|
|
| נשלח ב-17/9/2014 22:00 |
 |
| |
דרום חוקר במחילה מכבודך אבל זה ממש לא ראיות את הכל הכירו אבל הכתוב בא לציין שזה לא נעשה בעוצמות ובהיקף כל כך גדול כמו בימי יהושוע.
כנ"ל לגבי פסח הכתוב מפרסם את החגים שנחגגו בצורה מרשימה במיוחד.
צריך לזכור שלא היה צורך בתורה כתובה כמו היום המאורעות היו יחסית טריים והרוב עבר בעל פה.
אם המצוות לא היו ידועות כדבריך אז למה שהעם יקבל אותן?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2014 22:14 |
|
| |
דייר
הפסוקים מדברים בעד עצמם, את פסח התחילו לקיים בעקבות מציאת ספר הברית, כלומר ספר דברים. ואת סוכות קיימו כי כך מצאו כתוב בתורה. אילו לא מצאו, לא קיימו. מדובר במלך שהיה בקשר עם הכהנים, וכי לדעתך המון העם שבכפרים ידעו תורה יותר מהמלך והכהנים?
נחמיה פרק ח (יד) וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: מלכים ב פרק כג (כא) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר עֲשׂוּ פֶסַח לַה' אֱלֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה: (כב) כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה:
היתה מסורת על ספרים מקודשים במקדש שהם ספרי משה, היתה מסורת על מגילות במקדש שהם מגילות שיש בהם את תורת משה, אבל המון העם לא ידע בדיוק מה כתוב במגילות, ולא קיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2014 22:58 |
|
| |
| דרום_חוקר כתב: |  | "יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דבריםג,יד). הדבר אירע לאחר שנת ה-38 ליציאת מצרים, ולא מסתבר שיכתוב המחבר כבר בשנת ה-40 "עד היום הזה". |
|
לא נכון, יאיר בן מנשה לא היה מעולי מצרים, ובטח לא בין הנכנסים לארץ. הדבר אירע שנים רבות, אולי מאות שנים לפני כן. יאיר בן מנשה - כמו בני אפרים - היה כובש ארצות עברי קדום. וכאן רק מנומק הטעם מדוע נתן משה את חבלי הארץ ההם למשפחתו.
תוקן על ידי זרזירמתנים ב- 17/09/2014 22:59:02
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2014 00:53 |
|
| |
חוות יאיר
זרזיר מה שכתבת שיאיר בן מנשה היה כובש ארצות עברי קדום, ולא היה מעולי מצרים, נראה שהדברים נאמרו שלא בדקדוק. תחילה נצטט את כל המקורות בהם מוזכר חות יאיר, ונבאר היכן היו החוות בגלעד או בבשן, אח"כ נבאר מהו ייחוסו המדויק של אותו יאיר בן מנשה, ואז ניווכח לדעת שהוא אינו בן דורו של יעקב ובניו, אלא בן דורו של משה. כתבנו על כך בעבר, ונעתיק לכאן מה שנוגע לדיון
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?whichpage=2&topic_id=1678457&forum_id=14109#r_7 *** בספר דברים נאמר. דברים פרק ג
(יג) וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים:
(יד) יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
לפסוק זה יש מקבילות בספרים במדבר יהושע שופטים ודברי הימים
במדבר פרק לב
(לט) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ:
(מ) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ:
(מא) וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר:
(מב) וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ: פ
כאן לא נזכר עד היום הזה. יהושע פרק יג
יג,א וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים, וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה-מְאֹד, לְרִשְׁתָּהּ. יג,ב זֹאת הָאָרֶץ, הַנִּשְׁאָרֶת:
יג,יב כָּל-מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן, אֲשֶׁר-מָלַךְ בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי: הוּא נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים, וַיַּכֵּם מֹשֶׁה וַיֹּרִשֵׁם.
יג,יג וְלֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַגְּשׁוּרִי וְאֶת-הַמַּעֲכָתִי; וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ...
יג,כט וַיִּתֵּן מֹשֶׁה, לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה; וַיְהִי, לַחֲצִי מַטֵּה בְנֵי-מְנַשֶּׁהלְמִשְׁפְּחוֹתָם.
