>שהרי אילו "היתה" יהודיה (כשרה הראויה לשפוט את ישראל?), לא היתה נשאת לחבר הקיני<.
הדבר תלוי במשמעות המלים ה"קני" או ה"מואבייות" שבתחילת ספר רות.
אילו ה"שופטים" היו בימנו, אין ספק ששופט היה נושא אשה עם יחוס של לא פחות מזה של בת ראש כולל, האם דלילה אשת שמשון היתה כזו, האם נשותיו של אלימלך בפתיחת ספר רות היו כאלה?
<ויתרה מזאת - לא היתה בעלת בריתו (גם לא למראית עין) של סיסרא>
ראה :
גילוי עריות למען בטחון המדינה - מכון צומת
..."הספרות ההלכתית בדור הקודם, דור השואה האיומה באירופה, עסקה בשאלות של חיי נפשות, של טריאז' (החלטות של עדיפות בחיי אדם) וחילול כבודן של בנות ישראל, שכדברי הגמ' בסנהדרין (עד,א) יש ביניהם משוואה הלכתית. ב"ה היום, כשאנו נמצאים קוממיות בארצנו, כבר לא צריכים לדון בשאלות הצלת חיים על ידי מסירה לניצול וזלזול המוני בבנות ישראל, אלא על צורך מקומי ובודד לפיתוי יזום מצדנו של סוכנת בשרות החשאי, כדי לשמור על בטחון המדינה. השאלה היא האם מותר למדינה ליזום ולהיעזר בגילוי עריות במקרים בודדים וקיצונים, כשמתברר שזהו הפתרון המהיר והיעיל ביותר לקבל מידע נחוץ או לעצור מעשה המסכן את בטחון המדינה?
בשפה המקצועית נקרא הדבר "מלכודת-דבש", ובמקרא עשו בו בנות מואב שימוש במלחמת מדין, דלילה כלפי שמשון ויעל כלפי סיסרא. "אשה כלי זיינה עליה" (יבמות קטו,א; ע"ז כה,ב) וזהו נשק יעיל לנטרל גם חסיד שבחסידים (כדוד המלך), חכם שבחכמים (שלמה) וגיבור שבגיבורים (שמשון), כדברי ר' יהודה החסיד. האמנם לצרכים מעין אלו "המטרה מקדשת את האמצעים", ואין הדבר נחשב כ"מצוה הבאה בעבירה"?
לאן היתה יעל מגיעה, אילו היתה מתנהגת כאחת מבנות הגבעות?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 15/08/2014 05:46:47
