מבוא לקומפוזיציה

המלחין ניגן ניגון לפני הקהל. הקהל אהב את הניגון וביקש מהמלחין לנגנו שוב. זו תכונה יסודית של מוסיקה טובה: הרצון להאזין לה שוב. אם-כך, אם יש לנו מלודיה יפה, אפשר מלכתחלה לחזור עליה פעמיים. נשים-לב שחזרה פעמיים יכולה להיעשות בטעם טוב, אולם חזרה שלישית כבר עלולה לייגע את המאזינים. נניח שאנו רוצים לחזור על נושא ארבע פעמים, איך אפשר לעשות זאת?

נוסיף באמצע נושא משני המבוסס על מוטיב מהנושא הראשי. אזי מבנה היצירה יהיה: אאבבאא. הבעיה שהיצירה עמוסה מדי בנושא א וסימטרית מדי. מה אפשר לעשות? 
א. בפעם השניה נחזור על נושא א בשינוי קטן.
ב. במקום לחזור פעמיים על נושא ב, נוסיף נושא ג מפתיע. נושא ג יהיה כפול באורכו מנושא ב כדי לשבור את הסימטריה, יהיה כתוב בסולם אחר מזה בו כתובים נושאים א ו-ב, וסופו יוביל חזרה לנושא א. 

התקבלה היצירה: אא'בג-אא'.
עתה אפשר לחזור פעמיים על הרישא, ונקבל: אא'אא'בג-אא'.
ואפשר לחזור פעמיים על שאר היצירה.
הנה מבנה היצירה השלם: אא'אא'בג-אא'בג-אא'
- מבנה המוזט ברה מז'ור מאת באך:

www.youtube.com/watch?v=cBjjfUexPCA

המוסיקה המערבית מבוססת על 12 צלילים: דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי; דו דיאז או רה במול, רה דיאז או מי במול, פה דיאז או סול במול, סול דיאז או לה במול, לה דיאז או סי במול. כל הצלילים אינם אלא חזרות על 12 הצלילים במרווחי אוקטבות שונים.

המרחק בין דו ל-רה, בין רה ל-מי, בין פה ל-סול, בין סול ל-לה, בין לה ל-סי, נקרא טון. המרחק בין מי ל-פה ובין סי ל-דו נקרא חצי טון. דיאז - הגבהה של צליל בחצי טון. במול - הנמכה של צליל בחצי טון.

בד"כ לא משמשים בבת-אחת בכל 12 הצלילים, אלא רק ב-7 מתוכם הנקראים סולם. כל צליל יכול להיות תחילתו של סולם מז'ורי או של סולם מינורי (הנבדל מהמז'ורי בשלשה צלילים).

סולם דו מז'ור: דו רה מי פה סול לה סי דו.
סולם דו מינור: דו רה מי-במול פה לה-במול סיל-במול דו.
 
סולם רה מז'ור: רה מי פה-דיאז סול לה סי דו-דיאז רה.

סולם לה מזו'ר: לה סי דו-דיאז רה מי פה-דיאז סול-דיאז לה.

סולם מי מז'ור: מי פה-דיאז סול-דיאז לה סי דו-דיאז רה-דיאז מי

מרווח הינו המרחק בין שני צלילים, או יחס התדרים שלהם.
מרווחים קונסוננטים נעימים לאוזן. מרווחים דיסוננטים צורמים לאוזן.

קונסוננסים מושלמים:
קווינטה: המרווח בין תו ראשון לחמישי בסולם (מרווח חמישי). יחס 3/2. לדוגמא: דו-סול בסולם דו (מזו'ר או מינור). רה-לה בסולם רה מזו'ר.
אוקטבה: המרווח בין תו ראשון לשמיני בסולם (מרווח שמיני). יחס 2/1.  

קונסוננטים לא מושלמים:
טרצה: מרווח שלישי. יחס 5/4. לדוגמא דו-מי בסולם דו, רה-פה דיאז בסולם רה מז'ור.
סקסטה: מרווח ששי. יחס 5/3. לדוגמא דה-לה בסולם דו.

