אריאל

דברי רס"ג [מאמר ג']

מודיע לכם שיביא מבול מים', או 'מודיעכם שהוא ברא את השמים והארץ במשך שנה דברים כפשוטן - לא נדרוש ממנו מופת, כיון שקרא אותנו למה שלא יתכן לא בשכל ולא במסורת. (עכ״ל רס״ג) למה לא? כי זה נוגד את התורה

תוקן על ידי אריאל73 ב- 20/08/2014 00:01:43

שכחתי להעתיק את המשך ד' רס"ג

אריאל

הערת אגב לאליס
ההבדל בין רפורמה לחזו"א (ראה חזו"א אבהע"ז כ"ב בהסברו לגבי ע"א נאמן בעגונה) והרב שרלו הוא האם יש קיר פרשני אטום שמעבר לו אין עצה והאינטרס האנושי יידחק  

אשכול מרתק על תופעה עגומה אבל מרתקת בפני עצמה.

אנו חיים בתקופה - ולא מעכשו, אלא יותר ממאה שנה - שבה יהודים חשים כיהודים, רוצים להיות יהודים, אבל ההלכה אינה חלק מן ההגדרה העצמית שלהם. לא שהם אינם שומרים מצוות. הם אינם חשים מחוייבים למצוות. לפעמים זה מתוך כך שיש להם תיאוריה על ההלכה, על שמירת המצוות, תיאוריה שמעקרת את מעמד התורה כמחייבת, כניתנת מאת ה'.

וזו בעיה. מפני שבמצב ענינים כזה, איך אפשר לשמור על ערבות?

זה נושא אחד.

התשובה היא מן הסתם שבאמת אי אפשר. ואם אפשר לעשות משהו, זה דרך מאור פנים, ידע, קירוב בדרכי נועם בלבד ולא בכפיה. (אם כי אולי יש מקום לכפיה כדי לשמור על אי כפיה אנטי דתית, כגון לחץ שיגרום לרבים לחלל שבת עוד יותר, גם מבחינה מקצועית, וזה נושא אחר, ורק רמזתי).

בנידון שלנו, יש כאן אשה שהכריעה להתחתן עם ערבי. מסתבר שהיו להם קשרים אישיים גם קודם לכן. עם זאת, החתונה - שאינה כמובן חתונה הלכתית, אבל עדיין היא הופכת להיות אשת איש שלו - היא הצהרתית. וכפי שמתברר מן התגובות, היא אינה היחידה שהולכת בדרך הזו. בתמונה שראיתי שפירסמה אשה כלשהי, היא נשואה לערבי, ובניגוד למה שמדווחים אירגונים שמסייעים לנשים נשואות לערבים, היא כן מאושרת וכן אינה מקבלת מכות.

ואלו הן השאלות שאני רואה כאן, שכבר נידונו אבל לא נאספו בצורה שיטתית, אז אני מנסה לעשות זאת:

א. מה הן העובדות לגבי נישואי השנים. וזו למעשה שאלה פחות חשובה אבל אי אפשר בלעדיה כדי לדון הלכה למעשה מה ראוי לעשות, אם בכלל.

ב. האם יש משהו יעיל שאפשר לעשות כדי למנוע את החתונה?

ג. האם יש משהו יעיל שאפשר לעשות כדי למנוע אחרים מן המצב הזה?

ד. האם יש חיוב עלינו, כפרטים וכציבור, להתערב בכל זה? כוונתי לאלו שהינם שומרי מצוות ויש לנו איכפתיות מן התורה והיהדות.

ה. האם התגובות שהיו סביב החתונה, כגון של אירגון להב"ה, היו יעילות, מוצדקות לפי ההלכה, מוטעות ומזיקות?

ו. מה העמדה שהציג נאבת, ואותן שאלות כמו בסעיף הקודם: האם הדברים נכונים, לא נכונים? נכונים אבל לא לפירסום?

דברי בעל הטור. חשוב להעתיקם מפני שלינקים נעלמים ודברים נמחקים. אין בהעתקתי הסכמה או התנגדות לדבריו, שטרם קראתים כראוי.

