כל שבט את נשיא השבט, למה היו צריכים כל השבטים להיות נוכחים בספירה של שבטים אחרים? *** מוסבר בתורת החסידות שהספירה כאן היתה במטרה מיוחדת, המטרה היתה ראשית לתת לכל יהודי לדעת ש"סופרים אותו", הוא חשוב ולא משנה מה גדולתו ומהם יכולותיו, ודבר שני היתה חשיבות גדולה לתת לעם ישראל לראות שכל שבט צריך את השבט השני. שלא יגיד יהודי משבט ראובן איך אוכל לסייע ליהודי משבט שמעון הרי אנחנו לא אותו דבר יכול להיות שהוא יותר גדול ממני או יותר מוצלח ממני, באה הספירה ומלמדת אותנו שאמנם נחלקנו לשבטים שונים וכל אחד בפני עצמו הוא שונה אבל עליו לדעת שיש לו כוחות והוא יכול לחלוק כוחות אלו עם זולתו ועליו לדעת שבלעדיו המספר של עם ישראל לא שלם, עצם המודעות שהם יקבלו תתן להם את הכוח והרצון לעזור אחד לשני. *** יהי רצון שנזכור תמיד את המיוחדות של כל אחד מאיתנו ונשתמש באיכויות שהקב"ה העניק לנו כדי לסייע אחד לשני ובזכות זה נזכה להיות ראויים לקבלת התורה ולגאולה אמיתית ושלימה תיכף ומיד ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2016 19:02 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת בהעלותך תשע"ו היה פעם באירופה רב מכובד מאוד שעשה בר מצווה לבן שלו, לבר מצווה הגיעו רבנים חשובים, שרים, אישי ממשל ועוד מכובדים. למחרת בר המצווה ראה הרב את הבן שלו מסתובב בין חבריו ואומר להם בגאווה "ראיתם מי היה בבר מצווה שלי אתמול?" פנה הרב לבנו ואמר לו "יקירי, ראית את כל האנשים שבאו לבר מצווה שלך אתמול? הם לא באו בזכותך הם באו בזכותי" הילד היה חכם ואמר "אבא, אם ככה למה לא באו יותר אנשים?" ענה לו האב "זה כבר בגללך..." בפרשתנו אנחנו קוראים את הפסוק "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", קצת קשה להבין איך יכל משה להיות עניו כאשר הוא יודע שהוא קיבל את התורה מהקב"ה בעצמו, הוא זה שזכה להנהיג את עם ישראל ולהוציאם ממצרים והקב"ה מבטיח לו "וגם בך יאמינו לעולם"; לכאורה כל זה אמור לגרום לו להיות בגאווה, איך יכל משה להיות עניו כל כך? *** התשובה היא שמשה ידע בדיוק את מקומו, הוא ידע את מעלותיו וידע שהוא ברמה יותר גבוהה מכל עם ישראל אבל הוא זכר שהכל מתנה מאת השם והוא לא חשב שזה בזכות עצמו. משה אמר לעצמו שכל אחד מעם ישראל שהיה מקבל את הכוחות שאני קיבלתי יכול היה להגיע למקום עוד יותר גבוה ממני. *** אך הסבר זה עדיין לא מספק מכיוון שעצם זה שמשה הוא זה שזכה לקבל את הכוחות היה אמור לתת לו להרגיש שבכל זאת יש בו משהו מיוחד ואיך בכל זאת היה בענווה? מוסבר על כך בתורת החסידות שמידת הענווה של משה לא הגיעה מתוך התבוננות של הגיון אלא שהענווה היתה טבועה בו בלי שום חשבונות בצורה כזו שמלכתחילה לא ראה בעצמו שום דבר מיוחד והיה ברור לו שכל הטוב שיש בו זה מתנה מהקב"ה. *** ממשה רבנו עלינו ללמוד איך להיות בענווה, בדרך כלל אנחנו רגילים להאשים את כל העולם כשקורה משהו לא טוב ולשבח את עצמנו כשהדברים הולכים כפי שרצינו, משה רבנו מלמד אותנו שתמיד כשקורה לנו משהו טוב נמצא את ה"אשמים" בסביבתנו, נדע שהקב"ה העניק לנו את החושים, ההורים העניקו לנו את האהבה, המורים לימדו אותנו והחברים נתנו לנו תמיכה, וכך נוכל להיות צנועים ולחיות במידת הענווה. *** יהי רצון שתעלה על לבנו מדת הענווה שהיא מדה טובה