דיסוננטים:
סקונדה: מרווח שני. יחס 9/8.
ספטימה: מרווח שביעי. יחס 15/8.

קוורטה: מרווח רביעי. יחס 4/3. יכול להיות קונסוננטי או דיסוננטי.

תוקן על ידי מם80 ב- 07/09/2014 17:27:57

במוסיקה קלאסית, בהשפעת מודוסים גריגוריאנים, יש חשיבות רבה לשלשה צלילים בסולם: סופי, דומיננט, ומדיאנט.
הצליל הסופי הינו הצליל הראשון בסולם. הצליל הדומיננטי הינו בד"כ הצליל החמישי (מרווח קווינטה). המדיאנט הינו צליל בין הצליל הסופי לבין הדומיננט (בד"כ מרווח טרצה).

ננתח את המוזט מאת באך:

המוזט כתוב בסולם רה מז'ור. לפיכך: הצליל הסופי - רה, הדומיננט - לה, המדיאנט - פה דיאז.

נושא אא' - פעמיים: מתחיל בדומיננט לה ויורד בהדרגה לעבר הצליל הסופי רה. פעמיים: מהמדיאנט פה דיאז עולה בהדרגה לדומיננט ויורד שוב למדיאנט  ומשם יורד קצת וחוזר לדומיננט לירידה דרך המדיאנט לצליל הסופי.

נושא ב - מתחיל בתוים: דו-דיאז, רה, מי. זו העתקה של התוים פה-דיאז, סול, לה מהנושא הראשון במרווח קווינטה. לפיכך, למעשה הסולם הועתק מסולם רה מז'ור לסולם לה מז'ור (הזהה בתויו לסולם רה מז'ור למעט ההבדל בין סול ל-סול דיאז, שממילא באך איננו משתמש בו בנושא השני). הדומיננט של לה הינו מי, וזהו התו המרכזי עליו בנוי הנושא השני. נשים לב שחציה השני של התיבה האחרונה של הנושא השני מבשרת את הנושא השלישי, כי התו סי קונסוננטי ביחס לתו מי אולם דיסוננטי ביחס לתו לה, על-כן האוקטבה המלווה כבר הועתקה מהצליל לה לצליל מי.

נושא ג - ממש כתוב בסולם מי מז'ור, הדומיננט של הדומיננט. להבדיל מהמרווחים הקונסוננטים עליהם היו בנויים נושא א ונושא ב, נושא ג בנוי על מרווחים דיסוננטים: רה מז'ור - מי, לה - סול דיאז (סקונדה) ומי - רה (ספטימה), ובהמשך על מרווחים קונסוננטים המוליכים את המלודיה דרך התוים של תחילת הנושא השני לדומיננט של הסולם הראשי - לה, מה שמאפשר חזרה לנושא הראשי.

תוקן על ידי מם80 ב- 07/09/2014 18:26:57

בסונטה לארבע ידיים לפסנתר אופוס 6 ברה מז'ור מאת בטהובן, הנושא הראשי מתחיל כך: שלוש פעמים התו הסופי ופעם הדומיננט, הפסקה, שלוש פעמים המדיאנט ופעם התו הסופי, הפסקה, המשך הנושא מהדומיננט לכיוון התו הסופי:

www.youtube.com/watch?v=jnk1IWfSmSM

אם ניקח את הסיפא של הרעיון הראשי של הסונטה, תוך שמירה על מקצב דומה אך מהיר יותר, והעתקה לסולם מינורי, אלא שבמקום לרדת מהמדיאנט לתו הסופי, נרד מהדומיננט למדיאנט, ואח"כ מהתו הרביעי לתו השני, נקבל את הנושא של הסימפוניה החמישית מאת בטהובן:

www.youtube.com/watch?v=Gzs-OGgkZTU

תיקון טעויות:

בסולם דו מינור הצליל השביעי הינו סי במול.
הדוגמא לסקסטה: דו-לה.
בנושא אא' של המוזט מאת באך, המלה פעמיים מיותרת בפעם השניה. עליה פעמיים רצוף מהמדיאנט לדומיננט קיימת בנושא השני ולא בנושא הראשון.
 

