פתרון חידת חיבור התורה

דרום חוקר

אנסה להתיחס לחמשת הסתירות שנותרו לך.
רק אקדים הקדמה נחוצה - שלפי המסורת ישנם שינויים בין חלקי התורה, המתבארים בכך שעם ההתקדמות בלמידת התורה, וההתקדמות לקראת הכניסה לארץ למדו בני ישראל עוד ועוד פרטים המשלימים את התמונה הקודמת, ולפעמים גם משנים אותה. 

1 אמונת התורה הוכחה ע"י אותות אלא שהמאמין ע"י אותות שעברו מדור לדור יש בלבו דופי לכן הדגיש משה כמה פעמים בספר דברים שהם עצמם ראו האותות (ואז יוכלו גם להעביר לדור אחר).

2 בספר דברים מפורש לאורך כל הספר שנאמר לפני כניסת ישראל לארץ ושכבר היה כתוב ספר תורה (בפרשת מלך ובפרשת קללות) ושהוא חלק ממנו (או כולו). 

3 בשונה משאר התורה שלא נתפרש שנכתב ע"י משה אלא ספר-דברי הברית (פרשת משפטים -כי תשא שהם סיפור אחד שכתוב פעמיים) ואולי הכוונה על עשרת הדברים שכתוב גם בספר דברים. וכן "כתוב זאת זכרון בספר" ואולי הכוונה על מה שכתוב בספר דברים זכור את אשר עשה לך עמלק. וכן פרשת מסעי.

4 בלי ספר דברים אין קיום לאמונה שאפשר לטעון שאין האותות בדיוק כמו שכתוב בשאר התורה טענה שלא תקפה על ספר דברים כנ"ל 1.  

5 כמובן מי שאינו מסתפק בדברי משה "אתם ראיתם" וכדומה אין לו ראיה רק אם יאמין ששאר התורה גם כן נכתבה באותו דור ואז אי אפשר להכחיש את האותות המפורשים בה (כגון המן ועוד).

6 הפסוקים המוכיחים לכאורה איחור כתיבתם אינם בספר דברים חוץ מ"ולא ידע איש את קברתו" (שע"כ נכתב אחרי מות משה ולא על ידו, ועוד תירוצים) וכן "לבד ממכריו על האבות" שאינו ברור (ואילו הוא מוכיח שמאוחר הוא ואילו מוכח גם שאינו שיבוץ פסוק נוסף באיחור אלא מוכיח על כל העניין הוא מכחיש דברי הספר עצמו שם "כי אתה בא אל הארץ" ועוד).

7 כמו כן גם המכחישים שאינם מאמינים בשכר ועונש לפרט רק לכלל יכולים להאמין בספר דברים לבדו שאין שם הבטחה לפרט כגון כרת חוץ מ"ארור האיש..." שאינו הבטחה ממש.

8 כל זה בהוכחות מספר התורה עצמה אבל מי שחושדו בזיוף שנכתב בשקר שהיה לפני כניסה לארץ וכדומה אי אפשר (?) להביא ראיה מהספר עצמו בלי הוכחות חיצוניות וזה אין כאן מקומו.

9 נספח
בספר יהושע (הר גריזים והר עיבל) ובספר מלכים (וגם את בני המכים לא המית) יש ציטוט מספר תורת משה והם (במקרה) מספר דברים בשאר ספרי נ"ך אין ציטוטים חוץ מבספר עזרא ונחמיה ודברי הימים שם יש ציטוטים משאר ספרי התורה בתור ספר תורת משה (לפחות אז כבר היה מקובל כך).

בסיפור דברי הימים על יהושפט שסיבב בעם עם ספר התורה ללמדם משמע שאינו ספר דברים ?

הספר שמצא חלקיהו היה ספר דברים או (גם) שאר התורה [וזה המקום בראשון להופעתה] ואולי לכן לא נעשה כפסח הזה מימי הקדמונים (מה שכתוב בחזקיהו שלא נעשה, הוא שמלכות ישראל לא עשו עד אז רק יהודה), אבל ב"ספר הברית" (שמות ? עשרת הדברים ?) היה אלות והיה כתוב מצוות פסח (ויקרא / דברים) ויל"ע בזה. 

תוקן על ידי בערולאאדע ב- 28/09/2014 04:13:37

דרום

מי שירצה יראה את זה כהשגחה - מי שלא לא. אבל בדיוק לפני כמה ימים פתחתי בספריה לגמרי במקרה ספר על רפואה לפי הרמב"ם. תוך כדי דפדןף מצאתי שהוא מקשה על הרמב" בהלכות דעות פ"ד שתי קושיות - אחת שבמקום אחד הוא כותב שאסור לאכול פירות העץ. ובמקום אחר (באותו פרק) שהענבים נאכלים לפני הסעודה. והקושיה השניה - במקום אחד הוא כותב שאסור לגור היכן שאין רופא, ובשניה שבמקום שאין רופא אפשר להסתמך על הכתוב בהלכות דעות פ"ד. עיין שם, שתירץ את השאלות על פי דרכו. אבל אותך אני שואל: האם תניח שכתביהם של שני מחברים שונים הוכנסו לרמב"ם בהל' דעות פ"ד, כמו שתה מניח לגבי קבצי החוקים שבתורה?