רוצים להלחם בהתבוללות? הלחמו בלהב"ה! להב"ה מנסים לגרור אותנו, יהודים החרדים לדבר ההלכה, לתוך הסחי והמיאוס שהם מפיצים - זאת לא מלחמה בהתבוללות • טור זועם מנחם נאבת 20:06 17/08/2014 45

מנחם נאבת להב"ה, אותו ארגון ברברי העוסק בחילול השם יומיומי, בהפצת רוע, סחי ומיאוס בקרב הציבור, מבקש לסחוף אותנו אל תוך הקלחת המטופשת והאלימה שלו. חבריו משתמשים במילה הטראגית 'התבוללות' בכדי לעורר בנו את הנימים הפסבדו דתיים החבויים במרתפי קיבתנו, ויהודים תמימים נסחפים, נופלים בפח, מצטרפים רותחים אל הלהקה המשועממת והבזויה הזאת ההולכת להיטפל בצורה ברברית אל חתונה תמימה, לבני אדם שהחליטו בתמימותם ובאהבתם להינשא זה לזו. לכאורה הם צודקים, אומרים לי הרבה יהודים. התורה אוסרת התבוללות, אוסרת חתונות עם עובדי עבודה זרה, ואנו, הקנאים, כמו פנחס בשעתו, מבקשים לקנא את קנאת ה' צבאות, למנוע את התועבה ואת הנבלה הזאת מישראל. 'הבועל ארמית קנאים פוגעים בו', קובעת המשנה נחרצות. (הגם שמדובר ב'הלכה ואין מורין כן'. טוב, לא כל כך משנה). ואנשים אכן מתבלבלים, מתנודדים בין אי הנוחות שלהם עם האלימות הברברית הזאת לבין הנון קונפורמיסטיות של הדת. חשים שיש כאן איזושהי בעיה, איזושהי צביעות. 'היהודים האמיתיים', אומר לי מאן דהו, 'הם ארגון להב"ה. הם עושים את מה שכולנו, אם לא היינו פחדנים, היינו אמורים לעשות. הם לא משחקים עם התורה!'. כך אכן מרגישים רבים: 'כל אלו שמדברים נגד להב"ה הם צבועים שמכרו את התורה בנזיד עדשים ונפלו טרף בידיהם החולניות של 'יפי נפש' כאלו או אחרים'... ובכן, צריך להעמיד את הדברים על מקומם. ארגון להב"ה, העומדים בראשו, הפעילים בו, מסייעיו, תומכיו, תומכיו בשקט, הם כולם חוטאים ומחטיאים, רעים למקום ולבריות, רשעים ומרשיעים, חסרי יראת שמים בסיסית, חסרי תורה וחסרי דרך ארץ. הם אלו שצריכים להתנצל בפני היהדות והתורה, לא אף אחד אחר. היהדות מתנגדת להתבוללות - כדי לשמור על ההלכה התורה אכן אוסרת להתחתן עם עובדי עבודה זרה, שבעה עממים שהיו בארץ ישראל. כך מזהירה התורה: "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ". ונימוקה בפיה: "כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים". התורה חוששת להשפעה הקלוקלת של החתונות המעורבות. מדובר היה באנשים שהיו מקריבים את בניהם למולך, רוצחים, נואפים, כאלו שהשחיתו את הארץ ואת האנושות בהתנהגותם הברברית והמתועבת, (קצת מזכיר כל מיני ארגונים וכתות...), והתורה מזהירה לא לחבור עליהם. בדומה לאב שמזהיר את בתו לא להתחתן עם ברברים מהמאפיה כדי שלא יקלקלו אותה, לא יכניסו אותה לסכנה רוחנית. עם הזמן, הורחב העניין הזה לממדים גדולים יותר. לא היה כאן רק עניין של סכנת קלקול רוחני אלא ניסיון לייחד את עם ישראל במנהגיו ובמסורותיו, כך שיוכל על ידי דרכו לקדש שם שמים. ההלכה אוסרת להינשא לגוי משום שהיא מעוניינת לשמור על הערכים הפרטיקולריים שלה. בהתבוללות ישנה סכנה - כפי שאנו רואים היום - של שכחת המסורות הפרטיקולריות של העם היהודי, החוקים והמשפטים, התורה והמצוות. התורה מעוניינת לשמור על זה ולכן היא מצווה שלא להינשא עם זרים. האם יש בכך שמץ של גזענות? רק אדם מוגבל מבין זאת כך. התורה איננה גזענית כלל, היא רק מעוניינת לשמור על הפרטיקולריות היהודית. גוי המעוניין להצטרף למסורת הפרטיקולרית היהודית והמבקש לשמר את התמדתם של חוקי ומשפטי התורה מוזמן לחיק היהדות בשמחה, או אז גם ניתן להינשא עמו לכתחילה. לא הגזע קובע משהו אלא השייכות למסורת מסוימת. האם