שכליאל ויראיאל

רוני!



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

רוני

תיאור המצב יפה מאד.


נקודה אחת להערה. הייתי מעדיף משל של מלאך אחד (אגב, האם יש מלאך שאיננו משל? הספקתי להתרגז כבר באשכול ההשלכות ההלכתיות המיסטיות).

ניתן להמשיל למלאך אחד המתפשט ומתכווץ. אני חושב שאפילו דיברו על זה פעם בפורום, שיש לשכליאל שני מצבים: מצב של יראיאל ושל הזנחיאל. היראה הרי 'היא חכמה' כפי שאמרו דוד ושלמה.

הפיצול של יראיאל כנפרד משכליאל יצר את המפלצת של יראה ללא שכל שהביאה את הנוכלות האינטלקטואלית השלטת בחוגים שלכם.

כל סעיף וסעיף בספרות ההלכה (כמעט) הרי הוא מתובל בנוכלות הזאת (כפי שהערתי באשכול הנ"ל וסליחה שעדיין לא נרגעתי).

אין פעולה שהאדם עושה ללא שכלו או ללא יראתו.

בכוונה הפרדתי לשני מלאכים (ידעתי שמישהו יתעצבן, אחרת לא הייתי פותח את האשכול. אין טעם לומר סתם דברים שכולים מסכימים...). ההפרדה אמורה לתאר את המצב המדהים שלפעמים תוקפת אותנו אדישות של הזנחה והתעלמות. אפילו אם אנו חושבים ויודעים על כך אין בנו כוח לעשות את הדבר הנכון. לא מדובר באינרציה או באי תשומת לב אלא פשוט בבחירה מודעת.
אדבר בשם עצמי, פעמים רבות כל השיקולים פרוסים לפני, אני יודע בבהירות את מה שצריך לעשות אך אין בי כח לעשות זאת. כל המשקלות פרוסות לפני אך הם לא על המאזניים. אני מכריע לפי שרירות דעתי.

אולי אני הפושע היחיד? אולי אלו שאריות של תקופת ה'תינוק שנשבה' חסרת יראיאל אליה פעמים רבות אני מתגעגע?

רוני, יישר כוח!

בוגי, הירגע! [אין לראות את זה כנוכלות, אלא כתמימות שכל כך האמינו בצדקת הזולת ובחולשת שכל עצמם -מאיזו סיבה שהיא- שהבינו שכל תירוץ שרק ימצאו כדי להצדיק, שיהיה נכון או בעצם או לכל הפחות כשקר מוצדק-קדוש.]


רוני,

אתה מדבר על אי הבחירה. יש משל של החפץ חיים על העצלנים שאין לדונם לחובה, כי זה כמו מי שיש לו עופרת קשורה לרגליו [או אזיקים]. ייתכן שלא ניתנת לך כוח מרוצת רצון פיזי, לעשות את הנכון [רק למשל מ"ויכבד את לב"]. אלא שאתה בתור אידיאליסט מאשים את עצמך!

בכל אופן למה לא יתאים לכך המשל של בוגי שלשכליאל שני מצבים והוא פשוט לא יכול להתרחב כאשר הוא מכווץ?

בוגי,
סליחה אם עיצבנתי אותך... אך הרבה מאוד עוול נעשה בשם ההפרדה בין שכליאל ויראיאל גם בצד השני.

ווטו1,
הסיבה להפרדה היא שכאשר שני מצבים שונים מאוד אחד מהשני ראוי לקרא להם בשני שמות שונים ולא כשני דרגות של אותו המצב.

מחוויה ישירה אני עד לכך שלעיתים יש לי בהירות שכלית מושלמת (שכליאל) גם כאשר אני לא פועל נכון. אני יכול לתת הרצאות על הנושא ולעבור עליו באותו הרגע.

זה בסדר רוני, אבל לא הייתי קורא לזה בהירות מושלמת. המושלמת היא זאת שפועלים אינטואיטיבית לפיה.

זאת בדיוק הנקודה. אני עדיין מתעקש להפריד בהירות שכלית מפעולה.

אדם פועל פעולה כי ברורה לו עדיפותה. שום אדם (שפוי) לא ישים יד באש. כאשר הוא עושה פעולה לא נכונה, הרי שזה לא חד משמעי אצלו שהיא לא נכונה.

רק כאשר פועלים לפי 'רוב סיכויים' וכל מיני כללים שאינם ברורים חד משמעית, אז צריך את מושג היראה, שהוא גם כן סך הכל 'לחיות לפי השכל'.

פעמים שיראיאל מסכים לשכליאל, שהיראה אינה החלטית במקרה זה.

ולדוגמא: טעם כנגד השמנת יתר, יראיאל מסכים שגם אם טענתו חזקה, שכליאל יכול לגבור עליו.

כמובן שזוהי דוגמא, אבל בהחלט זה שייך בהרבה מקרים.

במידה ויראיאל בטוח בצדקתו, מי שאינו נשמע לו, כנראה שיראיאל שלו לא מרגיש טוב.....

בוגי,
נראה כי יש לנו חוויות חיים שונות... ברגעים מסוימים אני יכול לדעת משהו בבהירות מלאה וחד משמעית ולא לפעול על פיו.

יחידי,
מטרת המשל מלמעלה היתה לנסות להראות כי אין מלחמה או יריבות בין שכליאל ויראיאל אלא השלמה - שאי אפשר זה ללא זה.

תוקן על ידי - רוני_גרין - 2/3/2003 3:48:30 PM

רוני,

אתה מתכוין לומר שייתכן שברור לך שאין שום ערך לשימת אצבע באש ושיש ערך באי שימת אצבע באש ובכל זאת תשים?

אז אתה סופרמן שאלוקים נתן לך בחירה שלדעתי אין כזו לאף אדם בעולם!

תלוי כמה זמן עובר בין ההכנסה לכוויה...
לגבי אש התשובה ברורה. לגבי דברים עם עיכוב של יותר מרבע שעה, אני לא יכול להתחייב

רוני.

לקחתי את המשל להבהרת הענין.

ועיקר כוונתי, שכאשר השכליאל מחוור, היראיאל אינו מאכזב.

רוני

אני שם לב כעת שאין ההבדל בחוויות החיים, אלא בלשון.

רבע שעה, מעצם האפשרות להתעלם מתוצאה בעוד רבע שעה, הרי שאינה חד משמעית בצורה מוחלטת.
יתירה מזו, לבלתי שפוי ששם את ידו באש, גם המיידי הוא לא חד משמעי. שהרי גם הוא לו היתה ידו נמצאת כבר באש היה מוציאה. ואם לא, זה היה מוכיח שאין שריפת ידו נתפסת אצלו כשלילית.

אני מסכים שנסיק שכל חוטא, הוא סך הכל חסר שפיות -שכל מכווץ- הלא זה חטא עץ הדעת - רוח שטות.