|
|
| נשלח ב-15/7/2016 15:14 |
 |
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת בלק תשע"ו קבוצת חסידים באו פעם אל רבם ושאלו אותו "מה ראשי התיבות של בלק?"; ענה להם הרבי "ראשי התיבות של בלק הם - ואהבת לרעך כמוך". יצאו החסידים מחדרו של הרבי, הסתכלו אחד על השני ושאלו מי הבין איך זה מסתדר וכמובן אף אחד לא הבין.. חזר המבוגר שביניהם לחדרו של הרבי ואמר "רבי סליחה שאני שואל שוב, לא הבנו איך ואהבת לרעך כמוך זה ראשי התיבות של בלק?" השיב לו הרבי מה לא הבנתם ב' לא דגושה זה כמו ו' כנגד ואהבת, ל כנגד לרעך וק' זה כמו כ' דגושה כנגד כמוך.. תהה החסיד "רבי, אבל זה לא מסתדר" ענה לו הרבי בחיוך "מה חשבת ש"ואהבת לרעך כמוך" זה רק כשמסתדר... גם כשלא מסתדר לך לאהוב את זולתך צריכים לאהוב אותו." בפרשת השבוע אנחנו קוראים על בלעם שבא לקלל את עם ישראל בהזמנה של בלק ובסופו של דבר הוא מברך אותם פעמיים במקום לקלל. בפעם השלישית בלק לוקח אותו אל ראש הפעור ומקווה שמשם יוכל לקלל, בלעם צופה על עם ישראל "וירא את ישראל שוכן לשבטיו" ואז נחה עליו רוח אלוקים והוא אומר את הפסוק המוכר "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". מסביר רש"י שהדבר שגרם לכך שנחה עליו הרוח היה זה "שראה שאין פתחיהם מכוונים זה מול זה", הוא ראה שעם ישראל מכבדים את הפרטיות אחד של השני ושומרים על הצניעות, וראה שגם כשהם במצב זמני בהליכתם במדבר הם שומרים על כך, ולכן השתמש בביטוי "אוהליך" המסמל משהו עראי, כי לפעמים היצר אומר לנו כשאתה במצב זמני תתפשר ותוותר לעצמך קצת; בלעם ראה שעם ישראל שומרים על אמונתם ומצוותיהם בכל מצב וזה עורר אותו לברכם שוב. לכל אחד מאיתנו יש בחיים מצבים "זמניים" שבהם קשה יותר לקיים את המצוות אם זה כשאני לא בסביבתי הפיזית הטבעית, או כשאני לא במצבי הנפשי הטבעי - אני בלי מצב רוח, קשה לי בעבודה וכו' ועלינו לזכור שהתורה והמצוות הם נצחיים וכיהודים הברכה שלנו היא דווקא כשנמשיך ונשמור על יהדותינו בכל מצב וכשנזכור לכבד ולאהוב אחד את השני גם כשלא כל כך מסתדר לי. יהי רצון שנזכה לקיום ברכתו של בלעם "וקם שבט מישראל – זה מלך המשיח" שיביא לנו גאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2016 15:24 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2016 13:17 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת פנחס תשע"ו גבריאל וחנה היו נשואים עשרים וחמש שנה, ועדיין לא זכו לפרי-בטן. אולם גבריאל, שהיה חסיד של בעל התניא קיבל את המצב בשמחה ומעולם לא התלונן לפני הרבי על מצבו. גבריאל היה נוהג לתת סכומים נכבדים לצדקה, באחד מביקוריו אצל בעל התניא הטיל עליו הרבי להרים סכום הגון למצוות פדיון שבויים שנזדמנה אז. אך הפעם מצבו הכלכלי היה בכי רע והוא לא ידע כיצד יוכל להשיג את הסכום המבוקש, הוא חזר לביתו במצב-רוח מדוכדך, ובשפה רפה סיפר לאשתו על הסכום שהטיל עליו הרבי. האישה אמרה לו: "הלוא כמה וכמה פעמים אמרת לי את מה שאומר רבנו בתורותיו, שצריכים להאמין, לבטוח בה' ולהיות בשמחה, ומדוע תצטער? בטח יעזור ה' ונוכל לשלם גם סכום זה שביקש הרבי". לקחה האישה כמה מתכשיטיה, מכרה אותם והביאה את כל הכסף בצרור סגור לבעלה. היא אף יעצה לו ללכת בעצמו ולהביא את הכסף לרבי ולא לחכות שיבוא השליח לקבל את הכסף. גבריאל הגיע אל הרבי, ומיד כשנכנס ל'יחידות' הניח את הצרור על השולחן. הרבי קיבלו בברכה ופתח לנגד עיניו את הצרור. על השולחן נערמו מטבעות נוצצים ומבריקים, כאילו יצאו עתה מבית היציקה. הרבי נשען זמן-מה על זרועותיו, כפי שהיה עושה בעת דבקותו, ולאחר מכן הגביה את ראשו ואמר לגבריאל: "בתרומת המשכן הדבר היחיד שהיה מבריק זה המראות שבהן השתמשו נשות ישראל במצרים הן תרמו את המראות למשכן ומהן נעשה הכיור וכנו, הכיור היה המקום שבו התחילו את עבודות המשכן". שאל הרבי את גבריאל: "מניין בא לך הכסף הזה?". בשלב זה גולל ר' גבריאל לפני הרבי את כל קורותיו בעת האחרונה, ואת מצבו הכלכלי. כמו-כן סיפר, שכאשר אמר לאשתו על הסכום שביקש הרבי, מכרה את תכשיטיה בלי ידיעתו וזירזה אותו להביא את הכסף אל הרבי. שוב נכנס הרבי לדבקות בהישענו על ידיו, ולאחר מכן הרים את ראשו ואמר: "בטל הדין. הקב"ה 'ייתן ויחזור וייתן', לך ולאשתך, בנים ובנות ואריכות ימים לראות דורי-דורות. ייתן לך ה' הצלחה בכל אשר תפנה, עושר ונשיאת חן בעיני כל רואיך. שמח וטוב-לב חזר החסיד לביתו וסיפר לאשתו כל אשר אמר הרבי והברכה אשר בירכם. "אך אמרי-נא לי", שאל, "כיצד הבריקו המטבעות כל-כך?". "כשהגיעו לידי המטבעות", השיבה האשה, "חשבתי כי כדאי שהנתינה תהיה