יג,ל וַיְהִי גְבוּלָם מִמַּחֲנַיִם כָּל הַבָּשָׁן כָּל מַמְלְכוּת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְכָל חַוֹּת יָאִיר אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עִיר:
שופטים פרק י
(ג) וַיָּקָם אַחֲרָיו יָאִיר הַגִּלְעָדִי וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה:
(ד) וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים רֹכְבִים עַל שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם לָהֶם יִקְרְאוּ חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד:
דברי הימים א פרק ב
(כא) וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב:
(כב) וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד:
(כג) וַיִּקַּח גְּשׁוּר וַאֲרָם אֶת חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר כָּל אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי גִלְעָד:
אם נתבונן היטב בפסוקים נמצא, שחלקם מתארים כיבוש של חות יאיר בגלעד, וחלקם מתארים כיבוש של חות יאיר בבשן (דעת מקרא).
בספר דברים מסופר על חות יאיר שבבשן, בספר במדבר מסופר על חות יאיר שבגלעד, בספר יהושע מסופר על חות יאיר שבבשן, בספר שופטים מסופר על חות יאיר שבגלעד, ובספר דברי הימים מסופר על חות יאיר שבגלעד, וגם קנת היתה בגלעד, ראה במדבר.
הגלעד נמצא דרומית לבשן, חבל הארץ "גלעד", נמצא מזרחית לבית שאן שבימינו, בעבר הירדן המזרחי, ואילו חבל הארץ "בשן" נמצא מזרחית צפונית אליו, והוא ממוקם מזרחה לים כינרת, ניתן לראות זאת בבירור במפה שהובאה בדעת מקרא, ספר דברים עמ' סה, שם צוינו חות יאיר שבגלעד כממוקמים מזרחית לבית שאן, בעבר הירדן המזרחי, ואילו חות יאיר שבבשן צוינו מזרחית צפונית לזה, בקו אווירי מול הכינרת.
***
לפני שנמשיך, כדאי שנבאר מי הוא זה "יאיר בן מנשה", מה יחוסו ובן איזה שבט הוא?
בדברי הימים א פרק ב נאמר
(כא) וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב:
(כב) וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד:
(כג) וַיִּקַּח גְּשׁוּר וַאֲרָם אֶת חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר כָּל אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי גִלְעָד:
על פי הנאמר כאן, יאיר מצד אביו היה משבט יהודה, 1- יהודה, ותמר, 2-פרץ, 3-חצרון, 4-שגוב, 5-יאיר. ומצד אמו הוא היה משבט מנשה, 1-מנשה, 2-מכיר, 3-בת מכיר, 4-שגוב, 5-יאיר. ואחיה של סבתו בת מכיר, היה גלעד.
וכך נאמר בספר במדבר
כו,כח בְּנֵי יוֹסֵף, לְמִשְׁפְּחֹתָםמְנַשֶּׁה, וְאֶפְרָיִם. כו,כט בְּנֵי מְנַשֶּׁה, לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי, וּמָכִיר, הוֹלִיד אֶת-גִּלְעָד; לְגִלְעָד, מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי.
ועל פי כל הנ"ל, יאיר היה, מצד אביו דור חמישי ליהודה, ומצד אמו דור חמישי למנשה.
כדאי להדגיש שיאיר השופט שנזכר בספר שופטים, היה 300 שנה לאחר יהושע, כך שהשם חות יאיר נשאר כשם המקום תקופה ארוכה, והפסוקים מספר שופטים שכתבנו למעלה, הובאו כהשלמת התמונה, אבל אין הם קשורים לסוגיה הנידונה.
נכתוב את הדעה המסורתית כפי שהיא משתקפת בספר "סדר עולם רבה", המיוחס לתנא ר' יוסי בן חלפתא, ובהערה של אחד מתלמידי רס"ג, הובאו דבריו בדעת מקרא, דברי הימים א עמ' נא הע' 10*.
סדר עולם רבה פ"ט בסוף "יאיר בן מנשה, ומכיר בן מנשה, נולדו בחיי יעקב אבינו, ומתו לאחר מיתת משה רבינו" (ע"כ מסדר עולם).
מדוע הוארכו חייהם מעבר לרגיל? משום שמצאנו שיאיר בן מנשה, נוחל את הארץ ע"י יהושע, ומקבל חבל ארץ בשם חות יאיר, על כורחנו הוא האריך ימים מאז יעקב ועד לאחר מיתת משה.
תלמיד רס"ג מבאר על פי שיטת סדר עולם, שהפסוקים בספר דברי הימים משקפים תקופה קדומה בכיבוש הגלעד, הוא מבאר שעוד בזמן מלכותו של יוסף כבשו בני מנשה את הגלעד, פסוק כג בדברי הימים המתאר את לקיחת חות יאיר ע"י גשור וארם, מתאר אף הוא תקופה קדומה, והוא מכוון לזמן שעבוד מצרים, ואז גם כבשו גשור וארם את המקום שבעתיד יקרא חות יאיר, ולאחר מכן בתקופת משה שבו בני מנשה ובראשם יאיר לכבוש חבל ארץ זה, והם כבשו אותו עד גבול הגשורי והמעכתי.