לפי התנ"ך, משה כתב ויהושע חתם.

באשכול שלפננו, יצאתי בהכרזה מהפכנית, ספר התורה שלפננו לא נכתב ע"י משה, אלא הוא התחבר ע"י שלושה כותבים. את דברי ביססתי על השגות אבן עזרא, שהוכיח [לדעתו] שיש בתורה תוספות מתקופת הממלכה, ומכאן המסקנה המתבקשת, זמן התוספות הוא זמן החיבור. בנוסף, תמכתי את הדברים בסתירות הקיימות בחוקי התורה, ובכפילויות, כמו שביאר יחזקאל קויפמן בספריו, והתיאוריה שכתבנו הסבירה את הדברים היטב.

כשהצעתי את הדברים לפני חברי הפורום, הם הפנו אותי לעיין בדברי רד"צ הופמן, ולדבריהם הוא כבר תירץ את כל שאלות ביקורת המקרא, והוכיח שהתורה נכתבה ע"י משה רבנו בלבד. מכיון שלא פתחתי את האשכול לשם התפלמסות, אלא לשם בירור האמת, אמרתי בלבי, אדרבה, נפנה לעיין בביאורו לתורה, ונראה את דעתו בסוגיה.

לפני שקראתי את רד"צ הופמן, סברתי שיש בתורה 16 סתירות, שלא ניתנות לפיתרון, כמו שביארנו כאן.

http://www.hydepark.co.il/topic.asp?whichpage=3&topic_id=1678457&forum_id=14109#r_8

והנה לאחר קריאת דבריו, נותרו בידי רק 3 סתירות. הבכור, המעשר, העבד. דבר זה גרם לתיאוריה שהצעתי להתמוסס, הנה עם קצת עיון תורני, ספר התורה אחיד, הוא אינו מפורד ומפוזר כמו שחשבתי, יש בו סדר ושלטון.

כנגד התיאוריה שכתבנו, עומדת שאלה מאוד יסודית ופשוטה, אין אף ספר בעולם שנכתב במשך 500 שנה, מה שלא נכתב מיד, נשכח ונעלם, כך שלטעון שחוקי משה הועלו על הכתב אחר 500 שנה, והעם ייחס אותם למשה, זה ליחס פתיות לעם, והחוקים לאחר תקופה ארוכה זו, היו מדמיונם של הכותבים, ואין להם שום קשר למשה.

***

להלן קטעים מתוך הספר "דורנו מול שאלות הנצח" התחבר ע"י אהרן ברט. עמוד 176 ואילך.

אבל אומרים המבקרים הנה הבדלי הסגנון האם אפשר לתאר שמחבר אחד כתב את ויקרא ואת דברים את פרשות תרומה ותצוה ואת האזינו השונים כל כך בסגנונם. כשהשמיעו טענה זו באזני אבי מורי ז"ל היה מחייך ומוציא מספרייתו כמה כרכים משל גיתה וקורא לפני בעל שיחו קטעים מריינקה השועל, מפאוסט, מתורת הצבעים, ומגץ לבית ברליכינגן, הוא שאל את בעל שיחו אם יש כאן דמיון בין הסגנונות השונים, כלום אפשר היה לדעת שמי שכתב זה כתב זה אילמלא המסורת המעידה על כך, הרי כל מבקר מקרא היה צריך לקבוע חצי תריסר מחברים המסתתרים מאחורי השם גיתה'. כיוצא בזה לקח לעתים את שקספיר וקרא מחלום ליל קיץ, מריכרד השלישי, מן הסוחר מונציה, מן הסערה, ומן הסונטות. הסגנון הוא אמנם ביטוי לאישיות טען אבי ז"ל, אבל הוא משתנה תכלית שינוי לפי גורמים ידועים: הנושא חוג האנשים המאזינים גילו של המדבר או הכותב מצב הרוח אשר בו הוא נמצא וכו' וכו', התורה מביאה תמיד את הדברים כמות שיצאו מפי אומריהם, כגון שיחת ה' עם משה בשמות ג או בדברים ג,כו-כח שירת הים אז ישיר משה, שירת האזינו, האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. ספר דברים כולל לפי הרד"צ הופמן ז"ל שלושה נאומים של משה, ברור שמשה רבנו בן מאה ועשרים שנה לפני מותו מדבר בשפה שונה לגמרי משפת משה רבנו בן שמונים המוציא את העם ממצרים, סגנון אחד כלפי העם הרואה ניסים ונפלאות ובכל זאת הריהו מורד ומתלונן, וסגנון אחד כלפי הדור החדש שנולד במדבר ומתכונן להכנס לארצו.

