שופר - זכר ליציאת מצרים?

בקיצור,

לסיכום: חוץ מירוחם יש כאן תמימות דעים שהפשט הפשוט של "עינוי נפש" הוא עצם הצום.

(מה שלא מונע מאדם לעשות גם חשבון נפש, אבל לא לעיכובא, לפחות בפשט הכתובים)

פתי, בהחלט. והנביא הוסיף ודרש לעשות תשובה לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע; הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ-חֵפֶץ, וְכָל-עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ. ד הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ, וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע; לֹא-תָצוּמוּ כַיּוֹם, לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם. ה הֲכָזֶה, יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּיוֹם עַנּוֹת אָדָם, נַפְשׁוֹ; הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ, וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַהֲלָזֶה תִּקְרָא-צוֹם, וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה. ו הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּפַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. ז הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת: כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.

ואומר וְגַם-עַתָּה, נְאֻם-יְהוָה, שֻׁבוּ עָדַי, בְּכָל-לְבַבְכֶם; וּבְצוֹם וּבִבְכִי, וּבְמִסְפֵּד. יג וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל-בִּגְדֵיכֶם, וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: כִּי-חַנּוּן וְרַחוּם, הוּאאֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, וְנִחָם עַל-הָרָעָה. יד מִי יוֹדֵעַ, יָשׁוּב וְנִחָם; וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו, בְּרָכָהמִנְחָה וָנֶסֶךְ, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם. {פ} טו תִּקְעוּ שׁוֹפָר, בְּצִיּוֹן; קַדְּשׁוּ-צוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה. טז אִסְפוּ-עָם קַדְּשׁוּ קָהָל, קִבְצוּ זְקֵנִיםאִסְפוּ עוֹלָלִים, וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם: יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ, וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. יז בֵּין הָאוּלָם, וְלַמִּזְבֵּחַ, יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים, מְשָׁרְתֵי יְהוָה; וְיֹאמְרוּ חוּסָה יְהוָה עַל-עַמֶּךָ, וְאַל-תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל-בָּם גּוֹיִםלָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים, אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם.

תוקן על ידי אריאל73 ב- 24/08/2014 15:22:24

ירוחם כתב:"אם תבדוק תגלה כי צום דווקא מיטיבה עם הנפש, עודף אוכל מזיקה לה.
שוחחתי עם שובתי רעב, והם ספרו לי כי לאחר יומיים צום הם התחילו להרגיש התעלות רוחנית-נפשית"

התורה כתבה "ועניתם את נפשותיכם".

ועכשיו זכיתי להבין את מאחז"ל "כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה" דהא כתב ירוחם "אם תבדוק תגלה כי צום דווקא מיטיבה עם הנפש, עודף אוכל מזיקה לה."

ירוחם,

אתה מוכן להתייחס לזה (כבר הופיע כמה פעמים לעיל)?

צבוני כתב: שאלתי אותך מה פירוש שאשה נודרת נדר לענות נפש? שהיא נודרת לעשות חשבון נפש?! בנוסף, הנביא מחבר ישירות בין צום לבין עינוי נפש, שנאמר "למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא תדע", וכן "הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו", ומבואר שם בהמשך שלא עשו חשבון נפש אלא צמו בלבד, והתעסקו בדברים אחרים להסיח דעת מן הצום המציק.

, שנאמר "למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא תדע",     וכן "הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו",

אם עינוי נפש זה צום. אז למה הכפילות?

אכן גם הבאור מבין כי עינוי נפש זה לא צום