דעת חז"ל על אופן כתיבה התורה
בהודעה הבאה נכתוב קצת מדברי חז"ל ומדברי המפרשים, אודות האופן שבו נכתבה התורה, וביאור פסוקי התורה העוסקים בכך. כל מה שנכתוב הוא סיכום הכתוב בספר "עד היום הזה" שבעריכת אמנון בזק.
***
ספר דברים ביחד או בנפרד
בספר דברים נאמר:
דברים לא,ט וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית ה'; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל.
לדעת רש"י ורמב"ן, ביאור פסוק זה, שמשה כתב אז מתחילת בראשית עד לעיני כל ישראל. אולם דא עקא, בפסוק לאחר מכן הובאה מצוות הקהל, וצוו לקרוא את התורה הזאת, ושם ביארו חז"ל שהכוונה לספר דברים בלבד.
דברים לא,י וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּהבְּחַג הַסֻּכּוֹת. לא,יא בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר: תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵלבְּאָזְנֵיהֶם.
רש"י דברים פרק לא
(יא) תקרא את התורה הזאת - המלך היה קורא מתחלת אלה הדברים, כדאיתא במסכת סוטה (מא א) על בימה של עץ שהיו עושין בעזרה:
מבאר הרמב"ן:
רמב"ן דברים פרק לא (ט) ויכתב משה את התורה הזאת - מתחלת בראשית עד לעיני כל ישראל. ואף על פי שבכאן (פסוק יא) כתוב תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל, והוא רומז לספר הזה של אלה הדברים על דעת רבותינו (סוטה מא א), אבל בזה חזר ובאר (פסוק כד) ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הזאת על ספר עד תמם, וזה יכלול כל התורה כולה:
אברבנאל לא מקבל את שיטתו של הרמב"ן, ולדעתו ויכתב משה את התורה הזאת, מתייחס לספר דברים בלבד. וזה לשונו:
אברבנאל דברים פרק לא
הספק השלישי באמרו ויכתוב משה את התורה ויתנה אל הכהנים בני לוי כי מה ראתה התורה האלהית לזכור כאן כתיבת התורה כיון שגם אחרי זאת הכתיבה והנתינה באה פרשת הן קרבו ימיך וגו'. והנך שוכב עם אבותיך וגו'. ואחרי זה כלו נאמר ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תמם וגו'. ובאותו מקום היה ראוי לזכור כתיבת התורה לא בזה קודם השלמתה. והרמב"ן כתב שמה שנזכר שמה הוא ביאור מה שנזכר בכאן. ולא ראיתי צורך בביאורו זה. והרלב"ג כתב שהתורה שזכר כאן שכתב ונתן לכהנים אינה אשר זכר שם שכתב ונתן ללויים כי זאת היו קוראים בה הכהנים והזקנים והאחרת היתה מונחת בארון. אבל זה בלתי מספיק כי כן אמרו חכמים ז"ל בשלהי פרק אלו נאמרין שכתב ספר תורה לכל שבט ושבט:
(ט) ויכתוב משה את התורה וגו' עד ויאמר ה' אל משה הן קרבו וגו'. כתב הרמב"ן כי כתב משה את התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא היו דבריו צודקים לא בתחילת הכתיבה כי לא כתב עתה ספר בראשית ושאר הספרים השלשה ולא בסוף הכתיבה כי לא כתב עתה עד לעיני כל ישראל. וכבר כתבתי דעת הרב שויכתוב משה את התור' שזכר כאן הוא עצמו מה שנאמר להלן ויהי ככלות משה לכתוב וגו'. והנה סדר הפרשיות לא יסבלהו. אבל אמתת הענין לדעתי כך היה. שמשה אדוננו אחרי שביאר המצות וכרת הברית על שמירתן חשב שכבר נשלמה התורה כלה ושלא יתוסף בה עוד דבר. ולכן הלך ליפטר מן השבטי' למחניה' ומיד כתב ספר אלה הדברי' לפי שבמעמד הר סיני כתב מבראשית עד ויקרא. ואחר כך יום ליום יביע אומר ולילה ללילה היה כותב כמו שיבואהו הדבור האלהי אמנם ספר אלה הדברים שהוא דבר אל כל ישראל מהתוכחות וביאר המצות רצה הקדוש ברוך הוא שיכתב בספר כמו שאר חלקי התורה וכמו שזכרתי בהקדמתו. ולכן אמר כאן ויכתוב משה את התורה הזאת שרצה בו על ספר אלה