| נשלח ב-3/2/2003 09:25 |
 |
| |
שכליאל ויראיאל
איזהו האדם השלם? המקדים את יראתו לשכלו.
שני מלאכים מלווים את האדם בכל רגע מחייו. שכליאל ויראיאל. (לא צריך לומר 'יתכבדו מכובדים', מדובר במשל...)
שכליאל הוא מאוד מפורסם. כל העולם יודע עליו. הוא עוזר למדענים ולכל החכמים להיות חכמים, הוא עוזר לנו לעבור את הפסיכומטרי בשלום. הוא כל כך חשוב עד שהרמב"ם קרא לו 'כבוד השם' בספר המורה.
יראיאל הוא פחות פופולרי ופחות מפורסם. מי שמכיר אותו הוא בעיקר היהודים הדתיים אשר קוראים לו גם מלאך יראת השמיים.
מה הם עושים לאדם בשעה שהם מלווים אותו?
בכל פעם שאדם מגיע לצומת הדורשת בחירה, שניהם מיד נכנסים לפעולה ובזריזות מביאים מאזניים מדויקות לעזור לאדם להכריע כיצד לבחור. תפקידו של שכליאל הוא לאתר אילו משקולות צריכות להיות בכל צד, ותפקידו של יראיאל הוא לשים את המשקולות על המאזניים. בהתאם להכרעת המאזניים האדם פועל.
לדוגמא: האדם עומד לפני צומת 'האם לאכול את עוגת הקצפת שלפני?' – שכליאל מיד מכין את המשקולות: הטעם הנפלא, השמנת יתר וכו'. יראיאל בתורו שם את המשקולות על המאזניים. האדם פועל על פי הכרעת המאזניים, אם הטעם גובר על זהירות מהשמנה, האדם יאכל ואם לא אז לא.
מה קורה לרוב האנושות המשכילה? הם תמיד יודעים את כל השיקולים, שכליאל מוכשר בצורה בלתי רגילה. הם יודעים את כל עדינויות הנפש שאמורות להיות על המאזניים, אך כשבאים לרגע ההכרעה המאזניים לא מכילים אותם. כמה פעמים קורה לנו כי אנו יודעים את כל מה שצריך לדעת, אך באדישות תהומית פועלים נגד שכליאל. יודעים בעל פה את כל ה'ואהבת לרעך כמוך' ו'אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך', יודעים שמסלול מסוים יוביל אותנו לניוון, אבל אפילו לא אומרים 'לא אכפת לי' או 'אני לא חייב לאף אחד כלום' אלא פשוט פועלים מתוך התעלמות ללא קשר כמה בהירות השגנו לגבי המשקולות שאמורות להכריע את הכף דקה קודם.
אצל האדם השלם הסיפור הוא אחר. הוא טורח לאמן את יראיאל להטעין את המשקולות על המאזניים. הוא יודע כי שכליאל לבדו יכול אמנם לכתוב ספרים בהירים להפליא אך לא להוביל חיים.
מי ייתן לנו יראת שמים...?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 09:28 |
|
| |
רוני!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 10:12 |
|
| |
רוני
תיאור המצב יפה מאד.
נקודה אחת להערה. הייתי מעדיף משל של מלאך אחד (אגב, האם יש מלאך שאיננו משל? הספקתי להתרגז כבר באשכול ההשלכות ההלכתיות המיסטיות).
ניתן להמשיל למלאך אחד המתפשט ומתכווץ. אני חושב שאפילו דיברו על זה פעם בפורום, שיש לשכליאל שני מצבים: מצב של יראיאל ושל הזנחיאל. היראה הרי 'היא חכמה' כפי שאמרו דוד ושלמה.
הפיצול של יראיאל כנפרד משכליאל יצר את המפלצת של יראה ללא שכל שהביאה את הנוכלות האינטלקטואלית השלטת בחוגים שלכם.
כל סעיף וסעיף בספרות ההלכה (כמעט) הרי הוא מתובל בנוכלות הזאת (כפי שהערתי באשכול הנ"ל וסליחה שעדיין לא נרגעתי).
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 10:27 |
|
| |
אין פעולה שהאדם עושה ללא שכלו או ללא יראתו.
בכוונה הפרדתי לשני מלאכים (ידעתי שמישהו יתעצבן, אחרת לא הייתי פותח את האשכול. אין טעם לומר סתם דברים שכולים מסכימים...). ההפרדה אמורה לתאר את המצב המדהים שלפעמים תוקפת אותנו אדישות של הזנחה והתעלמות. אפילו אם אנו חושבים ויודעים על כך אין בנו כוח לעשות את הדבר הנכון. לא מדובר באינרציה או באי תשומת לב אלא פשוט בבחירה מודעת.
אדבר בשם עצמי, פעמים רבות כל השיקולים פרוסים לפני, אני יודע בבהירות את מה שצריך לעשות אך אין בי כח לעשות זאת. כל המשקלות פרוסות לפני אך הם לא על המאזניים. אני מכריע לפי שרירות דעתי.
אולי אני הפושע היחיד? אולי אלו שאריות של תקופת ה'תינוק שנשבה' חסרת יראיאל אליה פעמים רבות אני מתגעגע?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 10:38 |
|
| |
רוני, יישר כוח!
בוגי, הירגע! [אין לראות את זה כנוכלות, אלא כתמימות שכל כך האמינו בצדקת הזולת ובחולשת שכל עצמם -מאיזו סיבה שהיא- שהבינו שכל תירוץ שרק ימצאו כדי להצדיק, שיהיה נכון או בעצם או לכל הפחות כשקר מוצדק-קדוש.]
