|
|
| נשלח ב-24/8/2014 18:52 |
 |
| |
שיערתי שכך תענה. לכן הוספתי שמבואר שם שלא עשו שום חשבון נפש ולא הסיקו שום מסקנות, וזו עצמה טענת הנביא נגדם. כמו כן, אתה מתעלם בעקביות מהשאלה על נדרי אשה לענות נפש.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2014 19:43 |
|
| |
מהמבואר אתה לומד כי הם צמו ולא עינו את נפשם= כלומר שצום ועינוי נפש הם שני דברים.
אשה נודרת לענות את נפשה- לאו דווקא לצום. לענות את נפשה, בין היתר חשבון נפש!
כפי שאמרתי אתה לא יודע מה הפרוש הנכון של עינוי נפש. כנראה שרק את הפרוש הנדוש והישן לימדו אותך.
כאן בעצכ"ח רצוי ללמוד עוד פרוש, את הפרוש הנכון .שאין איתה בעיות פשט הגיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2014 22:15 |
|
| |
תודה, המורה. שמחתי ללמוד את הפירוש הנכון לאשה שנדרה לעשות חשבון הנפש, ובעלה מתנגד לזה מסיבות עצכחיות ואחרות, אז התורה ברחמיה אפשרה לו להפר לה נדר כזה...
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2014 23:48 |
|
| |
הסכת תלמידי הטועה והתועה, עוד לא התחלתי להסביר לך איזה פרוש יש עוד למילה נפש במקרא.
חשבתי שתגיעה לזה לבד.
טעיתי ,שכחתי כי אחד הוא דרכך מימים ימימה, לנגח להקניט ולא להשכיל וללמוד. יהיה לך אשר לך,
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2014 06:21 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  |
עוד לא התחלתי להסביר לך איזה פרוש יש עוד למילה נפש במקרא.
חשבתי שתגיעה לזה לבד. |
|
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2014 10:02 |
|
| |
ובכל זאת צ"ע מדוע מושג התשובה מופיע לראשונה בפרשת ניצבים ולא בפרשיות קרבנות חטאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2014 12:19 |
|
| |
וידוי מופיע בויקרא
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2014 12:38 |
|
| |
תשובה מופיעה כבר בואתחנן. וידוי מופיע באחרי מות ובנשא.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2014 13:08 |
|
| |
צבוני ופתי
תודה על התיקון.
ועדיין גם בפרשת ואתחנן התשובה היא תשובת רבים. ההגיון אומר שווידוי ללא תשובה הוא טובל ושרץ בידו, אך עדייו השאלה במקומה עומדת, מדוע לא נאמרה תשובה במפורש. ביום כפור אין כלל ווידוי של הפרטים אלא רק של הכהן, ווידוי של כהן אינו יכול לחייב תשובה של הפרטים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2014 13:22 |
|
| |
פתיאמי
למילה נפש יש פירושים שונים במקרא ובחז"ל, 8 במספר,
נפש =נשמה
נפש= אדם
נפש= דם
נפש= רצון
אם יש את נפשכם למכ ור לי השדה, כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך, כי ירחיב ה' גבולך תאכל בשר כנפשך. ועוד רבים רבים אחרים. בעיקר בתהילים, בשיר של יום אתמול אמרנו -אשר לא נשא לשוא נפשי- הרי מי שעיניו בראשו ומבין מה שהוא מוציא מפיו לא יכול לפרש אחרת. נפשי= רצוני.
ולעניננו- ועיניתם את נפשכם- ועיניתם את רצונותיכהם. חז"ל מנו את הרצונות החזקים של האדם אכילה שתיה תשמיש המיטה נעליים וסיכה.
האשה הנודרת לאסור איסר עינוי נפש על עצמה. כונתה לאסור את עצמה על בעלה בתשמיש המיטה, שתשמיש בעצם היא רצונה הגדול
אני מקווה שהסברתי נכונה. בכל מקרה אני יכול לפרט יותר אם צריך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2014 14:29 |
|
| |
בעל
תשובה היא משכל ראשון, בדיוק כמו שלא כתוב בתורה שצריך לאכול.