קורנגרין מברר את הפרקים השונים של חוק ומשפט כגון מכר שכירות ערבות וכדומה והריהו מביא בכל מקום את כל הפסוקים שבתורה הדנים באותו עניין הוא מוכיח שאם משפטים נזכרים בספרים השונים בתורה בכל זאת אין ביניהם הבדל ענייני, מי שיודע את האלף בית של ההיסטוריה המשפטית יודע שזה היה בלתי אפשרי אילו עברו באמת מאות שנים בין כתיבת פרשה לחברתה, לכל חוק לכל משפט יש התפתחות ואילו היה חלק מזמן קדום חלק מזמן המלוכה חלק מזמן גלות בבל לא יתכן בשום פנים ואופן שזה לא היה בולט וניכר על פי הבדלים בדרגת התפתחות החוק. אין הבדל בדרגת ההתפתחות, אין הבדל בזמן הכתיבה, המסקנה הזאת היא הכרחית. ע"כ מהספר, דורנו מול שאלות הנצח.

***

אלא שעדין צריכים אנו לבאר כמה נקודות. 1- כבר ביארנו שבתורה עצמה הושם דגש על כך שמשה כתב את ספר דברים, וכיצד נבאר תופעה זו. 2- בתורה עצמה יש ביטויים שלא יתכן שנכתבו ע"י משה, בספר שמות נאמר, ובני ישראל אכלו את המן עד בואם אל קצה ארץ נושבת, אכלו לשון עבר. 3- בספר דברים נזכר הביטוי עד היום הזה בכיבוש חוות יאיר, וכיבוש זה אירע בסוף 40 שנות המדבר. 4- בספר דברים נאמר, כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו, והרי עדין ישראל לא ירשו את ארצם, ועבר הירדן אינו ארצם. 5- בסוף דברים נאמר ולא קם נביא כמשה, משמע שעבר הרבה זמן. 6- עדין יש בידנו 3 סתירות מהותיות מעשיות בין החוקים וכיצד ניישב זאת.

על כורחנו, צריכים אנו לסבור כמו הדעה המסורתית, משה הוא הכותב את התורה, אלא שצריך להוסיף הסברים על הדעה המסורתית, ואז יתיישבו הדברים על הלב, ויתורצו התמיהות.

ככל הנראה משה כתב את התורה בשלש תקופות, תקופת יציאת מצרים, תקופת הר סיני, תקופת סוף חייו. הבדלי הסגנון בתורה נובעים מחמת שינוי התקופה, ואך טבעי שסגנונו של האדם משתנה מתקופה לתקופה. דרכו של משה היתה לבאר את דבריו זעיר פה זעיר שם, בתנאי הכתיבה שלהם לא היתה אפשרות למחוק, ולערוך פסקה שכבר נכתבה ונחתמה, לפיכך נאלץ משה לכפול את דבריו ולשלש, בכדי לבאר את מה שסתם במקום אחר.

כפי שמוסכם אצל הרבה מחז"ל, משה לא חתם את התורה בעצמו, לפיכך נוסיף דברי הסבר, איך התרחש תהליך כתיבת התורה בדיוק.

ככל הנראה את ארבעת חומשי התורה כתב משה בצורת מגילות מגילות, ורק את חומש דברים הוא כתב כספר אחד ארוך וחתום. יהושע תלמידו שהיה שותף עמו בכתיבה, ועזרו בכל מעשיו, הוא זה שסידר את ארבעת החומשים הראשונים, שיהיו כל חומש כספר בפני עצמו, אולם את נאומי חומש דברים, משה הוא שסידר שיהיו כספר בפני עצמו. חומש דברים היה חביב על משה, שבו כתב דברי הטפה נלהבים בעד אהבת ה' ועבודתו, וביעור העבודה זרה, ובו הביע את דעתו הסופית, כיצד יהיו חוקי התורה בצורה סופית, ולפיכך משה מרבה לצטט ממנו, וציוה על המלך לכותבו, ושיקראו אותו בהקהל, וחזר הרבה על הביטוי הספר הזה, ספר התורה הזה. ביטוי זה נשמר גם בדברי נביאים ראשונים, יהשוע עד מלכים. אולם את תחילת ספר דברים ואת סופו, חתם יהושע ביחד עם משה, ולא כתבו משה לבדו.

כפי שכתבנו, בחומש דברים כתב משה את דעתו הסופית בחוקים. הבכור נאכל לבעלים, הכהנים קיבלו בתמורה למתנה זאת את המתנה זרוע לחיים וקיבה, מכל שחיטת חולין של ישראל, ודי להם בזה, ואינם צריכים עוד את הבכורות.

מצוות המעשר עברה תהפוכות מרובות, בספר ויקרא היא ניתנה לכהן, בספר במדבר היא ניתנה ללווים בעקבות מעשה קורח, ולבסוף בספר דברים היא ניתנה לישראלי שיאכל אותה עם משפחתו, והלוי והעני קיבלו את המעשר בשנה השלישית.