אחר העיון נמצא, שהדעה המסורתית נסתרת מהאמור בדברי הימים, שם מסופר שחצרון שהוא דור שלישי ליהודה, בזקנותו נשא את בת מכיר שהיא דור שלישי למנשה, ומהם נולד שגוב, ושגוב הוליד את יאיר, הרי שיאיר הוא דור חמישי ממנשה.
בבראשית נאמר
נ,כג וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם, בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים; גַּם, בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁהיֻלְּדוּ, עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף.
בני מכיר, כלומר סבתו של יאיר, יוסף זכה לראות 4 דורות ממנו, כלומר הוא גם ראה את סבתו של יאיר, אבל את הבן שגוב, ואת הנכד יאיר, גם יוסף לא ראה, ובטח שגם יעקב לא ראה???
על כורחנו הדעה המסורתית נוצרה, משום הכינוי "יאיר בן מנשה" אבל כבר ביארנו שאליבא דאמת, יאיר איננו בן מנשה, וגם לא נכדו, וגם לא בן נכדו, כי אם נכד נכדו, 1-מנשה, 2-מכיר, 3-בת מכיר, 4-שגוב, 5-יאיר, ובקיצור דור חמישי ממנשה.
***
גם מה שכתב תלמיד רס"ג, שהפסוקים בדברי הימים מתארים את כיבוש הגלעד בתקופה קדומה לתקופת משה, אבל לאחר מכן שבו בני מכיר ובראשם יאיר לכבוש את החות, דבר זה איננו משתמע מפשט הפסוקים, אלא אדרבה, מהפסוקים משתמע שבהתחלה היה ליאיר 23 ערים בגלעד (פס' כב'), [ולקנת היום עוד ערים, סה"כ היו בידם 60 ערים, כמו שנאמר ביהושע יג,ל] ולאחר תקופה כבשו גשור וארם שאותם לא הורישו בני ישראל, (וכפי שנאמר בספר דברים ויהושע), וכבשו מהם את כל הערים סה"כ 60 ערים (פס' כג').
ועוד דבר, למרות שבפירוש דעת מקרא פירשו שהיו 2 חות יאיר, בגלעד ובבשן, לבי מסרב להאמין בכך, כי הכותבים מתארים את המיקום ללא הבחנה, לא משתמע מדבריהם שיש להם מגמה להבחין בין 2 כיבושים, כיבוש החות שבגלעד וכיבוש החות שבבשן, אלא האזור בכללותו נקרא בשן, ובצורה יותר ממוקדת הוא נקרא גלעד, והכוונה לחלק הדרומי שבו, והחות היו בחלק הדרומי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2014 00:51 |
|
| |
1) התורה שבדברים: כפי שכתבת, דברים בא לפרש ולהוסיף על יתר התורה, ולדעתי הן הן דבריו בפתיחת הספר הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור באר במשמעות המוכרת לנו היום - פירש את התורה. אם כן הרי לנו תורה שמתייחסת ליתר התורה. אבל על זה אפשר להתווכח. לעומת זאת, הא לך ראיה ניצחת מפרשת השבוע וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה אשר חלה ה' בה. גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא יעלה בה כל עשב כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים אשר הפך ה' באפו ובחמתו.ואמרו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת...ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה[/b]. דפדף נא אחורה לפרשת התוכחה והראה לי איפה מוזכר שם שממת הארץ.(לא גלות העם, שממת הארץ!) לעומת זאת בתוכחה שבויקרא נאמר [b]והשימותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם. ואומר אז תשבת הארץ והרצת את שבתותיה. כל ימי השמה תשבות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2014 01:10 |
|
| |
2) החגים: כבר בירבעם נאמר וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה...וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מלבד [מִלִּבּוֹ] וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כלומר, היה חג ביהודה וירבעם בדה רק את החודש. (וכבר ביארתי במק"א קישור שתיקן לוח שנה משלו) חג סתם הוא הכינוי של חג הסוכות בתורה תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים.
כמו כן, אם חזקיהו עשה פסח, איך לא נעשה פסח מימי שמואל עד יאשיהו? אלא ע"כ הכוונה שלא נעשה פסח גדול כמו זה , וזהו פשט לשון הכתוב כי לא נעשה כפסח הזה. ודאי שהדרישה היתה לעשות פסח ע"פ ספר התורה שנמצא בתקופה זו.
