ממתק לשבת פרשת תולדות תשע"ה
אב ובנו הגיעו אל הרבי מליובאוויטש וביקשו ברכה לקראת בר-המצווה של הבן.
הרבי ברך את הילד, וכשפנו ללכת – קרא להם לחזור.
הוא פנה אל הבן ושאל אותו:"האם אתה אוהד ספורט" ?
כן."
"איזה"?
"בייסבול."
"איזו קבוצה?"
"הדוג'רס" (קבוצה שהיתה בניו-יורק בשנות החמישים).
"היית פעם במשחק שלהם?"
"כן. לפני כחודש אבא לקח אותי למשחק."
"ואיך היה?"
"האמת, די מאכזב. כשעברו שני שליש מהמשחק, הקבוצה אותה אני אוהד היתה בהפסד של תשע נגד שתיים, פער גדול מדי. אז קמנו והלכנו."
"תגיד לי, גם השחקנים עזבו"?
"לא, בוודאי שלא."
"מדוע"?
"יש הבדל בין אוהד לשחקן. האוהד נמצא שם בשביל הנאתו, כשהוא רוצה לעזוב – הוא עוזב. אבל השחקן הוא חלק מהמשחק, הוא חייב להישאר עד הסוף, הוא תמיד צריך להשקיע את המקסימום ולקוות שאולי הוא בכל אופן יצליח לנצח."
"גם בתורה ובמצוות, יש אוהדים ויש שחקנים. מהרגע שאתה נהיה בר מצווה אתה מקבל את הזכות להיות שחקן ולא רק אוהד אני מציע לך- תהיה שחקן"!
***
בפרשתנו אנחנו קוראים על רבקה שהרתה לאחר הרבה שנים של ציפייה, והתורה מספרת "ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה', ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך וכו'"
מסביר המדרש שכשהייתה רבקה עוברת בפתחי בתי מדרש ומקומות שעושים מעשים טובים הרגישה שהתינוק דוחף לצאת, אמרה לעצמה "איזה ילד צדיק אני מגדלת הוא ממש מרגיש את האנרגיה הטובה, אך כשעברה ליד פתחי עבודה זרה ומעשים לא טובים שוב הרגישה את הדחיפה, אמרה "אם כן למה זה אנוכי", אם זה ילד שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו אז למה אני מביאה אותו לעולם, כשאומרים לה שיש לה שניים היא נרגעת שלפחות כל אחד מהם ממוקד ויודע מה הוא רוצה בחיים.
***
בחסידות מוסבר שהסיפור של רבקה הוא בעצם הסיפור של כל אחד מאתנו, לפעמים אנחנו עושים מעשה טוב ומרגישים שזה בדיוק המקום שלנו וממש נמשכים לעשות עוד טוב אך לפעמים אנחנו מסוגלים לעשות משהו לא טוב ולהרגיש טוב גם עם זה, כשאדם מתבונן בעצמו יכול להישבר ולהגיד "למה זה אנוכי" למה אני כל כך לא יציב, איך יכול להיות שאני נהנה מהטוב אבל מסוגל גם ליהנות מהרע?
באה תורת החסידות ואומרת שיש לנו בתוכנו 2 נפשות, נפש אלוקית ונפש בהמית, הנפש האלוקית רוצה לחשוב, לדבר ולעשות את הטוב האלוקי והנפש הבהמית רוצה את מה שנוח לה מבלי להתחשב בתפקידה בעולם, ומכיוון שאין שני מלכים מושלים בכתר אחד, עלינו להשכיל לתת לנפש האלוקית את הכוחות לנצח במלחמה, אך כדי לנצח אי אפשר לשבת ביציע ולצפות, צריכים להיות שחקן פעיל.
***
גם בעולם אנחנו רואים כל הזמן, ובמיוחד לאחרונה את המלחמה בין הטוב לרע בין אנשים שרוצים למלא את ייעודם בעולם מתוך שמחה ומנוחה לבין אנשים שרוצים להביא הרס וחורבן וגם במשחק הזה אי אפשר לשבת רק כאוהד,
ברור שכוחות הביטחון הם אלו שעושים בע"ה את העבודה בשטח אבל אנחנו גם צריכים לעזור על ידי שנעשה החלטה טובה להוסיף עוד מצווה ועוד מעשה טוב מתוך אהבת ישראל אמתית לזכות כוחות הביטחון ולזכות כל עם ישראל שיזכה לשבת לבטח בארצו,
ובזכות ההוספה של כולנו בטוב נזכה כבר לראות בקרוב עולם שכולו טוב בביאת משיח צדקנו בגאולה אמתית ושלימה.
נשלח מהאנדרואיד שלי