גם דיני עבד עברו תהפוכות מרובות, בספר שמות נאמר שהעבד עובד 6 שנים, ואם ירצע יעבוד לעולם, בספר ויקרא נאמר שהעבד עובד עד היובל, ואינו יכול לעבוד לעולם, ואילו בספר דברים חזר משה כפי הוראתו הראשונה, עבד עובד עד 6 שנים, ואם הגיע היובל עד היובל, אולם אם ירצה ירצע ויעבוד לעולם.

נמצא שהתבארו 6 הנקודות הקשות, תירצנו את הסתירות בחוקי התורה, הסברנו את הביטויים שלא יתכנו שנכתבו ע"י משה, כי יהושע כתבם, והוא חתם את התורה בסוף ימיו, ואף את ספר דברים הוא חתם ועיצב.

ספר התורה חובר לספר אחד גדול הכולל בתוכו חמשה חומשים, בתקופת עזרא, ובהזדמנות זאת אף שינו את כתב הספר, מכתב עברי לכתב אשורי, מרובע ויפה.

כאן נבאר כי חוקי התורה אמנם נכתבו ע"י משה, אולם העם לא היה מודע אליהם, לפיכך החוקים המופיעים בספר שופטים ושמואל, אולי קצת דומים לחוקי התורה, אבל יש ביניהם שינויים, דוד אכל מלחם הפנים, דוד ושלמה הקריבו עולות ושלמים, והם אינם כהנים. גם לאחר מכן, היו הרבה תקופות שהעם הכיר את הפולחן הפשוט, והקריב זבח משפחה, כעין מגמת ספר דברים, ורק כשהיתה התעוררות רוחנית קיימו כולם בדיוק כפי הכתוב בספרי התורה הקדושים שבמקדש.

ספר בראשית כולל בתוכו מגילות עתיקות שבהם נזכרה ההיסטוריה מראשיתה, ויש בין המגילות סתירות, ומשה שיקע את הסתירות, ורמז עליהם ע"י שינוי שם ה'. אכן יש כאן 2 כותבים, כמו שהרגישו מבקרי המקרא, אולם משה הוא שעיצב וקבע את המגילות, ושינה את שם ה', ולא שהיה כותב שכתב בשם הויה, וכותב אחר שכתב בשם אלהים. משה קבע את שם ה' לפי שיטה מוגדרת, ויש כללים והסברים לשינוי שם ה'.

אמנם ראב"ע סבר שהוא מצא בתורה סממני איחור מזמן הממלכה, אולם מאז תקופתו העמיקו בני אדם בחקר התורה, והוכיחו באותות ומופתים על קדמות התורה, ודחו בטוב טעם ודעת את הוכחות ראב"ע, כך שמעבר לדעת חז"ל המייחסים את יהושע לחותם התורה, אין צורך לסבור.

כפי שביארנו, ספר התורה כתוב בצורה מחוכמת מאוד, והעיון התורני הוא שמביא להבנה איך החומשים משלימים זה את זה, ואין בהם סתירה, ואף דבר זה הוכחה גדולה שהוא יצא מידי כותב אחד. אולם כפי שכתבנו, במגילות ספר בראשית יש אי אלו סתירות, על פי המגילות העתיקות שמהם הועתק, אבל יש בו הוכחות מרובות שהוא מכיל חומר קדום ואותנטי, ואין בכוחם של הסתירות לעמעם את אמיתתו.

***

בהודעה הבאה נאסוף את כל מה שכתבנו כאן באשכול על הסתירות הכפילויות וסממני האיחור שיש בתורה, ונעמיד אותם מול דברי רד"צ הופמן בביאורו לתורה. אילו באנו לצטט את דבריו במלואם, ולהעמיד מול דבריו את שיטתינו עם ציטוט הפסוקים, יארכו הדברים, לפיכך בחרנו בדרך הקיצור, נסכם את דבריו במשפט אחד, ונעיר בקיצור, ומי שירצה להתמקד בנושא אחד בהרחבה, יאמר באיזה נושא רצונו להרחיב, ונביא ציטטות ומקורות.

1-      שני תיאורי בריאה. יש שני תיאורים של הבריאה, פרק א בבראשית, תיאור הבריאה בצורה אובייקטיבית רשמית וקצרה, ואילו פרק ב תיאור הבריאה בצורה זורמת בתוספת מילות התפעלות, כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, כי טוב העץ למאכל, כי לא המטיר. בבראשית א נאמר שהעצים נבראו ביום השלישי והאדם ביום השישי, ואילו בפרק ב נאמר שקודם נברא האדם ואח"כ הצמחים. כמו כן בפרק א נאמר שקודם נבראו בעלי החיים ואח"כ האדם, ואילו בפרק ב נאמר שקודם נברא האדם ואח"כ בעלי החיים. כל תיאור מתיאורי הבריאה נכתב בשם ה' שונה, נמצא שיש לפנינו שתי מגילות המתארות את בריאת העולם.

