|
|
| נשלח ב-7/8/2014 18:45 |
 |
| |
במקרה של חילול שבת אין הוכחה. לך ברור שהיוצאים ללקוט היו יחידים. למעשה כתוב בתורה יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם לשמור מצוותי חוקותי ותורותי.
כמה יצאו? נגיד, 32.7 אחוז? אם תרצה לקיים כפשוטו את מאמר חז''ל שהיוצאים הם דתן ואבירם תדמיין את דתן ואבירם מנהיגים קהל רב של עשרות אלפי יוצאים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2014 18:47 |
|
| |
אבל הם לא מצאו! זה נקרא שחיללו?!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2014 19:03 |
|
| |
הנני לצרף את קורח לקלחת
"האיש האחד יחטא ועל כל העדה תקצוף"
יש פנים לכאן ולכאן
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2014 21:25 |
|
| |
'צבוני' כמובן שלא הבאתי את מכתב החזו"א בבחינת 'כבר הורה זקן' ואנו אין לנו אלא מה שקיבלנו מרבותינו מוסרי התורה ושאר סיסמאות ההשקפה הנדושות, וכל דבריו הובאו להגברת הדיון.
השאלה שלך על דבריו אכן קשה, ואולי הוא מחלק בין פסוק בודד ששייך להוציאו מפשוטו, לבין פרקים שלמים בנביא שמתארים את עמ"י כולו כחוטאים ודבוקים בע"ז, שבאופן כזה קשה להוציאם מפשוטו של מקרא.
נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי לאמאמין ב- 07/08/2014 21:25:44
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2014 22:05 |
|
| |
הערת אגב שלא קשורה לדיון:
האיש הזה, ר' אברהם ישעיהו קרליץ, משגע אותי כל פעם מחדש. באותה האגרת, במשפט אחד הוא גורם לי לאהוב אותו ובמשפט אחר הוא גורם לי לברוח.
לא קשה לנחש איזה משפט הוא הראשון ואיזה השני.
"הלא תכלית האדם הוא היצר ונטול יצר הוא נטול נשמה"
"להבות אש היוצאות מדברי חז"ל ופועלות לקבוע אהבתו ויראתו ית' ללהב אש, דוקא בפשטותם, והמהגים להכניס מחשבותינו אנו בדבריהם גורמים עמום בגחלתם הלוחשת ומפסידים סגולתם השמימית"
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2014 22:30 |
|
| |
| חזקואמץ כתב: |  |
האיש הזה, ר' אברהם ישעיהו קרליץ, משגע אותי כל פעם מחדש. באותה האגרת, במשפט אחד הוא גורם לי לאהוב אותו ובמשפט אחר הוא גורם לי לברוח.
לא קשה לנחש איזה משפט הוא הראשון ואיזה השני.
|
|
אני לא יודע מה בקשר לרב קרליץ, אבל המשפט הזה שלך ממש גורם לי לאהוב... לייק!!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2014 22:39 |
|
| |
צבוני, בפשטות חטאם היה שעברו על דברי ה' אכלהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה כו ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו. וכפי שנתפרש גם לאחר מכן שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי (לפי חז"ל הציווי נאמר כבר קודם לכן).
אם ה' נתן להם הוראת שביתה מפורשת בעניין המן והם המרו אותה קשה לי לדמיין חילול שבת גדול מזה.
לעצם הנידון, אם אני נאלץ לאנוס טקסט אני עושה זאת. אם לא - לא. שאל"כ אין משמעות לשום טקסט. למעלה מזאת, כשהתנ"ך רצה לספר לי שרק עכן חטא הוא ידע להבהיר לי זאת. הוא פשוט כתב וימעל ישראל בחרם: ויקח עכן בן זבדי בן זרח... (או משהו כזה) אם התנ"ך כותב לי סתם שעם ישראל חטא, כנראה הוא מתכוין שאני אבין שעם ישראל חטא.
חזק, החזו"א הוא פשוט אדם גדול מאד שמאמין בדת קרובה מאד לדתך, וכך מיושב הכל. (נ.ב. לדעתי יש גם יופי רב במשפט השני שלו אם תנטרל בעיה קטנה אחת)
תוקן על ידי אריאל73 ב- 07/08/2014 22:41:34
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2014 22:49 |
|
| |
חילול שבת הוא דבר מוגדר. עצם היציאה החוצה בניגוד לדברי ה' היא חוצפה ומרי כלפיו, אך לא חילול שבת. להזכירך, תחומין דרבנן, ואפילו לר"ע רק י"ב מיל דאורייתא. א"כ על איזה חילול שבת(ות) מדבר יחזקאל?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2014 22:56 |
|
| |
באותה תקופה היה ציווי מיוחד בהל' שבת: לא ללקוט מן ביום השביעי. תוכל לדון אם הסיבה לכך היתה תחומין או כל דבר אחר אבל זה היה הציווי. גם כשה' זועם על עם ישראל בנושא זה הוא אומר עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי כט ראו כי יהוה נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2014 23:11 |
|
| |
'חזקואמץ' זה מאפיין את החזו"א בהרבה מקומות, ונדמה לי שזה נובע מהיותו איש עם פתיחות מחשבתית נדירה מצד אחד, אך מצד שני איש הלכה בצורה קנאית וקיצונית.
