פתרון חידת חיבור התורה

בכל הנ״ך, גם, בקטעים הקדומים ביותר, ניתן לראות שהוא מסתמך על התורה. אין דרך להוכיח מכאן את קדמות התורה כיון שהנ״ך התחבר בתקופת המלוכה. אבל הנ״ך כולו טוען תמיד שהתורה נכתבה בימי משה (!) כרגיל, מבקרי המקרא לא שמו לב גם לזה. כמה דוגמאות: כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁהמִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, אֲשֶׁר לֹא-הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל;(יהושע ח, לא)וַיִּכְתָּב-שָׁם, עַל-הָאֲבָנִיםאֵת, מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (שם) פסוק ב: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: תְּנוּ לָכֶם אֶת-עָרֵי הַמִּקְלָט, אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד-מֹשֶׁה. יהושוע פרק כא פסוק ב: וַיְדַבְּרוּ אֲלֵיהֶם בְּשִׁלֹה, בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֵאמֹר, יְהוָה צִוָּה בְיַד-מֹשֶׁה, לָתֶת-לָנוּ עָרִים לָשָׁבֶת; וּמִגְרְשֵׁיהֶן, לִבְהֶמְתֵּנוּ. {פ} פסוק ח: וַיִּתְּנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם, אֶת-הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת-מִגְרְשֵׁיהֶן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה, בַּגּוֹרָל. {פ} יהושוע פרק כב פסוק ב: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶםאַתֶּם שְׁמַרְתֶּם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה; וַתִּשְׁמְעוּ בְקוֹלִי, לְכֹל אֲשֶׁר-צִוִּיתִי אֶתְכֶם. פסוק ד: וְעַתָּה, הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לַאֲחֵיכֶם, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר לָהֶם; וְעַתָּה פְּנוּ וּלְכוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם, אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. פסוק ה: רַק שִׁמְרוּ מְאֹד, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה, לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו, וּלְדָבְקָה-בוֹ; וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶ פסוק ו: וַחֲזַקְתֶּם מְאֹדלִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה: לְבִלְתִּי סוּר-מִמֶּנּוּ, יָמִין וּשְׂמֹאול. כל זה מספר יהושע.

ספר יהושע אינו ראיה כיון שהחוקרים רואים בו המשך של דברים. אבל הנה ההמשך: שופטים פרק א פסוק כ: וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת-חֶבְרוֹן, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה; וַיּוֹרֶשׁ מִשָּׁם, אֶת-שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק. שופטים פרק ג פסוק ד: וַיִּהְיוּ, לְנַסּוֹת בָּם אֶת-יִשְׂרָאֵללָדַעַת, הֲיִשְׁמְעוּ אֶת-מִצְו‍ֹת יְהוָה, אֲשֶׁר-צִוָּה אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיַד-מֹשֶׁה. מלכים א פרק ג פסוק ג: וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְו‍ֹתָיו, כַּכָּתוּב, בְּתוֹרַת מֹשֶׁהלְמַעַן תַּשְׂכִּיל, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה, שָׁם. מלכים א פרק ח פסוק ט: אֵין, בָּאָרוֹן, רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵבאֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. פסוק נ"ג: כִּי-אַתָּה הִבְדַּלְתָּם לְךָ, לְנַחֲלָה, מִכֹּל, עַמֵּי הָאָרֶץ: כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-אֲבֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִםאֲדֹנָי יְהוִה. {פ} פסוק נ"ו: בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל, אֲשֶׁר דִּבֵּר: לֹא-נָפַל דָּבָר אֶחָד, מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב, אֲשֶׁר דִּבֶּר, בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ.

מלכים ב פרק יד: פסוק ו: וְאֶת-בְּנֵי הַמַּכִּים, לֹא הֵמִית: כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת-מֹשֶׁה אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר, לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹתכִּי אִם-אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, ימות (יוּמָת). מלכים ב פרק יח פסוק ד: הוּא הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת, וְשִׁבַּר אֶת-הַמַּצֵּבֹת, וְכָרַת, אֶת-הָאֲשֵׁרָה; וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד-הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיִּקְרָא-לוֹ, נְחֻשְׁתָּן. פסוק ו: וַיִּדְבַּק, בַּיהוָה, לֹא-סָר, מֵאַחֲרָיו; וַיִּשְׁמֹר, מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה. פסוק י"ב: עַל אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, וַיַּעַבְרוּ אֶת-בְּרִיתוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה; וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא עָשׂוּ. {פ} מלכים ב פרק כא פסוק ח: וְלֹא אֹסִיף, לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם: רַק אִם-יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִים, וּלְכָל-הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה אֹתָם עַבְדִּי מֹשֶׁה. מלכים ב פרק כג פסוק כ"ה: וְכָמֹהוּ לֹא-הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ, אֲשֶׁר-שָׁב אֶל-יְהוָה בְּכָל-לְבָבוֹ וּבְכָל-נַפְשׁוֹ וּבְכָל-מְאֹדוֹכְּכֹל, תּוֹרַת מֹשֶׁה; וְאַחֲרָיו, לֹא-קָם כָּמֹהוּ.

