מתי הוא יום הדין ?

אייזין

ברוך השב!

זמן רב לא היית כאן, ודומה שחזרת מלא וגדוש בחכמה וברצון לחפש אחרי האמת.

הרשה לי להוסיף מבט חדש על שאלתך.

ראשית, יפה סיכמת את הקושיה. ומצאנו במסכת ראש השנה שעשו מזה מחלוקת. יש מי שסובר שאדם נידון בראש השנה, ויש מי שסובר שהוא נידון לעתים קרובות יותר, כל יום, כל רגע.

אחד ההבדלים, לפי אותה גמרא, הוא שאם אדם נידון בראש השנה, אין עוד טעם להתפלל על חולים. אבל אם אדם נידון בכל יום, בהחלט ראוי להתפלל על החולה ועל כל מי שזקוק לתפילה.

כלומר, התשובה הפשוטה לשאלתך היא שנחלקו תנאים בשאלה אם הדין נחתם באופן בלתי הפיך בראש השנה, או שהוא נשאר פתוח והדין מתחדש בכל רגע (אם כי יש לשאול לפי מה הוא משתנה, והאם ניתן לשפוט אדם על רגע אחד כאשר אפשר שנכשל חד פעמית ויעשה תשובה).

עוד יש להוסיף שעצם החלוקה לארבעה ימי דין היא מוקשית. המשנה המונה את ימי הדין מלמדת שיש יום דין לאדם ויש יום דין לחיטה. אבל החיטה היא עבור האדם, ואיך שייך לחלק בין יום דין לחיטה ליום דין לאדם. איני אומר שאין ליישב, אבל יש כאן קשיים.

כאן אני מגיע לצורת ההסתכלות שאני מציע לחדש, שאמנם עוקרת את הדברים מפשטותם.

אני מציע לראות באמירות על יום דין לא תיאור של מציאות שמימית, אלא נראטיב.

נראטיב במובן של סיפור דברים שמלמד אותנו לארגן את חיינו ולמה לצפות ולמה לקוות - וממה להתעורר.

צריך שהאדם, לפחות פעם בשנה, יעשה חשבון נפש וישאל את עצמו מהיכן הוא בא ולאן הוא הולך ובאיזו מידה הוא מקיים את הראוי.

וכדי להמריץ את עצמו, צריך האדם לידע שה' מתבונן במעשיו, ועוזר לו ומתגמל אותו לפי ביצועיו ולפי כוונתו.

זה הרעיון של "דין". השאר הם קישוטים ספרותיים. התיאור של "שלושה ספרים" אינו בא לומר שיש בשמים באמת ספרים. אילו הדברים היו נאמרים היום, היו האמוראים אומרים לנו שיש בשמים שלושה מחשבים, או שלושה קבצים של אקסל (נניח) עם רשימות...

ויש שני נראטיבים: האחד מציג את הדין כאירוע חד שנתי. והשני מציג אותו כדבר המתחדש מדי יום (או אפילו מדי שעה).

ושוב, אין אני דן בשאלה אם הנראטיב מתאר מציאות, אלא מה הוא תורם לאדם, לנו.

הרעיון של יום דין שנתי מאלץ אותנו לעשות חשבון נפש לפני שיהיה מאוחר מדי, לפני שייקבע לנו חלילה משהו לא טוב. לעתים אדם זקוק ליראת העונש כדי להתעורר.

אולם הרעיון של יום דין שנתי גם יכול לעכב את התשובה. אם אדם יאמין שנקלע למצב קשה וזו גזירת שמים, הוא יגיע למצב של ייאוש. כמו כן, אם יעבור המועד הקבוע ואדם לא יתבונן, לא יערוך שינוי, אפילו לא ינסה להשתנות, הוא יאמר לעצמו שכבר מאוחר.

לכן הנראטיב של דין יומי ורגעי מעניק לנו תקוה שלמרות שהיה דין בראש השנה עדיין אפשר לשנות ולהשתנות.

תשובתי לשאלתך אם כן היא:

א. לפי הגמרא יש מחלוקת תנאים אם יום הדין הוא בראש השנה או שהדין לאדם יכול להשתנות מדי רגע גם על ידי תפילת האחר עליו.