הדברים כי עליו אמר תקרא את התור' הזאת נגד כל ישראל שהוא ספר אלה הדברים כדאיתא במסכת סוטה שלהי פרק אלו נאמרין. ומשה כתב ספר התורה הזאת רוצה לומר התורה בכללה כמו שהיתה. ושמה עם שאר הספרים ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאי' ארון ברית ה' ואל כל זקני ישראל. אמנם השם ית' רצה להוסיף בתורת שירת האזינו כמו שיבא בפרשת הנך שוכב עם אבותיך שצוהו שם ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ומפני כן הוצרך משה רבינו לכתוב עוד על ספר אותה שירה ואחרי אותו תוספת נתן אותו אל הלוים לשומו מצד ארון ברית ה' וזה מפני השיר' שנתחדשה שהיתה עדות כמו שאבאר ולכן נאמר שם ויהי ככלות משה לכתוב וגו'. והותר בזה הספק הג':
כאמור, במצוות הקהל קראו פרשיות מספר דברים בלבד, ומה שנאמר בתורה תקרא את התורה הזאת, מתייחס לספר דברים בלבד.
***
בספר דברים נאמר:
כז,א וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הָעָם לֵאמֹר: שָׁמֹר, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. כז,ב וְהָיָה, בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְוַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. כז,ג וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאתבְּעָבְרֶךָ:
נחלקו חז"ל מה כתב משה על האבנים. במשנה סוטה ז,ה נאמר, שמשה כתב את כל ספר התורה, בשבעים לשון. וזה לשונה:
משנה מסכת סוטה פרק ז
אחר כך [אחרי טקס הברכות והקללות] הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר (שם) באר היטב ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן:
לעומת זאת לדעת רבי שמעון בן יוחאי, משה כתב על האבנים את ספר דברים בלבד.
שיטתו הובאה במכילתא דברים, פרשת ראה. ע"י ש"ז שעכטער, מכילתא לדברים פרשת ראה.
דעתו זאת של רשב"י עקבית בכל ספר דברים, ואף המלך אינו כותב לעצמו אלא ספר דברים בלבד. וזה לשונו בספרי דברים.
ספרי דברים פרשת שופטים פיסקא קס: וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר. משנה, אין לי אלא משנה תורה שאר דברי תורה מנין תלמוד לומר לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשותם אם כן למה נאמר משנה התורה שעתידה להשתנות. אחרים אומרים אין קוראים ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד.
על פי מה שכתבנו, כל לשון התורה הזאת, הספר הזה, ספר התורה הזה, שנזכרו בספר דברים, לדעת רשב"י, הכוונה לספר דברים בלבד. ואף ביהושע הכוונה לספר דברים בלבד.
ספר דברים
א,ה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.
ד,ח וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם.
יז,יח וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹוְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. יז,יט וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיולְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם.
כז,ג וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאתבְּעָבְרֶךָ:
כז,ח וְכָתַבְתָּ עַל-הָאֲבָנִים, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאתבַּאֵר הֵיטֵב.
כח,נח אִם-לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, הַכְּתֻבִים, בַּסֵּפֶר הַזֶּה:
כח,סא גַּם כָּל-חֳלִי, וְכָל-מַכָּה, אֲשֶׁר לֹא כָתוּב, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאתיַעְלֵם ה' עָלֶיךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ.