ראשית נקדים, כי רד"צ הופמן לא הגדיר ברור מה המשמעות של שמות ה', הויה אלהים, ובביאורו הוא נע בין פרשנות בדרך הפשט, לפרשנות בדרך חז"ל. שנית, הוא לא ידע להגדיר היכן נכתב כל שם, ובעמוד נז כתב שלא נוכל לתת הסבר בכל מקום, מדוע נכתב לפעמים שם הויה ולפעמים שם אלהים. שלישית, רד"צ הופמן לא הבחין שבספר בראשית, עד תולדתו בני ישמעאל, שינוי שם ה' בדרך כלל מציין העתקה ממגילה שונה, וגם לאחר מכן נשארו עוד מקומות שמאפיין זה קיים בהם, כגון חלום יעקב, ונישואי עשיו.

לעומת שיטתו, כבר ביארנו את שמות ה' בדרך הפשט, והבחנו בין הפשט לבין פרשנות חז"ל. וגם קבענו כללים ברורים אימתי יבוא כל שם, כמבואר באשכול מגילות ספר התורה, ובאשכול כיצד נכתב ספר התורה\בראשית. וגם הבחנו בין המגילות שמהם הועתק ספר בראשית על פי שינוי שמות ה'.

בנוגע לסתירות בפרשיות הבריאה, עיקר דבריו הם, כותב פרק ב ידע על מציאותו של פרק א, והוא מסתמך עליו, כך שאין לראות את דבריו כסותרים אלא כמרחיבים. את הפסוק וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, ביאר שהכוונה למקום בו נברא אדם הראשון מהאדמה, שנברא מקרקע בתולה, אבל בשאר הארץ צמחו כבר צמחים לפני בריאת האדם.

אין צריך להאריך כי ביאורו פלא, כל שיח השדה טרם יהיה בארץ, אינו מדבר על מקום חציבתו של אדם הראשון, אלא על כל הארץ, כמו שנאמר, ואדם אין לעבוד את האדמה, רק כשיהיה אדם יצמחו הצמחים בעקבות הגשם. אמנם האדם הושם בגן עדן ולא במדבר, כאמור בפסוק ח, אבל שאר הצמחים יצאו מהאדמה רק אחרי יצירתו. נמצא שיש כאן תיאור שונה מפרק א. ומכאן שגם שאר התיאור כבריאת בעלי חיים והאישה, אינו הרחבה למה שכבר נתבאר בפרק א, אלא תיאור שונה.

2-      שני תיאורי מבול. סיפור המבול כולל בתוכו 2 מסורות, מסורת ראשונה- המבול היה 40 יום מירידת הגשם, ובאו אל נח אל התיבה 7 זוגות מבעלי החיים הטהורים, ושם ה' הוא הויה. מסורת שנייה- המבול היה 150 יום מפתיחת מעיינות תהום וארובות השמים, ובאו אל נח את התיבה 2 איש ואשתו, ושם ה' הוא אלהים.

בפרשת המבות הכפולה, התעלם רד"צ הופמן לגמרי מהעובדה ששינוי שם ה', צמוד לשינוי תיאור המבול, ויש סתירות בין התיאורים, ואף קאסוטו בביאורו הארוך לבראשית, הביא את הסתירות והתעלם מהם. ואנו צועדים בנתיב הפשט, והמעקב אחרי שינוי שם ה', ויש לפננו תיאור כפול של המבול, עם סתירה בתיאור, עם שינוי שם ה'. וכבר ביארנו את הדברים בצורה גרפית, וחילקנו את הפרשה לצבעים, להבהרת הנושא.

3-      שני תיאורים ליציאת אברהם. תרח יצא ממקומו ברצונו החופשי ונעצר בחרן (בראשית יא,לא), ה' הוא שציוה את אברהם לצאת מאור כשדים (בראשית יב,א. טו,ז).

על סתירה זו כתב רד"צ הופמן, ה' ציווה את אברהם אחרי שהחליט תרח להשתקע בחרן. אולם דבריו נאמרו שלא בדקדוק, ה' ציווהו לצאת מאור כשדים מקום הולדתו (פרק טו), ה' ציווהו לצאת מארצו וממולדתו (פרק יב), ולא מחרן. וראה רמב"ן שכתב שנולד בחרן, ונסעו לאור כשדים, וחזרו לחרן, וציוהו ה' לצאת ממולדתו. וראה ארכיאולוגיה ומקרא, שאור כשדים אינה בבבל, אלא אורפה שבטורקיה, והיא סמוכה לחרן. ואין צורך לתרץ תירוצים, אם מכירים את מקור המגילות שמהם הועתקה התורה.

4-      הארץ המובטחת מנהר מצרים עד פרת (בראשית טו), או ארץ כנען בלבד (בראשית יז. במדבר לד).