ב. כדאי לראות בשני תיאורים אלו נראטיב שמזכיר לנו, מעורר אותנו ואף מעודד אותנו להתחזק ולחזור בתשובה. הווה אומר: לפני ראש השנה לעשות חשבון נפש כללי כאילו זה יום הדין האחרון. ולאחר ראש השנה, לא להתייאש אלא להמשיך לקוות ולהשתדל כיון שאדם נידון בכל יום ובכל רגע, ותמיד יש מקום להתחלות חדשות. אבל אין ידיעה זו צריכה לעכב אותנו מלנצל את הרעיון של ראש השנה כיום דין לתיקון כללי של נפשותינו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אני אכן מתחבר לדברים שכתבת

שיום הדין הכוונה שבכל יום כדאי להיות זהיר במעשים

כדי לא לגרום לקיטרוג לקראת הבאת המעשים לבחינה ביום הדין הכללי שהוא ראש השנה

לשאלת האשכול:

ליודעי חן צריך להיות ברור ההבדל.
שראש השנה נידונים החקלאיים כלומר מדובר על ימים שהאדם היה מחובר לטבע.
בכל יום נידונים האדם שהוא תחת אליל הכסף. (= דת הקפיטליזם שזה אומר שאין לך בטבע כלום בלי כסף)

אפשר גם תחת אליל הכסף לעשות הבחנה בין עצמאי לשכיר.
עצמאי נידון בכל ראש השנה (וכאן הראש השנה זה שרירותית כפי המחזור המסחרי ולא כפי העונות השנה כמו אצל החקלאים ששם ראש השנה באמת תשרי\סתו)
והשכיר נדון בכל יום, כלומר כל יום אפשר לפטר אותו והישאר בלי פרנסה.

תוקן על ידי maxmen ב- 16/09/2014 01:32:46

על מה אם כן הוא נידון בכל יום ?

על מה שיקרה היום או מה שיקרה במשך השנה או בסך הכללי ?

מה הצורך בדיון היום יומי הזה אם הכל כבר הוחלט בראש השנה ?

כשהייתי ילדה קטנה שאלתי את אבא שלי למה השם צריך שתי ימים לראש השנה. מה הוא לא יכול לדון את כל העולם כולו בשנייה אחת. חשבתי לעצמי שלא יכול להיות שלוקח לשם יותר משנייה אחת לדעת את כל הצדדים והמעשים של האדם וההחלטה מה לעשות איתו. אז מתי זה בדיוק קורה. ברגע הראשון של ראש השנה ברגע האחרון באמצע הלילה. (ולכן הכותרת תפסה את תשומת ליבי), אבא ענה לי תשובה שרק עכשיו אני מבינה שזה לא היה סתם התחמקות. הוא אמר לי שהשם לא צריך אפילו שנייה אחת, רק שהאדם עצמו משתנה כל שנייה ושנייה. אז כל שנייה ושנייה צריך לדון אותו מחדש, וזה נקרא שהאדם דן את עצמו לפי מעשיו כל רגע וכל יום.

שרה פיילין

איקון ירוק מאד מאד!

חידשת לי פשט בגמרא ב"אדם נידון בכל יום".

אני סברתי שאדם נידון בכל יום - כלומר שאם הוא עושה תשובה, אז גם אם היה עליו, נניח, חלילה, גזר דין רע, הוא יכול להיקרע ולהתחלף לטוב.

וזה על ידי תפילה, תשובה, מעשים טובים.

מה שאת חידשת הוא שעצם השתנותו של האדם, לא תמיד במודע לכך שיש למעשיו השלכות במובן הזה של דין בשמים, גם זה מספיק כדי שיירשם מרע לטוב.

ואכן, יש לנו דוגמאות בגמרא של מעשים שזה המסר שלהם. (נניח, אבא בנימין שנתן משלו למי שנזקק לקופת הצדקה הריקה, וכתבו אותו לשנים נוספות של חיים, וכן רבי פרידא שחזר על לימודו עוד 400 פעם עם התלמיד המתמיד וחלש הכשרונות, ועוד הרבה. ולענייננו אין זה משנה כל כך מידת ההיסטוריות של הסיפור - למרות שאין סיבה לדחותה - אלא העובדה שזה יכול היה לקרות לדעת חז"ל).

נחמד לראות שפתאום כולם מאמינים בהשגחה כפשוטה.  אלול?

וזה אולי מסביר את המאמר של חז''ל

מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך

שבכל יום האדם קובע לעצמו את גורלו לפי מעשיו הטובים או להיפך