עד כאן עברתי על ההיסטוריה הדויטורמיניסטית. לא כללתי את הספרים המאוחרים, כמו דה״י, עזרא ונחמיה, דניאל, מלאכי, שגם בהם יש אזכורים רבים להנ״ל. ולא את האזכורים הרבים למשה כמוציא ישראל ממצרים, כמנהיג ושליח ה׳ וכמי שתפלתו שיככה את זעם ה׳. בספרי הנביאים הקלאסיים יש אזכורים להנ״ל בדרך עקיפה יותר.

1. ""וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְהוָה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה" (בראשית כב,יד). הפסוק מתייחס לעליה לרגל להר-המוריה כאל דבר שבהווה – "היום", דבר שקרה רק מימי שלמה ואילך. "
מי אמר שזה קרה רק מימי שלמה ואילך?

2. ""וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לו,לא). כלומר אלה המלכים שמלכו באדום לפני שהומלך שאול המלך הראשון בישראל, "מלכו" בלשון עבר! "
ייתכן שמשה כתב בנבואה - גם איש האלוקים שבא מיהודה לירבעם ניבא את שמו ומעשיו של המלך יאשיהו הרבה לפני שנולד

3. ""כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ" (דברים ג,יא). הכותב מביא הוכחה הגלויה לעיניים לקיומו של עוג, בני אותו דור לא היו זקוקים לראיה זו. "
מי אמר שזו ראיה? אולי זה רק ציון עובדה, הערה הבאה להמחיש את גודלו וחוזקו של עוג.

4. ""וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד,י). משפט שכזה בודאי שלא היה ניתן להיכתב בימי משה, וגם לא ע"י יהושע תלמידו. אלא רק לאחר מספר דורות לאחר משה, לאחר שכבר היו בישראל מספר לא קטן של נביאים, והיה ניתן להשוותם למשה. "קם" – בלשון עבר! "
וכי לפני משה לא היו נביאים? וכי אי אפשר לדעת שבעתיד לא יקום עוד נביא כמשה? האם לא ניתן לדעת שמשה הוא ברמה יוצאת דופן? מה גם שכבר נאמר בנבואה "וגם בך יאמינו לעולם" - משמע שזה מתוכנן שלא יקום עוד נביא כמשה.

5. 

6. "סתירה נוספת היא בענין ה"מעשר": לפי מקור אחד המעשר שייך ללוי, ואילו לפי מקור אחר הוא שייך לבעליו שאוכלו במקדש, ורק בשנה השלישית הוא שייך לעניים והלוויים."
ומה הבעיה להגיד שיש מעשר ראשון ומעשר שני?

7. "נאמר "שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ" (שמות יב,ה). ומאידך נאמר "וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר" (דברים טז,ב)." 
וכי מה הבעיה לומר ש"וזבחת פסח" הוא כאומר: וזבחת ביום הפסח, או לחגיגת הפסח ("חגיגת" כוונתי במובן שאנו משתמשים בו היום)

"נאמר "אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ" (שמות יב,ט). ומאידך נאמר "וּבִשַּׁלְתָּוְאָכַלְתָּ" (דברים טז,ז)."
וכי צלי אינו סוג של בישול?

2 תיאורי בריאה. 2 תיאורי מבול. 2 תיאורים, תרח יצא ממקומו ברצונו החופשי ונעצר בחרן, ה' הוא שציוה את אברהם לצאת מאור כשדים. הארץ המובטחת מנהר מצרים עד פרת (בראשית טו), או ארץ כנען בלבד (בראשית יז). ה' מידע את אברהם להולדת בנו והוא צוחק (בראשית יז), המלאכים מידעים את אברהם להולדת בנו ושרה צוחקת (בראשית יח). עשיו שב לשעיר בסיום המפגש עם יעקב (בראשית לג), עשיו עובר לשעיר אחר שכבר ישב עם יעקב בארץ כנען ולא יכלו לשבת יחדיו (בראשית לו). המדנים מכרו את יוסף (בראשית לז), הישמעאלים מכרו את יוסף (בראשית לט). במכת דם משה מכה במטה, או אהרן מכה במטה (שמות ז). עבד עובד לעולם, עבד עובד על היובל. תבואת השביעית מיועדת לעניים (שמות כג), תבואת השביעית מיועדת לכולם לבעלים ולענים וכו' (ויקרא כה). עצת השופטים מיתרו או ממשה. המרגלים מה' או מהעם. בני עשיו היושבים בשעיר סיפקו אוכל (דברים ב), אדום לא מניח לישראל לעבור בארצו ולא סיפקו אוכל (במדבר כ). בחטא העגל משה מתפלל לה' מיד שלא ישמידם, משה מתפלל לה' רק אחרי עלייתו שוב להר סיני. קרבן פסח מכבשים ועזים ונאכל צלי, קרבן פסח מצאן ובקר ונאכל מבושל. אמה לא יוצאת בשש שנים, אמה יוצאת בשש שנים.

