שיעור המתנה מחלב לבשר

יש 4 שיעורים. שלושה מנהג, והאחד אובייקטיבי.

האובייקטיבי שלא יהיה מונחים באותו שולחן ולא יאכלו באותו סעודה, כעין שמצינו לגבי שניים שאוכלים, וכן לגבי לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. אך מיד עם גמר הסעודה אם אין שאריות בבפיו יכול לאכול ולשתות בשר או חלב.

השיעור הנפוץ הוא "כשש שעות" זה לשון הרמב"ם ודייק הרב ע' יוסף, שאפילו פחות משש ממש.

שיעור יוצאי גרמניה מעוף 3, ומבשר שש.

מנהג הולנד שעה מעוף. מבשר איני יודע.

לגבי למעשה, הרי השיטות לפניך וחברתך סביבך להתחשב בהם.

תודה על התייחסותך המהירה.
אך יתכן שלא הדגשתי מספיק ששאלתי כאן נוגעת רק (או בעיקר) לשיעור ההמתנה מחלב לבשר, ולא להיפך.

עניתי לו כבר ב"חדרי חרדים" אבל לגבי המנהגים שהזכיר יהוסף. אולי נדון קצת במקורם.
ע"פ הגמרא, מי שאכל בשר בסעודה אחת, יכול לאכול חלב בסעודה האחרת.
הרמב"ם פסק שהזמן בין סעודה לסעודה הוא כשש שעות. מכיוון שהרמב"ם אמר כשש שעות ולא סתם שש שעות, דייקו מכאן שגם קצת פחות זה לא נורא.
לעומת זאת התוספות והראש פסקו שסעודה אחרת זה לא עניין של זמן ולמעשה ההמתנה בין בשר לחלב אינה שונה מההמתנה בין חלב לבשר אלא צריך שזה יהיה בסעודה אחרת. דהיינו לברך ברכת המזון, להחליף מפה, לשטוף את הפה.
הבית יוסף פוסק לפי הרמב"ם, אולם הרמ"א פוסק לפי הראש, שמדינא אין לחכות כלל, ומזכיר שהמנהג לחכות שעה. אולם מוסיף ואומר שירא שמים יחמיר ויחכה שש כמו הבית יוסף. ומכאן צמחו כל המנהגים בזה.

לגבי בשר אחחרי חלב
מאכלי חלב רגילים, כלום, והיינו שלא יהא חלב בפה זה די.

אבל גבינות וכיוצא בהם יש מנהגים של 6 4 3 1.