פתרון חידת חיבור התורה

אותך לרמב"ם

למה שספר דברים יכתב ע״י כהן, הוא הרי מביא לאבטחה גדולה אצל הכהנים? קאסוטו היה רב ואני מניח שהוא לא היה מסכים איתך ולכן לא נראה לי שאתה יכול להשתמש בו כתנא דמסייע את הטענה לגבי יחזקאל סתר כבר הרד״צ הופמן ומי האיש שישיב אחרי המלך. למה שמישהו בתקופת שלמה יכתוב סיפורים כה מביישים על יהודה אביו ומצד שני יהלל את יוסף ושבט אפרים ולמה שסיפור כזה יחשב לקדוש? שכחת כמובן לומר שהכתיבה בתורה לא נזכרת רק במקומות הללו אלא גם בדברים לא כג-כו שם האמר שרק אז סיים משה לכתוב את התורה, מה שסותר את כל טענתך( או שגם זה שקר של אותו כהן מתוחכם, ואם כך למה לא נאמר אותו דבר על כתיבת המסעות וכו). הייתי יכול להוסיף עוד קושיות כהנה וכהנה אבל זה מספיק לעת עתה.

למה שספר דברים יכתב ע״י כהן, הוא הרי מביא לאבטלה גדולה אצל הכהנים? קאסוטו היה רב ואני מניח שהוא לא היה מסכים איתך ולכן לא נראה לי שאתה יכול להשתמש בו כתנא דמסייע את הטענה לגבי יחזקאל סתר כבר הרד״צ הופמן ומי האיש שישיב אחרי המלך. למה שמישהו בתקופת שלמה יכתוב סיפורים כה מביישים על יהודה אביו ומצד שני יהלל את יוסף ושבט אפרים ולמה שסיפור כזה יחשב לקדוש? שכחת כמובן לומר שהכתיבה בתורה לא נזכרת רק במקומות הללו אלא גם בדברים לא כג-כו שם האמר שרק אז סיים משה לכתוב את התורה, מה שסותר את כל טענתך( או שגם זה שקר של אותו כהן מתוחכם, ואם כך למה לא נאמר אותו דבר על כתיבת המסעות וכו). הייתי יכול להוסיף עוד קושיות כהנה וכהנה אבל זה מספיק לעת עתה.

דרום
דווקא בספר דברים כל הלווים הם כהנים, וודאי ראית בשבת שכתוב "וכי יבוא הלוי", שפשטם של דברים אינו בכהן.

כעת נוכיח את מציאותם של 3 קבצי חוקים בתורה, ונצביע על סתירות שיש בין הקבצים. 

לפני שנתחיל, הדברים שאכתוב כאן, נכתבים בשיטת לימוד, המפרשת את חוקי ספר התורה בצורה פשוטה, יש כאן היצמדות מקסימלית למילים. לדוגמה- אם במקום אחד נזכר בתורה שצריך לפדות פטר חמור, ובמקום שני כתוב שצריך לפדות בהמה טמאה, הרי שיש כאן סתירה. כמובן שגם חמור הוא בהמה טמאה, ולפי זה ניתן לפרש שגם המקור השני מדבר רק על חמור, אבל זו שיטת פרשנות מדרשית, ואילו אנו מחפשים את המשמעות הראשונה של המילים. 

כעת יבואו כל חכמי הלב ויאמרו, אתה ממציא שיטת פרשנות ועורך סתירות, לאט לכם, יש סתירות שהם מוחלטות, כגון בכור לכהן או לבעליו, מעשר לכהן וכו', ויש סתירות שהם רק אם נצמדים למילים בצורה מקסימלית כגון פטר חמור או כל בהמה טמאה, כך שמכיוון שמצאנו סתירות מוחלטות, למדנו שהתורה מורכבת מ-3 קבצי חוקים שונים, בנוסף למדנו זאת מכל אותם כפילויות של חוקים שנשנו ושולשו בספר התורה, ואז נוכחנו שגם בכל אותם מקומות שיש להם הסבר, אבל בעצם יש כאן קובץ חוקים שונה. 

מעשר
לפי ספר במדבר המעשר ניתן ללוי
יח,כא וְלִבְנֵי לֵוִי, הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה, חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹבְדִים, אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. 

לפי ספר ויקרא המעשר ניתן לכהן או למקדש
כז,ל וְכָל-מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ, מִפְּרִי הָעֵץלַיהוָה, הוּא: קֹדֶשׁ, לַיהוָה. כז,לא וְאִם-גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ, מִמַּעַשְׂרוֹחֲמִשִׁיתוֹ, יֹסֵף עָלָיו.
כל הפרשה שם עוסקת במתנות כהונה, לא נזכר שם לוי או ישראל אפילו ברמז, כך שגם המעשר הנזכר כאן הוא לכהן, יחזקאל קויפמן מכנה אותו המעשר הקדמון. 

לפי ספר דברים המעשר נאכל לבעליו בירושלים
יד,כב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה, שָׁנָה שָׁנָה. יד,כג וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ: לְמַעַן תִּלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָכָּל-הַיָּמִים. 