אשר לויכתוב משה, בסוף התורה נאמר שמשה כתב את כל התורה. אמנם אין ראיה כי יתכן שמדובר רק בחלק מהתורה שבידינו אבל ראית ויכתוב נפלה. וז״ל התורה (דברים לא) ויכתוב משה, את-התורה הזאת, וייתנה אל-הכוהנים בני לוי, הנושאים את-ארון ברית יהוה; ואל-כל-זקני, ישראל. י ויצו משה, אותם לאמור: מקץ שבע שנים, במועד שנת השמיטהבחג הסוכות. יא בבוא כל-ישראל, ליראות את-פני יהוה אלוהיך, במקום, אשר יבחר: תקרא את-התורה הזאת, נגד כל-ישראלבאוזניהם. יב הקהל את-העם, האנשים והנשים והטף, וגרך, אשר בשעריךלמען ישמעו ולמען ילמדו, ויראו את-יהוה אלוהיכם, ושמרו לעשות, את-כל-דברי התורה הזאת. יג ובניהם אשר לא-ידעו, ישמעו ולמדוליראה, את-יהוה אלוהיכם: כל-הימים, אשר אתם חיים על-האדמה, אשר אתם עוברים את-הירדן שמה, לרשתה. {פ}

אשר להתייחסות דברים לשלמה, אני הייתי נוטה לטעון שהכותב חי בימי הורדוס שממלא את כל החטאים האמורים שם אחד לאחד. אשר לעניין בהר ה׳ יראה, ודאי אין כוונתו לעליה לרגל שהרי זו לשון הכ׳ וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, יְהוָה יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה. פירוש: מה שקרא אברהם למקום ה׳ יראה - ה׳ רואה את המקום הזה או כעי״ז. הוא הגורם לכך שהיום אנו אומרים ״בהר ה׳ יראה״ אין כאן עליה לרגל אלא ראיה של ה׳ את הר המוריה. מה פשר הפתגם הזה? בני ישראל נהגו לומר שה׳ רואה את הר המוריה ועל כן הוא מקום קדוש. דרך אגב, גם בזמן התורה נהגו לקרוא להר סיני הר ה׳.

לפני מלך מלך הוא גם לא טענה - מלכו מלכים באדום לפני שאנו נמליך על עצמנו מלך.משה בא להראות בכך ששלטון המלכים באדום אינו סותר את ברכת יצחק - עדיין לא היה מלך שלנו שאמור לשעבד אותם (זה מדבריו של ארתח) יחזקאל הוא ממש לא טענה - אפשר לומר שהוא התכוין לרפורמה בכל סדרי המקדש לכבוד הקמת בית שני, כפי שאכן ניתן לראות מהתבטאויותיו. עניין עד היום הזה במהותו אמור להצביע על הוספה מאוחרת - העורך מוסיף על הטקסט הקיים ומציין שמצב זה ממשיך עד ימינו אנו. ולא קם נביא עוד אינו ראיה גמורה אבל כאן בין כה וכה מדובר בהוספה - אין הבדל אם המוסיף הוא יהושע, עתניאל או שמואל.

עד כאן דיברתי על אנאכרוניזמים. כפילויות וסתירות זאת קושיה קטנה יותר עם תשובה ארוכה יותר ולא אתעכב ע״ז עכשיו. רק הערה אחרונה: בתורה לא מוזכרים הפלשתים, אויבי ישראל העיקריים בתקופת יפתח - דוד. לעומת זאת, הכנענים של התורה מוזכרים כשבעה שבטים ורק ביהושע (שהוא ודאי המשך ישיר של התורה) מתגלה שהם מאורגנים בערי ממלכה. כנראה שהכותב לא הכיר את הכנענים מקרוב אלא ממסורות מתקופת האבות שאז הם עדיין היו מאורגנים כשבטים.גם המרגלים רק סידרו את האזורים הגיאוגרפיים בהם התישב כל אחד מהשבטים המוכרים לבני ישראל.

קריאה מעמיקה של ספר דברים והשוואתו עם יתר התורה תלמד אותנו שמטרת הספר היא לפרש/להשלים את כל ספרי התורה הקודמים. כאן אתעכב על דוגמא בולטת אחת מפרשת השבוע: הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת. והיכן ציונו? בדברים אין שום אזכור לנגע הצרעת. אלא שמדובר בהשלמה לפר׳ תזריע מצורע. שם צווה הכהן לנהוג לפי כללים מסויימים וכאן מוסיף משה ומצוה את הנגוע לציית לכהן.