ואותה תחושה שתיארת כלפי המכתב הנ"ל מתעוררת בך גם כשאתה קורא אמונה ובטחון, כשאת הספר הוא פותח במשפט היפיפה 'מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש' ובהמשך הוא חוזר לתובנה הכל כך בסיסית ופשוטה 'יסוד זה אמנם השכל מחייבו כי לא מצויר בשכל מציאות בלא הויה, ואם הוא נמצא על כרחו היה לו זמן שהומצא, ובהכרח שהיה לו ממציא'.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2014 23:28 |
|
| |
| אריאל73 כתב: | | | באותה תקופה היה ציווי מיוחד בהל' שבת: לא ללקוט מן ביום השביעי. תוכל לדון אם הסיבה לכך היתה תחומין או כל דבר אחר אבל זה היה הציווי. |
|
אבל הם לא לקטו! וכי רצון לחלל שבת נחשב לחילול שבת?!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2014 23:46 |
|
| |
טכנית, לא היתה כל אפשרות ללקט מן בשבת כיון שלא היה דבר כזה. אם כן, היות ולא נראה לי שציווי זה היה רק בגדר דרוש וקבל שכר, עלינו להניח שהציווי היה לא ללכת ללקט.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2014 23:55 |
|
| |
טוב, הגיע הזמן לעבור לנושא נוסף: המלכים ה"חצי צדיקים" שמלכו ביהודה.
בוא ניקח את אמציה, שהוא דוגמה טובה לשתי דעות די קיצוניות.
אריאל כתב:
ראשית, הנביא מוסר ש"הוא עשה הישר בעיני ה' רק לא בלבב שלם". כלומר. מעשיו היו רצויים. כוונתו לא. לאור זאת יתבארו לנו כל תולדותיו.
אמציה עלה לשלטון אחרי רצח אביו בידי הנבואיים, בשל העזתו לסטות לפולחן האשרה. אמציה ידע שהסטייה הקלה ביותר מפולחן ה' תביא עליו סוף זהה. רק מש"התחזקה הממלכה בידו" העז אמציה להרוג את רוצחי אביו והדגיש שהוא עושה זאת לפי הכללים ה"כתובים בספר תורת משה".
אחרי עשרות שנים, יצא אמציה למלחמה וטרם צאתו נאלץ לקבל סדרת הנחיות מנביא ה' שמחק במשפט אחד צבא של מאה אלף איש כי "אין ה' עם ישראל כל בני אפרים". אמציה העז לשאול בשפלות רוח מה לעשות עם כל הכסף שהוא הפסיד עליהם. אבל הנביא ענה לו שהכסף ביד ה'.
המלך האומלל יצא לקרב, ניצח וכאן התגברו עליו יצריו הפגאניים. הוא הביא עמו את הפסל. התוצאה העגומה היתה שהסוף ממנו הוא חשש כל ימיו השיג אותו. בני יהודה הנבואיים מרדו בו והוא מת בגלות ובחרפה.
ואילו אני כתבתי:
נתבונן למשל במעשיו של אמציהו מלך יהודה, שבמלכים נכתב עליו: "ויעש הישר בעיני ה' רק לא כדוד אביו", משום ש"רק הבמות לא סרו, עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות" (מ"ב יד, ג-ד). לעומת זאת בדברי הימים מתקבלת תמונה מורכבת יותר. שם מתואר כי אמציהו יצא להלחם בבני שעיר. לצורך המלחמה שכר אמציהו "מאה אלף איש גיבור חיל" מבני הממלכה האחות – ממלכת ישראל, ושילם תמורתם סכום עצום של מאה ככר כסף. אזי הגיע אליו אחיו, הנביא אמוץ, וציווה עליו בשם ה': "אל יבא עמך צבא ישראל, כי אין ה' עם ישראל כל בני אפרים!". אמציה שאל אותו "ומה לעשות למאת הככר אשר נתתי לגדוד ישראל?", והנביא השיב כי "יש לה' לתת לך הרבה מזה". לאור תשובה זו הורה המלך לגדוד אשר בא אליו מאפרים ללכת למקומם, "ויחר אפם מאד ביהודה, וישובו למקומם בחרי אף" (דה"ב כה, ז-י).