במוזט ברה מז'ור, באך שם לב שזה נעים לאוזן לרדת מהדומיננט (לה) לתו הסופי (רה), אולם כדי שהמלודיה לא תהיה מונוטונית, רעיונו המקורי היה להשתמש בדומיננט של הדומיננט - התו מי - כמרכז הנושא השני וחציו הראשון של הנושא השלישי. למה זה מיוחד? כי התו מי קונסוננטי כדומיננט של הדומיננט לה, ודיסוננטי בהיותו סקונדה של התו הסופי רה.

גם בטהובן הכיר את נעימות המעבר מהדומיננט לתו הסופי, ואת ייחודו של התו מי בסולם רה מזו'ר. באודה לשמחה מתוך הסימפונית התשיעית, בטהובן חיבר מלודיה הנעה בהדרגה מהמדיאנט (פה דיאז) לדומיננט (לה) ומהדומיננט יורדת דרך המדיאנט לתו הסופי (רה) ומשם עולה למדיאנט ויורדת להתייצב על התו מי. בפעם השניה מתנגנת אותה מלודיה רק שאיננה מסתיימת בתו מי אלא דרך התו מי מתייצבת בתו הסופי רה. כך זה נשמע:
www.youtube.com/watch?v=_-mvutiDRvQ
 
התו הסופי נקרא גם טוני, כלומר הטון הראשון, זה שנותן את הטון. לפיכך, התו השני בסולם (לדוגמא, מי בסולם רה מזו'ר או מינור) נקרא סופרטוני (דרגה מעל הטון). באך בנה את המוזט על הרעיון שהתו הסופרטוני הינו דומיננט של הדומיננט. בטהובן באודה לשמחה הדגיש שהתו הסופרטוני הינו הממוצע בין המדיאנט לתו הסופי (הטוני).

הנה האודה לשמחה מאת בטהובן עם תוים (כדאי לשים לב שהמשך המלודיה מבוסס על התו הסופרטוני - מי, ומסתיים בדומיננט - לה, כדי לשוב למדיאנט פה דיאז ולנושא הראשי):
 www.youtube.com/watch?v=mB0nVzMkJt8

תוקן על ידי מם80 ב- 07/09/2014 21:35:53

סולם מוסיקלי מערבי מכיל שמונה תוים במרחק אוקטבה מתחילתו לסופו: טוני (סופי), סופרטוני, מדיאנט, סבדומיננט, דומיננט, סבמידאנט, טון מוביל (סבטוני), טוני (סופי). מאחר שישנם 12 צלילים, הרי שיש 12 סולמות מז'ורים ו-12 סולמות מינורים. בד"כ הסולמות המז'ורים מתאימים ליצירות שמחות והסולמות המינורים ליצירות כבדות. התוים בסולם מז'ורי זהים (אך לא באותו סדר) לתוים בסולם מינורי במרווח נמוך בטון וחצי מהסולם המז'ורי. לדוגמא, התוים של דו מז'ור זהים לתוים של לה מינור, והתוים של דו מינור זהים לתוים של מי במול מז'ור. יצירות מוסיקליות כתובות בסולם קבוע, אולם בד"כ המלחין מחליף סולמות במהלך היצירה תוך חזרה לסולם הראשי (אם-כי לפעמים יצירה לא מסתיימת בסולם הפותח), על מנת שהיצירה לא תהיה מונוטונית.

היצירה "פרלודים ופוגות" מאת באך כתובה בכל 24 הסולמות (מז'ורים ומינורים), כשלכל סולם יש פרלוד ופוגה הכתובים בו. הנה היצירה בביצוע גלן גולד:
www.youtube.com/watch?v=9Em1leM682Y

לא, זו איננה הכוונה, כי משקלים ותיבות אלה יסודות בסיסיים של המוסיקה, אלא הכוונה להתאמת צורה לתוכן.

תוקן על ידי גלילוני ב- 13/09/2014 22:48:00