וחוץ מזה, הרי החטא איננו כלול בתכנית של התורה. אז מה התורה תכתוב - תחטא ותעשה תשובה? מה שכתוב בפרשת ניצבים - לפי הפשט - איננו שצריך לעשות תשובה, אלא "הודעה" או הבטחה לעם ישראל שבסוף ישובו בתשובה. וגם בויקרא לא כתוב שצריך לעשות תשובה אלא שצריך להתוודות כחלק מטקס הקרבת הקרבן. התשובה אמורה להישאר אותנטית - מלבו של החוטא - ולכן אין ערך לטקס חרטה או קבלה לעתיד וכדומה. הנביאים מדברים על זה - כדי שלא תשתכח תורת ההדבקות בה' ע"י טקסי המקדש (כי לא תחפוץ זבח... זבחי אלוקים רוח נשברה...), - "נבואה שנצרכה לדורות", אבל עצם התשובה צריך להשאר מעשה אותנטי ביותר, שתלוי בפרטים רבים מספור של החטא והחוטא.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2014 16:11 |
|
| |
תודה ירוחם.
רק אסכם מה שאמרת בנוגע לעניינינו: כל המועדים סובבים סביב מעגל פרנסת האדם (החקלאי התנכ"י.)
מה לדעתך הקשר של כל זה לזכירת יציאת מצרים, ולמה זה נחוץ כל כך?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2014 16:44 |
|
| |
אליקים
דבריך נכונים לפי תפיסת התשובה של הרמב"ם, אולם לפי חסידי אשכנז התשובה היא משהו אחר. ראה למשל: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13884ומש"כ שתשובה מושכל ראשון, ראה את המדרש בפסיקתא דרב כהנא: שאלו לחכמה: החוטא מהו עונשו? אמרה להם: 'חטאים תרדֵף רעה' (מש' יג:כא). שאלו לנבואה: החוטא מהו עונשו? אמרה להם: 'הנפש החֹטאת היא תמות' (יח' יח:ד). שאלו לתורה: חוטא מה עונשו? אמרה להם: יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה: החוטא מהו עונשו? אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו, הדא היא דכת' 'טוב וישר ה'' וגו' (תה' כה:ח).
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 25/08/2014 16:47:46
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2014 16:59 |
|
| |
| פתיאמי כתב: | | תודה ירוחם.
רק אסכם מה שאמרת בנוגע לעניינינו: כל המועדים סובבים סביב מעגל פרנסת האדם (החקלאי התנכ"י.)
מה לדעתך הקשר של כל זה לזכירת יציאת מצרים, ולמה זה נחוץ כל כך? |
|
לע"ד טבע האדם כשטוב לו- בשבת בחגים ,מה שהפסוק אומר -וישמן ישורון ויבעט- כל אדם אחד פחות ואחד יותר.
בא התורה להזכיר לו -כי עבד היית במצריים ויצאת מבית העבדים, אל תשכח את כל אלו שעדיין נמצאיים בצורה זו או אחרת בבית העבדים.
מספרים על אחד האדמורים שציוה- על חסיד עשיר- שלו. שיאכל בשר משובח וישתה יין משובח וכל מאכליו יהיו מעידית שבעידית.
שאלו אותו החסידים האחרים בתמיה- למה אתה מצווה לו כך ,הרי מנהג החסידות לא כך.
השיב הרבי- העשיר הזה הוא קמצן גדול, הוא אוכל לחם צר, ומאכלים פשוטים וזולים, ולכן לעניים הוא הוא נותן הרבה פחות.
עכשיו שהוא יאכל וישתה את כל הדברים הטובים. יבין כי לעניים, יש לתת מאכלים ובגדים נורמליים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2014 17:18 |
|
| |
בעצם אתה אומר, ירוחם, שאין המועדים עצמם זכר ליציאת מצרים.
אלא להיפך, המועדים הם החגיגה הטבעית של האדם העמל, והקב"ה רוצה שנאזן את הכיף של המועדים על ידי זכירת העניים.
אך בסוכות ובפסח - אנו רואים שעצם צורת המועדים הם כדי להזכיר את המוטיבים של יציאת מצרים, הסוכה והמצה.
לכן היה קשה לי איך הבין החזקוני שהתענית (או עינוי-חשבון נפש) גם כן, וכן השופר הם קשורים ליציאת מצרים, הרי בצורתם החיצונית - אין בהם שום זכר ליצי"מ.
|
|
|
|
|