כט,כח הַנִּסְתָּרֹתלַה', אֱלֹהֵינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָםלַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
לא,ט וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית ה'; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל. לא,י וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּהבְּחַג הַסֻּכּוֹת. לא,יא בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר: תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵלבְּאָזְנֵיהֶם. לא,יב הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָלְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
לב,מו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, שִׂימוּ לְבַבְכֶם, לְכָל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם: אֲשֶׁר תְּצַוֻּם, אֶת-בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
כט,כ וְהִבְדִּילוֹ ה' לְרָעָה, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵלכְּכֹל, אָלוֹת הַבְּרִית, הַכְּתוּבָה, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה.
ל,י כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה:
לא,כו לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-ה' אֱלֹהֵיכֶם; וְהָיָה-שָׁם בְּךָ, לְעֵד.
ספר יהושע
א,ח לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה,
ח,לד וְאַחֲרֵי-כֵן, קָרָא אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה, וְהַקְּלָלָהכְּכָל-הַכָּתוּב, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה.
הציווי לבנות מזבח בהר עיבל נזכר בספר דברים בלבד, וספר יהושע קורא לספר דברים, ספר תורת משה. כדברי רשב"י.
ספר יהושע
ח,ל אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר, עֵיבָל. ח,לא כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-ה' אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁהמִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, אֲשֶׁר לֹא-הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל; וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַה', וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים. ח,לב וַיִּכְתָּב-שָׁם, עַל-הָאֲבָנִיםאֵת, מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וכבר ביארנו שלדעת רשב"י כתב על האבנים את ספר דברים בלבד, ויהושע מכנה אותו, ספר תורת משה, משנה תורת משה.
מכאן שלדעת רשב"י ספר דברים, נכתב כספר בפני עצמו, וכך סובר האברבנאל.
בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה ו
אמר ר' שמעון בן יוחאי ספר משנה תורה היה סיגנם [=דגל] ליהושע, בשעה שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא מצאו יושב וספר משנה תורה בידו, אמר לו חזק יהושע אמץ יהושע לא ימוש ספר התורה הזה וגו' (יהושע א ח).
***
מעורבתו של משה בכתיבת התורה
הדעה היותר מפורסמת בכתיבת התורה ע"י משה, שהיה הקב"ה מכתיב לו מילה במילה, כמו שנאמר אצל ברוך בן נריה, שהיה ירמיהו הנביא מכתיב לו מפיו מילה במילה את אשר יכתוב.
וזה לשון ספרי דברים:
ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שנז
(ה) וימת שם משה, איפשר שמת משה וכותב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מיכן ואילך כתב יהושע רבי מאיר אומר הרי הוא אומר ויכתוב משה את התורה הזאת איפשר שנתן משה את התורה כשהיא חסירה אפילו אות אחת אלא מלמד שהיה משה כותב מה שאמר לו הקדוש ברוך הוא כתוב כענין שנאמר +ירמיה לו יח+ ויאמר אליהם ברוך מפיו יקרא אלי.
וכך כתב הרמב"ן בהקדמתו לספר בראשית
רמב"ן בראשית הקדמה
הנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב ולכן כתב סתם אבל זה אמת וברור הוא שכל התורה מתחלת ספר בראשית עד לעיני כל ישראל נאמרה מפיו של הקדוש ברוך הוא לאזניו של משה כענין שאמר להלן (ירמיה ל"ו) מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו.
***
לעומת זאת, מצאנו דעה אחרת בשמות רבה, שהיה הקב"ה מלמד את משה את העניין, ומשה היה כותב מדעתו, את אשר הורהו ה'. וזה לשון המדרש.
שמות רבה (וילנא) פרשת כי תשא פרשה מז
ד"א כתב לך, התחילו מלאכי השרת אומרים לפני הקדוש ברוך הוא אתה נותן רשות למשה שיכתוב מה שהוא מבקש שיאמר לישראל אני נתתי לכם את התורה אני הוא שכתבתי ונתתי לכם, אמר להם הקדוש ברוך הוא ח"ו שמשה עושה את הדבר הזה ואפילו עושה נאמן הוא שנאמר (במדבר יב) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא.