באופן כללי רואים שכל הטיהורים הוסמכו לחגים - טיהור אסא כלל ברית בשבועות. חזקיהו ויאשיהו בפסח. הרגל בו התאספו כולם ("כצאן ירושלים במועדיה") שימש הזדמנות למעמדות התעוררות לאומיים.
שלא להזכיר גם את האזכורים הרבים כגון 'חדשיכם ומועדיכם', וכדו'.
אשר לסוגיית יאיר, מקופיא נראה לי ששני יאירים הוו. יאיר בן חצרון שחי בימי השופטים והיו לו 23 ערים בארץ הגלעד. ויאיר בן מנשה שחי בימי יוסף ו/או משה והיו לו 60 ערים בבשן.
תוקן על ידי אריאל73 ב- 19/09/2014 01:13:56
תוקן על ידי אריאל73 ב- 19/09/2014 01:59:18
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2014 02:37 |
|
| |
אריאל
על זה נאמר "יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא", [תרגום: אזרח הקבע בארץ, והגר שבא מקרוב בשמי השמים]. התעלמת מכל הסתירות הברורות שיש בין ספר דברים לשאר החומשים, דבר המוכיח שכותב ספר דברים הוא כותב אחר משאר החומשים [סתירה פירושו כותב אחר], והבאת כעין ראיה, כאילו ספר דברים מפנה לספר ויקרא. ספר דברים מחולק לשלושה חלקים [1.א-יא. 2.יב-כו. 3.כז-לד], והחלק השלישי מחולק ל-5 פרשות. [1.כז-כח. 2.כט-ל. 3.לא. 4.לב. 5.לב,מח-לד,יב] ראה קסוטו. בפרקים כז-כח נאמר, כתיבת התורה על אבנים ובניין מזבח. אזהרה כללית לשמור את התורה. הוראות על טכס קריאת הברכות והקללות. הברכות. והקללות. בפרקים כט-ל נאמר, הטובות שעשה ה' עם ישראל בדרך ובראשית הכיבוש (כט,א-ח). תוצאות ההתנהגות הרעה של העם (כט,ט-כח). בשורה על חזרה בתשובה ושיבה לארץ (ל,א-יד). עיצה לבחור בברכה בטוב ובחיים (ל,טו-כ). לפי הכתוב בספר דברים, כאשר משה אמר לפני העם את נאומיו, ואת הברכות והקללות, הוא אמר זאת מתוך הכתב, ולא בעל פה כפי שרגילים לחשוב, וכפי שרגילים המפרשים המסורתיים לבאר. צא וראה בברכות והקללות שבפרשת כי תבוא. כח,נח אִם-לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, הַכְּתֻבִים, בַּסֵּפֶר הַזֶּה: לְיִרְאָה אֶת-הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא, הַזֶּהאֵת, ה' אֱלֹהֶיךָ. כח,נט וְהִפְלָא ה' אֶת-מַכֹּתְךָ, וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ: מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת, וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים. הלשון הכתובים בספר הזה, משמעו שמשה מקריא את חוקי ספר דברים מתוך הכתב, ואף הברכות והקללות כבר היו כתובים בספר הזה.
צא וראה מהמלך שכותב את משנה התורה הזה, מכאן שנוסח משנה התורה, נוסח ספר דברים כבר כתוב.