לתורה יש בעיה עם גויים כשהם שומרים לעצמם את המסורת שלהם? גם לא. -כל עוד המסורת הזאת איננה מערערת על יסודות אנושיים ומוסריים אוניברסליים-. היא מכבדת את דרכם באופן מלא, אולם היא לא מעוניינת בשל כבוד זה לאבד את מסורותיה שלה. במילים אחרות. היהדות מתנגדת להתבוללות כדי לשמור על ערכי השבת, הכשרות, הטהרה וההלכה חיים ושלמים. ההתבוללות היא אמצעי שמירה על היהדות. הבעיה בהתבוללות כיום איננה בנישואי התערובת, -עניין שכשלעצמו הוא טריוויאלי וחסר משמעות. נישואי התערובת אינם אלא סימפטום לבעיה האמיתית של ההתבוללות היהודית, קרי: איבוד ערכי היהדות, איבוד ההלכה. אנשים הנישאים היום בנישואי תערובת אינם אנשים המבקשים לאבד את השבת ואת הכשרות באמצעות נישואיהם, אלא להיפך, הם אנשים שאינם חשים לערכי השבת והכשרות מזמן, זאת בדיוק הסיבה שהם לא רואים בנישואי התערובת כל בעיה, ובצדק. אם אין תורה ואין הלכה אין כל סיבה שלא להינשא עם גויים. האיסור ההלכתי להינשא עם גויים הוא איסור הכרוך באופן הדוק עם שמירת ערכי היהדות. איפה להבה היו באלפי חתונות של אמריקאים, צרפתים, שוודים ורוסים? הבעיה של ההתבוללות היא בעיה יהודית לעילא ולעילא. היא בעיה פנימית של העולם הדתי: העולם הדתי של ימינו לא השכיל להראות את הטוב ואת היופי של היהדות ושל ההלכה בעיני יהודי ימינו, הוא לא מצליח לשכנע את בני העם היהודי שההלכה זה דבר חשוב ושהשבת היא בעלת ערך רוחני רב ועשיר. במקום הפנים היפות של היהדות אנו נתקלים היום בארגונים כמו להב"ה המתיימרים להציג את היהדות בריש גלי ומחללים את כבודה, מחללים את הדרה, הופכים אותה למטונפת ובזויה. ההתבוללות מובנת מאוד כאשר ארגון להב"ה הוא זה שמייצג את היהדות. ומכאן הלכה למעשה. איזה ערך חיובי יש במלחמה עיקשת ואלימה בנישואי תערובת של בני אדם שמזמן איבדו את זהותם הדתית? איזה ערך יש בכפיית 'ערכי' 'לא תחנם' על אנשים שלא מבינים על מה יש לשמור ושומעים מפי מנהיגים דתיים רק אמירות גזעניות, חלולות ומטופשות? אם אנו מעוניינים להילחם בהתבוללות אנחנו צריכים להתחיל במקום שבו היא באמת מתרחשת: אנו צריכים להראות ליהודים את יופייה של המסורת שלהם, את הדרה, את האנושיות שבה, את הטוב שלה, את הערך הרוחני שבה. זאת מלחמה בהתבוללות! מלחמה של יראת שמים! המלחמה האלימה של ארגון להב"ה בהתבוללות אינה מלחמה יהודית וגם לא אנושית. מדובר במלחמה של חבורת חוליגנים מטורפת שאין לה בראשה אלא אלימות לאומנות גזענות וחייתיות ואת כל אלו הם מלבישים בצורה עקומה על טקסטים, על פסוקים ועל מאמרי חז"ל. מעלילים את הדרך המטונפת שלהם על המסורת היפה שלנו. האלימות הברברית שלהם עושה את ההיפך הגמור ממלחמה בהתבוללות, היא מראה לכולם כמה היהדות היא מאוסה ומלוכלכת. והרהור אחרון: מדוע לא שומעים אותם יוצאים להגנתם של ערכים יהודיים אחרים בחירוף נפש, כמו שמירת שבת, שמירת כשרות, שמירת טהרת המשפחה, תפילות ומועדי ישראל? מדוע הם לא יוצאים לרחובות, -אם זו הדרך-, ומכים באכזריות כל אדם הנוסע בשבת או האוכל בשר בחלב? הלא כל המלחמה בהתבוללות היא למען זה! מדוע הם לא הולכים למקור? ומדוע אנו לא מוצאים אותם בעשרות אלפי חתונות של אמריקאים, צרפתים, אנגלים, שבדים ורוסים הנישאים נישואי תערובת וכמו במקרה אנו מוצאים אותם בהמוניהם בחתונה של מוחמד? התשובה לכך היא פשוטה: לא מלחמה בהתבוללות יש כאן אלא רגשות אימפולסיביים של גזענות פרימיטיבית, מרושעת, כזו המתחפרת בדמות הלאומנית והצבועה שלה. יהודים! הלחמו בהתבוללות! הלחמו בארגון להב"ה!