קורא יקר, להלן דעת חז"ל, יש לחבר את החוק בספר במדבר לחוק בספר דברים, כך שיש מעשר ראשון ומעשר שני (הסבר מתקבל), ואת החוק בספר ויקרא יש להסב למעשר שני, ואם פודה מעשר שני מוסיף חומש (הסבר שאיננו מתקבל).

מה שקשה על ביאור זה, שבספר ויקרא כל הפרשה עוסקת במתנות כהונה, דיני ערכים, דיני המקדיש את ביתו או שדהו, דין מקדיש בכור או בהמה טמאה, דין מחרים, ואז מופיע דין המעשר, ולאחריו הובא דין מעשר בהמה.
כך שלפרש את המעשר כמוסב על מעשר שני שנאכל לבעליו בירושלים, זה הוצאת המקרא מפשוטו, כי פשוטו של מקרא עוסק במתנות הניתנות לכהן. 

ריכוז הפולחן
לפי ספר שמות מותר לזבוח בכל מקום, כבר כתבנו את הפסוק על כך למעלה בסעיף 12, ואילו לפי ספר דברים צריך לזבוח רק במקדש, וכבר כתבנו את הפסוקים. 

פסח
לפי ספר שמות יעשה הפסח בבית, יובא מהצאן, ויאכל צלי
יב,ג דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹתשֶׂה לַבָּיִת.
יב,ח וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה: צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. יב,ט אַל-תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם: כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל-כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ. 

לפי ספר דברים, יעשה הפסח בירושלים יובא מהצאן והבקר, ויאכל מבושל (בקר ומבושל)
טז,ב וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.
טז,ה לֹא תוּכַל, לִזְבֹּחַ אֶת-הַפָּסַח, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. טז,ו כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹשָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, בָּעָרֶב: כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם. טז,ז וּבִשַּׁלְתָּ, וְאָכַלְתָּ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ; וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר, וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ. 

ביאור חז"ל, הבקר שנזכר בספר דברים רומז לקרבן חגיגה, וגם הבישול הכוונה צלי אש. 

הבכור
לפי ספר במדבר הבכור ניתן לכהן ויאכלנו בקדושה
יח,יז אַךְ בְּכוֹר-שׁוֹר אוֹ-בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ-בְכוֹר עֵז, לֹא תִפְדֶּהקֹדֶשׁ הֵם: אֶת-דָּמָם תִּזְרֹק עַל-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-חֶלְבָּם תַּקְטִיראִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה. יח,יח וּבְשָׂרָם, יִהְיֶה-לָּךְ: כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין, לְךָ יִהְיֶה. 

לפי ספר דברים הבכור נאכל ע"י בעליו הישראלי בירושלים
טו,יט כָּל-הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ, הַזָּכָרתַּקְדִּישׁ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ, וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ. טו,כ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָהאַתָּה, וּבֵיתֶךָ.
נאמר כאן אתה וביתך, כלומר כל משפחתו של הישראלי, לא נזכר כאן אפילו ברמז כהן. 

ועוד נאמר
יד,כג וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ: לְמַעַן תִּלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָכָּל-הַיָּמִים.
הבכור הושווה למעשר, איזה מעשר? מעשר שני שנאכל לבעליו, הרי שגם הבכור נאכל לבעליו. 

ועוד נאמר
יב,יז לֹא-תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ, וְצֹאנֶךָ; וְכָל-נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר, וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ. יב,יח כִּי אִם-לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹאַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל, מִשְׁלַח יָדֶךָ.
המעשר הבכור הנדרים והנדבות והתרומות, כולם יאכלו ע"י הישראלי ומשפחתו בירושלים. 

ביאור חז"ל, יש לפצל את הפסוק, המעשר יאכל ע"י בעליו, והוא מעשר שני, ואילו הבכור יאכל ע"י הכהן, כפי שכתוב בספר במדבר. את הפרשה בפרק טו העוסקת כולה בבכור לבעליו, פירשו חז"ל כמתייחסת לכהנים. 

פדיון פטר חמור
לפי ספר שמות רק פטר חמור נפדה
לד,כ וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; 

לפי ספר במדבר כל בכור בהמה טמאה נפדה
יח,טו כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָהיִהְיֶה-לָּךְ: אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה, אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר-הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה, תִּפְדֶּה. 

ביאור חז"ל, בהמה טמאה האמורה בבמדבר, הכוונה לפטר חמור, כי גם הוא בהמה טמאה. וכבר ביארנו שאנו מתייחסים לפשוטו של מקרא בצורה מקסימלית. 

מתנות מהשלמים
לפי ספר ויקרא הכהן מקבל מהשלמים את החזה והשוק
ז,לד כִּי אֶת-חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה, לָקַחְתִּי מֵאֵת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִזִּבְחֵי, שַׁלְמֵיהֶם; וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו, לְחָק-עוֹלָם, מֵאֵת, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 

לפי ספר דברים הכהן מקבל מהשלמים (הזבח) את הזרוע לחיים וקיבה
יח,ג וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם, מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַחאִם-שׁוֹר אִם-שֶׂה: וְנָתַן, לַכֹּהֵן, הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם, וְהַקֵּבָה. 