כיון שכן, אף מה שנאמר בפרשת ניצבים, על דרך זה הוא מתפרש. כט,ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. כט,י טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶםוְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. כט,יא לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָוּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. כט,יב לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִיםכַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. כט,יג וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶםאָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כט,יד כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם... כט,יז פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד, אֶת-אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם: פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁוְלַעֲנָה. כט,יח וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּיכִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ: לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה. כט,יט לֹא-יֹאבֶה ה', סְלֹחַ לוֹכִּי אָז יֶעְשַׁן אַף-ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא, וְרָבְצָה בּוֹ כָּל-הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה; וּמָחָה ה' אֶת-שְׁמוֹ, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. כט,כ וְהִבְדִּילוֹ ה' לְרָעָה, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵלכְּכֹל, אָלוֹת הַבְּרִית, הַכְּתוּבָה, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה. כט,כא וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם, וְהַנָּכְרִי, אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה; וְרָאוּ אֶת-מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא, וְאֶת-תַּחֲלֻאֶיהָ, אֲשֶׁר-חִלָּה ה', בָּהּ. כט,כב גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל-אַרְצָהּלֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ, וְלֹא-יַעֲלֶה בָהּ כָּל-עֵשֶׂב: כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה, אַדְמָה וּצְבֹיִים, אֲשֶׁר הָפַךְ ה', בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ. כט,כג וְאָמְרוּ, כָּל-הַגּוֹיִם, עַל-מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה, לָאָרֶץ הַזֹּאת; מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל, הַזֶּה. כט,כד וְאָמְרוּעַל אֲשֶׁר עָזְבוּ, אֶת-בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם: אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם, בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כט,כה וַיֵּלְכוּ, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ, לָהֶם: אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּם, וְלֹא חָלַק לָהֶם. כט,כו וַיִּחַר-אַף ה', בָּאָרֶץ הַהִוא, לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת-כָּל-הַקְּלָלָה, הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה. כט,כז וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם, בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל; וַיַּשְׁלִכֵם אֶל-אֶרֶץ אַחֶרֶת, כַּיּוֹם הַזֶּה. בפרשת ניצבים אומר משה, שכל אחד מישראל יכרות ברית עם ה', ויקבל עליו את האלה [=את הקללה], והאלה של הברית כתובה בספר, וה' הביא את הקללה הכתובה בספר. לאיזה אלה [=קללה] מתכוון משה? לאלת הברית [=קללת הברית], כמו שנאמר בפסוק כ'. והיא כתובה בספר, וכפי שביארנו, משה קרא את קללת הברית כשהיא כבר כתובה בספר, כך היה בקללות שבפרשת כי תבוא, וכך הוא באלת הברית שבפרשת ניצבים. נמצא, שאחר העיון התברר, אין כאן שום הפניה לחומש ויקרא, אלא הפניה לפרשת ניצבים. צא ובלוש אחר המילה "ספר", בכל התורה [יש בידי קובץ עם הופעת מילה זו בכל התורה], ותגלה שהיא מופיעה בספר דברים בצורה מרובה, ובשאר הספרים פעמים בודדות, וכפי שאמרנו, ספר דברים היה הספר הראשון השלם שהתפרסם, ושאר הספרים היו עדין במגילות, וספר דברים מלכתחילה נכתב כחטיבה אחת בספר. וכבר כתבנו זאת בהודעת הפתיחה. *** בנוגע לקיום המצוות בבית ראשון, מפשט הכתובים משתמע, שרק בזמן התעוררות רוחנית קיימו את הפסח, ובשאר הזמנים אפילו הכהנים היו טמאים. ראה פסח חזקיהו שהכהנים היו טמאים בראשון, ועשו פסח שני, והעם היו טמאים אפילו בשני. אם בכל שנה עושים פסח, כיצד קרה, שבדיוק כשבאו לקיים פסח נטמאו הכהנים, וכי בשנה שעברה לא עשו פסח, ולא ידעו שצריך להיטהר? צא וראה פסח יאשיהו, שקוים רק בעקבות הספר הנמצא, משמע מכך, אם אין ספר, אין פסח. בעבר סברתי כדבריך, אבל נוכחתי שזה התעלמות מהכתוב. והבוחר יבחר. ומה שכתבת על קיום מועדים, ועליה לרגל, היתה שמחה עממית במקדש בחגים, עם קרבנות כלליים, כמו עולה ושלמים, אבל לא קימו את מצוות קרבן פסח, כי לא הכירו את החוקים הכתובים במגילות, אלא רק את הפולחן הפשוט המפורסם. *** בנוגע לסוגיית יאיר, כתבת< מקופיא נראה לי ששני יאירים הוו. יאיר בן חצרון שחי בימי השופטים והיו לו 23 ערים בארץ הגלעד. ויאיר בן מנשה שחי בימי יוסף ו/או משה והיו לו 60 ערים בבשן.> בדבריך ערבבת כהוגן את התקופות, ואת הספרים. היה שופט אחד שקראו לו יאיר הגלעדי, הוא לא היה בן חצרון, ולא כתוב זאת בשום מקום. הוא היה בתקופת השופטים, ואינו קשור כלל לכיבוש חוות יאיר, והוא ובניו רק ישבו שם. וכבר כתבנו שהוא אינו קשור לסוגיה. חוץ ממנו, היה עוד יאיר, שבדברי הימים יוחס לחצרון משבט יהודה, ולשבט מנשה, וכפי שביארנו, והיה לו 23 ערים, ועם העיר קנת ובנותיה, יהיה בידינו סה"כ 60 עיר, ולבסוף כבשום גשור וארם. והנה בספר יהושע מסופר על חוות יאיר בבשן 60 עיר, שמסר משה לבני מנשה. [60 עיר בדברי הימים- 60 עיר בספר יהושע]. מכאן שאותו יאיר שמסופר עליו בספר דברי הימים שהוא משבט יהודה ומנשה, הוא יאיר המפורסם שכבש את הערים, ועל שמו נקראו חוות יאיר בתקופת משה, והוא יאיר המפורסם שקיבל בנחלה את הערים בתקופת משה כמו שנאמר בספר יהושע. הפסוקים מלמדים זה על זה, ואי אפשר להתעלם מהם, ולהמציא היסטוריה כרצוננו.