שלמה. שפשפתי את המטבעות בחול עד שהבריקו ונצצו, ובליבי התפללתי שירחם עלינו השם יתברך, והרבי בקדושתו יברך אותנו שגם מזלנו יתנוצץ, יבריק ויזרח". כעבור שנה לא היה קץ לשמחתם של ר' גבריאל ואשתו, בהולדת בנם בכורם, ונקרא שמו בישראל - חיים. גבריאל וחנה ראו הצלחה בכל מעשיהם וגבריאל תמיד דאג לספר לכולם שההצלחה שלו היא רק בזכות האמונה התמימה של אשתו חנה. *** בפרשת השבוע אנחנו קוראים על בנותיו של צלפחד שפונות למשה לאחר שראו בדיני הנחלה שאם אביהן מת ללא בנים לא יהיה מי ממשפחתם שיקבל חלק בארץ. הן פונות ומבקשות לקבל גם הן חלק ונחלה בארץ, משה שואל את השם והתשובה שהוא מקבל "כן בנות צלפחד דוברות, נתן תתן להם אחזת נחלה". כשמתבוננים בשבח הגדול שבנות צלפחד מקבלות, קצת קשה להבין למה כל כך משבחים אותן, בסך הכל הבקשה שלהם היתה מאוד חומרית הן רצו לקבל נכסים בארץ ומה ההתלהבות? כתוב במדרש שכדי להבין זאת צריכים להבין יותר את רוח התקופה בה קרה הסיפור, עם ישראל בדיוק באותה תקופה פונים ומכריזים "ניתנה ראש ונשובה מצרימה", הם כולם כבר עייפים מהמסע במדבר; עדיין תחת השפעת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ ותחת הרושם של פטירתם של אהרון ומרים; המוטיבציה לכניסה לארץ די נמוכה ודווקא בשלב הזה כשהכניסה לארץ נראית כל כך רחוקה מגיעות בנות צלפחד ומבקשות בקשה טכנית לקבל חלק בארץ - בכך הם חיזקו את האמונה בכל מי שמסביבם שהכניסה לארץ היא דבר ברור ורק צריכים לראות איך לחלק את הנחלה, האמונה הפשוטה הזו היא זו שחיזקה את עם ישראל, שינתה את האווירה ונתנה להם כוחות להתגבר ולהיכנס לארץ ולכן זכו בנות צלפחד לשבחים כה גדולים, בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ובזכותן עתידים אנו להגאל; יהי רצון שנזכה לחזק את אמונתנו ונקבל את נחלתינו בארץ בגאולה אמיתית ושלימה תיכף ומיד ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2016 14:16 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2016 12:17 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת מטות תשע"ו רפאל היה איש עסקים מצליח בקנה מידה עולמי. יום אחד מוישי בן השבע מצלצל לאביו רפאל באמצע יום העבודה ושואל "אבא כמה אתה מרוויח לשעה?" האב, שהיה באמצע עסקה, הגיב "אתה מפריע לי בבקשה אל תצלצל אלי בשעות העבודה"; מוישי מחשב מתי אבא מסיים את העבודה וכשאבא ברכב הוא מצלצל ושואל שוב "אבא כמה אתה מרוויח לשעה", רפאל גוער בו "מוישי אני באמצע שיחה בטלפון השני אל תפריע לי"; רפאל מגיע הביתה ומושי מיד פונה אליו "אבא כמה אתה מרוויח לשעה?" רפאל מאבד את הסבלנות וצועק על מוישי "אולי תפסיק להטריד אותי כל היום, מה זה משנה לך כמה אני מרוויח?!" מוישי הולך לחדר עם פנים נפולות, רפאל קצת מרגיש לא נעים הוא הולך לחדר של מוישי ואומר לו "מצטער שצעקתי עליך", מוישי לא מתייחס לדברים ושוב שואל את אבא כמה הוא מרוויח, רפאל אומר לו "אני מרוויח בערך מאה דולר לשעה, למה זה כל כך משנה לך?", מוישי פותח את המגירה מוציא ממנה קופה קטנה ומגיש לאבא "אבא יש כאן חמישים דולר תוכל אולי להקדיש לי חצי שעה?..." *** בפרשת השבוע אנחנו קוראים על בני גד ובני ראובן שעל סף כניסתם לארץ הם מבקשים ממשה להישאר בעבר הירדן מכיוון שיש להם הרבה מקנה צאן ובקר. משה עונה להם בשאלה "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו כאן?" והם משיבים "גדרות צאן נבנה למקננו וערים לטפנו (ילדינו)" ומיד לאחר מכן אנחנו נבוא ונלחם ורק אז נחזור למשפחתנו. *** משה רבנו מסכים איתם ומאשר, אך אם נשים לב נראה שיש שינוי בדברי משה מדברי בני גד ובני ראובן - משה עונה להם "בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם", הם הקדימו את גדרות הצאן לפני ערי המגורים לטפם ומשה אומר להם קודם ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם. *** משה מלמד אותם ובאמצעותם את כולנו מה צריך להיות סדר העדיפויות בחיים שלנו - קודם כל דואגים לילדים ואחר כך לכסף, אמנם הכסף הוא דבר חשוב ואפשר באמצעותו לעשות הרבה דברים טובים אבל אסור בשום אופן שזה יבוא על חשבון הדברים החשובים באמת כמו משפחה, אשה וילדים. פעמים רבות נראה לנו שמכיוון שאנחנו עובדים כדי לפרנס את משפחותינו הרי שאנחנו עושים למענם, אבל הילדים זקוקים לזמן האיכות איתנו ולחינוך שלנו יותר מהכסף שלנו ועלינו להצליח לעשות את סדר העדיפויות הנכון. *** יהי רצון שנזכה להיות עשירים ובכל זאת נדע תמיד לעשות את הבחירות הנכונות ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2016 12:50 |
|
| |
וואו זה ממש טוב!
