להיות דוס??? שאלה דחופה

שאלה גדולה שאלת

אחשוב איך לענות.

דבר ראשון,
להיות אתה,
עם רמת מוסריות גבוהה שציינת.

להיות חרדי - לא עושה אותך אדם יותר טוב,
וגם לא מעלה אותך ברמת היהדות.


להיות קרוב לאלוהים מתבטא בפנימיות של האדם,
בהכרה,באמונה ובבטחון באלוהים.
הסמלים החיצוניים,אולי מחייבים,אך לא מקדמים אותך לשום מטרה אמיתית.
אהבת האלוהים,היא אהבה אמיתית,ששואפת לשלמות.
כבר אמרו חכמים:
"אהבה התלויה בדבר אינה מתקיימת!"

עבודה קשה היא לאדם,"כי יצר לב האדם רע מנעוריו",ולכן העבודה האמיתית היא בתוכנו,בנפשנו.

אל לנו לחפש "הקלות" חיצוניות כבוז ליצרינו,
עלינו להסתכל פנימה,כי שם נמצאות התשובות...

בהמון הזדהות,
מוזה.

ההנחה שלך שלהיות חרדי משמעו להיות אדם בעל מוסריות נמוכה, מעליבה וגם מדאיגה.
כשם שאתה מעיד על עצמך שאתה שומר על מוסריותך הגבוהה ונזהר להיות טהור מוסרית, מה מונע ממך לקחת החלטה דומה גם בקשר למצוות הקב"ה יוצר ודורש המוסר?
האמת היא שהיא אפשר לזה בלא זה. שמירת תורה ומצוות בלי הקפדה על מוסר אישי גבוה, אין לה דבר וחצי דבר עם התורה. וכן לאידך, שמירה, זהירות והקפדה, על מוסריות והומניות כשהיא מנותקת משמירה וקיום המצוות, אין זו מוסריות אמיתית ונצחית כי אם כדאיות. ואכ"מ להאריך.
תרשה לי להעיז ולנבא שבאם תחליט לקבל על עצמך רק את אחת מהם, לא חשוב איזה, תשאר קירח מכאן ומכאן וסופך שלא ישאר בידך לא מן המוסר ולא מן המצוות.
בהצלחה בכל אשר תפנה.

לצנזורה שלום:

אינני חושבת שאוכל בתשובה קצרה כאן, לענות על שאלתך, מכיון שהתשובה מורכבת ביותר וכוללת ענינים רבים.

בכל זאת אשתדל ואעלה במה נקודות שיש לקחת בחשבון כאשר דנים בשאלה גורלית כ"כ.

א. שאלת מה עדיף מוסר אישי או מצוות, מדוע או כך או כך האם לא ניתן לשלב ביניהם?

אמנם לכאורה נראה שיש מצוות הנוגדות את המוסר האישי אך למעשה הן מזעריות ואינן באות לידי ביטוי (כמעט) כיום.

ב. אולי התכונת בשאלתך לאמר כי קיום מצוות עלול "לתכנת" את האדם כך שהמוסר לא יהא תבוע בדמו אלא רק במעשיו, בעיה זו ניתן לפתור ע"י עיסוק מרובה בחכמה, לימוד טעמי המצוות וקביעת כללים אוביקטיביים למוסר.

ג בכל זאת נותרת השאלה בעינה: למה בעצם לקיים את התורה, על כך אפשר לענות תשובות שונות המתאימות לכלל, אולם אני איחד תשובה אחת בעבורך משום שטוען אתה כי מוסרי הנך:

"האדם מועד לעולם"!
כמה שהאדם נטול נגיעות הרי עדיין הוא קרוב לעצמו, ועלול לפגום בשיקול הדעת הנכון ע"י הכנסת שיקולים זרים. כאשר הוא כפוף למערכת חוקים עליונה המחייבת אותו בכל מצב, לא יכשל אשר יבוא לידי נסיון.

ד. המציאות תוכיח. לך ובדוק בבתי הספר היכן נמצאת רמת מוסר גבוהה יותר.

עוד רבים הענינים שיש לדון בהם, אולם אני אסתפק באלה. מובטחני שתקבל עוד תשובות רבות לשאלתך.

אלוקים יאיר דרכך.


תוקן על ידי - פגית - 2/3/2003 11:58:04 AM

אקוסופט יקר,

ההנחה שהבנת מדברי השואל - לא מובנת לי,
וגם ההעלבות והדאגה משוללים כל יסוד.

מוסריות אינה מתבטאת רק בשמירת התורה והמצוות,
התורה והמצוות הן עזר למוסריות הקיימת ונדרשת מתוכנו...


תרשה לי להעיז ולומר,כי עצם ההשתדלות בשאלה,
תעיר לשואל את הניצוץ לתשובות.

אהבה והבנה,הם המקרבים את האדם,
והאלוהים יצליח דרכו.

אני אנסה גם לענות, נראה כמה זה יצא.