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 19/09/2014 02:44:26
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2014 12:50 |
|
| |
דרום, לפני שנמשיך בדיון על הספר, החגים ויאיר מעניין אותי לדעת דבר אחד: הבאת לעיל ראיה מהנה ערשו ערש ברזל הלא היא ברבת בני עמון. (ג,יג) בפסוק הבא נאמר וחצי הר הגלעד ועריו נתתי לראובני ולגדי. אלא מה תאמר? כאן הכותב העמיד פנים שהוא משה וכאן כתב בתור עצמו -כעורך מאוחר. אם כן, גם אתה מודה שמשפט זה מגיע כעריכה על גוף הכתוב. למה לך לומר שגוף הכתוב הוא עורך שמעמיד פני משה ולא משה עצמו?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2014 15:54 |
|
| |
אריאל
כל ספר דברים נכתב בגוף ראשון, כאילו משה מדבר ומטיף לעם קודם מותו.
אולם לפתע הוא אומר משפט שמשה לא היה אומר אותו, הוא מוכיח לדוברים על גודלו של עוג, הנה ערשו ערש ברזל, הוא מספר על כיבוש הבשן וחוות יאיר שאירעו באותו הזמן, ואומר שקראו להם חוות יאיר עד היום הזה. הוא סותר את החוקים, שאותו משה הורה בספרים האחרים. הוא מתאר את ההיסטוריה בצורה שונה ממה שנתבאר בספרים האחרים (היכן מת אהרן).
באותה פרשה גם נאמר: ב,יב וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים, לְפָנִים, וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם, וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ, אֲשֶׁר-נָתַן ה', לָהֶם. בני עשיו ירשו את שעיר, כשם שבני ישראל ירשו את ארצם. והתמיהה עולה מאליה, בני ישראל עדין לא ירשו את ארצם, ועבר הירדן אינו ארצם, ולא היה אמור להיות ארצם, ורק כבשוהו כי האמורי לא נתן להם לעבור, ויצא לקראתם למלחמה.
גם שאר ספרי התורה מדברים בשם משה, לפעמים בגוף ראשון ולפעמים בגוף שלישי, וגם בהם יש סממני איחור, כפילויות וסתירות.
מכאן התחיל הכל, וכאן נבוכו בני אדם, איך לפתור את התעלומה.
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 19/09/2014 16:04:01
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2014 16:41 |
|
| |
יש שתי דרכים לפתור אותה: 1) המשפטים האלה אינם מדברי משה. 2) כל דברי משה אינם דבריו. מה מתישב עם לשון המקרא?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2014 18:37 |
|
| |
חידוד הדברים: רוח הדיון בין מבקרי המקרא ומתנגדיהם נסובה תמיד סביב קושיות המבקרים והפרכותיהן. לפיכך, המעיין התמים עשוי לחשוב כי הסיבה היחידה להניח שמשה כתב את התורה היא שכך המסורת היהודית המקובלת היום. ואם נחקור את המקרא ללא דעות קדומות יהיה ברור כביקורת.
אין טעות גדולה מזו.
ההנחה הראשונה של חוקר המקרא חייבת להיות שמשה כתב / אמר את התורה. זאת, כיון ש99 אחוז מהטקסט מצביעים על כך. בפרט בספר דברים. אחוז אחד מראה אחרת וממנו עלינו לדון. יתכן שיש לפרש את ה1 לפי ה99. יתכן שיש לומר שה1 נכתב בנפרד מה99. קשה יהיה לפרש את ה99 ע"ס ה1.
טיעון זיוף לא יתקבל כיוון שמזייף לא היה משאיר את האחוז (לדוגמא לא היה כותב ערשו ערש ברזל)
נשלח בחול
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2014 21:22 |
|
| |
אריאל
כשמתחילים את פתרון החידה מהסוף, ולא מכירים את החידה בשלמותה, אכן הפיתרון נראה ללא צורך. וכדבריך.
בסוגיית כתיבת התורה יש 3 נושאים.
1- סתירות בתורה.
2- סממני איחור.
3- כפילויות.
סוגיית הסתירות בתורה, היא הוכחה מוחלטת, התורה נכתבה ע"י כמה כותבים, אחרת מנין הגיעו הסתירות???