תודה!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2016 14:01 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2016 12:15 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת מסעי תשע"ו יחזקאל החליט לנסוע ברכבת לראשונה בחייו, הוא הלך בהתרגשות לתחנה וביקש לקנות כרטיס, שאל אותו הקופאי "איזה כרטיס תרצה? יש כמה מחלקות". ענה יחזקאל "אני רוצה מחלקה הכי טובה, זו פעם ראשונה שאני נוסע ברכבת וברצוני ליהנות מהנסיעה", הוא שילם והקופאי נתן לו את הכרטיס היקר. יחזקאל החביא את הכרטיס עמוק בכיסו וביום המיוחל הגיע לתחנה שמח, כשהגיע כבר כמעט כולם עלו והוא הספיק לראות כמה גנבים עולים בריצה ונכנסים מתחת לכסאות, יחזקאל בתמימותו חשב שכך יושבים ברכבת עלה גם הוא והתחבא מתחת לספסל, הגנבים היו מקצועיים והצליחו להתחבא היטב אך יחזקאל השאיר את רגליו מחוץ לכסא, כשהגיע הכרטיסן, משך לו ברגליים וכשיצא והחל לצעוק עליו "גנב, למה אתה עולה לרכבת בלי לשלם?!", יחזקאל המסכן עונה לו "למה אתה אומר שלא שילמתי? בטח ששילמתי!" כאשר מבקש הכרטיסן לראות לי כרטיס, נדהם לראות כרטיס השייך למחלקה ראשונה "למה אתה כזה טיפש, יש לך כרטיס למחלקה ראשונה ואתה שוכב מתחת לספסלים כאחד הגנבים..." * בפרשת השבוע פרשת מסעי אנחנו קוראים על 42 המסעות שעברו עם ישראל מאז צאתם ממצרים ועד הגיעם לארץ ישראל. הבעל שם טוב אומר שהמסעות הללו הם גם המסעות של כל אחד מאתנו במשך שנות חייו, היציאה ממצרים היא לידתו, וכל המסעות הם השלבים במשך חייו עד הגיעו לארץ ישראל הרוחנית שהיא המקום הרוחני הגבוה אליו יכול האדם להגיע. * לכאורה אם מסתכלים על המסעות נראה שהיו לעם ישראל חלק מהמסעות שהיו פחות טובים, מסעות שבהם התלוננו על הקב"ה, מסעות בהם חטאו בכל מיני חטאים, איך אפשר לומר שכל אחד אמור לעבור את כל המסעות הללו? האם חובה שבמסע הרוחני שלי אחווה ירידות ונפילות? האם אי אפשר שהכל ילך חלק ואוכל להגיע למקום הרוחני שלי בשלווה? מסביר הרבי מליובאוויטש שכל יהודי מקבל בתחילת הדרך כוחות לעבור את כל המסעות בצורה הכי טובה, כולנו מקבלים כרטיס למחלקה ראשונה והבחירה שלנו היא להחליט האם להשתמש בכרטיס המיוחד שקיבלנו ולנצל את הכוחות לעשות את המסע טוב יותר ללא שום נפילות, באמצעות היצמדות להוראות שהקב"ה נותן לנו או שחלילה נבחר במסע עם כל מיני תקלות רוחניות שמפריעות לנו בהגעה אל היעד. * יהי רצון שנהיה חכמים, נבין שיש לנו ביד כרטיס למחלקה ראשונה ובמקום להתחבא מתחת לספסלים נשב במחלקה ראשונה ונעבוד את השם מתוך שמחה, והעיקר שנזכה בקרוב להגיע ליעד העיקרי, ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2016 12:16 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת דברים תשע"ו בעיירה אחת היה רב שנהג בכל ליל שבת אחרי הסעודה לטייל בשכונה עם אחד התלמידים. באחד מלילות השבת מבחין התלמיד שהרב חורג מהמסלול הקבוע ויוצא מהשכונה. הוא אינו שואל דבר, והולך בעקבות הרב. בשלב מסוים הוא מבין שהרב הולך לביתו של מנהל הבנק, שהיה ממתנגדיו של הרב. הרב עולה במדרגות ודופק על הדלת. השעה כמעט אחת עשרה בלילה. מנהל הבנק פותח את הדלת כשהוא לבוש בחלוק השינה שלו, ומופתע לראות את הרב. הוא מזמין את הרב להיכנס, מוזג לרב כוס תה ומתיישב מול הרב. הרב מברך, שותה את כוס התה וקם ללכת. מנהל הבנק שואל: "כבוד הרב, האם מותר לי לשאול למה הטרחת את עצמך עד לביתי?" עונה הרב: "באתי לקיים את דברי חז"ל - 'כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע'. יש משהו שרציתי לדבר אתך עליו, אבל אז הבנתי שאתה לא תשמע לי. החלטתי שלפחות אבוא לקיים את המצווה שלא להגיד לך את זה". המנהל הסתקרן מאוד ומיד אמר לרב: "מניין לכבוד הרב שלא אשמע? אולי כן אשמע?" אומר הרב: "אתה יודע מה? בשביל הספק שווה לנסות. יש בעיירתנו יהודייה שבעלה