אנסה להציע את תשובותי לשאלות לעיל.

 לפי הרס"ג היסודי הזה שהביא זבחוטם, אפשר להסביר את האריכות והכפילות בתורה, כאשר זה מגיע לתיאור תועבות ז' עממין.

כאומר לבני ישראל: "שמא המחוייבות שלכם למוסר הטבעי השוכן בלבבכם, ימנע אתכם מלאבדם אנשים נשים וטף -על כן תדעו שהם (ז' עממין) נגד המוסר הטבעי, והם עושים את כל התועבות הללו כדי לעקור את שאריות המוסר הטבעי מליבם. והיה אם תותירו מהם - הם יהוו איום על הנחלת המוסר הטבעי לעולם"

אולי לולא הדמוניזציה הזאת - לא היתה לבני ישראל מוטיבציה מספקת לקיום "לא תחיה כל נשמה".

עוד שתי נקודות, ברשותכם.

א. אורלציון כתב דברים חשובים מאד על שינוי פרדיגמות בהלכה. זה ראוי לאשכול בפני עצמו ואשתדל להכין את התשתית לכך בהמשך.

ב. הערה על נישואי תערובת.

משפט מפורסם אצלנו הוא זה של החזון איש: מה שאצלם נקרא "אהבה" (או אולי "אהבה חופשית") נקרא אצלנו "איסורי עריות".

זה נכון. אבל כמדומה שהחזו"א הציג רק פן אחד בתמונה מורכבת.

יתכן שתהיה סתירה בין הרצונות והאידיאלים ואפילו הערכים (כן!) מצד אחד לבין ההלכה וההלכה הפורמלית מצד שני.

האם יתכן שיהיה מצב של "רומאו ויוליה" שבו הסיבה שמונעת את החתונה המאושרת (לפחות לפי מבט הזוג הצעיר בנקודת הזמן שלהם) אינה יריבות משפחתית אלא הלכה?

אביא קצת רקע למי שאינו מכיר.

הסיפור של רומיאו ויוליה הוא מחזה של המחזאי המפורסם בעולם, שייקספיר, מלפני מאות שנים. רומאו מתאהב ביוליה והיא בו (הם שייכים לתקופה אחרת. היום הם היו קטינים). יש שנאה בין משפחותיהם ולכן הם קרועים נפשית, מחליטים על תוכנית העמדת פנים של התאבדות, ועקב טעות, גם מתאבדים ממש.

התאהבות ואהבה הם שני שמות. ועם כל זאת, אהבה היא אחד הכוחות החזקים של האדם (ויש שיאמרו: החזק מכל) ואוי לו לאדם שחי חיים נטולי אהבה. האם יתכן שתצמח אהבה בין שנים מרקעים כה שונים ואפילו אסורים? ומדוע לא?

מה שצריך לזכור, וזה מפתיע כי זה לצאת מן הקופסה מבחינה מסויימת, הוא שההלכה יכולה להתנגש עם ערכים ועם רצונות טבעיים. טבעיים שאינם בהכרח רעים (כאן יש להיכנס לדיון ארוך ארוך על תכלית האדם והאם רצונות כשלעצמם הם רעים אם הם אינם רק לשם שמים).