כלומר, משה יכל לכתוב באיזה סגנון שירצה, והתלוננו מלאכי השרת שדבר זה יגרום שמשה יכתוב מלבו דברים שלא ציוה ה', והשיבם ה' ח"ו שיבדה דברים מלבו, ואף אם יכתוב מה שלא ציוותיו בפירוש, בכל ביתי נאמן הוא, והוא כותב על פי כללי התורה שמסרתי בידו.
ועוד נאמר במדרש שמות רבה:
שמות רבה (וילנא) פרשת בא פרשה יג
ולמען תספר באזני בנך, גלה הקדוש ברוך הוא למשה מה מכה יביא עליהן וכתב משה ברמז ולמען תספר באזני בנך, זו מכת ארבה כמה דתימא (יואל א) עליה לבניכם ספרו,
מכאן שה' לא הכתיב למשה מילה במילה מה שיכתוב, ומשה יכל לכתוב מעצמו ברמז.
***
את הדעה השנייה, שמשה סגנן את התורה לפי רצונו, מצאנו אצל הרשב"ם ואצל ר' יהודה החסיד.
רשב"ם בראשית פרק א
גם כל הפרשה הזאת של מלאכת ששה ימים הקדימה משה רבינו לפרש לך מה שאמר הק' בשעת מתן תורה זכור את יום השבת לקדשו [וגו'] כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי, וזהו שכת' ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, אותו ששי שהוא גמר ששה ימים שאמר הקדוש ברוך הוא במתן תורה. לכך אמר להם משה לישראל, להודיעם כי דבר הקדוש ברוך הוא אמת, וכי אתם סבורים שהעולם הזה כל הימים בנוי כמו שאתם רואים אותו עכשיו מלא כל טוב? לא היה כן, אלא בראשית ברא אלהים וגו'.
משה הקדים את פרשת בריאת העולם, כדי שישראל יבינו את דבר ה' במעמד הר סיני, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, מכאן שפרשת הבריאה נכתבה על דעתו של משה.
רשב"ם בראשית פרק לז
ועתה כותב אלה תולדות יעקב, בני בניו שהיו שבעים והיאך נולדו. כיצד? יוסף בן שבע עשרה שנה ונתקנאו בו אחיו ומתוך כך ירד יהודה מאת אחיו והיו לו בנים בכזיב ובעדולם שלה ופרץ וזרח, ונתגלגל הדבר שיוסף הורד מצרימה ונולדו לו במצרים מנשה ואפרים ושלח יוסף בשביל אביו וביתו עד שהיו שבעים. וכל זה היה צריך משה רבנו לכתוב שעל זה הוכיחם בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו':
משה רבנו האריך לכתוב את מעשה יוסף ואחיו, כדי שיבני ישראל כיצד ירדו למצרים בשבעים נפש.
***
פירוש רבי יהודה החסיד לדברים ג,כה.
ויראהו ה' את כל הארץ (דברים לד), זה היה מיד אחר ואתחנן, קודם סוף פרשת מסעי, שכתוב בה, וירד הגבול זפרונה, וכן כולם, וכיצד היה משה כותב כל זה, אם לא ראה הכל מהר העברים הר נבו.
הנחת היסוד היא שמשה לא יכל לכתוב את תיאור גבולות הארץ לולא ראה אותם בעניו, מכאן שהוא לא קיבל את הדברים בהכתבה מאת ה'.
פירוש רבי יהודה החסיד לויקרא כג,מג
למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. זכור אני שמורי אבי (שמ"א) פירש לנו כי בסוכות בשנת הארבעים נאמר פסוק זה כשחנו בערבות מואב, והיו חונים בסוכות ומכבשים כרכים. והקב"ה ציוה במדבר סיני, ונתינת טעם כתב משה בשנת הארבעים.
הציווי בסוכות תשבו שבעת ימים נאמר ע"י ה', מיד ביציאת מצרים, אולם הטעם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, נכתב ע"י משה בשנת הארבעים, מכאן שלא קיבל משה את הדברים בהכתבה מאת ה'.
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 17/09/2014 00:33:48