נפטר לפני כמה שבועות, והדירה שלהם משועבדת לבנק שלך. חשבתי לבקש ממך שמכיוון שמצבה הכלכלי ממש לא טוב, תוותר לה על החוב". המנהל הופתע ואמר לרב: "איך תוכל לבקש ממני בקשה גדולה כל כך, הרי מדובר בהמון כסף?!" אמר הרב: "אתה רואה, ידעתי שלא תשמע. ועכשיו גם הפסדתי את המצווה"... הרב קם ללכת והמנהל אומר לו: "תראה, כבוד הרב, אני מוכן לוותר על חמישים אחוז מהחוב, אבל לא על הכול". "חבל", אומר הרב וקם ללכת, "בשביל חמישים אחוז לא הייתי מבזבז את המצווה". העשיר הולך אחריו ואומר לו: "טוב, כבוד הרב. לכבודך אוותר על שבעים וחמשה אחוזים מהחוב, אבל לא אוכל לוותר על יותר מזה". אומר הרב: "בשביל זה אולי כבר היה שווה לוותר על המצווה, אף שעדיין אני מרחם מאוד על האישה המסכנה". וכך נמשכה השיחה, עד שהרב הגיע לדלת. אז אמר העשיר: "אתה יודע מה, כבוד הרב? תגיד לה שאני מוותר על כל החוב..." *** ספר דברים פותח בדברי תוכחה. משה רבנו מוכיח את בני ישראל, אך רק ברמז. הוא אינו מפרט את החטאים ואת הנפילות של עם ישראל, הוא רק רומז להם בכמה מילים את שמות המקומות שבהם חטאו, ומקווה שיבינו שעליהם לתקן. בדרך כלל, שום אדם אינו אוהב לקבל ביקורת, ועם זאת, אדם חכם מבין שהביקורת היא זו שתעמיד אותו על הגובה הנכון והיא יכולה לעזור לו להשתפר. וכאן הדבר תלוי בעיקר במבקר - אם המטרה שלו היא בביקורת עצמה, הרי שדבריו ייאמרו ולא יפעלו שום שינוי; אך אם המטרה היא לעזור לחברו, יחשוב איך להגיד את הדברים בצורה הנכונה, שיהיה לחבר קל לקבל. משה רבנו, בענוותנותו ובאהבתו לעם ישראל, מלמד אותנו איך אפשר להגיד את הדברים בתמציתיות ובלי לפגוע, וכך לפעול על המקבל שישנה את דרכיו וכשהדברים יצאו מן הלב אין ספק שייכנסו ללב. *** השבת הזו תחול בתשעה באב והצום יידחה ליום ראשון; זה הזמן של כולנו להתפלל שכיוון שהצום נדחה שיידחה כבר לתמיד ונזכה שייהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים בגאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2016 13:40 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת ואתחנן תשע"ו מספר הרב וילהלם, שליח הרבי מליובאוויטש בבנגקוק: השעה שתיים אחרי חצות בביתנו בבנגקוק, זה עתה סיימנו את העונג שבת. דפיקות על הדלת. בפתח עומדת בחורה ישראלית שלפני שעות אחדות ביקרה בעונג שבת עם דודתה. היא מספרת לי בדמעות שהמשטרה עצרה את דודתה. הדודה התיישבה בחנות על כד גדול, וכשקמה, הכד היה שבור. לטענת המוכרת, הדודה היא ששברה את הכד, והיא רוצה שתפצה אותה על הנזק. רצתי לתחנת המשטרה, ואני רואה את הדודה יושבת ומסביבה המולה שלמה, כעשרה שוטרים ועוד כמה תאילנדים סקרנים. שאלתי את השוטר בכמה כסף מדובר, והוא אומר לי "אלפיים באט". ניסיתי לשכנע את האישה שתשלם ותגמור, והיא ממש כעסה עליי והתחילה להסביר לי שהמכסה היה שבור לפני כן. הסברתי לה שאין שום חשיבות לשאלה אם היא אשמה או לא. בשביל אלפיים באט לא כדאי לשבת בכלא, וודאי לא בכלא בתאילנד. אבל היא לא הסכימה. בסופו של דבר סיכמתי עם השוטר שישלמו אלף באט. ביקשתי מאחד הנוכחים לשלם, והדודה שוחררה, אך כשיצאנו, הדודה כעסה עלי למה הסכמתי לשלם... *** בפרשת השבוע אנחנו קוראים את הפסוקים המוכרים לכל יהודי: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". רש"י מסביר על המילים "בכל מאודך" - "בכל ממונך". נשמע מוזר. אחרי שהתורה מצווה עליי "בכל נפשך" - שעליי למסור את נפשי על אמונתי בה', יש צורך להגיד לי שגם על כספי עליי לוותר למען אמונתי?! הייתכן שאדם יהיה מוכן לוותר על חייו, אך יסרב לוותר על רכושו?! *** מוזר, אך ייתכן. לצערנו יש אנשים המעריכים את כספם יותר מאשר את חייהם. לאנשים כאלה צריך לומר לאהוב את השם בכל כספם. שמעתי פעם על אדם שרצה לצחוק על עצמו על חסכנותו המופרזת, וסיפר שהלך פעם בהרלם שבניו יורק בשעת לילה