על סתירה זו כתב רד"צ הופמן, שיש כאן תיאור כללי, מה היא נחלת ישראל, וכך היה בימי דוד ושלמה, ובעמוד רמו הביא טבלה, להראות איך שמות העמים שהורישו משתנה מספר לספר. שאלה יש בדבריו, תשובה אין.

5-      והכנעני אז בארץ (בראשית יב,ו). והכנעני והפרזי אז ישב בארץ (בראשית יג,ז).

על ציטוט זה כתב רד"צ הופמן, אם ביאור הפסוק לומר שכעת בתקופת הכותב, אין הכנעני בארץ, ובעבר הוא ישב בארץ, זה אינו מסתבר, כי כולם ידעו שהכנעני ישב בארץ בתקופת אברהם, ואין צורך לציין זאת. על כורחנו, וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ. יב,ז וַיֵּרָא ה', אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת; ביאורו, קודם לכן ישבו בארץ ישראל עמים אחרים, והכתוב מתאר שבזמן אברהם כבר נכבשה הארץ בידי הכנענים, ועל כך באה הבטחת ה', למרות שהארץ בידי בני כנען החזקים, ה' מבטיח את הארץ לזרע אברהם.

ומה שנאמר בהמשך, יג,ז וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט; וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ. בא לבאר שהיו אז בארץ הרבה עמים, הכנעני והפריזי, ולא היו שטחי מרעה פנויים.

מכיון שהכתוב הקפיד לתאר, גם על הכנעני, וגם על הפרזי, שהיו אז בארץ, מכאן שאינו בא לומר שכעת בזמן הכתיבה איננו, אלא שכבר אז ישבו עמים אלה בארץ, ואברהם ולוט לא יכלו לעשות בארץ כרצונם.

וכך כתב הכותב לדחות ראיה זו.

מהו היחוד דוקא בכנעני ובפרזי שהם מצויינים כיושבי הארץ אז? בכל שאר המקומות נמנים שבעת העממים או רובם כיושבי הארץ (שמות יג, שמות לג, שמות לד, במדבר יג, דברים ז, דברים כ, יהושע ט, יהושע יב, יהושע כד, שופטים ג, עזרא ט), בשום מקום אין אנו מוצאים יחוד או ציון של הכנעני והפרזי[4] מלבד במקום נוסף, גם הוא בספר בראשית: (בראשית לד ל) ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי. התשובה ברורה אם כן, בתקופת האבות יושבי הארץ הדומיננטיים היו הכנעני והפרזי [ואין זה משנה אם העמים האחרים הגיעו מאוחר יותר, או שלא היו גורמים בעלי משמעות], דוקא הצירוף של שני עמים אלו הוא הוא המוכיח על קדמות משפט זה! ומשמעות הבטוי "אז בארץ" הוא שכבר היה נוכח ומשמעותי בארץ, מסתתרת כאן ידיעה כי הכנעני חדר לארץ מן החוץ, ואכן בלוח העמים (בראשית י) מתואר: "ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד לשע", המדובר כאן על רצועת החוף ורצועת גדת הירדן, ולא על מרכז הארץ העיקרי. יושבי הארץ הקדמונים היו בני שם, ובאמת רוב שמות המקומות בארץ [במקרא יש כ500 שמות] מתפרשים בלשון העברית!

ההקשר של נוכחות הכנעני ברור מאד בפסוק השני המזכיר את מריבת רועי אברהם עם רועי לוט, ורומז על מוסריותם הירודה של רועי לוט שכנראה היו מן הכנעני, ובפסוק הראשון ישנו רמז על כך שאברהם החל לסוע בארץ [במקומות שנכבשו ראשונה על ידי ישראל] כשהכנעני כבר היה בארץ, לנגדו ובנוכחותו עשה אברהם את 'מסע הכבוש' הראשון[5].

ואכן המחקר האחרון (ראה מגדים גליון מ "כנענים ועברים", אנצ"מ ערך ארץ ישראל עמ' 609, 674) מראה כי הכנעני אכן כבש את הארץ בתקופת אברהם.

האם באמת יעלה על הדעת שהתורה שאינה מזכירה שום פרט היסטורי מכל המאורעות הגדולים של כיבוש הארץ, ואפילו את הכובש הגדול יהושע בן נון היא מזכירה (בספר במדבר - ת"כ!) בתור: "יהושע בן נון משרת משה מבחוריו" כאלו המדובר בבחור אנונימי שלא היינו יודעים עליו דבר מלבד יחוס זה. תספר כבדרך אגב כי הכיבוש כבר אירע מזמן?

[4]בשופטים א אמנם נזכרים הכנעני והפרזי יחדיו, אך המדובר במלחמת כבוש מסויימת של שבט מסויים שגבלה במקרה בשטח של הכנעני והפרזי.

[5] ראה גם קאסוטו אברהם וארץ היעוד עמ' 224, וכן ב. יעקב בפרושו במקום מביא דוגמאות ש'אז' לא בא דוקא כתיאור עבר, אלא כהדגשה, כגון: "ודוד אז במצודה ומצב פלשתים אז בית לחם" (ש"ב כג יד), "ואז חיל מלך בבל צרים על ירושלים" (ירמיה לב ב).

