מוסר ואבולוציה

אנסה להבהיר שוב את שאלתי.

הנחת היסוד שלי היא שברירת המחדל היא שיש התאמה בין המוח לבין המציאות. מה שנראה לנו נכון- סביר מאוד שהוא באמת כזה ואנו לא חיים במין חלום מתמשך.

המוסר בהקשר הוא הזה הוא חריג. מכיוון שיש סיבה אבולוציונית להתפתחותו, ממילא עולה השאלה האם העובדה שהוא נראה לנו אמיתי אכן משקפת את המציאות.

שאלתי היתה האם אכן המסקנה שמוסר הוא אשליה היא מסקנה מתבקשת לאור הנחות היסוד הנ"ל.

זו השאלה שמעניינת אותי.

בנתיים היחיד שענה על השאלה באופן ישיר הוא יש, שטען שמוסר אינו חריג בעניין הזה, שכן ישנן תודעות נוספות שמועילות מבחינה אבולוציונית, ובכל זאת אנחנו אוחזים בהן.

אשמח מאוד לשמוע התייחסויות נוספות לשאלה.

שאלה נוספת (אם כי לא לגמרי קשורה לדיון) שהייתי שמח מאוד לשמוע התייחסוית אליה, היא בהקשר לדבריו של מתעניין.

מי שמאמין שמוסר זה לא פעולה חשמלית במוח ותו לא אלא גם משהו אובייקטיבי, נדרש להתמודד עם שאלה קצת קשה.

היכן מצויה הקטגוריה המבדילה בין פעולה מוסרית לשאינה כזו? מדובר במשהו מטאפיזי לחלוטין...

כל העצמים הקיימים בעולם הם דברים שניתן לחוש אותם באחד מהחושים שלנו, וכל התאוריות המדעיות מטרתן לתאר מה אנחנו מקבלים דרך אותם חושים. לא כן הוא המוסר, שהוא מטבעו משהו מטאפיזי שאינו בא לתאר את מה שאנחנו רואים בעינינו, ולפיכך עולה שוב החשד שמדובר במשהו שהוא פרי הדמיון שלנו בלבד...

אני מקווה שהבהרתי את עצמי מספיק טוב.

כאמור, אשמח מאוד לשמו התייחסיות גם לשאלה זו.

הרי כל המושגים המופשטים אינם ניתנים לראיה חושית( והמוסר אינו יוצא דופן מבחינה זאת )ואף אחד לא טוען שמושגים מופשטים לא קיימים בעולם וכולם הם פרי הדמיון.

אפרים,

תוכל לתת דוגמא למושג מופשט כזה, שכולם מודים שהוא קיים?

אהבה

אהבה זה רגש שאדם חווה. תהליך גופני. מה מופשט בזה?

 צריך להבחין בין המושג לבין הביטוי המוחשי שלו.

מושגים מופשטים כמו אהבה,שנאה ,מוסר,געגועים ועוד -יסודם ברגש. את המושג עצמו לא ניתן לקלוט בחושים אלא רק את ביטויו המעשי.(שלא תמיד בא לידי ביטוי)

למשל אפשר לחוש אהבה (מושג מופשט) בלי לחבק או לגעת ואז האהבה לא באה לידי ביטוי מוחשי. אפשר לחוש שנאה (מושג מופשט) ולא להרביץ (שזה ביטוי מוחשי לשנאה ) וכך גם המוסר הוא רגש (מושג מופשט) שלא תמיד בא לידי ביטוי מוחשי. אבל אם לדוגמה   אתה עוזר לזולת ללא מטרת רווח כספי או אחר אז אתה כן  מבטא באופן מוחשי  את הרגש המוסרי המפעם בך.

לא ברור לענ"ד כל הדיון הפסודו- פילוסופי הזה.
המוסר קיים זו עובדה.    בראש שלי ובראש שלך ובראשם של שאר בני אנוש.

תחושת הגועל מדברים מגעילים גם היא קיימת זו עובדה.   היא קיימת בראש שלי בראש שלך ובראשם של שאר בני אנוש.

לשאול אם יש למוסר קיום אוביקטיבי או שהוא דמיון דומה לכאורה לשאלה אם לגועל יש קיום אוביקטיבי

לכאורה השאלה הנשאלת היא - כשם שאנו רואים אנשים שמנסים להלחם ברגשות הגועל שלהם ע"י התרגלות [לדרוך על מקקים וכדו'] ואז החיים שלהם נעשים יותר קלים, למה שלא נעשה כך גם לגבי התחושה המוסרית ויהיולנו חיים קלים.

התשובה היא שהרגש המוסרי עצמו נלחם בנו ולא נותן לנו גם להתרגל נגדו.


כמובן שכל מי שעשה את האנליזה הפשוטה הזו של מושג המוסר [או עבודת ה'] , כבר אומר לעצמו במידה מסוימת כי שוא עבוד אלקים... אבל כל מהותה של המוסר הוא בתחושה הדימיונית במוח של מחסום בלתי עביר על המעשה [מה שבתולדות הדתות קרוי טאבו] .

וכך עדיין לי קרבת אלקים היא היא הטוב, ומשנאיך ה' אשנא, ואולם על טעם וריח אי אפשר להתווכח. 

כל מי שמנסה להתחמק מהמבוך השכלתני הזה ולדמות לעצמו כאילו יש מחסום מטאפיזי מפני המעשה הלא מוסרי או אוויל המהביל ומוח גס כבהמה, מה לעשות האמת מצערת.

ואחר כל הדברים והאמת האלו, אנחנו מאמינים בני מאמינים, יתגדל ויתקדש שמיה רבא אמן.

האם תחושת גועל היא אוניברסלית?
קיימות תרבויות שאוכלים בהם כל מיני זחלים שאותנו שה מגעיל, וגם היחס לצניעות שונה מתרבות לתרבות.

אפרים,

גם אם חשים אהבה בלי לחבק או לנשק זה עדיין מקבל ביטוי מוחשי- במוח.