מאוחרת, ופתאום הרגיש חפץ מתכתי קשה וקר תקוע בגבו וקול גס וזועף נובח: "את הכסף או את החיים!" כשלא ענה, השודד לחץ את האקדח חזק יותר וצעק: "למה אתה לא עונה לי, את הכסף או את החיים!" והמסכן עונה לו: "רגע, אתה לא רואה שאני מתלבט..." וזו אינה בדיחה. פעמים רבות נוכל לפגוש אנשים שמוכנים לסכן את חייהם בשביל כסף. *** מסתבר שלפעמים סדרי העדיפויות שלנו בחיים דורשים רענון וסידור מחדש. "קריאת שמע" מזכירה לנו לחשוב מחדש על הערכים, לסדר אותם בצורה נכונה יותר, בצורה יהודית יותר, ולמעלה, בראש סולם הערכים – נעמיד את אהבתנו לבורא. *** התורה מצווה עלינו לבנות מחדש את סדר העדיפויות בחיינו, כך שאת המקום הראשון ניתן לחלק הרוחני שלנו. כך נשכיל להקצות זמן לעוד שיעור תורה, נבין שכדאי להשקיע עוד כמה דקות בתפילה ונדע לפנות קצת יותר זמן למשפחה. יהי רצון שנצליח להכניס את הקב"ה לכל חלק בחיינו ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2016 12:09 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת עקב תשע"ו מספר הרב נחמיה וילהלם, שליח הרבי מליובאוויטש בבנגקוק: בקיץ תשע"ד (2014), בעת ביקורי בארץ, מיד לאחר מבצע "צוק איתן", עשינו התוועדויות למטיילים שביקרו בבית חב"ד בתאילנד. ההתוועדויות התקיימו בתל אביב ובירושלים. דיברתי על הנסים ועל הנפלאות שזכינו לראות בשבועות האחרונים, ועל כך שאנחנו צריכים להודות לה' על הנסים. אחת המשתתפות עצרה אותי ושאלה: "איך אתה מצליח לראות רק את הטוב, הרי נהרגו לנו חיילים, והיינו במתח בגלל האזעקות?" אמרתי לה שאכן עברנו גם ימים לא קלים וחווינו מכות לא פשוטות, וכולנו מתפללים שנשב בארץ לבטח, ולא תהיה עוד מלחמה. אמנם איננו מבינים את דרכי ה', אך בידינו הבחירה – להמשיך להתלונן, או לנסות לראות את הטוב שבכל דבר ולדעת להגיד תודה. ככל שנסתכל על המציאות בצורה חיובית יותר - נזכה לטוב גלוי יותר. *** בפרשתנו אנחנו קוראים את הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" - התורה מצווה עלינו שכאשר אנחנו אוכלים, עלינו לברך את השם. וכי ה' זקוק לברכה שלנו? אני יכול להבין שבן אדם, בשר ודם, זקוק לתודה. כשהוא נותן לי משהו - מחובתי להכיר טובה על מה שעשה למעני. אם אודה לו; זה ישמח אותו, והוא ירצה להמשיך ולתת. אבל למה הקדוש-ברוך-הוא, מלך מלכי המלכים, צריך את הברכה שלי, של היהודי הפשוט? האם 'זה עושה לו טוב'? האם בזכות הברכה שלי יוכל לתת יותר? התשובה לשאלה הזו מופיעה בפסוקים הבאים: "הישמר לך פן תשכח את השם אלוקיך... פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ורם לבבך ושכחת, ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה..." כלומר, כשאינך מודה – אתה הופך לכפוי טובה ומועל בתפקידך. התורה מלמדת אותנו שהחשיבות של ההודיה לאלוקים היא בעיקר בשבילנו. בזכות הברכה - נלמד לראות את כל הטוב שיש לנו, ולזכור מי נתן לנו את כל הטוב הזה. ובשביל מה נתן לנו ה' את הטוב? כדי שנשתמש בו לטוב – להפוך את העולם למקום טוב יותר. *** ברכת המזון והברכות שאנחנו מברכים על כל מאכל - מטרתן היא לפתוח לנו את העיניים ולתת לנו בכל יום תזכורות, שוב ושוב. כשנדע להעריך את השפע שקיבלנו, וכשנזכור את המטרה האמתית שלשמה הקב"ה נותן לנו את השפע, יוריד לנו הקב"ה עוד ועוד שפע, ונזכה לקבל הרבה גשמיות ולעשות ממנה הרבה רוחניות. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2016 12:08 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת ראה תשע"ו שלמה ניגש לחברו יוסף בבית הכנסת וביקש שילווה לו אלף שקלים. יוסף, שבדיוק קיבל את המשכורת שלו, שמח שיש לו אפשרות לעזור לחבר והלווה לו את הכסף. שלמה כתב על פתק שהוא מתחייב להחזיר לחברו יוסף את מלוא הסכום בתוך חודש. אחרי כמה שעות יוסף ממשש בכיסו וקולט שהארנק נעלם. לאחר רגע של צער חושב לעצמו: 'איזה מזל שהלוויתי לשלמה אלף שקל. לפחות את הכסף הזה הצלתי'. מה רבה הייתה הפתעתו כשבערב הגיע מישהו לביתו עם הארנק וסיפר שמצא את הארנק, וגילה בפנים פתק ועליו מספר טלפון של שלמה. הוא צלצל לשלמה ושאל ממי לווה אלף שקלים, וכך ידע למי להחזיר את האבדה. מסתבר שנתינה לזולת יכולה לעזור לנו באופן מיידי. *** בפרשת השבוע התורה מצווה עלינו על מצוות הצדקה, "פתוח תפתח את ידך.. ולא תקפוץ את לבבך... ורעה עינך באחיך" אנחנו רואים שהתורה מדברת על היד, על הלב ועל העין; ובעצם מדובר כאן על תרגול קבוע שיעצב את האדם - דבר ראשון היד נותנת, באמצעות נתינה זו הלב ירגיש רגשות חיוביים כלפי המקבל, ואז יש להרגיל את העין להיות נדיבה, לתת בעין יפה, וכפי שאמרו חז"ל על הפסוק "נתון תיתן" - מובטח לו שברגע שייתן - יחזור וייתן ויתרגל לנתינה. *** יהי רצון שנזכה להיות מורגלים בנתינה ונזכה תמיד להיות בצד הנותן ולא נזדקק למתנת בשר ודם... כי אם לידך המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה. "גדולה שצדקה שמקרבת את הגאולה" בזכות הריבוי במצוות הצדקה מזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2016 12:03 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת שופטים תשע"ו באחת מערי אירופה, היה מושל שתחת חסותו זכו היהודים לשקט ולרוגע. המושל אוהב שוחד היה, וכך היו היהודים קונים לעצמם שקט וביטחון. ביום בו הוחלף המושל, הודיע המושל החדש שהוא בשום אופן לא ייקח שוחד. היהודים נבהלו וחששו מאוד שהנה מצבם עלול להתדרדר. באו לרב ופרשו לפניו את חששותיהם. הרב חייך ואמר להם: "אל תדאגו, יהיה טוב, בעזרת ה'". הרב ביקש פגישה עם המושל החדש, ונקבעה לו פגישה בעיצומו של הקיץ. הרב מגיע לפגישה לבוש בבגדי חורף כבדים, מעיל פרווה, מגפיים, צעיף צמר וכובע פרווה גדול. המושל רואה את הרב, מתחיל לצחוק ושואל: "מה קרה לך, כבוד הרב? מה פשר הבגדים האלו?" והרב בשיא הפשטות משיב לו: "עוד מעט ירד שלג". המושל צוחק ואומר לו: "שכחת שאנחנו באמצע הקיץ?" והרב עונה: "אני יודע שאנחנו בקיץ, ובכל זאת ירד שלג. אני מוכן להתערב אתך על כך". ואכן המושל מחליט להתערב עם הרב על חמשת אלפים רובל. הרב מפקיד את הכסף בידי נאמן ויוצא לביתו שמח. כשהגיע הביתה, הוא אמר לאנשי קהילתו: "אין מה לדאוג, המושל קיבל שוחד, חמשת אלפים רובל, הכול יהיה בסדר". *** פרשתנו מתחילה במילים: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". התורה מזהירה את השופטים: "לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד כי השוחד יעוור" - כשאדם מקבל שוחד, דעתו מתעוותת, והוא, גם בלי משים, פוסק לטובת זה שממנו קיבל טובת הנאה. בחסידות מוסבר שאצל כל אדם קיימים שערים הדורשים שופטים - העיניים זקוקות לשופטים כדי לדעת מה לראות ובמה לא להסתכל, האוזניים צריכות להיזהר ולדעת מה לשמוע ומה לא, והפה צריך להיזהר בדיבורו. התורה מסבירה ואומרת לנו שעלינו להיזהר שלא להיות משוחדים במשפט, ולבדוק היטב כל דבר שנכנס בשערים אלו או יוצא מהם. *** חודש אלול, החודש שהתחלנו בימים אלו, הוא חודש חשבון הנפש של כולנו, ובו אנחנו משחזרים את אשר היה במשך השנה, ובודקים אם השופטים שעומדים בשערינו אכן עושים את עבודתם נאמנה. ההתבוננות ודאי תביא אותנו למסקנה שיש מה לשפר, וההחלטות לעשות את השינוי הנדרש יעזרו לנו לחיות בעולם טוב יותר וייתנו לנו את הזכות להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ומאושרים, חיים של גאולה וישועה. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2016 10:35 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת כי תצא תשע"ו רב צעיר, חסיד חב"ד, נסע פעם מקנדה לניו יורק. הוא שב מחתונה, וציפתה לו נסיעת לילה ארוכה. אחרי כמה שעות נהיגה הרגיש החב"דניק שהוא עייף מאוד וחייב לעצור לנוח. ירד מהכביש המהיר ביציאה הראשונה והחל לחפש מלון. הוא נוסע ונוסע, ואין שום מלון באופק. רק אחרי כחצי שעה של נסיעה מצא סוף סוף שלט "מוטל". הוא נכנס לקבלה. יושבת שם פקידה מנומנמת ואומרת לו: "אני מצטערת, אין לנו חדרים פנויים". "תגידי לי היכן יש מלון נוסף, כי איני מסוגל לנהוג עוד, ואני חייב לישון כמה שעות", מבקש החסיד. "האמת היא שבכל האזור אין שום מלונות", עונה הפקידה ומסתירה פיהוק, "אבל יש בית אבות כמה קילומטרים מכאן, ושם משכירים לפעמים חדר פנוי". הרב הצעיר מגיע לאותו בית אבות, והבחור הנחמד בקבלה אומר לו שבדיוק היום התפנה חדר ונותן לו מפתח. החב"דניק מעדיף שלא לחשוב מה פירוש חדר שהתפנה בבית אבות, ופשוט הולך לישון כמה שעות. בבוקר הוא מתפלל ועומד לצאת לדרך. כשהוא כבר עומד ליד הרכב, הוא חושב לעצמו: "אם הגעתי עד לכאן בהשגחה פרטית, כנראה יש לי כאן שליחות". הוא חוזר פנימה ושואל את הפקיד: "האם יש כאן יהודים?" "מעניין שאתה שואל", משיב הפקיד, "היה לנו כאן רק יהודי אחד, והוא היה גר בחדר שישנת בו. הוא נפטר אתמול, ואנחנו מחכים לכומר שיבוא לקחת אותו לקבורה". "ודאי אתה מתכוון לומר שאתם מחכים לרב", תיקן אותו החב"דניק. "לא. אנחנו מחכים לכומר, כמו תמיד", התעקש הפקיד. הרב נבהל והחל להסביר לפקיד על חשיבות הקבורה היהודית. בשלב מסוים הפקיד השתכנע ואמר:"אתה יודע מה? אתה רב? אני אקח את הפרטים שלך ואוציא לך תעודת פטירה, ותיקח אתך את הנפטר". החב"דניק שלנו נדהם לרגע מהרעיון, אבל כשהתעשת הבין שלצורך זה נשלח לשם, ומיד הסכים. ואכן אחרי כחצי שעה יצא לדרך עם מטען קצת חריג... הוא נסע מיד לקהילה היהודית הקרובה, והחל להסביר למזכיר הקהילה את העניין, אך המזכיר אמר לו: "הרב אינו כאן. תחזור מחר". כשראה שלא מכאן תבוא הישועה, נסע לעוד קהילה, וביקש את עזרת הרב בארגון הקבורה. רב הקהילה התפעל מאוד מההשגחה הפרטית - איך הגיע בדיוק בזמן להביא יהודי לקבורה יהודית, וסיפר לו שבבית הקברות שלהם יש חלקה מיוחדת שמישהו תרם בעבור יהודים גלמודים ובודדים שיוכלו להיקבר שם ללא תשלום. שני הרבנים הולכים להכין את הנפטר לטהרה. ופתאום רב הקהילה צועק: "לא יאומן!" ומיד ממשיך ומספר: "היהודי הזה היה חבר בקהילה שלנו, ולפני כחמש שנים הוא נעלם, וכולנו חיפשנו אותו ואף פנינו למשטרה, אך לא מצאנו אותו. ותראה באיזו השגחה פרטית הוא חזר להיקבר בדיוק כאן, בבית הקברות הקהילתי שלנו. אך מה שיותר מדהים הוא שחמש שנים לפני שהוא נעלם, היהודי הזה הוא שתרם את החלקה המיוחדת לאנשים גלמודים כאן בבית הקברות". *** בפרשתנו אנו קוראים על מצוות "שילוח הקן", וכך התורה אומרת: "כי יִקָּרֵא קן ציפור לפניך בדרך על כל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים... לא תיקח את האם על הבנים ...שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך". אומרים המפרשים שמן המילים "כי ייקרא" לומדים כי מצווה זו מזדמנת במקרה, תוך כדי הליכה בדרך, בלי שום חיפושים ובלי שום הכנות מראש. התורה אף מפרטת אפשרויות שונות – על העץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים, ובכך מדגישה כי מדובר בהיתקלות מקרית בקן, באמצע הדרך, בלי שום הכנה או תכנון. בדרך כלל, האדם מרגיש שכדי לעשות מצווה דרושות הכנות רבות ("בשבוע הבא אני בא להניח תפילין", "בעוד חודש אני מתחתן וביום הזה אני אתן הרבה צדקה"), אך כאן התורה מתארת לנו מצב שהאדם נתקל במשהו במקרה, "כי יקרא", בלי שום תכנון וללא הכנה, ומיד יש לו מצווה מוכנה. מכך נוכל ללמוד שהמצוות מחכות לאדם על כל צעד ושעל, ועליו רק לשים לב וללקט אותן, לקיים אותן במחשבה, בדיבור ובמעשה. *** כל אחד מאתנו נתקל בהרבה הזדמנויות לקיים מצוות - למשל, אני פוגש אדם שקצת קשה לו, ואני יכול פשוט לחייך אליו; פתאום, "במקרה", נתקלתי בשיעור תורה, ואני יכול להשתתף בו; רק התיישבתי