סממני האיחור אף הם ראיה, אבל בדרגה פחותה, ויש מקום למתווכח להתווכח, אולם אחרי שידענו שהתורה נכתבה ע"י כמה כותבים, שוב אין צורך להידחק, יש להבין את הדברים כמשמעם הפשוט, וסממני האיחור יסמנו את זמן כתיבת התורה.
אכן אם היו רק סממני איחור, וכפילויות, היינו מתרצים אותם בכוח הפלפול, זוהי כוונת התורה, רק משפט זה מאוחר, וכן כל כיוצא בזה.
נקח לדוגמה את הסתירה הגדולה בחוקי התורה, דין הבכור בספר במדבר נאמר
יח,ח וַיְדַבֵּר ה', אֶל-אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי: לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה, וּלְבָנֶיךָלְחָק-עוֹלָם. יח,ט זֶה-יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מִן-הָאֵשׁ: כָּל-קָרְבָּנָם לְכָל-מִנְחָתָם וּלְכָל-חַטָּאתָם, וּלְכָל-אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִיקֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא, וּלְבָנֶיךָ. ... יח,יז אַךְ בְּכוֹר-שׁוֹר אוֹ-בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ-בְכוֹר עֵז, לֹא תִפְדֶּהקֹדֶשׁ הֵם: אֶת-דָּמָם תִּזְרֹק עַל-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-חֶלְבָּם תַּקְטִיראִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לַה'. יח,יח וּבְשָׂרָם, יִהְיֶה-לָּךְ: כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין, לְךָ יִהְיֶה. יח,יט כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים, אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַה'נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק-עוֹלָם: בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה', לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ.
בספר דברים נאמר
טו,יט כָּל-הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ, הַזָּכָרתַּקְדִּישׁ, לַה' אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ, וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ. טו,כ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה'אַתָּה, וּבֵיתֶךָ. טו,כא וְכִי-יִהְיֶה בוֹ מוּם, פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר, כֹּל, מוּם רָעלֹא תִזְבָּחֶנּוּ, לַה' אֱלֹהֶיךָ. טו,כב בִּשְׁעָרֶיךָ, תֹּאכְלֶנּוּהַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו, כַּצְּבִי וְכָאַיָּל. טו,כג רַק אֶת-דָּמוֹ, לֹא תֹאכֵל: עַל-הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ, כַּמָּיִם. {פ} יב,יז לֹא-תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ, וְצֹאנֶךָ; וְכָל-נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר, וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ. יב,יח כִּי אִם-לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹאַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל, מִשְׁלַח יָדֶךָ. רמב"ם הלכות ביכורים
א,א ארבע ועשרים מתנות כהונה ניתנו לכוהנים, וכולן מפורשין בתורה; ועל כולן נכרתה ברית לאהרון.
שמונה מתנות מהםאין אוכלין אותן הכוהנים, אלא במקדש לפנים מחומת העזרה; וחמש מתנותאין אוכלין אותן, אלא בירושלים לפנים מחומת העיר;
ומה הן החמש שאין נאכלין אלא בירושליםחזה ושוק של שלמים, והמורם מן התודה, והמורם מאיל נזיר, ובכור בהמה טהורה, והביכורים: אלו אין נאכלין אלא בירושלים.
הבכור הוא אחד מ-24 מתנות כהונה, והכהנים אוכלים אותו בירושלים, כך פסק הרמב"ם, וכך כתוב בספר במדבר, אולם בספר דברים נאמר שהוא נאכל לבעלים, ובפרק יב, הובאה רשימה מפורטת מי יאכל אותו, אתה ובנך וביתך ועבדך ואמתך והלוי, מכאן פשוט וברור, הבכור נאכל לבעלים הישראלים ולמשפחתו ועבדיו, ואף הלוי יצטרף. אבל שהבכור לכהן לא נזכר.
מה דעתך, האם אתה עדין חושב שהסוגיה פשוטה, כי הרי ה' אמר למשה דבר והיפוכו, הבכור לכהן, הבכור לבעלים, ואולי יש כאן 2 כותבים. מה דעתך?
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 20/09/2014 21:47:09
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2014 22:59 |
|
| |
אין לי זמן לתשובה ארוכה אבל יש מה לענות על שאלת הבכור, אי"ה לכשירחיב
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 02:11 |
|
| |
היסוד הראשוני הוא שמאחר וההיגיון הישר אומר שהתורה נכתבה ע"י משה, עלינו לנסות לבדוק אם ניתן לפרש את הסתירות לפי יסוד זה ולתת עדיפות לאפשרות כזאת.