מעשה זה של אמציהו מראה על חוזק אמונתו ובטחונו בה', שהרי ויתר על מאה אלף חיילים, הפסיד מאה ככר כסף, ואף גרם לתקרית מדינית עם המדינה השכנה מצפון. כל זאת בהסתמך על דברי הנביא שהבטיח לו ישועה בשם ה'. אכן, הנצחון היה מוחץ, והסתיים בתבוסתם המלאה של בני שעיר, ובהריגת עשרים אלף אדומים.
מה רבה התדהמה למקרא מעשהו הבא של אמציהו: "ויהי אחרי בוא אמציהו מהכות את אדומים, ויבא את אלוהי בני שעיר ויעמידם לו לאלוהים, ולפניהם ישתחווה ולהם יקטר" (שם, יד). כאן רואים אנו התנהגות מסעירת לב! המלך הצדיק, המאמין הגדול, הבוטח בה' בכל לבו ונפשו, המוכן להפסיד נכסים אסטרטגיים, כספיים ומדיניים עבור ציות לדבר ה', הזוהי תודתו ותגובתו על נצחונו המופלא במלחמה?! להביא את אלוהי שעיר ולהתחיל לעבוד להם ולקטר להם?! כיצד ניתן להבין דבר שכזה?!
והתמיהה עולה ומתגברת כאשר מנסים אנו לרדת לפשר מעשהו. הלא האדומים הפסידו במלחמה ונכשלו כשלון חרוץ. אם כן, גם אדם שאינו מאמין בה' נוכח לדעת שאין בכח אלילי האדומים לסייע להם ולהגן עליהם. מדוע אפוא נקט אמציהו בצעד תמוה שכזה, והחל לעבוד לאלילים אלו? מה ההסבר ההגיוני למעשה אבסורדי שכזה?!
כעת, לא אחזור על ההסבר שלי, אלא ננסה לבחון את ההסבר של אריאל: כאן התגברו עליו יצריו הפגאניים.
ואני תמה:
יצריו הפגאניים לא התעוררו מן היום שמלך ועד עתה. יצריו הפגאניים היו כבושים ועומדים כאשר אחיו הנביא הורה לו להפסיד מיליוני דולרים. יצריו הפגאניים נשארו רדומים לפני הקרב המכריע, למרות שאין זמן מתאים מזה לפנות לכל הכוחות האפשריים שיסייעו במלחמה. רק אחרי שניצח את בני אדום, נצחון מפתיע ומוחץ, שכל אחד היה אומר שהוא בזכות ברכתו ועידודו של ר' חיים קנייבסקי, סליחה, הנביא אמוץ, אזי התעוררו פתאום יצריו הפגאניים, ובפרץ בלתי נשלט הביא את מי? את אלוהי אדום שלא הועילו להם מאומה, "ולפניהם יעבוד ולהם ישתחווה"?! האם זו תיאוריה הגיונית?!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2014 00:37 |
|
| |
הנימוק לזה הוא פשוט מאד והייתי צריך לציין אותו ובני הגדוד, אשר השיב אמציהו מלכת עימו למלחמה, ויפשטו בערי יהודה, משומרון ועד-בית חורון; ויכו מהם שלושת אלפים, ויבוזו ביזה רבה (דה"י ב, כה,יג)
אם כן, אמציהו האומלל, שהפסיד זה עתה 100 כיכר כסף וצבא ענק בשל הוראת הנביא, נאלץ לראות איך גורמת ההוראה לטבח המוני בבני עמו, שלא לדבר על נזק כלכלי אדיר, נזק תדמיתי ושואה דיפלומטית. (תחשבו על החיילים חוזרים הביתה ומספרים שלדעת היהודים אין ה' עם בני אפרים) , בלעג מר הוא משחזר את דברי הנביא שאמר לו שה' יחזיר לו את ההפסד. בשלב זה נמאס לו. ויהי, אחרי בוא אמציהו מהכות את-אדומים, ויבא את-אלוהי בני שעיר, ויעמידם לו לאלוהים; ולפניהם ישתחווה, ולהם יקטר. (שם, שם, יד)
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2014 00:50 |
|
| |
יתכן שמטרת ה' היתה בדיוק להעמיד את אמציה בניסיון כדי לבחון אם ימשיך לציית לה' גם במצב כזה. עכ"פ זה כבר אינו מעניננו.
|
|
|
|
|