ביאור חז"ל, יש לחבר את 2 החוקים זה לזה, ולתת לכהן מהשלמים גם את החזה והשוק, וגם את הזרוע לחיים וקיבה. 

עבד עברי
לפי ספר שמות וספר דברים, עבד עברי יוצא בשש, והנרצע הוא עבד עולם.
כא,א וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. כא,ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִתיֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם.
כ,ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם. 

ספר דברים
טו,יב כִּי-יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּהוַעֲבָדְךָ, שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבַשָּׁנָה, הַשְּׁבִיעִת, תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ.
טו,טז וְהָיָה כִּי-יֹאמַר אֵלֶיךָ, לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ: כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת-בֵּיתֶךָ, כִּי-טוֹב לוֹ עִמָּךְ. טו,יז וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם; וְאַף לַאֲמָתְךָ, תַּעֲשֶׂה-כֵּן. 

לפי ספר ויקרא עבד יוצא רק ביובל
כה,לט וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ, וְנִמְכַּר-לָךְלֹא-תַעֲבֹד בּוֹ, עֲבֹדַת עָבֶד. כה,מ כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב, יִהְיֶה עִמָּךְ; עַד-שְׁנַת הַיֹּבֵל, יַעֲבֹד עִמָּךְ. כה,מא וְיָצָא, מֵעִמָּךְהוּא, וּבָנָיו עִמּוֹ; וְשָׁב, אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶל-אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו, יָשׁוּב. 

ביאור חז"ל, יש לחבר את חוקי ספר שמות ודברים לחוקי ספר ויקרא, העבד יוצא בשש, ואם פגע בו יובל קודם יצא ביובל, וגם אם נרצע יעבוד רק עד היובל. ועבדו לעולם נמחק, ופורש לעולמו של יובל. 

אמה עבריה
לפי ספר שמות אמה עבריה לא תצא כצאת העבדים בשש, אלא בנישואין לאדון או לבנו, או בסיוע לפדותה (כסף עבודתה יהיה לפדיון), ואם לא יעשה לה אחת מתוך שלש האפשרויות, תצא חינם אין כסף.
כא,ז וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ, לְאָמָהלֹא תֵצֵא, כְּצֵאת הָעֲבָדִים. כא,ח אִם-רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ, אֲשֶׁר-לֹא (לוֹ) יְעָדָהּוְהֶפְדָּהּ: לְעַם נָכְרִי לֹא-יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ, בְּבִגְדוֹ-בָהּ. כא,ט וְאִם-לִבְנוֹ, יִיעָדֶנָּהכְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת, יַעֲשֶׂה-לָּהּ. כא,י אִם-אַחֶרֶת, יִקַּח-לוֹשְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ, לֹא יִגְרָע. כא,יא וְאִם-שְׁלָשׁ-אֵלֶּהלֹא יַעֲשֶׂה, לָהּ: וְיָצְאָה חִנָּם, אֵין כָּסֶף. {ס} 

לפי ספר דברים דין אחד לעבד ולאמה
טו,יב כִּי-יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּהוַעֲבָדְךָ, שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבַשָּׁנָה, הַשְּׁבִיעִת, תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ.
טו,יז וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם; וְאַף לַאֲמָתְךָ, תַּעֲשֶׂה-כֵּן. 

ביאור חז"ל, מה שנאמר בפסוק יז שאמה נרצעת אינו כפשוטו, אין אמה עבריה נרצעת, ואף לאמתך תעשה כן, מוסב על עבודה שש שנים ועל הענקה. 

גר
לפי ספר במדבר חוקה אחת לאזרח ולגר
טו,טו הַקָּהָל, חֻקָּה אַחַת לָכֶם הויה הַגָּר: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְהוָה.
ועוד הרבה. 

לפי ספר דברים מותרת נבלה לגר
יד,כא לֹא תֹאכְלוּ כָל-נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ, אוֹ מָכֹר לְנָכְרִיכִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ. {פ} 

ביאור חז"ל, כאן בגר צדק כאן בגר תושב. 

ביאור חז"ל למושג "גר" בתורה נאמר שלא בדקדוק, בקישור הבא עקבנו אחרי הזכרתו של גר לאורך כל התורה, ובנינו פרופיל מהם דיני הגר, ראה שם סעיף 1, כיצד צריך לפרש את פשוטו של מקרא.
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1410321 
 

צעג

ספר דברים קורא לכהנים, לווים או כהנים ללא הבחנה, וזהו סגנון ייחודי לו, כי הוא כותב אחר, מהכותב של הספרים שמות ויקרא ובמדבר שהקפיד בדבר. מבחינתו אין צורך לייחד את הכהנים יתר על המידה, ויש לתת לעם מקום להשתתפות בפולחן. וזהו רצון ה'.

ר' דרום
ומהי מסקנתך מכל האמור לעיל?