כמדומה שאפשר לשרטט היכן שהוא בהיסטוריה האנושית ובהיסטוריה היהודית קו שהוא פרשת מים. מצד אחד, היו אותם בני אדם שלהם היה ברור שיש תכתיבים מגבוה שיקבעו להם את מי לאהוב ומה לרצות. כפי שכתב האבן עזרא, כפרי לא יחמוד בת מלך. אבל לא בעידן שלנו. לא בעידן שבו הוליווד (והספרות, והקומיקס ומי לא) מספרים לכל מי שמטה אוזן על בן הכפר שדווקא מתחתן עם בת מלך. אין גבולות שאינם ניתנים לפריצה. האינידיבידואל קודם להשתייכותיו החברתיות, המשפחתיות, הדתיות. הלבנה יכולה להתחתן עם השחור (וזה לדעתי לשבח, כי כל אדם נברא בצלם אלוקים וזה המסר של התורה, והצבע והשיוך האתני אינם אמורים לשנות).

זה צד אחד. וזה ערך. גם הענקת עיקר המשקל לאדם הפרטי וגם ההכרה בכך שאין שום גבול לרצונותינו.

הצד השני הוא ההלכה. עם ישראל נבחר וזה אומר שעם ישראל אינו אמור להתערב עם הגויים. אין נישואי תערובת.

וזו התנגשות. לשמחתנו, זה קורה לעתים נדירות, אם בכלל. לצערנו, בתרבות שבה היהדות הפכה לתרבות בלבד (כמו אצל יאיר לפיד), המניעה אינה אומרת הרבה למי שנמצא מחוץ לאורח החיים ההלכתי. בוודאי שאין לה הצדקה למי שאינו מאמין בתורה המחייבת.

ההתנגשות הזו יכולה להופיע גם בחיי הפרט המחוייב להלכה. וכאן אני מבקש להעתיק מעשה טרגי יפהפה (אם אפשר להשתמש במילה הזו לסיפור חיים כואב). מעשה בכהן בירושלים שנכבשה בידי הגויים, בימי בית שני. אשת כהן אסורה אם נאנסה (בניגוד לאשת ישראל). יש איסור מדברי חכמים על אשת כהן בנסיבות כאלו אם לא ידוע שהיא טהורה. היה מעשה בכהן שהיה עם אשתו וראה שלא נטמאה. אבל אין אדם מעיד על אשתו. הוא היה מוכן להישבע אבל חכמים לא קיבלו את עדותו. לפיכך, הוא גרש אותה. והם המשיכו לחיות ביחד למען הילדים, אבל היא גרה בבית קטן ליד ביתם, ומעולם לא היו ביחד בייחוד (רק הוא והיא) אפילו לשעה קלה.

איזו גבורה. איזו מסירות לתורה מול אהבת איש לאשתו.

לעתים התורה תובעת מאיתנו ויתורים שידוע לנו שאינם מוצדקים. דומה שהתחום של אהבה שלא במסגרת ההלכה שייך למקום הזה.

כל זה לא בא לומר שאין תחליפים. הכהן שאיבד את אשתו אכן איבד דבר יקר ללא תחליף. אבל מה שזוג צעיר אינו יודע, והוא ידוע לאדם המבוגר יותר, כמוני, הוא שיש חיים גם אחרי הפרידה. שאהבה אינה רק אותו אירוע מופלא וחד פעמי שמתרחש כמו בין רומיאו ליוליה. אבל זה ויתור. וזה כואב. החזו"א צדק, אבל הוא תיאר רק צד אחד של המצב. אי אפשר להתעלם מכך שאהבה יכולה לחצות גבולות ואינה שומעת לשום קול, גם לא לקול ההלכה. ועם כל זאת, החיוב ההלכתי אמור לגבור. בשעה שאדם אוהב, קשה לו מאד להאזין לקול הזה. אבל זה מה שהוא נתבע לעשות. בגבורה, ומתוך תקוה לראות שיש גם חיים של אהבה בתוך ההלכה, למרות שבאותו רגע דומה שאין שום טעם עוד לחיים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

בסיפא בדבריך, סיפור הכהן והאנוסה.
"איזו גבורה. איזו מסירות לתורה מול אהבת איש לאשתו."
למה איזו גבורה? "איזו טיפשות" שבגלל פורמליזציה מטומטמת הרסו למשפחה את החיים.

הסבר