מתוך מכתבו של הרב קוק
"נוסף על זה אין אנו יכולים לבטל לגמרי הספק של מנין השנים, שלא הי' אצל הראשונים, שכ"א החזיק בשיטה ברורה שלו, ואנו לא נדע כל כך ברור למי מקדושים נפנה. ואע"פ שהוסכם להתנהג כמנהג הגאונים, אין המנהג מברר את הספק לגמרי, שבימי בעל "כפתור ופרח" היו מסופקים, וקצתם היו נוהגים בשנה זו וקצתם בשנה אחרת, הרי שלא הי' בידם מנהג קבוע לגמרי ונפסקה בזה הקבלה. וכבר הזכיר המבי"ט גם כן צירוף זה של ספק השנים".
מתוך מכתב נוסף
"ובספק השנים, שאע"פ שהוסכם על שנה אחת מכל מקום לא הוברר בשביל זה הספק, רק הוסכם שלא להחמיר ביותר משנה אחת, ובררו שנתו של הרמב"ם, אבל בשביל כך אינו יוצא מכלל ספק לעניין צירוף של עוד ספיקות"
מתוך מכתב נוסף (קריאה לבני המושבות)
"על כן נמנו וגמרו רבנן קשישאי, רבותינו הגאונים, שעמדו על שאלה זו בשמיטות שעברו, כי אחרי אשר על פי עומקה-של-הלכה ישנם כמה טעמים שמחלישים קצת את חומר דין השביעית בזמננו לעומת החומר הגדול שהיה בו בימי קדם.
האחד...
ושנית...
ושלישית, שישנם ספיקות גם במניין השמיטה מתי היא שנת השביעית האמיתית, ונוסף לזה עוד כמה טעמים צדדיים.
ואע"פ שגם כלם יחד אינם מספיקים לבטל חס ושלום דין שביעית, כי הטעם הראשון שהוא דרבנן ודאי שאינו גורע מחיבתו וחומרו מאומה, כי הלא "חביבים עלינו דברי סופרים יותר מיינה של תורה", ואמרו חז"ל: "חמורים דברי סופרים מדברי תורה". ומה שהקרקע היא של המלך גם כן אינו מספיק כשהוא לעצמו מכמה טעמים.
וכך מה שיש ספיקות במניין השנים גם כן אינו מועיל להתיר:
חדא, שכבר הוחזקנו וקבלנו מרבותינו הראשונים גאוני עולם - בהסכמת ראש המורים הרמב"ם ז"ל, שעל פי חשבונם אנו הולכים, באופן ששנת התר"ע הבעל"ט היא שנת השביעית באמת.
ועוד שאם באנו לספק על איזו שנה שתהי' ולהקל מפני זה נעקור ע"י ספק זה מצות שביעית לגמרי, - ודבר זה לא יתכן לעקור על פי ספק מצווה גמורה לגמרי".
וכן כתב בהקדמה לספר שבת הארץ
 |
|
|