אני חושב שהשאלה שלך לא מנוסחת מספיק בהיר, אבל לפי מה שאני מבין, יש לך משבר ערכי, מכיוון שאתה מרגיש שערכים מסויימים שאתה מממש כדתי, מתנגשים בערכים אחרים שאתה מממש. ואתה מתקשה לפתור את ההתנגשות הזאת.
לכל אדם יש התנגשויות בין ערכים שונים שהוא מאמין בהם, בין אם הוא דתי או חילוני: אתה מאמין שאתה צריך לדאוג לכל מחסוריהם של ילדיך, מצד שני, אתה לא תגנוב בשביל זה, או שאולי כן.
אין לזה שום תשובה רציונלית, כל מי שיגיד לך שניתן לפתור התנגשות כזאת באופן רציונלי, רמאי. כל המישור הזה של ערכים, הוא לא מישור רציונלי. אתה לא מקיים ערך, מכיוון שכושר השיפוט שלך אומר לך, אלא מכיוון שהאמונה שלך אומרת לך. ולכן הדרך לנסות לפתור משבר ערכים הוא דרך אמונה. אמונה זה לא דבר דתי. אמונה זה דבר שיש לכל אדם שהוא.
אני לא אוהב את המושג חילוני. חילוני הוא מי שאין בו קודש. לכל אדם יש דברים שקדושים לו, לא לכולם זו תורת ישראל. החלוקה שאני מעדיף, היא אדם רבני, מול אדם ריבוני. אדם רבני הוא אדם שמאמין שאת הערכים שלפיהם הוא חי, סמכות גבוהה יותר נתנה, אדם ריבוני הוא אדם שמאמין שאת הערכים שהוא חי לפיהם, נתנה סמכות השווה לאותו אדם.
לפיכך מעט מאוד אנשים הם באמת ריבוניים, רוב האנשים חיים אורח חיים דתי, אם רמות שונות של קיום מצוות.
אני מציע לך, פשוט ללכת בצורה מודרגת, ולבחון את המצוות שאתה מקיים, בלי להגיע לקיצוניות כזו או אחרת.

אני ד"א מגדיר את עצמי כאדם ריבוני.

תוקן על ידי - אחד - 2/3/2003 12:15:30 PM

האם לא נאמר: "טוב להיות דוס להשם"?

שלום ותודה לכל העונים המהירים.

אקוסופט הנחת הנחה ללא לפרט וכאן כן המקום להאריך.

"יין מוזה" תרחיב בבקשה, אני מבין שאתה כבר סיווגת מצוות, אשמח לידע מה הוצאת מכלל המוסריות.

פגית מה שהחלטי בדברייך הוא רק ההבדל בבית הספר, אולי יש הבדל בצעירים, אני כבר מבוגר.

אחד,לא הבנתי מספיק למה לא שייך להכריע, אולי חסר לך נתונים שאל אותם ואשלימם.

הצנזורה!

לפי המענה ניכר כי לא קראת בעיון את דבריי, או שהנך מגמתי מידי.

את ענין בתי הספר הבאתי כדוגמא בלבד, ומזומן אתה לבדוק במקומות שונים, בכל מקרה אין בכונתי להתוכח כאן על כך.

אולי (ורק אולי) תשובתך הקצרה מעידה על נקודה ג' שצינתי בהודעה, והיא ענין האוביקטיביות שלדעתי הוא ענין "החלטי" בהחלט.

אם יש לך שאלה ענינית אשמח לענות לך.

פגית היקרה

גם אדם דתי מועד לעולם

אני משער שיותר עוולות נעשו על ידי נגיעות דתית

מאשר נגיעות מוסרית.

לא ענית חד משמעית, ושאלתי שוב, אני כאדם מוסרי מה לי לחבילה הכללית של המצוות שודאי יש בהם איזה כמה וכמה עניינים לא מוסריים.

YenMuza,
הדברים שכתבתי לעיל, היו מנקודת מבטו של האדם הדתי, המאמין.
יהודי דתי מאמין, שמוסריות תתכן רק כשהיא משולבת ומונמקת על ידי השקפת התורה. כל מוסריות אחרת, ואני מדגיש שוב "בעיני יהודי מאמין", היא חיקוי של המוסריות האמיתית (אף שלפעמים הזיוף נעשה בידי אומן. ואכ"מ).
מנקודת מבטו של האדם הריבוני, האדם החופשי, אין כאן התלבטות ושאלה מלכתחילה. אם האדם מתבסס על ערכי המוסר הריבוניים שלו, היינו, ערכים מפרי מוחו וליבו, שהם ישרים מאוד בעיני שכלו וטובים בהרגש ליבו, מה לו לחפש בכלל בתחום של קבלת עול מלכות שמיים, היינו הסתמכות טוטאלית, מעשית וערכית, על הציווי העליון?
אלא מאי? מדובר לכאורה באדם שנותרה בו מעט אמונה. כלומר, הוא עדיין יכול להבין את ה'שפה' ולהכיר בכך שמנקודת המבט היהודית אין מוסר בלי תורה ואין תורה בלי מוסר, וכפי שכבר הסברתי לעיל.
ושוב, איחולי הצלחה (ואני מדגיש) 'בכל' אשר תפנה.