במכונית, והנה אני רואה שהנהג לידי אינו מצליח להתניע, ואני יכול להתעכב מעט ולעשות חסד. וכך בכל מצווה הבאה לידנו, התורה מלמדת אותנו שלא נחמיץ הזדמנויות. אנחנו נמצאים בשבועות האחרונים של השנה, וזו הזדמנות טובה לפקוח עיניים ולראות אילו מצוות נמצאות ממש לידנו, ולהיכנס לשנה החדשה עם החלטה שבעזרת ה' נקיים גם אותן. ויהי רצון שניכתב כולנו לחיים טובים ומאושרים בגשמיות וברוחניות ונתאחד כולנו בירושלים בגאולה אמתית ושלמה. שבת שלום הרב נחמיה וילהלם בית חב"ד בנגקוק תאילנד נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2016 15:59 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת כי תבוא תשע"ו ישבתי פעם במשרדו של ידידי מפקד משטרת הקאוסן, כדי לנסות לעזור לבחור ישראלי שרימו אותו בחנות תכשיטים בבנגקוק, ומכרו לו תכשיטים מזויפים תמורת אלפי דולרים. בעודנו יושבים שם, נכנסו למשרד שני אמריקאים בליווי מקומי, והתלוננו על אותה בעיה בדיוק. הבחור המקומי שאל מי אני, ואמרתי שאני מנהל מרכז יהודי שעוזר למטיילים היהודים כאן. הבחור פנה לאמריקאים ואמר להם: "אתם צריכים לדאוג שגם האמריקאים ייפתחו בית כזה שעוזר למטיילים". המפקד התחיל לצחוק ואמר לו: "אינך מבין, זה לא משהו שמדינות מקימות, זה העם שלהם, אצלם העזרה ההדדית היא בגנים. למשל, כשנעצר ישראלי, מיד מגיעים אליי עשרים ישראלים לשאול כמה אפשר לשלם בשביל לשחרר אותו. לעומת זאת, כשנעצר בחור אמריקאי ואני מציג לאמריקאי אחר את הדרכון שלו, שיעזור לו, הוא מסתכל בתמונה ואומר לי: 'מצטער, אינני מכיר אותו'"... *** פרשתנו פותחת במצוות הבאת הביכורים לבית המקדש. אדם עבד קשה, זרע וחרש, והנה סוף סוף הגיעה השעה והוא רואה פירות. ומה עכשיו? עכשיו עליו לקחת את הפירות הראשונים ולהביאם לבית המקדש לכהנים. במעשהו הוא מצהיר כי הוא מאמין ש"ברכת ה' היא תעשיר", ואינו חושב ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה". *** מתי התחילו בני ישראל לקיים את מצוות הביכורים? כיבוש הארץ נמשך שבע שנים, ועוד שבע שנים ארכה החלוקה. רק ארבע עשרה שנה אחרי כניסתם לארץ החלו בני ישראל לקיים את מצוות הביכורים. כל זמן שלא כבשו - אין ממה לתת ביכורים, ולכן המתינו לסיום הכיבוש. אבל למה היה עליהם להמתין לסיום החלוקה? לכאורה, ברגע שהאדם מקבל את נחלתו, הוא יכול לקיים את המצווה. מדוע אלו שכבר קיבלו נחלה צריכים לחכות עד שיקבלו כולם? *** מסבירה החסידות שהתורה מצווה שמצוות הביכורים תיעשה מתוך שמחה - "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה'", ויהודי שכבר קיבל נחלה אינו יכול להיות שמח כל עוד יש יהודים שעדיין לא קיבלו את חלקם בארץ ישראל ועדיין אינם יושבים תחת גפנם ותחת תאנתם. רק כשכולם, ללא יוצא מן הכלל, באו אל המנוחה ואל הנחלה, אפשר היה לשמוח באמת ולהביא ביכורים מתוך שמחה כנדרש. *** מצוות הביכורים קיימת גם בשדה הרוחני של האדם. את ראשית הפירות על האדם לתת לה', וכיצד? כשהאדם מתעורר משנתו, הוא מקדיש את הדקות הראשונות לתפילה לאלוקים; כשהאדם מרוויח כסף – הוא נותן את ראשית רווחיו לצדקה; כשהאדם משקיע כוחות בפרויקטים שונים, אינו שוכח להקדיש את מיטב כוחותיו למצוות. האדם עלול לחשוב בלבו: 'אני את נפשי הצלתי. עשיתי את הנדרש ממני, ומה אכפת לי מה קורה עם יהודי אחר?' ולכן התורה מספרת שעם ישראל חיכה ארבע עשרה שנה, שכל יהודי יגיע למנוחתו ולנחלתו, ורק אז יכול היה העם לשמוח. "גם אתה אינך יכול לשמוח בטרם ראית שלכל יהודי בסביבתך יש כל מה שהוא זקוק לו בגשמיות וברוחניות". *** בימים אלו נחזק את הערבות ההדדית. כל זמן שיש יהודי שחסר לו משהו בגשמיות או ברוחניות – נשתדל להיות שם בעבורו, ובזכות הערבות ההדדית נזכה לכתיבה וחתימה טובה ולשנה של גאולה אמיתית ושלימה. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
|