6-      אשר יאמר היום. "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה" (בראשית כב,יד). הפסוק מתייחס לעליה לרגל להר-המוריה כאל דבר שבהווה – "היום", דבר שקרה רק מימי שלמה ואילך. מקום המקדש בירושלים מכונה בידי הנביאים כ"הר ה'" (ישעיה ב,ג, ול,כט. ומיכה ד,ב. וזכריה ח,ג. ותהלים כד,ג. וראה גם ישעיה ב,ב. ומיכה ד,א. ודברי הימים ב' לג,טו – "הר בית ה'").

על ציטוט זה כתב רד"צ הופמן, אברהם קרא להר ה' יִראה, ובזמן משה קראו להר ה' יֵרָאֶה, כלומר ההר שבו נראה ה'.

ביאורו קשה מכמה פנים, הר המוריה לא היה ידוע בתקופת משה, בספר דברים כתוב המקום אשר יבחר ה', עדין לא ידוע מה יבחר ה'. כיון שכן, אין מקום לפתגם עממי נפוץ, על הר שכלל אינו ידוע, ואף דוד לא הכיר את ההר אילולי גילוי המלאך בגורן ארונה היבוסי. ועוד קשה, לפי דבריו היה צריך להיות הנוסח, "אשר יאמר היום ה' יראה", אולם בפסוק כתוב "אשר יאמר היום בהר ה' יראה", וכפי שביארנו, עולי הרגלים אמרו, בהר ה' יראה ה' לעולי הרגל.

אולם ראיה זו כבר נדחתה ע"י הכותב וזה לשונו

ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, אשר ייאמר היום בהר ה' ייראה (בראשית כב יד). יש מפרשים כי הכוונה "אשר ייאמר היום" - בימי בית המקדש, "בהר ה' ייראה" - אדם (פלוני) ייראה בהר ה', כלומר יעלה לרגל, או לראיית פנים.

מובן ששימוש בבטוי כזה מספר מפורשות על עצמו כי הוא נכתב "היום" בימי בית המקדש, אך אם כן מדוע קרא שמו "ה' יראה" ולא מוזכר כלל השם ירושלים? ועוד: אין שום קשר בין קריאתו של אברהם ה' יראה, דהיינו ראייתו של ה', לבין בהר ה' ייראה - היראותו של האדם?

אם הנדון הוא אך ורק על הוספות של חצאי משפטים, קשה לדבר על הוכחות. אך עדיין אין שום הסבר הגיוני מה התועלת בהוספות שכאלו, המקלקלות את אופי הספר הקדוש שניתן במדבר סיני, אם באמת המדובר אך ורק בהוספת הסברים בלתי נצרכים כדוגמת "והכנעני אז בארץ", או "אשר ייאמר היום". כיצד ייתכן שספר כביר כל כך גדוש במאות מעשים חוקים וענינים שבשום מקום לא נמצא בהם נתון המספר על עצמו שהוא מתקופת המלוכה, זו בודאי מלאכת הסוואה מדהימה, ושתיקה עצומה זו נשברת מכל האלפים הרבים של הפסוקים דוקא בארבעה בטויים הנראים 'בלתי חשובים' כל כך?

בסופו של דבר אין המדובר אלא בפרשנות. אפשר בהחלט להסביר כי בטוי זה של "בהר ה' ייראה" נהג כבר אצל בני ישראל עוד קודם ירידתם למצרים, וכבר אז היו אומרים "בהר ה' ייראה". פירוש זה בודאי יותר מתאים לכתוב, שהרי ירושלים לא נקראת כלל בשום תיאור היסטורי "הר ה'" שהרי לא היתה הר אלא מרכזה של עיר בירה. הכינוי הר ה' הוא ראשוני וזמנו כאשר לא היתה אלא הר קדוש [וכן מכונה הר סיני הר ה', במדבר י לג]. ואמנם במליצות הנביאים האחרונים אנו מוצאים פעמיים או שלש את ירושלים מכונה גם כ"הר ה'" בין שאר כינויים פיוטיים ונשגבים, אבל ניתן בהחלט לומר שכינוי זה הושפע מן המסורת העתיקה ולא להיפך.

אפשר בהחלט לומר כי "בהר ה' ייראה" הוא ביטוי השייך להר ה' הוא הר סיני. כל זה אינו אלא ענין של פרשנות, על הוכחות אין לדבר כאן כלל.

ברור שספר התורה מציג את עצמו בצורה ברורה כספר שנכתב כולו במדבר סיני, ורק זר הוא לצפות ממנו שיכתוב במפורש, בלי שום צורך, דברים הסותרים לזה במפגיע. כל ההגדרה של "דוחק" אינה תקפה כאן, בכלל כשמדובר בפרשנות, ובפרט כאן כשה'דוחק' צריך להיות מוגדר ראשית כל יחסית לנתונים. אם נמצא בספר חשמונאים בטוי שמבריק מאד יהיה לפרשו על התקופה הביזנטית, ורק 'דוחק' יהיה לפרשו בהתאם לתקופתו, ברור כי עלינו להיצמד לתמונה הכללית הקובעת את זמן חבור הספר, כל זמן שיש לנו אפשרות ריאלית לעשות זאת.