רוני,
אתה מדבר על אי הבחירה. יש משל של החפץ חיים על העצלנים שאין לדונם לחובה, כי זה כמו מי שיש לו עופרת קשורה לרגליו [או אזיקים]. ייתכן שלא ניתנת לך כוח מרוצת רצון פיזי, לעשות את הנכון [רק למשל מ"ויכבד את לב"]. אלא שאתה בתור אידיאליסט מאשים את עצמך!
בכל אופן למה לא יתאים לכך המשל של בוגי שלשכליאל שני מצבים והוא פשוט לא יכול להתרחב כאשר הוא מכווץ?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 13:55 |
|
| |
בוגי,
סליחה אם עיצבנתי אותך... אך הרבה מאוד עוול נעשה בשם ההפרדה בין שכליאל ויראיאל גם בצד השני.
ווטו1,
הסיבה להפרדה היא שכאשר שני מצבים שונים מאוד אחד מהשני ראוי לקרא להם בשני שמות שונים ולא כשני דרגות של אותו המצב.
מחוויה ישירה אני עד לכך שלעיתים יש לי בהירות שכלית מושלמת (שכליאל) גם כאשר אני לא פועל נכון. אני יכול לתת הרצאות על הנושא ולעבור עליו באותו הרגע.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 14:14 |
|
| |
זה בסדר רוני, אבל לא הייתי קורא לזה בהירות מושלמת. המושלמת היא זאת שפועלים אינטואיטיבית לפיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 14:20 |
|
| |
זאת בדיוק הנקודה. אני עדיין מתעקש להפריד בהירות שכלית מפעולה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 15:17 |
|
| |
אדם פועל פעולה כי ברורה לו עדיפותה. שום אדם (שפוי) לא ישים יד באש. כאשר הוא עושה פעולה לא נכונה, הרי שזה לא חד משמעי אצלו שהיא לא נכונה.
רק כאשר פועלים לפי 'רוב סיכויים' וכל מיני כללים שאינם ברורים חד משמעית, אז צריך את מושג היראה, שהוא גם כן סך הכל 'לחיות לפי השכל'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 15:24 |
|
| |
פעמים שיראיאל מסכים לשכליאל, שהיראה אינה החלטית במקרה זה.
ולדוגמא: טעם כנגד השמנת יתר, יראיאל מסכים שגם אם טענתו חזקה, שכליאל יכול לגבור עליו.
כמובן שזוהי דוגמא, אבל בהחלט זה שייך בהרבה מקרים.
במידה ויראיאל בטוח בצדקתו, מי שאינו נשמע לו, כנראה שיראיאל שלו לא מרגיש טוב.....
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 15:48 |
|
| |
בוגי,
נראה כי יש לנו חוויות חיים שונות... ברגעים מסוימים אני יכול לדעת משהו בבהירות מלאה וחד משמעית ולא לפעול על פיו.
יחידי,
מטרת המשל מלמעלה היתה לנסות להראות כי אין מלחמה או יריבות בין שכליאל ויראיאל אלא השלמה - שאי אפשר זה ללא זה.
תוקן על ידי - רוני_גרין - 2/3/2003 3:48:30 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 16:05 |
|
| |
רוני,
אתה מתכוין לומר שייתכן שברור לך שאין שום ערך לשימת אצבע באש ושיש ערך באי שימת אצבע באש ובכל זאת תשים?
אז אתה סופרמן שאלוקים נתן לך בחירה שלדעתי אין כזו לאף אדם בעולם!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 16:10 |
|
| |
תלוי כמה זמן עובר בין ההכנסה לכוויה...
לגבי אש התשובה ברורה. לגבי דברים עם עיכוב של יותר מרבע שעה, אני לא יכול להתחייב
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 16:16 |
|
| |
רוני.
לקחתי את המשל להבהרת הענין.
ועיקר כוונתי, שכאשר השכליאל מחוור, היראיאל אינו מאכזב.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 17:33 |
|
| |
רוני
אני שם לב כעת שאין ההבדל בחוויות החיים, אלא בלשון.
רבע שעה, מעצם האפשרות להתעלם מתוצאה בעוד רבע שעה, הרי שאינה חד משמעית בצורה מוחלטת.
יתירה מזו, לבלתי שפוי ששם את ידו באש, גם המיידי הוא לא חד משמעי. שהרי גם הוא לו היתה ידו נמצאת כבר באש היה מוציאה. ואם לא, זה היה מוכיח שאין שריפת ידו נתפסת אצלו כשלילית.
אני מסכים שנסיק שכל חוטא, הוא סך הכל חסר שפיות -שכל מכווץ- הלא זה חטא עץ הדעת - רוח שטות.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 19:24 |
|
| |
על זה אומרים חז"ל על הכתוב "את והב בסופה" - "אפי' האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה" [קידושין ל.].
כאשר יש את בקשת האמת, מגיעים בסוף למיצוי האמת ושבעצם אין מחלוקת כפי שהתבאר באשכול "יישוב סתירות בש"ס" -http://1364.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=282296- בו המחשת, רוני, את הנושא בטוב טעם.
ה"מחלוקת" כאן היתה סך הכל שרוני חושש מטשטוש בין השכל האנליטי ליראה שעיקרה הבחירה ובוגי חושש מהפרדת היראה מהשכל הגורמת למיסטיפיקציה כאילו "יש" מחוץ לשכל.
בעוד האמת נמצאת על חוט דק - היראה פרט מיוחד בשכל, שאין להפרידו מהשכל אבל גם אין לערבו עם תרגילי השכל הרגילים שהם יותר אינטלקטואליים מבחירתיים.
|
|
|
|
|