לעניין הבכור: בספר הברית (משפטים) נאמר בכור בניך תתן לי. כן תעשה לשורך לצאנך.לא פורש מה יחשב נתינה לה'. בפרשת מתנות כהונה הוסיף ה' וגילה / חידש שהנתינה תהיה לכהן.
עם חתימת התורה הגיע משה והוסיף ופירש הלכות רבות שלא נתבארו דיניהן דיים ביתר התורה. כמו כן הוסיף משה את הלכות המדינה הישראלית שתקום אחר הכניסה לארץ ובהן דין המקדש הקבוע וחוקיו. כאמור, אין לראות את ספר דברים אלא כהוספות גיליון על יתר התורה. וכך יש לקרוא זאת: כל הבכור אשר יולד בצאנך ובבקרך הזכר תקדיש לה' אלוהיך(פירוש דברים). כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך. (אלא שאת כולם פודים פרט לצאן ובקר - שם) לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך. לפני ה' אלוהיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר יבחר ה' אתה וביתך. וכי יהיה בו מום פיסח או עיור כל מום רע לא תזבחנו לה' אלוהיך. בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו כצבי וכאייל. רק את דמו לא תאכל על הארץ תשפכנו כמים.(פירוש דברים)
פירוש, למדנו במשפטים (וחזרנו בדברים) שבכור לה'. בא ה' ונתנו לכהן. שב משה ולימדנו שהוא קדוש ביד בעליו - בין כהן ובין ישראל. ושמום מפקיע קדושתו.
בדברים יב מלמד משה את הלכות ריכוז הפולחן, ביניהן הוא מדגיש גם: לא תוכל לאכול בשעריך (1) מעשר דגנך תירושך ויצהרך (2) ובכורות בקרך וצאנך (3) וכל נדריך אשר תדור (4)ונדבותיך (5)ותרומת ידך. כי אם לפני ה' אלוקיך תאכלנו במקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך. כאן מלמד משה שמגוון מתנות שונות נאכלות רק בירושלם. אין הוא מפרט מי בעליה של כל מתנה, שכן אין זה הנושא. יהיה הגיוני להניח שחלק מהמתנות תינתנה ללוי אשר בשעריך וחלק תיאכלנה ע"י הבעלים בשיתוף הלוי.
תוקן על ידי אריאל73 ב- 21/09/2014 02:20:46
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 10:00 |
|
| |
אריאל
קראתי את דבריך, ועמדתי משתומם.
את ספר דברים כנית <"הוספות גליון". למדנו במשפטים (וחזרנו בדברים) שבכור לה'. בא ה' ונתנו לכהן. שב משה ולימדנו שהוא קדוש ביד בעליו - בין כהן ובין ישראל. ושמום מפקיע קדושתו.>
לדבריך
ה' נתן את הבכור לכהן.
משה נתן את הבכור, בין לכהן בין לישראל.
ראשית יש כאן שיבוש מכוון, משה נתן את בעלות הבכור לישראל בלבד, והוא יכול לתתו למי שיחפוץ, לעומת מצוות ה', שנתנה את בעלות הבכור לכהן בלבד.
הבכור נאכל לכהנים בלבד. ישראל אסור באכילת הבכור. הבכור הוא קדשים קלים.
וזה לשון הרמב"ם בהלכות ביכורים
א,ט [י] החמש שבירושלים קודשים קלים הן, ונאכלין לזכרים ולנקבות; ובהן נאמר "לך נתתים ולבניך ולבנותיך איתך, לחוק עולם" (במדבר יח,יא). ואף על פי כן אין ניתנין אלא לזכרי כהונה, שהרי לאנשי משמר הן; והבכור מקריבין חלבו ודמו, ואין מקריב אלא איש.
אינני יודע, אם בשם התירוצים, מותר לשבש את התורה.
אין כאן הוספות גיליון, יש כאן השגות גיליון. מה שבספר דברים סותר באופן ברור את שאר הספרים.
שאלתי אותך שאלה פשוטה, ולא מצאתי תשובה, רק שיבוש והתעלמות.
***
ידידי הנכבד
אשכול זה בא להתמודד בצורה ישירה עם הסתירות בתורה, עם סממני האיחור, עם הכפילויות. לא בשיבושים, לא בחצאי אמיתות, לא בחצאי שיבושים, אלא בצורה ישירה.
תירוצים ושיבושים יש הרבה, אבל איננו צועדים בנתיב זה.
אם יש בידך הסבר אחר, נכון וישר, לסתירה של הבכור, אשמח לשמוע.
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 21/09/2014 10:05:52
|
|
|
|
|
|