אם נלך בדרך הדמיון, הרי ברור יהיה לנו גם כי קניית הבכורה ע"י יעקב תוך ניצול עייפותו של עשיו, נכתבה בתורה בעקבות משפט שיילוק. התעשרות יעקב מצאן לבן נכתבה בעקבות החוכרים היהודים שהתעשרו על חשבון הנוצרים הטובים, משלחת השוחד של יעקב לעשיו - הלא היא הנשק הסודי של היהודים בכל הדורות, לקיחת שרה ורבקה אל המלך נכתבה בעקבות גזרת הלילה הראשון, וספור יוסף בחצר המלך נכתב בעקבות המינויים היהודיים בימי הביניים (כמו הרמב"ם ואברבנאל). המריבות בין יוסף ואחיו נכתבו בעקבות הפילוגים המאוחרים ביהדות, היהודים בארץ גושן - בעקבות ה"גטו". הכל טוב ויפה, אך העובדות הן שהתורה נכתבה שנים רבות לפני שכן המושגים האלו אירעו!

גם מקרא זה אינו מכריע את השאלה הגדולה, ואינו נותן שום אסמכתא רצינית לאיחור התורה מימי המדבר.

7-      לידת יצחק. ה' מיידע את אברהם להולדת בנו והוא צוחק (בראשית יז), המלאכים מיידעים את אברהם להולדת בנו ושרה צוחקת (בראשית יח).

על סתירה זו כתב רד"צ הופמן, אברהם שמח, שרה צחקה מחוסר אמון, ומה שאמר אברהם, הלבן מאה שנה יולד, הביא את פירוש הרמב"ן, שאין משפט זה מהווה חוסר אמון, אלא פליאה.

אולם קשה לקבל את תירוצו, כי בהמשך אברהם ממשיך בחוסר אמונו, לו ישמעאל יחיה לפניך, כך שצחוקו זהה לשל שרה, ויש כאן פרשה כפולה. מגילת המילה נכתבה בשם אלהים, מעשה המילה היה מפורסם אז בכל העולם, ומטרת ה' היתה לפרסם את בריתו עם אברהם בעולם, וגם בני ישמעאל נימולים הם, ולכן נכתבה הפרשה בשם אלהים, כי זהו השם המתאים לפרשה אוניברסאלית כללית, ואין כאן יחוד הנהגתו של ה' לישראל, ומגילת הבטחת הבנים בשם הויה, כי ה' ייחד את הנהגתו לאברהם וזיכהו בבן, ושם הויה מתאים לכך.

8-      חלום יעקב בשם אלהים ובשם הויה (בראשית כח).

בפרשה זו רד"צ הופמן התעלם לגמרי משינוי שם הויה אלהים, ואנו צעדנו בעקבות הרב ברויאר, וביארנו היטב את שינוי שמות ה', ואת שני סיפורי החלום הרמוזים בפרשה. וכבר ביארנו כי מחקרו של רד"צ הופמן לוקה בחסר ביחס לשינוי שמות ה', ועדין לא בא לחקר תופעה זו בספר בראשית.

9-      שיבת עשיו לשעיר. עשיו שב לשעיר בסיום המפגש עם יעקב (בראשית לג), עשיו עובר לשעיר אחר שכבר ישב עם יעקב בארץ כנען ולא יכלו לשבת יחדיו (בראשית לו).

על סתירה זו כתב רד"צ הופמן, עשיו גר בשעיר אף קודם המפגש עם יעקב, ושם אסף לו צבא של ארבע מאות איש, ונשא נשים, אחר כך שב לגור בארץ, במות אמו ואביו, ואחר שירש את רכוש הוריו חזר שוב לשעיר. אכן תירוצו מיישב.

10-   נישואי עשיו. נשואי עשיו נזכרו שלש פעמים בספר בראשית ויש בין הפרשיות סתירה, הדבר מוכיח שיש לפנינו מגילות שונות שמהם הועתקו הדברים.

על סתירה זו כתב רד"צ הופמן, שעמי המזרח היו קוראים לעצמם כמה שמות, ושינוי שמות נשיו של עשיו נובע מכך, ומה שכתב בדעת מקרא בסוגיה זו, היא הדרך בה צעד.

גם אם נקבל את תירוצו, מכיוון שיש כאן שינויים מפליגים, גם בשמות הנשים, וגם בשמות אבותיהם, אי אפשר להמנע מהעובדה הפשוטה, שמות אלה הועתקו ממגילות שונות, וכל ספר בראשית הועתק ממגילות שונות, אחרת מנין הגיע שינוי השם.