מכל המדות טובות ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2016 13:08 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת שלח תשע"ו מספרים על הרב שלום שבדרון שיום אחד הבחין שאחד מתלמידיו לא מגיע לשיעורים מזה כמה ימים. הרב דאג לשלומו והלך לביתו לבקרו, כששאל את התלמיד המופתע היכן היה, השיב הלה, כי בימים אלו מתקיימת תחרות עולמית גדולה בכדורגל והוא, כחובב מושבע של המשחק, לא יכול להיפרד מהדיווחים על התוצאות, ונשאר בבית. הביט בו רבי שלום בעיניו הפיקחות, ושאל בתמימות - "ספר לי, מה הוא משחק הכדורגל? איך זה הולך בדיוק?" עיניו של הבחור ניצתו ובשמחה, הוא התחיל לפרט "יש אחד עשר שחקנים בכל קבוצה, כולם רצים אחרי הכדור. ומנסים לבעוט בו שוב ושוב, עד שהם מצליחים להגיע אל ה"שער" ולהשחיל את הכדור אל תוך הרשת!" "וזה" הוסיף הבחור בקול צוהל, "נקרא 'גול!'" "ומה המרחק בין קורות השער?" המשיך ר' שולם להתעניין. "7.3 מטר"! ענה הידען בהתלהבות. לבש רבי שולם פני תם ותהה, "בשביל זה צריך עשרים ושנים איש, מה הבעיה?, שייקחו את הכדור ביד ויכניסו לשער כמה פעמים שהם רוצים, מה מרתק בזה כל כך?" "הרב לא מבין" ענה הבחור "זו לא חכמה סתם כך להכניס לשער, החכמה היא במשחק כאשר בשער יש שוער, שמנסה לעצור את הכדור ולא נותן לו להיכנס, ולמרות שהוא עומד שם, מנסים השחקנים להכניס את הכדור אל תוך השער..." "אתה שומע?!..." ענה אחריו רבי שולם, תוך שהוא מלטף את ידו בחמימות ומביט בו בעיניו החודרות, "אתה שומע?" "זו לא חכמה לבוא סתם כך לשיעור, דווקא כשמנסים לעכב אותך, כשיש משהו שמפריע ומונע ממך לבוא לשיעור, אז צריכים להגיע. דווקא כשיש התמודדות וכשההתקדמות היא לא תמיד קלה ויש עיכובים, אז אדם מצליח להגיע לפסגות רוחניות ולשלמות נפשית." ••• בפרשת השבוע פרשת שלח אנחנו קוראים על המרגלים שהפחידו את עם ישראל בכך שהם לא יצליחו להכנס לארץ ובסופו של דבר כלב בן יפונה ויהושע בן נון מצליחים להרגיע אותם ש"עלה נעלה ויכול נוכל". בשבוע שעבר קראנו על כך שעם ישראל מתלוננים שהם רוצים בשר ובסופו של דבר הם מקבלים בשר. אדם חכם אמר שאומרים על עם ישראל שהם אוהבים להתלונן, אך האמת היא שיש להם באמת סיבות טובות לתלונות שלהם, אם הקב"ה יכול לתת להם בשר למה הוא מחכה עד שיבקשו, אם הוא יודע שארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש למה הוא נותן למשה לשלוח מרגלים שבסופו של דבר יחטיאו את המטרה ויוציאו את דיבת הארץ? ההסבר בכך הוא שהשנים של עם ישראל במדבר הם הטוויית הדרך להמשך החיים של עם ישראל בכניסתם לארץ, אם הכל היה הולך להם על מי מנוחות ללא מאמץ הם לא היו מתרוממים, הם היו מביאים את מצריים איתם לארץ ישראל.. דווקא האתגרים שהקב"ה הציב להם לאורך כל הדרך הם אלו שהביאו אותם להיות מוכנים לכניסתם לארץ. ••• כל אחד מאתנו נתקל בקשיים כאלו ואחרים במהלך חייו ואנחנו צריכים ללמוד לראות בכל קושי אתגר, ולהרגיש שכל דבר שדורש מאמץ הוא בעצם משימה לביצוע והמטרה שלנו היא להצליח להבקיע את השער למרות האתגרים שלפעמים נראים כשוערים שמפריעים, דווקא העמידה באתגרים היא זו שתעלה אותנו לפסגות רוחניות גבוהות הרבה יותר. יהי רצון שנצליח לעמוד באתגרים ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
|
חדש ימינו כקדם
